נדחתה תביעת התובע לדמי אבטלה מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי בנימוק כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין מעסיקתו, כאמור בתביעה לתשלום דמי אבטלה, חברת דקל בינוי ופיתוח תעשיות כלליות (1997) בע"מ (להלן: "דקלים ובינוי"). 2. בתביעה נשוא פסק הדין טען התובע, כי בינו ובין "דקלים ובינוי" התקיימו יחסי עובד מעביד מיום 1.5.09 ועד לפיטוריו ביום 1.12.2011, במסגרתם הועסק כמפקח עבודה האחראי על עבודות קבלני המשנה במיזם של החברה להקמת קניון בשדרות. על רקע זה התבקש בית הדין לקבל את טענות התובע לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין "דקלים ובינוי" ועל יסוד הכרה זו לאשר את תביעתו לדמי אבטלה. 3. בכתב ההגנה של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), חזר האחרון על טענת פקיד התביעות, לפיה "לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת "דקלים בינוי פיתוח ותעשיות בע"מ" סעיף 6 לכתב ההגנה. לחילופין טען הנתבע כי גם אם תתקבל טענת התובע ליחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, יחסים אלה הם - יחסי עובד מעביד בין בעל שליטה בחברת מעטים (על פי הגדרת חוק הביטוח הלאומי המפנה לפקודת מס הכנסה להגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים" ו-"חברת מעטים"), לחברה שבשליטתו. משכך המשיך הנתבע וטען, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, אין התובע מבוטח בביטוח אבטלה בהתאם להוראת סעיף 6ב' לחוק הביטוח הלאומי לפיו הוראות פרק ז' (הפרק שעניינו ביטוח אבטלה) לא יחול על בעל שליטה בחברת מעטים (ובמאמר מוסגר אוסיף, כי לפיכך פוטר החוק מתשלום דמי ביטוח אבטלה בעל השליטה בחברת מעטים, העובד בחברה ראה: סעיף 335(ה) לחוק). 4. בשים לב לטענות הנתבע נפתח בבירור הטענה האומרת כי התובע איננו מבוטח בענף ביטוח אבטלה, בשל היותו בעל שליטה בחברת מעטים; ובסוגיה זו העובדות הן כדלקמן. 5. חברת "דקלים בינוי פיתוח ותעשיות בע"מ" נוסדה בשנת 97' על ידי מר שלמה גבאי והקימה בעבר מבני תעשייה להשכרה בנווה דקלים (ראה: עדותו של מר גבאי שלמה, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 26-31). 6. בעקבות הפינוי מגוש קטיף ובעזרת כספי הפיצויים, יזמה החברה הקמת קניון בשדרות (ראה: עמ' 8 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 1-2) ולצורך זה יצר מר גבאי שלמה קשר עם בעלי מקצוע וליווה את הליך קבלת אישור תוכנית הבניה ברשויות הרלוונטיות. כך סיפר בעדותו מר גבאי שלמה: "אני בחרתי את האדרכלית והקונסטרוקטור, סגרתי איתם חוזה, הייתי איתם בשלבים של התכנון, תכננתי את המבנה יחד איתם, הגשתי את התוכניות לוועדות, בשלב הביצוע זה היה אצל אבא". עמ' 7 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 23-25. 7. התובע, מר דוד גבאי, הוא אביו של מר שלמה גבאי, הבעלים והמנהל של חברת "דקלים בינוי, פיתוח ותעשיות בע"מ". התובע איננו רשום בין בעלי המניות בחברה (לעניין זה די להפנות לתעודת עובד הציבור שצירף הנתבע לתיק המוצגים האומרת בסעיף 2 כי בעל החברה הינו בן התובע, מר גבאי זאב). 8. לא נטען ולא הוכח כי על אף שבפועל מניות החברה אינן רשומות על שם התובע, התובע הוא בפועל בעל המניות המושך בחוטי החברה בעצמו או יחד עם אחרים (ראה: תצהירו של מר שלמה גבאי, סעיף 4 "מר דוד גבאי איננו ומעולם לא היה בעל מניות ו/או דירקטור ו/או בעל שליטה בחברה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף" ובתשובות לחקירה חוזרת נשאל מר שלמה גבאי והשיב: "ש. כשאתה אומר חברה משפחתית, החברה שייכת לאבא? ת. לא. ש. הוא מחליט? ת. לא. ש. הפרויקט שייך לו? ת. לא" עמ' 9 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 2-7). במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי למעט הלוואה שהעמיד התובע לרשות החברה, ועל כך נפרט להלן, לא הוכח כי התובע העמיד כספים לרשות החברה לצורך פעילותה השוטפת ו/או משך ממנה כספים וטובות הנאה - מלבד השכר אשר שולם לו כעובד. 9. מכאן שהקשר בין החברה לתובע מתמצית בעובדה כי השולט בפועל בחברה הוא מר שלמה גבאי בנו של התובע ובעל המניות בחברה הוא בן אחר; והתובע עצמו איננו מחזיק במישרין או בעקיפין במניות החברה כלל. 10. במצב דברים שבו התובע עצמו איננו מחזיק במניות החברה, בין בעקיפין ובין במישרין, לא ניתן לראות בו כ"בעל שליטה בחברת מעטים" - כטענת הנתבע, על אף ובנו הוא בעל שליטה בחברת מעטים. לעניין זה נזכיר, כי הוראות חוק הביטוח הלאומי מפנות להגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים" לפקודת מס הכנסה. הפרשנות המחייבת את שלטונות מס הכנסה באה לביטוי בקובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה (חב"ק). די להפנות לעמדת נציב מס הכנסה, מר גביש, בפתח המהדורה השניה לחב"ק: "החב"ק הפך בשנה האחרונה לכלי עזר מרכזי ביחסים שבין שלטונות המס לנישומים. הנחיות פנימיות אלה מבטאות את עמדת הנציבות באשר לפרשנות החוק ולתהליך עריכת השומות". 11. לעניין הגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים" מפנה החב"ק לסעיף האומר: "'בעל שליטה' - מי שמחזיק במישרין או בעקפין לבדו או יחד עם 'קרובו' ב-10% לפחות מהון המניות המונפקות או מכוח ההצבעה, או בזכות להחזיקם כאמור או לרוכשם או בזכות לקבל לפחות 10% מהרווחים או בזכות למנות מנהל". "קרוב" על פי הסעיף האמור, הוא "בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הוריה, צאצא...". 12. על פי הפרשנות המופיעה בחב"ק, העובדה כי בנו של התובע מחזיק ב-10% (בפועל ב-100%) מהון המניות של חברת "דקלים ובינוי", איננה הופכת את התובע לבעל שליטה משהוא עצמו איננו מחזיק כלל במניות אותה חברה. כך מביא החב"ק את הדוגמא הבאה: "אברהם מנהל בחברה שלשרה אשתו 10% ממניותה, אברהם אינו בעל שליטה בחברה זו, שהרי במקרה זה אברהם איננו מחזיק כלל במניות החברה". 13. לטעמנו, מקום שמפנה חוק הביטוח הלאומי למושגים ומונחים מתוך פקודת מס הכנסה - "בעל שליטה בחברת מעטים" - הפרשנות המחייבת בפקודת מס הכנסה צריכה לחייב גם את הנתבע כאן, שהרי מדובר באותה מטריה ובאותו היגיון כלכלי משפטי. פרשנות המתחייבת מלשון הסעיף, ולפיו על מנת להחשב כ"בעל שליטה" על הנישום בפקודת מס הכנסה המבוטח בחוק הביטוח הלאומי, צריכים להיות מחזיקים במישרין או בעקיפין במניות החברה. ונבהיר, מי שאיננו מחזיק כלל במניות החברה, לא יכול להיות "מחזיק ביחד" עם אחר במניות אותה חברה. 14. לצד זה נוסיף, כי בתי הדין האזורי לא קיבלו את עמדתו של הנתבע האומרת כי "בעל שליטה בחברת מעטים" איננו מבוטח בביטוח דמי אבטלה, משיש להפריד בין זכויותיו של בעל השליטה בחברת מעטים מכוח חוק הביטוח הלאומי ככזה, לבין זכויות של בעל השליטה בחברת מעטים - כעובד (ראה: ב"ל (ב"ש) 1059-09, שביט חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 15 לפסק הדין ולפיו: "הפסיקה הכירה במצב בו שני כובעים בחברה - בעל שליטה ועובד. על כן עלינו לבחון אם התובע נחשב "עובד" בחברה (ובהתאם זכאי לזכויות מכוח היותו עובד, הוספה שלי-ט.מ.)"). 15. משאין לקבל את עמדת הנתבע האומרת כי גם אם יימצא כי התובע הוא עובד של חברת "דקלים ובינוי", אין הוא מבוטח בביטוח אבטלה בשל היותו "בעל שליטה בחברת מעטים", נפנה לבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לחברת דקלים ובינוי. 16. בפסק דין עב"ל 20182/97, המוסד לביטוח לאומי נ' גרוסקופף, קבע בית הדין הארצי סימנים על מנת להבדיל בין תפקידו ופעילותו של אדם כ"עובד", לבין פעילותו כ"בעל מניות" או "קרוב משפחה". באותו עניין נפסק כי על בית הדין לבחון בין היתר, את הסוגיות הבאות: האם אלמלא עבד אותו האדם כ'עובד', האם היתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם - במקרה ויוכח, כי אותו אדם מועסק במקומות עבודה נוספים עשוי הדבר להצביע על כך, שאין מדובר ב'עובד'. כיצד ראה עצמו האדם היינו - האם הוגדר כ'עובד' בחוזה עבודה? חוזה עבודה הינו ראיה, כי הצדדים הבינו את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד. אולם, אין צורך בחוזה עבודה על מנת שייקבע, כי האדם הוא עובד החברה. הצהרות המוגשות למוסד לביטוח לאומי ותשלום דמי ביטוח לאומי כעובד. מי קיבל את העובד לעבודה ומי החליט על פיטוריו. 17. סימנים אלה לצורך הקביעה אם מבוטח הוא עובד בחברה שבבעלות קרובו, מבקשים אנו לבחון על יסוד העובדות הבאות: א. התובע שלפנינו הוא בעל ניסיון בענף הבניין ובין היתר שימש כמנהל עבודה שנים רבות בחברת בניה בשם "אורלי" (ראה: עדות התובע עמ' 6 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 לשאלה איפה עבדת קודם השיב התובע: "מכבסה מכנית הייתי המנהל באשקלון, לפני כן עבדתי בחברה לבניין ופיתוח הרבה שנים, חברת אורלי... אורלי היא חברה שבבעלותו של קבלן בשם דוד יפרח מאשקלון"). ב. התובע השתלב בחברת "דקלים ובינוי" משלב תחילת עבודות הבניה כמנהל עבודה. לעניין זה נפנה לעדותו של מר שלמה גבאי: "ש. מה הסיבה שאבא שלך התחיל לעבוד בחברת דקלים? ת. התחלנו פרויקט בניה והוא מומחה בתחום הבנין, הוא עבד בזה קרוב ל-30-40 שנה" עמ' 6 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 25-26. ג. התובע היה מנהל העבודה היחידי בחברת דקלים ובינוי לאורך תקופת ההתקשרות והחברה הייתה עבודתו היחידה של התובע. ד. עבודתו של התובע בחברת דקלים ובינוי הופסקה בשל הפסקת פעילות החברה. גם כאן נפנה לעדותו של מר גבאי: "ש. למה הפסיק לעבוד בחברה? ת. נכנסנו לקשיים של תזרים מזומנים, עד היום הפרויקט הזה עומד שלד, אין עבודה" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורות 9-10. ה. במהלך תקופת העבודה שילמה חברת דקלים ובינוי לתובע שכר המוצא ביטוי בתלושי שכר שהונפקו לתובע ובהפקדות לחשבון הבנק של התובע (ראה: דפי חשבון נ/7 ותלושי השכר נ/8). ו. חברת דקלים ובינוי דיווחה על התובע כעובד הן לרשויות המס והן למוסד לביטוח לאומי. ז. בעקבות סיום העסקה שולמו לתובע פיצויים. 18. לאור העובדות לעיל, מצוים בתובע סימנים שנקבעו בפסק דין גרוסקופף, בהם רואים את התובע כעובד החברה. 19. כך השתלב התובע בפעילות החברה בתחום מקצועיותו ואלמלא התובע הייתה החברה נדרשת לגייס עובד אחר לצורך מילוי תפקידו של התובע - מנהל העבודה באתר הבניה. כך גם הקשר בין החברה לבין התובע נמשך כל עוד היה צורך בעבודתו של התובע בחברה. לעניין זה נזכיר, כי התובע לא גויס לחברה בשלב התכנון וקבלת האישורים, אלא בשלב תחילת עבודת הבניה בפועל ועבודתו בחברה הסתיימה בשל הקפאת אותן עבודות. 20. באמור לעיל יש כדי ללמד כי הקשר שבין התובע לחברה הוא קשר אותנטי של יחסי עובד מעביד. 21. כאמור דיווחה החברה על התובע כעובד וביחסים שבינה לבין התובע, התנהלה מולו כאילו הוא עובד, עובדה הבאה לביטוי בתשלום שכר ובהנפקת תלושי שכר; ועם סיום עבודתו בתשלום פיצויי פיטורים. 22. ערים אנו לעובדה כי התובע לא התבקש לערוך רישום נוכחות ולעובדה כי באירוע אחד שילם התובע מכיסו הפרטי סכום בסדר גודל של 40,000 ₪ תמורת בטון שהזמינה החברה מספק בשם "רדימיקס". עובדות אלה לכשעצמן אין בהן כדי לשלול את המסקנה לעיל לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין דקלים ובינוי. 23. כך אין להתעלם מהקשר המשפחתי, עם המחויבות שבאה עם אותו קשר כמו גם לדאגתו של התובע לשמו הטוב. בהתאם, לא נדרש התובע להגיש דוח נוכחות והתובע דאג לתשלום תמורת בטון שהזמינה החברה בנסיבות המוסברות בעדותו כדלקמן: "ברגע שהגענו לגג של קומה א', קבלן המשנה, הכנו הכל וגם הוזמנו מהנדסים שיתנו אישורים ופתאום קבלן המשנה אמר שאין לו כסף בשביל לשים בטון, התקשרתי לבן שלי ואמרתי לו, והוא אמר שגם לו אין, אמרתי שאי אפשר לדחות כי זה נזק גדול, אם נדחה את זה יהיה בלאי גדול לעץ ולכן אמרתי לו, הוא פנה אלי ושאל אם מישהו יכול לתת לנו בטוןו באשראי, אמרתי כן. מאחר ואני הייתי מעורה בנושא הזה, התקשרתי לחברת רדימיקס, היה אחד בשם אבי שהוא מנהל השיווק, בזמנו שעבדתי בחברת אורלי ובחברות אחרות, ביקשתי ממנו והוא אמר שאין לו בעיה, והוא אמר שהוא מכיר רק אותי ואני אהיה ערב לנושא התשלום ואז הוא יתן בטון. התקשרתי לבן שלי והוא אמר שאין בעיה, קיבלנו אשראי שוטף 60 והגיע בטוון ויצקנו. לא שילמתי אישית, הגיע זמן התשלום, האיש התקשר לחברה, לא קיבל תשובה, התקשר אלי אבי ואמר לי אתה אמרת שאתה ערב לתשלום ועדיין לא התקבל תשלום, באמת נמצאתי במצב לא נעים, אני אדם שמכבד ומכבדים אותי, והתקשרתי לבן שלי מה עושים, אמרתי לו שאני יכול לקבל בבנק 40,000 ₪ ופניתי לפקידה וביקשתי ממנה את הסכום, קיבלתי את הכסף והחברה מחזירה לי ושילמו לרדימיקס את התשלום" עמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.6.2013 שורה 21 עד עמ' 6 שורה 2. 24. סוף דבר, התביעה לראות בתובע כעובד חברת דקלים בינוי פיתוח ותעשיות בע"מ - מתקבלת; ועל הנתבע לבחון את התביעה לדמי אבטלה לגופה, על יסוד האמור. משהתקבלה התביעה ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 2,500 ₪. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. יחסי עובד מעבידדמי אבטלה