ערעור על החלטתה של ועדת המומחים לפי החוק לפיצוי נפגע גזזת אשר החליטה, ביום 16/3/12, לדחות (שוב) את תביעתה של המערערת לקבלת פיצוי על פי החוק, וזאת - תוך שקבעה שאין בפניה תשתית ראייתית לכך שהמערערת קיבלה טיפול בהקרנה כנגד גזזת. התשתית התחיקתית לערעור 2. על פי החוק, ניתן פיצוי לנפגעי גזזת אשר ניזוקו עקב טיפול בהקרנה, בתקופה שמשנת 1946 ועד שנת 1960. 3. הסמכות לקבוע אם תובע פיצוי לפי החוק עבר טיפול בהקרנה, מסורה לועדת המומחים, שהוקמה מכח סעיף 8 לחוק. בראש הועדה יושב שופט או שופט בדימוס ושני חברים נוספים בה הם רופאים. 4. ועדת המומחים איננה כפופה לדיני הראיות ולסדרי הדין הרגילים. 5. על החלטתה של ועדת המומחים ניתן לערער לבית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 14(א) לחוק. ההליכים שהיו בעניינה של המערערת עד לערעור הנוכחי 6. המערערת הגישה למרכז לפיצוי נפגעי גזזת תביעה להכיר בה כמי שזכאית לפיצוי על פי החוק. המערערת טענה כי היא קיבלה טיפול הקרנה כנגד גזזת בהיותה כבת שלוש. 7. המרכז לפיצוי נפגעי גזזת לא מצא ששמה של המערערת מופיע בקובץ "מודן" כמי שקיבלה טיפול בהקרנה (אם שמה היה מופיע, היא היתה מוכרת כמי שקיבלה טיפול כאמור, ולא היה צורך בהזמנת המערערת לדיון). לפיכך, הוזמנה המערערת לדיון בפני ועדת מומחים ביום 17/11/10. 8. ביום 17/11/10, העידה המערערת בפני ועדת המומחים האמורה. לפי עדותה של המערערת, היא עלתה לישראל עם משפחתה, בשנת 1951. בעת שהותם במעברת "שער העליה", כשהמערערת היתה כבת שלוש, היא טופלה כנגד גזזת. בעדותה, אמרה המערערת, בין השאר, כך: "מעורב לי בראש מה שאני זוכרת ומה שאמא סיפרה. הייתי קטנה. הלכתי עם מטפחת על הראש הרבה זמן, שצחקו עלי. נכנסתי לחדר חשוך שאמא אמרה שצריך לעשות לי חשמל.". הן המערערת והן בא כחה, מסרו לועדת המומחים שיש קושי בהבאת אמהּ של המערערת לעדות. האם היתה אז בת 87, וזכרונה נחלש. שני אחיה הבוגרים של המערערת הלכו לעולמם, בהיותם ילדים. 9. הרופאים מבין חברי ועדת המומחים האמורה, ערכו למערערת בדיקה גופנית. על פי ממצאיהם, היה למערערת שיער מלא וצפוף באיכות תקינה. נמצאה אצל המערערת צלקת בעקבות ניתוח להסרת נגע BCC. הרופאים לא מצאו על עור הקרקפת סימנים לרדיו-דרמטיטיס. 10. החלטת ועדת המומחים ביום 17/11/10, היתה לקבוע ישיבה נוספת לשם זימון אמהּ של המערערת למתן עדות. אכן, נקבעה ישיבה נוספת - ליום 22/12/10. 11. ביום 19/12/10 הודיע ב"כ המערערת כי מחמת מצבה הבריאות של אמהּ של המערערת, היא לא תוכל להגיע להעיד ביום 22/12/10. 12. ביום 22/12/10 התכנסה ועדת מומחים נוספת לדון בעניינה של המערערת (ועדת המומחים הנוספת היתה בהרכב שונה מאשר הועדה שדנה בעניינה של המערערת ביום 17/11/10). ועדת המומחים שישבה ביום 22/12/10 החליטה לדחות את התביעה. 13. ביום 31/7/11, קיבלה המערערת חוות דעת רפואית מאת ד"ר יחיאל היילברון. בחוות הדעת האמורה פירט ד"ר היילברון את מצבה הרפואי של המערערת, את הפגימות שהתגלו בה ואת הממצאים והביע את דעתו שיהיה זה ראוי כי ועדת המומחים תשנה את קביעתה. 14. על סמך חוות הדעת האמורה, הגיש ב"כ המערערת, ביום 15/8/11, בקשה לדיון מחודש בפני ועדת המומחים. 15. בעקבות הבקשה, התכנסה ועדת מומחים (בהרכב שלישי), ביום 22/9/11. ועדת המומחים שהתכנסה לדיון ביום 22/9/11, תיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה להותיר על כנה את דחיית תביעתה של המערערת. בהחלטת הועדה מיום 22/9/11, נאמר - בין השאר - כך: "הועדה מבקשת לציין כי המחלות מהן סובלת / סבלה התובעת יכולים להופיע גם ללא קשר לטיפול הקרינתי וכן ב-2 המקומות שמהם נכרתו הנגעים לתובעת - דופן בית החזה ודופן הבטן - הם אינם אזורים שהוקרנו כנגד מחלת הגזזת בוודאות.". 16. בעקבות החלטת הועדה מיום 22/9/11, פנתה הועדה בערעור לבית דין זה. הערעור נדון בתיק 48851-11-11. לערעור האמור, צורפה גם חוות דעת משלימה של ד"ר היילברון, מיום 2/11/11. בחוות הדעת המשלימה, התפלמס ד"ר היילברון עם עמדת חברי הועדה כפי שנכתבה בהחלטת הועדה מיום 22/9/11, וציין כי חברי הועדה התעלמו מחלק משמעותי מהמסמכים שהוזכרו בחוות דעתו המקורית של ד"ר היילברון, וכן כי צירוף הפגימות שהיה אצל המערערת, חל בשכיחות גבוהה אצל מי שקיבלו טיפולי הקרנה. 17. ביום 26/1/12, נתנה השופטת עדית איצקוביץ תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים בערעור שנדון בתיק 48851-11-11. על פי ההסכמה האמורה, עניינה של המערערת היה אמור להיות מוחזר אל הועדה (באותו הרכב), באופן שכתב הערעור שהוגש לבית הדין, ייראה כבקשה לדיון חוזר, ותינתן למערערת האפשרות להגיש מסמכים נוספים לועדה, ולאחר מכן - תינתן החלטה מחודשת. 18. בהתאם לפסק הדין מיום 26/1/12, התכנסה הועדה לדון מחדש בעניינה של המערערת, ביום 16/3/12. הועדה החליטה שוב כי נכון לדחות את התביעה של המערערת. בהחלטתה, אמרה הועדה - כך: "הוועדה חזרה ועיינה בקפידה בתיק ובעיקר בעדות התובעת ובמכתבו של ב"כ התובעת מ-14.2.12. הוועדה אף עיינה בקפידה במסמכים הרפואיים ובחחו"ד המלולמדת של דר' יחיאל היילברון מיולי 2011. הוועדה מבקשת להדגיש שאינה חולקת כלל ועיקר על חוו"ד של דר' היילברון וטיעוניו האפידמיולוגיים מקובלים אף עליה. מדובר בתובעת שלדבריה היתה בת 3 ותביעתה אינה נתמכת בעדויות נוספות. העובדות שהתובעת הניחה לפיתחה של הוועדה הינן הייתי בת 3, היתה לי גזזת, טופחלתי בשער עליה ולבשתי מטפחת ראש. עובדות אלו אינן יכולות להוות תשתית ראייתית. מכלל המחקרים המקובלים עולה שהמחלה שהמחלות בה לקתה התובעת לוקים גם רבים אחרים אשר לא נחשפו מעולם לטיפול בהקרנה. לפיכך, לא ניתן להסיק כי מי שסובל מאחת או יותא מהמחלות הללו טופל בעברו בהקרנות. החלטה: לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות פעם נוספת.". 19. הערעור שבפנינו כעת, הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה, מיום 16/3/12. 20. הדיון בערעור התקיים בדרך של טיעונים בכתב. מאז הגשת טיעוני המשיבה ועד למתן פסק דין זה, כבר חלפו מספר חודשים, ועל המתנה זו - שלוחה לצדדים התנצלותו של אב בית הדין. גורל הערעור 21. לדעתנו, יש לקבל את הערעור והטעם המרכזי לכך נובע מהעובדה שכפי הנראה, החלטתה האחרונה של הועדה, שניתנה ביום 16/3/12, ניתנה בלא שהועדה קיימה את המוטל עליה על פי פסק הדין מיום 26/1/12 בתיק 4885-11-11. כלומר - הועדה, למעשה, פשוט חזרה על האמור בהחלטתה הקודמת, מיום 22/9/11, וזאת מבלי שבחנה כלל את חוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון, מיום 2/11/11, אשר צורפה לכתב הערעור בתיק 48851-11-11, כתב ערעור אשר לפי פסק הדין מיום 26/1/12 היה אמור להיראות כבקשה לדיון חוזר. בסעיפים שלהלן, נסביר יותר את עמדתנו זו. 22. כזכור, הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 26/1/12 (בתיק 48851-11-11), היתה שכתב הערעור שהוגש באותו תיק, ייחשב כבקשה לדיון חוזר. כתב הערעור האמור, כלל טענות כנגד החלטתה של הועדה מיום 22/9/11. החלק המרכזי באותן טענות התבסס על חוות דעתו המשלימה של ד"ר היילברון, מיום 2/11/11, אשר בה, כזכור, התפלמס ד"ר היילברון עם עמדתה של הועדה כפי שבוטאה בהחלטתה מיום 22/9/11. מכאן, שבהתאם לפסק הדין מיום 26/1/12, היה על הועדה לדון מחדש בעניינה של המערערת, וזאת - תוך התייחסות לאמור בכתב הערעור בתיק 48851-11-11 (שבהתאם לפסק הדין היה אמור להיראות כבקשה לדיון חוזר), ולא אליו בלבד, אלא גם תוך התייחסות לאמור בחוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון מיום 2/11/11, שבה רוכזו הטענות הרפואיות כנגד החלטת הועדה מיום 22/9/11, ואשר שימשה בסיס לטענות שהועלו באותו כתב הערעור. 23. לפיכך, קיום נאות של פסק הדין מיום 26/1/12, היה אמור להביא לכך שהועדה תשקול את הטענות שבכתב הערעור שהוגש לתיק 48851-11-11 (אשר היה כבקשה לדיון חוזר) ותתייחס באופן מנומק לעמדותיו של ד"ר היילברון, כפי שפורטו בחוות הדעת המשלימה, מיום 2/11/11. 24. בחינת החלטת הועדה מיום 16/3/12, מעלה כי היא התעלמה לחלוטין הן מכתב הערעור שהוגש בתיק 48851-11-11 והן מחוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון מיום 2/11/11. הועדה, בהחלטתה מיום 16/3/12, כפי שציטטנו לעיל, אזכרה את עדות התובעת ואת מכתב בא כחה מיום 14/2/12, וכן אזכרה את חוות דעתו המקורית של ד"ר היילברון, מיולי 2011. מסמכים אלה, היו בפני הועדה גם בישיבתה הקודמת, ביום 22/9/11. לעומת זאת, הועדה לא אזכרה כלל את המסמכים החדשים, שלמעשה - בגללם הוחזר אליה עניינה של המערערת; הן כתב הערעור בתיק 48851-11-11 (שהיה אמור להיחשב כבקשה לדיון מחודש) והן חוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון, מיום 2/11/11. 25. למעשה, בישיבת הועדה מיום 16/3/12, התנהגה הועדה כאילו שתפקידה מתמצה בהגעה להחלטה מחודשת על סמך אותם מסמכים שהיו בפניה כבר בישיבתה מיום 22/9/11. ברור שאם על סמך אותם מסמכים הגיעה הועדה ביום 22/9/11 למסקנה שמוצדק לדחות את התביעה, לא היתה כל סיבה לצפות שמסקנתה ביום 16/3/12 תהיה שונה, כאשר ממילא הועדה לא עיינה כלל במסמכים החדשים שרק בגללם ניתן פסק הדין שהורה על כינוסה מחדש של הועדה. 26. כל המטרה שבגינה ניתן פסק הדין הקודם (המטרה שהועדה תעיין בכתב הערעור שהוגש לתיק 48851-11-11 ובעיקר - בחוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון מיום 2/11/11), לא הושגה. הועדה לא עיינה במסמכים אלה (או לכל הפחות - לא התייחסה אליהם). 27. משכך - ניתן לקבוע כי בישיבתה מיום 16/3/12, לא קיימה הועדה את שהוטל עליה בפסק הדין הקודם. 28. מעבר לאמור לעיל, הרי שבהעדר התייחסות של הועדה לחוות הדעת המשלימה של ד"ר היילברון מיום 2/11/11, ברור שלא ניתן לראות את החלטתה של הועדה כמנומקת מספיק. חוות הדעת המשלימה, כוללת טענות כנגד קביעותיה של הועדה בהחלטתה הקודמת, מיום 22/9/11. משהוחזר עניינה של המערערת אל הועדה, היה על הועדה להתייחס לטענות אלה של ד"ר היילברון כפי שנכתבו בחוות דעתו המשלימה. הועדה, לא עשתה זאת (ואם היא אכן כלל לא עיינה בחוות הדעת המשלימה - היא גם לא היתה יכולה לעשות זאת, כמובן, מאחר שהיא כלל לא ידעה מה כתוב באותה חוות דעת משלימה). 29. בשל האמור לעיל, נכון לקבל את הערעור ולהורות על השבת עניינה של המערערת אל ועדת מומחים. 30. לטענת ב"כ המערערת, יש להורות כי ועדת המומחים שאליה יוחזר עניינה של המערערת, תהיה בהרכב שונה מהרכב הועדה (ההרכב שדן בעניינה של המערערת ביום 22/9/11 וביום 16/3/12). ב"כ המשיבה לא ציינה כי היא עומדת על כך שבמקרה של קבלת הערעור יוחזר עניינה של המערערת דווקא אל הועדה באותו הרכב, אלא טענה שאין מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את הענין אל ועדה בהרכב שונה (ראו סעיף 46 לסיכומי המשיבה). לדעתנו, משהוברר שהועדה לא קיימה כראוי את מה שהיה מוטל עליה מכח פסק הדין שניתן ביום 26/1/12, יש בסיס מוצק לטענה שלפיה משהערעור מתקבל - נכון להעביר את הענין אל ועדת מומחים בהרכב שונה. כשאנו מצרפים לכך את העובדה שהמשיבה לא עמדה על כך שקבלת הערעור תביא להשבת הענין אל הועדה באותו הרכב, אנו מקבלים את טענת ב"כ המערערת, ומורים על העברת עניינה של המערערת אל ועדת מומחים בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בתביעתה של המערערת. לועדת המומחים בהרכב השונה, ייקרא להלן: "הועדה החדשה". לסיכום 31. על המשיבה לדאוג לכך שהועדה החדשה לא תכלול מי מבין החברים שהיו כלולים בהרכב הועדה שהתכנסה לדון בעניינה של המערערת בימים 22/9/11 ו-16/3/12. אם יתברר שיש קושי בכך מחמת העדר חברים פוטנציאליים שעשויים לשמש בועדת המומחים, תוכל המשיבה לחרוג מהוראה זו, אם תתקבל על כך הסכמה של ב"כ המערערת, ובהעדר הסכמה, תוכל המשיבה להגיש בקשה לבית הדין לקבלת הוראות מתאימות בענין זה. 32. הועדה החדשה מתבקשת לדון בתביעתה של המערערת מתחילתה (כלומר - כולל שמיעת עדות המערערת), ולתת את החלטתה, באופן מנומק, על סמך כלל החומר שיהיה בפניה כולל חוות דעתו של ד"ר היילברון מיום 31/7/11, וחוות דעתו המשלימה מיום 2/11/11. 33. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,540 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם לא ישולם לפני כן. 34. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. גזזתפיצוייםמומחהערעור