מכונאי המבקש להכיר בבקע מפשעתי מיום 11.1.11 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם הבקע הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודתו של התובע. 3. בסעיף 84 לחוק נקבע - "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן - (1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן. (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבדה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור." על פי הדין, התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם מצטברים ודי כי אחד מהם לא יתמלא, על מנת לדחות תביעה להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 429/97 שפיאר - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.00). 4. על פי הפסיקה, הקביעה מהו "מאמץ לא רגיל" תנתן על פי התשובה לשאלה אם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר היה מאמץ אשר היה רגיל לעשותו בעבודתו, או לא. בנוסף, יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו וכן יש לתת משקל רב לתדירות (עב"ל 368/97 פנטנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561 (1999)). עוד נפסק כי את השאלה אם היה מאמץ לא רגיל בעבודה, יש לבחון מן הזווית של שגרת העבודה. "ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג לגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל'רגיל'; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיסי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל'מאמץ לא רגיל'." (עב"ל (ארצי) 456/03 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, 26.12.04). 5. לטענת התובע, במהלך יום העבודה, ביום 11.1.11, בעת שהחליף גלגל במכונית, שהיה "עיקש במיוחד", הוא נדרש למאמץ לא רגיל לצורך הוצאתו. התובע נסמך על עדותו של המעביד שהתייצב לדיון והסביר כי הצטברות של חול, בוץ או קורוזיה יכולה להקשות על הוצאת הגלגל וכי למיטב זכרונו התובע עבד באותו יום על רכב שטח, שבו הגלגל כבד יותר ופעולת הוצאת הגלגל היא יותר קשה. עוד נטען כי מאחר שהתובע פוטר על ידי אותו מעביד, ייתכן שמדובר בעד שאינו חפץ בטובת התובע. 6. לאחר ששמעתי את התובע ואת מעבידו, מר רביב כתריאל (להלן - רביב) ועיינתי בראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות, מאחר שלא הוכח כי ביום 11.1.11 התובע נדרש למאמץ לא רגיל בעבודתו. להלן הנימוקים למסקנה זו - א. התובע תיאר בתצהירו (סעיף 1א') שבמהלך פירוק גלגל עם קורוזיה מרכב על ליפט, הגלגל נתקע ולשם שחרורו הפעיל לחץ גדול מאוד. לגרסה זו אין זכר בתיעוד הביקור הרפואי מיום 12.1.11, הסמוך לאירוע (צורף כנספח א' לתצהיר). באותו מסמך נרשם: "מאתמול כאבים במותן שמאל עם הקרנה לאשכים. במיוחד אחרי הרמת חפצים או שיעול." המסמך הרפואי הראשון בו נרשם תיאור של הפעלת לחץ בעת פירוק גלגל מרכב הוא תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 4.4.11 (נספח ז' לתצהיר התובע), כשלושה חודשים לאחר הארוע. על פי ההלכה הפסוקה, "...לרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע התאונתי הנטען, יש משקל סגולי ראייתי רב, משום שהם נאמרים, בדרך כלל, בזמן אמת, כאשר אין עדיין יעוץ משפטי למבוטח (עב"ל (ארצי) 28/03 ברינדר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 21.9.04). עוד נפסק כי "יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי. מכאן שיש לייחס משקל ראייתי להעדר ביטוי ברישום הרפואי על הסיבה שהביאה את החולה אל פיתחו של הרופא המטפל." (עב"ל (ארצי) 368/99 יצחק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 14.3.02; ור' גם דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 295/06 כעביה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 10.5.07). ב. מהודעתו של רביב, מיום 20.6.11 (נ/1) עולה כי התובע לא מסר ביום האירוע על מאמץ לא רגיל, אלא ש"הוא בא אלי בשעות °°11 לערך ואמר לי שיש לו כאבים במפשעה בטן תחתונה ולא פירט. אמרתי לו שינסה להמשיך לעבוד וברגע שירגיש שזה לא עובר ולא יכול להמשיך לעבוד יותר שיבוא וידווח. אחרי ארוחת צהריים הגיע אמר אני לא מסוגל יותר לעבוד ואמרתי לו שילך לנוח ושיעדכן אותי ... אני התקשרתי אליו בערב אמר שעדיין יש לו כאבים ואם אני לא טועה אמר שלמחרת ילך לקופח לבדיקה". מהודעה זו עולה כי סמוך להופעת הבקע, התובע לא מסר על מאמץ לא רגיל בעבודה. ג. התובע העיד כי הוא מכונאי במוסכים בעל ותק של כ - 15 שנים וכי כמעט כל טיפול רכב מצריך הורדה של הגלגלים ולהערכתו, פעמיים בשבוע "נתקע גלגל". במקרים אלה התובע מפעיל כח ולפעמים נעזר בלום. התובע לא זכר את הרכב הספציפי עליו עבד. ד. למעשה די באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה - גרסתו של התובע אינה נתמכת בתיעוד הרפואי או בהודעת המעביד. בנוסף, מעדות התובע עולה כי הורדת גלגלים מרכב היא שגרת יומו בעבודה וכי "גלגל שנתקע" אינו מצב נדיר. ה. לכל אלה יש להוסיף כי על פי עדותו של רביב, כלל לא נדרש כח על מנת לחלץ גלגל שנתקע, אלא שהדרך לשחרר גלגל תקוע היא על ידי מכות קלות מסביב לגלגל (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 13-14, עמוד 6, שורות 22-24, עמוד 7, שורות 11-12, 15-17, 27-28), ובכך גרסה זו מעוררת ספק לגבי נכונות התיאור שמסר התובע (במיוחד בהתחשב בכך שהוא מכונאי ותיק ומנוסה). ו. אציין כי חלק ניכר מהשאלות שרביב נשאל בחקירה הנגדית היו תיאורטיות, למשל השאלות לגבי ההבדלים של גלגלים בסוגי רכב שונים. זאת מאחר שהן התובע והן רביב לא זכרו מהו הרכב שבו היה הגלגל התקוע (מעבר לכך שהתובע אמר במפורש בחקירתו הנגדית שאינו זוכר, רביב סבר שמדובר בג'יפ וולוו (עמוד 6, שורה 8) ואילו התובע סבר שמדובר בהונדה - הודעה מיום 21.6.11, צורפה לכתב התביעה המתוקן, בעמוד 3, שורה 3). ז. ביחס לעדותו של רביב, אציין כי למרות שהעד פיטר את התובע מהעבודה, ניכר היה שהוא מעיד על פי מיטב נסיונו המקצועי וזכרונו. כאשר נשאל לגבי הסיבה לפיטורי התובע, ביקש שלא להשיב לשאלה ורק לאחר שב"כ התובע עמד על השאלה, פירט את הסיבות לכך. התנהגות זו סותרת מכל וכל את הטענות כאילו מדובר בעד שאינו חפץ בטובתו של התובע. ח. לסיכום, התובע מסר גרסה כללית של מאמץ בעת הורדת גלגל שנתקע. התובע לא זכר מהו הרכב בו מדובר - שמא היה זה רכב שטח או סוג רכב אחר שיש בו קושי מיוחד בהורדת הגלגל. נהפוך הוא - מעדותו עולה כי הורדת גלגלים היא פעולה שגרתית במהלך העבודה וכי מעת לעת, בתדירות לא נמוכה, גלגלים נתקעים. בנוסף, אין לגרסת התובע זכר במסמכים הרפואיים (עד קבלת התעודה הראשונה לנפגע בעבודה). עוד למדנו מעדותו של רביב, כי הפעולה אותה תיאר התובע - משיכת הגלגל, אינה הפעולה המצופה ממכונאי מנוסה, לפתרון הבעיה של גלגל שנתקע. בנסיבות אלה, איני סבורה כי ניתן לקבל את עדות התובע כעדות יחידה התומכת בקבלת התביעה. 7. סוף דבר - התביעה נדחית. כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהבקע מפשעתי