הועדה קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 16.11.11 בקשר עם פגיעה בעבודה מיום 9.8.11. העובדות - 1. המערער, יליד שנת 1978, נפגע בתאונת עבודה ביום 9.8.11 לאחר שהרים ארגז במסגרת עבודתו. 2. ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") שהתכנסה ביום 26.6.12 סיכמה את מסקנותיה: "בדיקת MRI 21.9.11 - בלט דיסק C3-C4 פבמידאני מימין ובלט דיסק פודמנלית C4-C5, C5-C6, C6-C7. לאור הממצאים הקלינים והדמייתים, הועדה דוחה את הערר. הועדה עיינה בחוו"ד דר' קמחין 15.2.12 וממצאיו שונים ממצאי הועדה. מצא הגבלה ניכרת בתנועות עמ"ש צווארי, לעומת זאת הועדה מצאה הגבלה מזערית בהטיית הצוואר לצדדים. יתר התנועות היו תקינות וגם לא נמצא חסר נוירולוגי חריג, לכן הועדה אינה מסכימה עם מסקנותיו. נכותו: 20% 10.8.11 עד 27.8.11 10% 9.11.11 עד 15.11.11 5% 16.11.11 לפי 31(5) א II". 3. לטענת המערער, יש להחזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר, שכן אין התאמה בין ממצאי הועדה ומסקנתה. עוד טוען המערער, כי מסקנת הועדה היא בניגוד גמור לתיעוד הרפואי שהוצג בפניה. לעניין הנכות הזמנית, טוען המערער כי הוא עדין מצוי בטיפולים ולכן לא היה מקום לקבוע נכות קבועה בשלב כה מוקדם. המערער טוען כי על הועדה לקבוע נכות זמנית, וזאת בהתאם לתיעוד הרפואי. 4. לטענת המשיב, לא נפל פגם בעבודת הוועדה אשר שמעה את המערער ובא כוחו. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, אורטופדית ונוירולוגית והסבירה את ממצאיה. לענין הנכות הזמנית, לטענת המשיב מדובר בקביעה רפואית ועובדת היותו של המערער מצוי בטיפולים, אין בה כדי למנוע קביעת נכות צמיתה. הכרעה ודיון - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 5. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). 6. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת הנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הועדה הרפואית בדקה את המערער וקבעה כדלקמן: "אורטופדית כיפוף קדמי מגיע עם סנטר עד 1 ס"מ מבית חזה. כיפוף אחורי °30. כיפוף ימינה ושמאלה°90. הטיה ימינה ושמאלה °30. בדיקת EMG 26.3.12 - רדיקלופתיה C5-C7 ימין ללא דנסוציה חריגה. בדיקה נוירולוגית - "מדגים" חולשה ניכרת בביצפיס טלדואיד וטריצפיסט של יד ימין. שרירי האמה הימנית מפותחים הרבה יותר מאמה שמאל. בבדיקה תחושתית - מדגים ירידה בתחושה בכף היד, גם כף היד וצד מדאלי של אמה ימנית, אין זה פיזור עצבי או שורשי מדויק מתאים לממצא האלקטרומיוגרפי. החזרים גידיים T.B.BR שווים דו"צ". לאור ממצאי בדיקתה, קבעה הועדה כי למערער הגבלה מזערית בלבד בתנועות הצוואר, יתר התנועות תקינות וכן לא נמצא חסר נוירולוגי חריג. 8. הוועדה בדקה את המערער מבחינה אורטופדית ומבחינה קלינית וממצאי הבדיקה מפורטים היטב בדו"ח. עוד עיינה הוועדה בבדיקות EMG ו- MRI. הוועדה קבעה את אחוזי הנכות בהסתמך על הממצאים הקליניים וההדמייתיים וקביעתה הינה רפואית. הוועדה הוסיפה כי בבדיקה הקלינית המערער מדגים ממצאים אשר אינם מתאימים לבדיקות ההדמיה. כמו כן על אף הדגמת חולשה בצד ימין, שרירי האמה הימנית מפותחים הרבה יותר מאמה שמאל. כך או כך, קביעת הוועדה, כאמור, הינה רפואית ומנומקת ובית הדין לא יתערב בה. 9. לעניין הנכות הזמנית, טוען המערער כי קביעה זו מנוגדת למסמכים הרפואיים וכי קביעת נכות צמיתה כעבור שלושה חודשים ממועד הפגיעה הינה קביעה חריגה המצדיקה הנמקה מפורטת. אינני מקבלת טענה זאת. קביעת שיעור הנכות, כמו גם קביעה אם מדובר בנכות זמנית או צמיתה, הינה כאמור קביעה רפואית. מעבר לצורך אוסיף, כי המערער מבקש להסתמך על המסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתב הערעור מהם עולה כי המערער היה בטיפולים רפואיים לאחר המועד בו נקבעה לו נכות צמיתה. אלא שאין במסמכים כדי ללמוד את מה שמבקש המערער. המסמכים הרפואיים מלמדים על תלונות על כאב וטיפולי פיזיוטרפיה, אין באלה כדי ללמד כי מצבו של המערער הינו זמני. יתירה מכך, על פי המסמכים הרפואיים הבדיקה הנוירולוגית כבר מיום 8.9.11 הינה תקינה וכך גם ביום 15.9.11. 10. סוף דבר: א. הערעור נדחה. ב. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהמצאתו. נכות צמיתהנכותתאונת עבודה