ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין שירותים מיוחדים מיום 12/6/13, אשר דחתה את הערר וקבעה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה ברוב שעות היממה. 2. במסגרת הדיון המוקדם בפני הרשמת, נרשמו טענות הצדדים בערעור, וכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. 3. עיקר טענות ב"כ המערער: א. החלטת הוועדה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. ממצאי הבדיקה של הוועדה - לפיה המערער עצמאי באופן מוחלט בפעולות היום יום, כגון ניידות בתוך הבית הלבשה והפרשות, וכי זקוק אך ורק בעזרה מועטה בפעולות כמו אכילה ורחצה - אינן סבירות, משום שהוועדה התעלמה מהעובדה שהמערער סובל מעיוורון מוחלט מלידה - כאשר ברור כי נכותו מגבילה אותו בצורה ניכרת בכשירותו התפקודית מדי יום. ב. מפרוטוקול וועדת הערר לא ברורים מבחני הבדיקה או הקריטריונים שהפעילה הוועדה ואשר על פיהם הגיעה לממצאיה. לא ברור כיצד בדקה המערער האם אוכל בכוחות עצמו, כאשר ברור כי בשל העיוורון זקוק להכנת האוכל וחימומו, ומדוע הגיעה למסקנה כי הוא נזקק בשל הצורך בהכנת האוכל וחימומו רק לסיוע מועט. כך גם לגבי הלבשה ורחצה. הוועדה בדקה כי הוא מסוגל לפשוט וללבוש מכנסיים וחלצה, אך לא בדקה אם הוא יכול ללבוש את בגדיו על הצד הנכון, כאשר המערער ציין כי אשתו מלבישה אותו וכי הבגדים צריכים להיות מותאמים לצד הנכון. כשירותו של המערער לבצע הלבשה על הצד הנכון היא חלק בסיסי ואינטגראלי ומהווה חלק מפעולת ההלבשה. ג. המערער זקוק להשגחה - כדי שמישהו יצא איתו לכביש - דבר שלא נלקח בחשבון. ד הוועדה צינה בפרק "דיון ונימוקים" כי המערער "סובל מעיוורון, אך בסה"כ תפקודו טוב ואינו זקוק לשר"ם". מדובר בהחלטה לאקונית, נגועה בחוסר שקיפות ולא מנומקת, כך שקשה להתחקות אחר הלך מחשבתה. ה. לאור האמור מבקשת התייחסות מפורטת, שקופה וברורה של הוועדה לקביעות וממצאיה, וכי בהיעדר התייחסות מפורטת ומנומקת יש טעות משפטית. 4. עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הפסיקה קבעה כי בית הדין אינו מתערב במבחנים שמפעילה הוועדה, מה גם שהחלטת הוועדה ברורה ותואמת את התלונות של אשתו כי הוא זקוק לעזרה באוכל. אין טענה כי הוא זקוק לעזרה בעצם האכילה. מכל מקום, על הצורך בעזרה בהכנת האוכל וחימומו סברה הוועדה כי הוא זקוק ל"סיוע מועט". המדובר במערער הלוקה בראייתו ולא בשכלו ואין די בעצם העיוורון כדי לקבוע כי זקוק לשר"מ. ב. העובדה שהמערער זקוק לכך שמישהו ייצא איתו לכביש לא מלמדת דבר - הגם שהמערער משתמש במקל נחיה ואין בכך אינדקציה לסיכון עצמו או אחרים. ג. קצבת שרותים מיוחדים אינה ניתנת לצרכי התאמה של הצד הנכון בבגד. הקיצבה משולמת על מנת לפתור בעיות פונקציונאליות של נכה אשר אינו יכול להתלבש לבדו, ועל כן החלטת הוועדה שלא להעניק לו ניקוד בגין לבוש היא נכונה בנסיבות העניין. ד. המערער לא הצביע על כל טעות משפטית בפעולת הוועדה ומשלא נפלה כל טעות הגלויה לעין ואשר אינה מצריכה ידע רפואי - יש לדחות את הערעור. 5. קביעת הוועדה: א. בפרק תלונות העורר נאמר: "קשה לו בכל הדברים. בבית הכל בעזרה, הולך עם מקל עוורים. אשתו עוזרת לו. לא רואה בכלל... צריך עזרה באוכל, זקוק ברחצה לעזרה, מישהו שיוציא אותו לכביש. אשתו מלבישה אותו הבגדים צריכים להיות מותאמים לצד הנכון" ב. הוועדה ציינה בממציאה כי המערער נכנס לחדר מלווה ע"י אשתו וגיסו, משתמש במקל נחייה, וכי בולט עיוורון. לבושו מסודר, מתקשר היטב בשפה הערבית. בפעולות היום יום ציינה הוועדה כי : "בתחום החדר קם מתיישב ומתהלך בכוחות עצמו". הלבשה: "הדגים הפשטת חולצה ולבש חזרה. מכנסיים פתח והוריד על הברכיים וסירב להמשיך". לדעת הוועדה מסוגל לבצע את כל פעולות ההלבשה בכוחות עצמו. רחצה: "יכול לרחוץ פנים וידיים לבד. יכול להתרחץ בישיבה ולבצע את כל פעולות הרחצה בשל העיוורון זקוק להכנת תנאי הרחצה". לאור זאת קבעה הוועדה כי המערער "זקוק לסיוע מועט". אכילה: "אוכל בכוחות עצמו. בשל העיוורון זקוק להכנת אוכל וחימומו." לאור זאת קבעה הוועדה כי "זקוק לסיוע מועט". הפרשות: "שולט על הסוגרים, מגיע לשירותים, מפשיל מכנסיו ושולט על הסוגרים. הגיינה תקינה". לכן בנקודה זו נוקד כעצמאי. בדיון ונימוקים ציינה הוועדה כי המערער "סובל מעיוורון אך בסה"כ תפקודו טוב ואינו זקוק לשרותים מיוחדים". 6. דיון: א. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות וועדה לעררים ניתנות לערעור בביה"ד בשאלה משפטית בלבד. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (ראה עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). ב. לעניין הזכאות לשירותים מיוחדים קובע סעיף 206 לחוק, כי שירותים מיוחדים הינם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו. המבחנים להענקת השירותים הנ"ל, לרבות שיעור הגמלה, פורטו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978, (להלן: "התקנות"). ע"פ התקנות על הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים לבדוק את מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת, הצורך בהשגחה והתקופה שבה תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה. ג. עוד יצויין כי ע"פ התקנות, הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים ושיעורה מותנים בכך שהנכה תלוי בעזרת הזולת בביצוע מרבית פעולות היום יום והקשור בהן, ברוב או בכל שעות היממה, או הזקוק להשגחה מתמדת (תקנה 3 לתקנות), כאשר "השגחה" מוגדרת בתקנה 1 כהשגחה או פיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים. "פעולות יום יום", מוגדרות בתקנה 1 לתקנות והן כוללות חמש פעולות וכן הקשור בהן: לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמאית בתוך הבית. הזכאות לקצבה לשירותים מיוחדים ושיעורה מותנים בכך שהנכה תלוי בעזרת הזולת בביצוע רוב או כל פעולות היום יום והקשור בהן, ברוב או בכל שעות היממה, או הזקוק להשגחה מתמדת (תקנה 2 ו- 3 לתקנות). ד. הפסיקה התייחסה בעבר לשאלה האם עיוור זכאי לשירותים מיוחדים מכוח היותו עיוור. וכך נקבע ב דיון מס' תש"ן /8-0 מרדכי שוורצמן - המוסד (פד"ע יג' 189): "עיוורון כשלעצמו אינו מספיק כדי להצדיק מתן גמלה לשירותים מיוחדים מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים) התשל"ט - .1978אף עיוורון וגיל מתקדם אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק מתן גמלה. אולם, עיוורון ובנוסף לכך מגבלות אחרות עשוי לגרום לרמת תלות המצדיקה מתן גמלה. יש להעריך כל מקרה בפני עצמו, ולבדוק את תפקוד הנכה בביצוע פעולות היומיום ומידת תלותו בעזרת הזולת". ה. ואכן, בסופו של דבר הערעור בעניינו של שוורצמן, הערעור התקבל, אולם לא בגלל סיבת העיוורון כשלעצמה אלא בשל שילוב מוגבלויות אחרות. וכך אמר בית הדין הארצי שם: לאור קביעות אלה, ובהתחשב בצירוף של עיוורון, גיל, מחלת לב ופחדים, שבמצטבר הכבידו על תפקודו של מערער בביצוע פעולות היומיום וכן על תלותו בעזרת הזולת, הגענו למסקנה כי המערער עונה על התנאים הקבועים בתקנה 3א' לתקנות (ההדגשה לא במקור - י.ש). ו. כידוע, כל מקרה נבדק לגופו, ועל הוועדה להעריך כל מקרה בפני עצמו תוך בדיקת תפקודו של הנכה על פי יכולתו בביצוע פעולות היום יום, כנדרש בתקנות. על רקע האמור לעיל, יש לבדוק האם הוועדה בעניינו של המערער פעלה כנדרש ממנה, ע"פ התקנות. ז. כאמור, אין חולק כי המערער הינו עיוור מלידה. אעפ"כ, ולאור האמור לעיל, אין די בכך כדי לקבוע כי עצם העיוורון מזכה אותו בשירותים מיוחדים. כפי שעולה מבדיקת הוועדה, יש פעולות במסגרת 5 פעולות היום יום שהמערער אכן עושה בכוחות עצמו, גם לדעת בא כוחו. בשני עניינים נקבע - ע"פ שיקול דעתה המקצועי של הוועדה - כי המערער זקוק לסיוע מועט - בהכנת האוכל וברחצה. המערער נבדק כשהוא מתלבש ומתפשט, נרשם כי רחץ פנים וידיים וכד'. אין צורך בהנמקה מפורטת יותר מעבר לאמור לעיל. כך גם לעניין האוכל - אין טענה כי הוא לא יכול לאכול בכוחות עצמו, אלא כי יש בעיה בחימום והגשת האוכל - כשהוועה העריכה כי זקוק לשם כך לעזרה מועטה. החלטת הוועדה בענייני פעולות היום יום ברורות לחלוטין. ח. האם טעתה הוועדה כאשר לא נתנה ניקוד נוסף למערער בשל אי יכולתו לדעת מהו הצד הנכון של הבגד? לאחר בחינת טענות הצדדים - אינני סבורה שהוועדה טעתה בכך. מטרת בדיקת פעולות היום יום הנדרשות בתקנות - הינה לבדוק את אופן תפקודו הפונקציונלי של הנכה, ואין באי הידיעה אם הבגד ישר או הפוך כדי לפגוע בתפקוד זה (מה גם שעל פני הדברים ניתן לבדוק זאת במישוש פשוט). מכל מקום - לא מדובר בעניין המצדיק ניקוד נוסף. ט. לאור כל האמור, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות. 7. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. רפואהשירותים מיוחדיםועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר