תביעה לגמלת הבטחת הכנסה להלן עובדות המקרה: 1. התובע נשוי ואב לחמישה ילדים, מתגורר עם אשתו וילדיו בכפר אעבלין. 2. התובע מתגורר בבניין בן ארבע קומות. בקומת הקרקע מתגוררת אחותו של התובע עם שלושת ילדיה. בקומה הראשונה התגוררו הוריו ומאז מות אביו מתגוררת שם אמו של התובע. בקומה השניה מתגורר אחיו של התובע. בקומה השלישית מתגורר התובע עם אשתו ועם חמשת ילדיו. 3. בשנים 2003 ו-2005 היו מקרי אלימות של התובע כלפי אשתו, הגב' ג'והינה שיח' אחמד, והתובע אף היה עצור תקופה מסוימת במשטרה. בשנת 2011 הוצא צו הרחקה לתובע והוא התגורר במשך תקופה מסוימת בטמרה ובדיר חנא ואף היה שם במעצר בית. נגד התובע נפתחו תיקים אחדים במשטרת ישראל בגין עבירות אלימות. 4. בחודשים 6-10/2011 אביו של התובע היה חולה ואף היה מאושפז בבית החולים בני-ציון בחיפה. התובע חזר לבית הוריו כדי לטפל באביו, וכששהה אביו בבית החולים, התובע סעד אותו ואף ישן בבית החולים עד שאביו נפטר בתאריך 27/10/11, והוא נהג לחזור לבית אמו רק על מנת להחליף לבגדים נקיים. 5. במהלך מחלת האב, האב ביקש מהתובע ומאשתו להשלים ביניהם ולחזור לגור בביתם עם ילדיהם. התובע, על פי עדותו בבית הדין, אכן חזר לביתו לחיות עם אשתו בחודש ספטמבר 2011, לפני פטירת אביו המנוח. שני בני הזוג הגישו לנתבע תביעה משותפת לגמלת הבטחת הכנסה בתאריך 21/10/11 (ראה מסמך נ/1). 6. במהלך שנת 2011 התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה בנפרד מאשתו, כאשר גם אשתו קיבלה באותה עת גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע, היות ושני בני הזוג חיו באותו מועד בנפרד האחד מהשני. יחד עם זאת, התובע נהג לראות את ילדיו בבית הוריו, לאחר תיאום עם לשכת הרווחה באעבלין. 7. ביום 5/7/11, בשעה 16:50, הגיע חוקר של הנתבע, מר אחמד כעבייה, לבניין בו מתגוררים התובע, אשתו וילדיו, במטרה לבדוק האם התובע ואשתו חזרו לחיות יחדיו ומנהלים משק בית משותף. החוקר ביצע תחילה חקירה סביבתית וקיבל מאנשים לא מזוהים ועלומי שם את המידע, כי בני הזוג חיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף. 8. החוקר דפק על דלת הדירה בקומה השלישית ושמע, לדבריו, את הילדים צועקים: "אבא, יש מישהו בדלת". לאחר שדפק פעם שניה על הדלת, ניגשה אשת התובע לדלת הדירה, פתחה את הדלת ולאחר שהחוקר הזדהה בפניה, כי הגיע לחקור מטעם המוסד לביטוח לאומי, היא אמרה לחוקר, כי היא נכנסת להתלבש ומיד תחזור. לדברי החוקר, הוא המתין במקום כרבע שעה ולאחר שאשת התובע לא פתחה את הדלת פעם נוספת, הוא עזב את המקום וכתב דו"ח, כי אשת התובע לא שיתפה עמו פעולה וכי התובע שהה בזמן הביקור הנ"ל בתוך דירתו בקומה השלישית. 9. בחקירתו הנגדית בבית הדין טען העד, כי אשת התובע לא פתחה לו פעם נוספת את דלת הבית לאחר שאמרה לו, כי היא הולכת להתלבש. יחד עם זאת, הוא ציין, כי הוא מודע לכך, כי לאשה דתיה בכפרים הערביים אסור להכניס גבר זר לבית כשהיא לבד, אלא היא צריכה לדאוג שיהיו נוכחים בפגישה כזו אנשים נוספים. לדבריו, היא לא אמרה לו דבר ולא פתחה פעם נוספת את הדלת. 10. שונה הגרסה שהעד רשם בדו"ח הפעולה מיום 5/7/11 (ראה מסמך נ/3). במסמך נרשם, כי אשת התובע אכן פתחה את הדלת ואמרה לו שהיא הולכת להתלבש. אחר כך היא הלכה להתייעץ עם בעלה וחזרה ואמרה לו, כי היא אישה דתיה ולא יכולה להכניס את החוקר לתוך ביתה, גם אם הוא חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי. לסיכום רשם החוקר בזו הלשון: "אני אשה דתיה ולא יכולה להכניס אותך הביתה אפילו שאתה מביטוח לאומי. היא לא מוכנה כי בעלה היה אצלה בבית. אני עזבתי את המקום כי היא לא מוכנה לשתף פעולה". 11. לשאלת בית הדין החוקר אישר, כי בעת ביקורו הוא לא ראה את התובע, לא בתוך הדירה וגם לא מחוצה לה וכן גם לא שמע את קולו בתוך הדירה, אלא רק שמע את הילדים קוראים: "אבא, יש מישהו בדלת". כמו כן החוקר לא פגש את אחותו של התובע ולא זכר אם ראה ילד יוצא מהדירה או לאו. 12. בבית הדין העידה, כאמור, אשת התובע, אשר אישרה, כי אמרה לחוקר, כי כאישה דתיה היא לא יכולה להכניס את החוקר לביתה כשהיא לבד, וכי עליו להמתין מחוץ לדירה עד שבנה יקרא לגיסתה שתבוא להיות נוכחת במקום בזמן השיחה ביניהם. אשת התובע סיפרה, כי שלחה את בנה אל גיסתה, המתגוררת בקומת הקרקע, אך החוקר עזב את המקום מבלי להמתין לבואה. 13. גם אחותו של התובע, הגב' אסמהאן שיח' אחמד, העידה, כי האחיין שלה הגיע לביתה וסיפר לה, כי יש מישהו למעלה אצלם בבית. הגב' אסמהאן סיפרה, כי כאשר היא עלתה שלוש מדרגות, היא ראתה את החוקר, שאותו היא הכירה, ליד מכוניתו והוא אמר לה, כי אשת התובע לא פתחה לו את הדלת. כן ציינה הגב' אסמהאן, כי באותו מועד התובע סעד את אביו במיטת חוליו בבית החולים בני-ציון ולא היה בבית. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 14. חקירה סביבתית מאנשים עלומי זהות אינה בגדר חקירה מקצועית, שניתן לבדוק את אמינות הדברים ששכנים או ילדים ברחוב מספרים לחוקר... להסיק מכך, כי התובע ואשתו חזרו לחיות יחדיו ומנהלים משק בית משותף - המרחק הוא רב!!! במיוחד נכון הדבר כששניהם מתגוררים באותו בניין, אך בקומות שונות. 15. אין מחלוקת, כי התובע הורחק מביתו בגין אלימות כלפי אשתו פעמים אחדות, בצווי הרחקה או במעצר בית מחוץ לכפר אעבלין. החוקר לא טרח לבדוק את אמינות האינפורמציה הזו למועדים הרלוונטיים לדיון זה. 16. החוקר לא זימן לחקירה במשרדו את התובע ואשתו, אלא הסיק מסקנה, כי בני הזוג מתגוררים יחדיו בגלל ששמע ילדים מהבית אומרים: "אבא, יש מישהו בדלת", אך הוא לא ראה ולא שמע את קולו של התובע בדירה. מהמילים: "אבא, יש מישהו בדלת" לא ניתן להסיק בוודאות, כי אכן התובע היה בתוך הבית, אלא יתכן והילדים חשבו שאביהם נמצא מאחורי הדלת, ולא החוקר, ולכן אמרו "אבא" וקראו לאמם, כי יש מישהו בדלת. 17. גם הביקור של חוקר בודד בדירה של אישה מהעדה המוסלמית, כאשר הדבר עלול לפגוע בהשקפות הדתיות של בני אותה עדה, אינו ראוי ועל החוקר היה לבקש מאשת התובע לזמן למקום קרובת משפחה, שתהיה נוכחת בדירה או מלכתחילה לצאת לחקירה כזו ביחד עם חוקרת, כדי למנוע פתחון פה על פגיעה במנהגים דתיים, שעלולים היו להיווצר בנסיבות המקרה. 18. אנו בהחלט מאמינים, כי אשת התובעת שלחה את בנה לקרוא לגיסתה, על מנת שתהיה נוכחת בשיחה שלה עם החוקר, אך לחוקר אצה הדרך, מסיבה כלשהי, והוא מיהר כעבור דקות אחדות לעזוב את המקום. אולי הסיבה לכך היא שעת הביקור, 16:50...? 19. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי לא הובאו בפנינו ראיות ממשיות מטעם הנתבע, מהם ניתן להסיק, כי התובע ואשתו התגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף בחודשים יוני-יולי 2011, ולא היתה הצדקה משפטית לשלול מהתובע ומאשתו את גמלת הבטחת הכנסה על ידי הנתבע. 20. על כן אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע ולאשתו לכל אחד בנפרד גמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים יוני-יולי 2011 וזאת תוך 30 יום מהיום. 21. אין צו להוצאות, היות והתובע היה מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. הבטחת הכנסה