תביעה לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה

תביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, נדחתה בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע חריג תוך כדי ועקב העבודה, ומכאן התביעה שבפנינו. 4. תמצית טענות התובע א. הופעת אוטם שריר הלב התרחשה סמוך לויכוח שהתנהל עם העובד שהיה בגדר אירוע חריג שקרה לו בעבודתו, במהלכו התרגז מאד ועלה לטונים מאד גבוהים. הויכוח התנהל באשר לטיב העבודה של העובד אשר משך תקופה מסוימת לא ביצע עבודתו כראוי וגרם הפסדים ונזקים לעסק. ב. לחלופין נטען שמדובר במקרה של "אוטם מאיים" , שכן בימים שקדמו לאירוע חש התובע שלא בטוב. בנסיבות אלה הכירה הפסיקה באפשרות שאירוע אשר באופן רגיל לא ייחש כחריג יוכר בחריגותו על רקע מצב נחות קודם. 5. להלן תמצית טענות הנתבע א. על פי הודעת התובע לחוקר הנתבע ועל פי עדויות העובדים האחרים, האירוע הנטען ביום הפגיעה לא חרג מאופי עבודתו הרגיל ועל כן אין לראות בו כארוע חריג. ב. טענת התובע בדבר התרחשותו של אירוע חריג אינה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהי, ואף אינה מתיישבת עם חומר הראיות. דיון והכרעה 6. בנושא הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, נפסק: "הפסיקה היא, כי תאונה שהינה תולדה של גורמים שאינם נראים לעין, אשר אוטם שריר הלב נמנה עימם, נבחנת במבחן 'האירוע החריג', לפיו יש להוכיח כי עובר לפגיעה הגופנית או הנפשית, אירע למבוטח אירוע חריג בעבודתו, אשר הינו בלתי שגרתי לגביו. אירוע כזה יכול להיות תולדה של דחק נפשי מיוחד או מאמץ גופני יוצא דופן... ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה שאלה עובדתית בעיקרה... בית הדין בוחן את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העובד, אך עם זאת, יש צורך בראיות אובייקטיביות על מנת להוכיח האירוע, ואין די בעדותו הסובייקטיבית של העובד... רק לאחר שנקבע כי אכן התרחש אותו 'אירוע חריג', יבחן בית הדין את השאלה האם התקיים קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין הופעת האוטם". ((עב"ל 45023-09-11 בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 4.12.12); עב"ל 349/06 בלומשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.10.07); עב"ל 614/08 מרקוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 13.7.09); עב"ל 663/08 זילבר נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.2.09)). 7. ההלכה שעניינה "אוטם מאיים" נקבעה בדב"ע נד/0-186 אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 521, שם דובר במבוטח שנדרש לחזור לעבודה כשהוא במצב "נחות" לעומת מצבו הרגיל, בעקבות אירועים של אוטם ושל ניתוח מעקפים שעבר. בית הדין הארצי קבע כי: "תיתכן האפשרות שמאמץ בעבודה אשר בתנאים רגילים לא היה נחשב כתאונת עבודה יחשב בתנאים לא רגילים כמאמץ בלתי רגיל. על פי קו זה יש לראות את 'המאמץ הרגיל' הכרוך בעליה במדרגות כ'מאמץ בלתי רגיל' במצב ה'נחות' בו היה המערער ביום האירוע". עוד נפסק בנושא זה, כי בהיעדר רשומות רפואיות בזמן אמת בדבר מצב תחלואי קודם, אין לבחון קיומו של ארוע חריג במצב של חולשה (עב"ל 125/10 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי ,מיום 27.12.11). 8. בבחינת חומר הראיות, לא מצאנו ראיות אובייקטיביות המעידות על התרחשותו של אירוע חריג בסמוך לבואו של האוטם. זאת גם מבחינתו הסובייקטיבית של התובע. בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/2) ציין התובע כי היו לו הרבה ויכוחים עם אייזק 3-4 ויכוחים ביום, וכי הוא נוהג להתרגז ולהתעצבן עליו. התובע חזר ונשאל האם דובר בויכוח חריג ובכל פעם השיב בשלילה: "ש: באותו יום היה לך ויכוח חריג או מיוחד עם איזק? ת: לא, היה ויכוח בגלל שחזרו מוצרים מהרכבה שלא נבדקו ונמדדו כראוי, וזה פשוט עיצבן אותי מאד. ... ש: אז אני שואל שוב ביום הויכוח הנטען היה ויכוח שונה מיוחד חריג משאר הויכוחים שהיו לך עם איזק? ת: לא. היה לי ויכוח כמו כל הזמן לא משהו שונה או מיוחד, ככה זה עם איזק 3-4 ויכוחים ביום". 9. התובע ציין כי העובדים משה אוזן ומשה עזרא היו עדים לויכוח (נ/2 עמ' 1 ש' 15). אולם כשנשאל העד משה אוזן על ידי חוקר המוסד מה אירע באותו יום סיפר כי הוא והתובע היו אצל לקוח כשהאחרון החל להרגיש לא טוב. מר אוזן נשאל במפורש האם היה משהו חריג באותו בוקר לפני שיצאו ללקוח ונענה בשלילה. (ראה הודעתו -נ/ 3). עוד הוסיף מר אוזן כי התובע נוהג להתעצבן ולצעוק לפחות פעם ביום (שם בעמ' 2). כשנשאל בשנית האם היה ויכוח חריג באותו הבוקר, השיב אוזן כי אינו זוכר וכי ייתכן והתובע התעצבן על משהו אולי על אייזק וכי "התובע אדם טוב אבל כשהוא מתעצבן הוא מתעצבן" . יתרה מכך הנ"ל הוסיף כי לא היה עד לאירוע אלא שהוא היה למעלה במפעל והתובע למטה וכי לא שמע כלל צעקות (עמ' 3 ש' 13-14 ). 10. בדומה גם העד משה עזר העיד כי התובע נהג להתעצבן בעבודה ולצעוק, כי יחסיו של התובע עם אייזק היו יחסים רגילים כמו עם כל עובד אחר וכי לא היו טעויות חריגות בעבודה מעבר למצב רגיל ושוטף (ראה עמ' 10-11 לפרוט'). 11. אף העובד אייזק X עמו התנהל הויכוח, טען בפני החוקר בהודעתו (נ/4), כי הויכוח עם התובע היה ויכוח רגיל כמו בכל יום ולמיטב זכרונו הויכוח התנהל בין התובע לבין כלל העובדים. מר X הוסיף "כל הזמן הוא צועק גם בלי סיבה, מדובר בצעקות שהוא צועק כל הזמן ". 12. אף בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לפחות בחודשיים שקדמו לאירוע איכות העבודה של אייזק ירדה דבר שהוביל לוויכוחים רבים עמו שהיו קולניים יותר מהרגיל: "כן בחודשיים שלושה לעומת כל ה- 20 שנה הייתה עוצמה של וויכוחים גדולה יותר"(עמ' 5 לפרוט' ש' 9). באשר לסיבה שגרמה לו כביכול להתעצבן מעבר לרגיל טען התובע בחקירתו הנגדית כי הייתה זו חוצפתו של העובד שענה לו בצורה לא רגילה והתחצף והתכחש לטעות שלו בעוד שנושא זה כלל לא עלה במסגרת הודעתו לחוקר המוסד שם ציין שהתעצבן כי המוצרים חזרו מהרכבה משלא נמדדו ונבדקו כראוי. (ראה עמ' 2 ש' 3 ל- נ/2 לעומת עמ' 5 לפרוט' ש' 5-6). 13. בנסיבות המתוארות לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה בסמוך לקרות האוטם. 14. טענתו החלופית של התובע, כאמור, נסמכת על קיומו של אוטם מאיים אשר קדם לאירוע, ולפיה ביום האירוע התובע היה במצב רפואי "נחות" ועל רקע זה יש לבחון את שאלת חריגותו של האירוע. 15. לטענת התובע, בימים שקדמו לאירוע חש שלא בטוב ולכן אף אם הויכוח עם אייזק לא היה בגדר אירוע חריג יש להכיר באוטם בו לקה כתאונת עבודה שכן היה במצב נחות והאירוע הוא שזרז את בואו של האוטם. בעניין זה העיד העד משה עזרא : "היה לו קצת חולי, לפני זה הוא היה חולה כמה ימים וכמה שבועות קודם" (עמ' 10 ש' 23-24). עוד מפנה התובע כתמיכה לגרסתו למכתב השחרור מבית החולים (סיכום מחלה - נספח א' לכתב התביעה) בו צויין "כאבים בחזה שהחלו 5 ימים טרם אישפוזו ואירוע משמעותי של כאבים בחזה ביום קבלתו". 16. באשר למידת ההוכחה הנדרשת לגבי קיומו של אוטם מאיים, נפסק כי דרושה ראיה ברורה ומשכנעת על מצבו הרפואי של המבוטח לפני היום המסוים, ביום המסוים, בעת התפתחות האוטם ובעת הופעת האוטם. כן נפסק כי על מנת ליישם את סוגיית האוטם המאיים דרושה ראיה רפואית מעבר לסימפטום בודד, שהדווח עליו לא מצא ביטוי בבדיקה רפואית. הראיה הרפואית צריכה להיות מספקת, כדי שעל פיה ניתן יהיה לקבוע, שאכן היה 'אוטם מאיים' לפני הופעת האוטם (דב"ע נב/0-122 ח'טיב - המוסד לביטוח לאומי, ( ניתן ביום 30.11.92; עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 5944/92 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 31.3.93). בענייננו לא הובאה ראיה רפואית ברורה וחד משמעית על התפתחותו של אוטם מאיים אצל התובע, בימים שקדמו לאירוע הנטען. העובדה כי התובע חש כאבים בחזה בימים שלפני יום האירוע, וכי הדברים נרשמו מפיו בסיכום מחלה מבית החולים, אינה בבחינת ראיה רפואית מספקת לעניין זה. לא קיים רישום רפואי בזמן אמת המעיד על התפתחות של אוטם מאיים, ובדומה לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין סימן טוב שהוזכר לעיל, אין לראות ברישום שבמכתב סיכום האשפוז כרשומה רפואית המבססת מצב תחלואי קודם. לאור האמור לעיל, משלא הורם הנטל להוכחת מצב תחלואי קודם של "אוטם מאיים", גם טענה זו של התובע נדחית. סוף דבר 17. לא הוכחה טענת התובע בדבר התרחשותו של אירוע חריג בעבודה בסמוך לבואו של האוטם. כן לא התקיימו הנסיבות להכיר במצב של "אוטם מאיים". אשר על כן דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, ללא צורך במינוי מומחה רפואי. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי