תאונה תוך כדי נסיעה מהבית - הסעת בעלה למקום עבודתו ולא בדרך ממעונה לעבודה

1. תאונת הדרכים אירעה תוך כדי נסיעת התובעת ממעונה ובזמן הסעת בעלה למקום עבודתו ולא בדרך ממעונה לעבודה. 2. התובעת טענה שמידי יום היא מסיעה את בעלה אל מקום עבודתו ומשם נוסעת למקום עבודתה, והתאונה אירעה בדרכה ממקום עבודתו בדרכה אל מקום עבודתה ולכן יש לראות התאונה כתאונת עבודה מאחר שזו הדרך המקובלת. התובעת צירפה תצהיר של מר אורן פזרקי שעובד עם בעלה והוא הצהיר שראה פעמים רבות את התובעת מסיעה את בעלה למקום העבודה בשעה 7:20 לערך. 3. התובעת צירפה לתצהירה מפה של העיר אשדוד וסימנה את מקום מגוריה, מקום עבודתה ומקום עבודת בעלה, עולה מהמפה התמונה הבאה: התובעת מתגוררת ברח' אברהם עופר, אזור ד', מקום עבודתה בכיכר סגל, אזור ה' ומקום עבודת בעלה באזור התעשיה. התאונה ארעה ברח' ז'בוטינסקי בסמוך למקום עבודת בעלה, לאחר שהורידה אותו במקום עבודתו. 4. לטענת התובעת העובדה שהסיעה כל יום את בעלה מלמדת שזו הדרך המקובלת כיוון שלולא הסדר זה היה עליהם להחזיק שני כלי רכב ומאחר והמדובר בנוהל קבוע אין זוסטייה מהדרך. 5. הנתבע טוען כי דרך נסיעתה של התובעת הנוסעת עם בעלה למקום עבודתו בקצה השני של העיר, ורק לאחר מכן למקום עבודתה מהווה סטייה של ממש מהדרך המקובלת ובהתאם לסעיף 81א לחוק אין לראות בתאונה כתאונת עבודה. 6. בדיון ההוכחות העידה התובעת בלבד, עדותה לא נסתרה ובכלל זה טענתה שהיא מתחילה לעבוד בעבודתה בשעה 7:30 ומדי יום היא מורידה את בעלה בעבודתו בשעות בין השעות 7:00 ל 7:20. 7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה- 1985 מגדיר את המונח "תאונת עבודה" כך: "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד." סעיף 80 לחוק מרחיב הגדרה זו. ההרחבה הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 80(1) לחוק לאמור: " חזקת תאונה בעבודה 80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם- (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו; ..." הסייג להרחבה שבסעיף 80 קבוע בסעיף 81 לחוק לאמור: " הפסקה וסטיה 81. (א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על- ידיה אי - כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות. (ב) בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: (1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם; (2) כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל". 8. בעב"ל 329/03 רחל אספיר נ' המוסד ביטוח לאומי פד"ע מ 140 (פס"ד מיום 9.1.05) דן בית הדין הארצי בשאלה דומה. בפרשת אספיר המערערת נפגעה בתאונת דרכים בדרכה למקום עבודתו של הבעל, עת בעלה היה איתה ברכבה, ואילו במקרה שלפנינו התאונה אירעה לאחר שהבעל ירד במקום עבודתו והתובעת המשיכה משם בדרכה למקום עבודתה. 9. כאמור, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה כי התאונה אירעה בשל כך שהתובעת לקחה את בעלה אל מקום עבודתו, והתובעת טענה שיש לקבל את התביעה כי התאונה אירעה לאחר שהיא הורידה את הבעל במקום עבודתו והיתה בדרכה אל מקום עבודתה. 10. מצאנו להציג את שנפסק בפרשת אספיר: " 8. אדם קם בבוקר לעמל יומו. הוא יוצא מביתו למקום עבודתו. באיזה דרך יבחר? הדעת נותנת ונסיון החיים מלמד כי יבחר בדרך הקצרה והנוחה ביותר מבחינת המרחק או הזמן המביאה אותו ממעונו למקום עבודתו. זוהי "הדרך המקובלת" במובן סעיף 81 לחוק. אך לא תמיד הדרך המקובלת היא אחת ויחידה. אפשר שיתקיימו מספר חלופות "מקובלות" שההבדל ביניהן אינו משמעותי. השימוש באחת מן החלופות הוא פועל יוצא של בחירה אקראית או של אילוצים אובייקטיביים. כל עוד הדרך הנבחרת משרתת את הנסיעה ממעונו של העובד אל מקום העבודה והיא, בנסיבות העניין, נוחה ויעילה מבחינת המרחק או הזמן - תהא זו "הדרך המקובלת". 9. יש ולעיתים הדרך אל מקום העבודה כרוכה בסטיה מן הדרך המקובלת, על שלל חלופותיה. מתי תהא סטיה זו "מקובלת" ומתי תחשב כ"סטיה של ממש" במובן סעיף 81 לחוק? אין על כך תשובה חד משמעית ולא ניתן להגדיר לצורך כך נוסחה מחייבת מראש. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטיה. נסיעה בדרך עוקפת יכולה, בנסיבות מסוימות, להחשב כסטיה "מקובלת" ובנסיבות אחרות כ"סטיה של ממש". כך, אם סטיה מבוצעת בשל מצוקות תחבורה ופקקי תנועה והסטיה בנסיבות הענין סבירה, כי אז תחשב הסטיה "מקובלת". לעומת זה אם, תוך כדי נסיעת העובד למקום עבודתו, הוא מבצע סטיה לצורך עניין שאינו קשור במקום עבודתו, יראה הדבר כ"סטיה של ממש". 10. המחוקק קבע שני מקרים בהם מוכרת הסטיה מן הדרך אל מקום העבודה. האחד - הובלת ילד אל גן הילדים והשני -קיום מצוות תפילה (סעיף 81(ב) לחוק). הכרה בשני מצבים אלה בלבד שוללת את ההכרה בסטיה מן הדרך למטרות אחרות. 11. בענייננו קבעו לעצמם המערערת ובעלה דרך מסוימת לנסיעה לעבודה, המשלבת את צרכי המערערת ובעלה כאחד. נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת בכך שהדרך בה בחרו המערערת ובעלה מהווה, לגבי המערערת, סטיה של ממש מהדרך הסבירה - או, אם תרצו, "המקובלת" - ממעונה למקום עבודתה. כל ירושלמי בר דעת מבין שנסיעה משכונת גילה לגבעת שאול מדרך חברון בואכה ככר ספרא היא קפנדריה של ממש. זו אינה סטיה "טבעית" הנובעת מאילוצים אובייקטיביים כגון אילוצי תעבורה. זוהי סטיה מכוונת ומודעת שנועדה לשלב את צרכי הנסיעה של המערערת ובעלה כאחד . זוהי סטיה של ממש במובן הוראות החוק. 12. במקרה הנדון ראוי להשקיף על נסיעתם המשותפת של המערערת ובעלה למקום עבודתם כשתי נסיעות נפרדות. במקרה זה ניתן לראות את קטע הנסיעה ממעונם של בני הזוג למקום עבודתו של הבעל (כיכר ספרא) כדרך "מקובלת" אל מקום עבודתו ואת קטע הנסיעה מכיכר ספרא אל מקום עבודתה של המערערת כדרך "מקובלת" אל מקום עבודתה. ואמנם נמסר לנו כי גם הבעל נפגע בתאונת הדרכים ופגיעתו אמנם הוכרה כתאונת עבודה. דא עקא, שלגבי המערערת אירעה התאונה בקטע הדרך אל מקום עבודתו של בעלה ולכן, לגביה, התאונה אירעה תוך כדי סטיה של ממש מן הדרך "המקובלת" שלה אל מקום עבודתה. בנסיבות אלה בצדק נדחתה תביעתה של המערערת ודין ערעורה בפנינו להדחות. " (שם, סעיפים 8 עד 12). 11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין בקשת התובעת להתקבל. התאונה אירעה בקטע הדרך אל מקום עבודתה של התובעת לאחר שהורידה את בעלה. לאור פיסקה 12 לפסק הדין בעניין אספיר, נסיעתם המשותפת של שני בני הזוג כוללת בתוכה שתי נסיעות נפרדות: האחת אל למקום עבודתו של הבעל והשניה, לאחר מכן, ממקום עבודתו של הבעל למקום עבודתה של התובעת. כאמור, התאונה היתה כאשר התובעת היתה בדרכה אל עבודתה, דהיינו בנסיעה השניה. 12. יש לבחון את הנסיעה גם במובן של סבירות ומידתיות. 13. הנתבע לא חלק על העובדה שהתובעת מסיעה מדי יום את בעלה אל עבודתה, ולאחר מכן ממשיכה בדרכה למקום עבודתה. הנתבע בחר שלא לזמן את הבעל להעיד וויתר על חקירת מר פזרקי שהגיש תצהיר ולפיו הוא ראה פעמים רבות את התובעת מסיעה את בעלה אל מקום עבודתו בסביבות השעה 7:20 בבוקר. 14. התובעת העידה שהיא מתחילה לעבוד בשעה 7:30, סטייה של מספר דקות נסיעה על מנת להסיע את בן הזוג אל מקום עבודתו היא סבירה ולכן יש לראות בדרך ממקום עבודת הבעל אל מקום עבודת התובעת כדרך מקובלת בנסיבות העניין. מסלול הנסיעה שנבחר ע"י התובעת משרת את הנסיעה ממעונה אל מקום העבודה והוא, בנסיבות העניין, נח ויעיל מבחינת הזמן ועל כן זוהי "הדרך המקובלת". מהראיות הסקנו שמדובר במרחק נסיעה קצר של מספר דקות ולכן גם מבחינה זו אנו מקבלים את הטענה שבנסיבות הענין זוהי דרך מקובלת. 15. לאור האמור, אנו רואים בתאונה מיום 18.11.12 כאירוע בעבודה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודה