פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה

פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה 2. סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה כולל רשימה של חוקים שדרגת נכות שנקבעת על פיהם, תיחשב כדרגת הנכות גם לצורך הפקודה. סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודה קובע כי נישום שלא נקבעה לו דרגת נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, תיקבע דרגת נכותו על פי תקנות שיתקין שר האוצר. 3. בהתאם להוראת סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודה, התקין שר האוצר את תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (שתיקראנה להלן: "תקנות מס הכנסה"). 4. תקנות מס הכנסה קובעות כי דרגת נכות של מי שמבקשים פטור ממס לפי הוראת סעיף 9(5) לפקודה ולא נקבעה להם דרגת נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה - תיקבע על ידי ועדה רפואית שתורכב מפוסק רפואי אחד או שניים, וכי הרכבה ייקבע על ידי רופא מוסמך, כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (שבינתיים הוחלף על ידי הנוסח המשולב משנת התשנ"ה-1995). 5. תקנות מס הכנסה קובעות גם כי דרגת הנכות תיקבע על פי המבחנים האמורים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (המבחנים האמורים, ייקראו להלן: "המבחנים", והתקנות האמורות תיקראנה להלן: "תקנות המל"ל"). 6. תקנות מס הכנסה קובעות גם את דרך הערר על החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון, בפני ועדה רפואית לעררים. 7. ההלכה הפסוקה קבעה כי על החלטותיהן של ועדות רפואיות לעררים מכח תקנות מס הכנסה, ניתן לערער לבית הדין האזורי לעבודה, בדומה לערעורים על החלטותיהן של ועדות רפואיות לעררים שניתנו לפי תקנות המל"ל, כלומר - ערעורים בדרך שנזכרת בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 8. בשל כל האמור לעיל, הופנה המערער לבקש מאת המוסד לביטוח לאומי, לקבוע את דרגת הנכות שלו לצורך הפקודה. אכן, ביום 10/4/07, הגיש המערער אל המוסד לביטוח לאומי בקשה לקביעת דרגת נכות, בהתאם לתקנות מס הכנסה. 9. המערער לבדיקת ועדה רפואית בדרג ראשון, שהורכבה מפוסק רפואי אחד. הפוסק הרפואי קבע ביום 14/8/07, כי החל מיום 1/8/06, דרגת הנכות המשוקללת של המערער, היא בשיעור של 46.9%. דרגת נכות משוקללת זו, נקבעה על פי שקלול דרגות הנכות הבאות: א. דרגת נכות בשיעור 25%, בגין תעוקת לב, לפי פריט 9(2)(א) למבחנים. ב. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין הפרעות בקצב הלב, לפי פריט 9(4)(א)(I) למבחנים. ג. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין קטיעת אצבע עם לפחות חלק מעצם המסרק, לפי פריט 43(4)(א) למבחנים. ד. דרגת נכות בשיעור 8%, בגין קטיעת לפחות 2.5 גלילים באצבע יד בלתי דומיננטית, לפי פריט 43(4)(ב) למבחנים. ה. דרגת נכות בשיעור 5%, בגין ארטריטיס, לפי התאמה בין פריט 35(1)(א) לבין פריט 35(1)(ב) למבחנים. 10. אחוזי הנכות שנקבעו למערער ביום 14/8/07, היו נמוכים מאלה המזכים בפטור ממס הכנסה, ולכן דחתה המשיבה את בקשתו של המערער. 11. המערער לא הגיש ערר על ההחלטה האמורה של הפוסק הרפואי. 12. אחר הדברים האלה, חלה המערער, למרבה הצער, בסרטן המעי הגס. בעקבות מחלתו, פנה המערער אל המשיבה, ביום 16/7/09, בבקשה לבדיקה מחודשת, כמתאפשר לפי תקנה 25 לתקנות מס הכנסה. 13. בהתאם לבקשתו, הועבר עניינו של המערער שוב אל ועדה רפואית בדרג ראשון. ועדה זו קבעה ביום 26/10/09, כי בתקופה שמיום 31/5/09 ועד יום 28/2/10 - יש למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 100%. 14. גם על ההחלטה מיום 26/10/09 לא הוגש ערר. 15. ביום 1/6/10, ביקש המערער להאריך את תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו. ועדה רפואית בדרג ראשון החליטה, ביום 12/9/10, כי דרגת הנכות הזמנית בשיעור 100% תהיה בתוקף גם בתקופה שמיום 1/3/10 ועד יום 31/12/10. 16. גם על ההחלטה מיום 12/9/10 לא הוגש ערר. 17. ביום 24/12/10, לקראת תום התוקף הזמני שנקבע לדרגת הנכות בשיעור 100%, שב המערער אל המוסד לביטוח לאומי וביקש לקבוע את אחוזי נכותו. עקב כך, הוחזר עניינו של המערער אל ועדה רפואית מדרג ראשון, בהרכב של פוסק רפואי אחד. הפוסק הרפואי קבע ביום 3/7/11, כי החל מיום 1/1/11, דרגת הנכות של המערער, היא בשיעור משוקלל של 83.9%. דרגת נכות משוקללת זו נקבעה על פי שקלול דרגות הנכות הבאות: א. דרגת נכות בשיעור 60%, בגין מצב המעי הגס, לפי פריט 14(1)(ה) למבחנים. ב. דרגת נכות בשיעור 25%, בגין מחלת לב, לפי פריט 9(1)(ג)(II) למבחנים. ג. דרגת נכות בשיעור 20%, בגין מצב לאחר ניתוח בטן, לפי פריט 18(1)(ג) למבחנים. ד. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין יתר לחץ דם, לפי פריט 9(3)(ב)(I) למבחנים. ה. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין מצב דרכי המרה, לפי פריט 16(7)(ב) למבחנים. ו. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין קטיעת אצבע עם לפחות חלק מעצם המסרק, לפי פריט 43(4)(א) למבחנים. ז. דרגת נכות בשיעור 8%, בגין קטיעת לפחות 2.5 גלילים באצבע יד בלתי דומיננטית, לפי פריט 43(4)(ב) למבחנים. 18. המערער הגיש ערר על ההחלטה האמורה של הפוסק הרפואי מיום 3/7/11. \ 19. הערר הובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב של שלושה רופאים, ביום 8/11/11 (לועדה הרפואית לעררים שישבה לדיון בעניינו של המערער ביום 8/11/11, ייקרא להלן: "הועדה הראשונה"). 20. הועדה הראשונה בדקה את המערער, והגיעה למסקנות הבאות: א. יש לקבל את הערר בענין הצלקות, ולהוסיף למערער דרגת נכות בשיעור 0%, לפי פריט 75(1)(א) למבחנים. ב. יש לקבל חֲווֹת דעת רפואיות נוספות בתחומי אא"ג, רפואת העיניים ונוירולוגיה. ג. יש להזהיר את המערער מפני הפחתת דרגת הנכות בגין מצב מערכת העיכול, שכן לדעת הועדה הראשונה מצבו של המערער טוב יותר מאשר זה המשתקף בדרגות הנכות שנקבעו לו. 21. אכן, הועדה הראשונה עצרה את הדיון, והמערער הופנה לבדיקות מומחים בתחומים שלגביהם ביקשה הועדה חֲווֹת דעת נוספות. 22. לאחר מכן, התכנסה שוב ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער, ביום 8/5/12. במועד זה, התברר כי אחד מחברי הועדה הראשונה, האורתופד, הוחלף באורתופד. לועדה הרפואית לעררים בהרכב שהתכנס ביום 8/5/12, ייקרא להלן: "הועדה" או "הועדה השניה". 23. המערער ובא כחו היו נוכחים בעת הדיון של הועדה ביום 8/5/12. ב"כ המערער היה מודע להחלפת ההרכב, ואמר כי בשל כך - הוא מבקש שהמערער ייבדק בדיקה קלינית אורתופדית. 24. בישיבה ביום 8/5/12, אכן, נערכה למערער בדיקה בתחום האורתופדי. הועדה רשמה בענין זה את ממצאיה. הועדה המשיכה את הדיון, והחליטה - כי אכן נכון להפחית את דרגת הנכות בגין מערכת העיכול. בסופו של דבר, קבעה הועדה למערער דרגת נכות משוקללת בשיעור 80.39%. זאת, על פי שקלול דרגות הנכות הבאות: א. דרגת נכות בשיעור 30%, בגין מצב המעי הגס, לפי התאמה בין פריט 14(1)(ג) לבין פריט 14(1)(ד) למבחנים. ב. דרגת נכות בשיעור 25%, בגין מחלת לב, לפי פריט 9(1)(ג)(II) למבחנים. ג. דרגת נכות בשיעור 20%, בגין מצב לאחר ניתוח בטן, לפי פריט 18(1)(ג) למבחנים. ד. דרגת נכות בשיעור 15%, בגין ירידה בשמיעה, לפי פריט 72(1)ו'4 למבחנים. ה. דרגת נכות בשיעור 12%, בגין קשיון לא נוח באצבע האמה של היד הדומיננטית, לפי פריט 43(3)(ב) למבחנים. ו. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין יתר לחץ דם, לפי פריט 9(3)(ב)(I) למבחנים. ז. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין מצב דרכי המרה, לפי פריט 16(7)(ב) למבחנים. ח. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין קטיעת הזרת עם לפחות חלק מעצם המסרק, לפי פריט 43(4)(א) למבחנים. ט. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין קשיון לא נוח של אצבע הקמיצה ביד הדומיננטית, לפי פריט 43(4)(ב) למבחנים. י. דרגת נכות בשיעור 5%, בגין מצב הקרסול, לפי התאמה בין פריט 35(1)(א) לבין פריט 35(1)(ב) למבחנים. (במאמר מוסגר אעיר כי לפי חשבוני, השקלול הנכון של דרגות הנכות האמורות הוא בשיעור 80.42% ולא 80.39%, אך אין לכך משמעות מעשית לגבי המערער). 25. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. 26. שני הצדדים הגישו טיעונים בכתב (בכתב הערעור ובכתב התשובה לערעור), והתייצבו לדיון בעל פה. בעת הדיון, עוררתי ביוזמתי את שאלת החלפת ההרכב, בין הועדה הראשונה לבין הועדה השניה, מאחר שהצדדים לא טענו דבר מה בענין זה. משכך, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש טיעונים בכתב גם בענין זה. הטיעונים אכן הוגשו, וכעת ניתן פסק דין זה. ענין החלפת ההרכב 27. הכלל הוא שועדה רפואית לעררים אמורה לדון בעניינו של הנבדק, כשהיא מצויה בהרכב זהה לאורך כל הדיון בעניינו. מטבע הדברים, לעתים, אין מנוס משינוי בהרכב הועדה הרפואית לעררים, כאשר נבצר מאחד מחברי ההרכב המקורי להמשיך להשתתף בדיון. במקרים כאלה, דרך המלך היא שההרכב המוחלף ידון בעניינו של הנבדק מלכתחילה, ולא רק ימשיך את הדיון מהמקום שבו הוא הופסק. לפיכך, משהבחנתי כי בעניינו של המערער היה שוני בהרכב בין הועדה הראשונה לבין הוהעדה השניה, ומשהבחנתי כי הועדה השניה לא החלה את הדיון בערר מלכתחילה אלא, לכאורה, המשיכה אותו מהנקודה שבה הופסק הדיון אצל הועדה הראשונה, סברתי כי נפל פגם משפטי בענין זה. 28. אולם, לאחר בחינה נוספת של הענין, הגעתי למסקנה שאין זה נכון לראות - בנסיבותיו של המערער - את החלפת ההרכב כפגם משפטי בעבודת הועדה. זאת, מאחר שכאמור לעיל, המערער היה נוכח בישיבת הועדה ביחד עם בא כחו. ב"כ המערער היה מודע להחלפת ההרכב ובשל כך - ביקש כי תיערך בדיקה קלינית מחודשת. הבקשה הצטמצמה לתחום האורתופדי, כנראה עקב העובדה שהשוני בין ההרכבים היה בזהות האורתופד בלבד. משב"כ המערער עצמו צמצם את הבקשה לבדיקה המחודשת לתחום האורתופדי בלבד, ומשהועדה קיבלה את בקשתו וערכה למערער בדיקה בתחום האורתופדי, אין מקום לקבוע שנפל פגם משפטי בכך שהבדיקה על ידי הועדה השניה לא היתה כוללת ולא היתה בכל התחומים. 29. על כן, ענין החלפת ההרכב אינו מצדיק את קבלת הערעור. 30. אעבור כעת לבחון אם נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה לגופו של הערר. בתחום האורתופדי - ענין הקרסול 31. המערער עבר ניתוח בקרסולו השמאלי, לשם קיבוע שבר בעצם הפטישון. הועדה מצאה כי למערער יש הגבלה קלה בתנועות הקרסול השמאלי אל מול הקרסול הימני. הועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 5% לפי התאמה בין פריט 35(1)(א) לבין פריט 35(1)(ב) למבחנים. 32. ענין הקרסול מוזכר בפריט 48(3) למבחנים, אלא שלשם קביעת דרגת הנכות הקלה ביותר בשל הגבלת תנועות הקרסול (10% לפי פריט 48(3)(א) למבחנים), יש צורך בקביעה שמדובר ב"הגבלה ניכרת" של התנועות. משהועדה מצאה כי ההגבלה היא "קלה" בלבד, איני סבור שנכון לקבוע שהיא טעתה בכך שהיא פנתה לפריט 35(1) למבחנים. בשל כך שאילו היתה הועדה קובעת למערער דרגת נכות לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים התוצאה היתה שנקבעת לו דרגת נכות שמתאימה למצב של "הגבלה ניכרת" בתנועות, אף שהועדה לא מצאה הגבלה כזו, אני סבור שאין טעות משפטית בכך שהועדה יישמה פריט מותאם, בין 35(1)(א) לבין 35(1)(ב) למבחנים. על כן, לא מצאתי טעות משפטית בעבודתה של הועדה בנוגע לענין הקרסול. בתחום האורתופדי - ענין כף היד השמאלית 33. זרת ידו השמאלית של המערער נקטעה עם עצם המסרק. בנוסף לכך, סובל המערער מקשיון לא נוח של אצבעות הקמיצה והאמה באותה יד. הועדה - למעשה - קבעה למערער את דרגות הנכות המרביות שניתן לקבוע במצב כזה, לאחר שקיבלה את עמדתו כי ידו השמאלית היא היד הדומיננטית. לפיכך - איני רואה טעות משפטית בהחלטת הועדה בענין זה. בתחום מערכת העיכול - דרגת הנכות שהופחתה 34. כזכור, הפוסק הרפואי, בהחלטתו מיום 3/7/11, קבע כי למערער דרגת נכות בשיעור 60% לפי פריט 14(1)(ה) למבחנים. קביעתו של הפוסק הרפואי, נעשתה לאחר שהוא אימץ את חוות דעתו של כירורג מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר אשר פרסמן, שבדק את המערער ביום 16/3/11, וחיווה את דעתו שמצבו של המערער יציב וכי דרגת הנכות שלו בענין מצב המעיים, היא בשיעור 60%, לפי פריט 14(1)(ה) למבחנים. 35. עניינו של פריט 14(1) למבחנים הוא במצב לאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה או המעיים. פריט 14(1)(ה), אשר נבחר על ידי הפוסק הרפואי, אמור להיבחר במצב שמוגדר כך: "מצב אחרי יותר מניתוח אחד עם סימנים של חסימה חלקית חשוכת-מרפא". בישיבת הועדה הראשונה, מיום 8/11/11, נאמר כי הועדה הראשונה מעוניינת לעצור את הדיון לשם הפחתת דרגת הנכות האמורה, מאחר שמאז הניתוח כריתת המעי הגס, היתה אפיזודה בודדת של חסימת מעיים על רקע בקע כלוא, שהצריך ניתוח לכריתת 2 מטרים מהמעי הדק, ומאז לא היה עוד מצב של חסימת מעיים, וכי מצבו של המערער אינו תואם מצב של חסימת מעיים כרונית ללא מרפא. 36. בישיבת הועדה השניה, ביום 8/5/12, היא החליטה - כזכור - לממש את כוונתה של הועדה הראשונה בדבר הפחתת דרגת הנכות. בהחלטתה בענין זה, כתבה הועדה השניה, כך: "מבחינה כירורגית, מאחר והערר לא נמשך, הוועדה מחליטה להוריד את הנכות בגין מערכת העיכול בשל הנימוקים הבאים: הסעיף שניתן בוועדה המחוזית מחייב חסימת מעיים חשוכת מרפא. דבר שאינו קיים. גם אם נצא מהנחה כי לתובע יציאות רבות ביום על אף שאורך המעי הדק - ומיקום הנטיעה במעי הגס אינם משנים את הפיזיולוגיה של המעי בהעדר הפרעות נוספות, מצבו הכללי אינו ירוד. גם אם נקבל את תלונותיו הסובייקטיביות מצבו יתאים לדרגת ביניים בין סעיף 14 1 ג בו צויין כי ההפרעות הן בלתי ניכרות אבל מחייב מצב כללי ירוד לבין 14 1 ד בו ישנן הפרעות ומצב ירוד ולפיכך קובעת נכות של 30% לפי סעיף 14 1 בין (ג) ל-(ד).". 37. לשם הבנת עמדת הועדה, אצטט כאן את האמור בפריטי המשנה (ג) ו-(ד) לפריט 14(1) למבחנים. פריט משנה (ג), הקובע דרגת נכות בשיעור 20%, מנוסח כך: ישנן הפרעות בלתי-ניכרות של מערכת העיכול, המצב הכללי ירוד". ואילו פריט משנה (ד), הקובע דרגת נכות בשיעור 40%, אומר: "ישנן הפרעות ניכרות בדרכי העיכול, המצב הכללי ירוד". כלומר - בכל אחד מפריטי המשנה האמורים יש דרישה ל"מצב כללי ירוד" וההבדל ביניהם הוא בשאלה אם ההפרעות הן "ניכרות" או שמא הן "בלתי-ניכרות". 38. לדעתי, לא ניתן לראות את הועדה ככזו שיצאה ידי חובת ההנמקה בענין קביעת דרגת הנכות המתאימה על פי פריט 14(1) למבחנים, וזאת - בשל מספר טעמים שיפורטו להלן: א. הועדה, כמצוטט לעיל, סברה שמצבו הכללי של המערער אינו ירוד. דבר זה לא מנע ממנה לקבוע למערער דרגת נכות שאמורה להיות מיושמת בעניינו של מי שמצבו הכללי ירוד. איני סבור שנפלה טעות בכך. אדרבא; הועדה היתה אמורה לקבוע דרגת נכות לפי הפריט מהמבחנים שדומה ביותר למצב המערער, גם אם אין התאמה מילולית מדוקדקת בין לשון הפריט לבין מצבו של המערער. ב. אולם, אם ההנחה היא שאין חובה שתהיה התאמה מילולית מדוקדקת (וברור שהנחה זו מקובלת על הועדה, שכן היא קבעה למערער דרגת נכות שאינה מתאימה באופן מושלם), לא ברור מדוע סברה הועדה שנכון לשלול את עמדתו של ד"ר פרסמן, בחוות דעתו מיום 16/3/11, גם אם מצבו המדוייק של המערער אינו זה שננקב בנוסחו של פריט 14(1)(ה) למבחנים. ג. מהאמור בחוות דעתו של ד"ר פרסמן, עולה כי המערער עבר יותר מניתוח אחד במעיים; אחד לכריתת הגידול במעי הגס, והשני - לכריתת חלק מהמעי הדק. פריט 14(1)(ה) למבחנים עוסק במצב שאחרי יותר מניתוח אחד. פריטי המשנה (ג) ו-(ד) אינם מתייחסים כלל למצב הניתוחים. מדוע - איפוא - דרגת הנכות שנקבעה למערער בחוות דעתו של ד"ר פרסמן אינה דומה יותר למצבו של המערער מאשר זו שנקבעה על ידי הועדה? הועדה לא הסבירה זאת, ובכך - טעתה מבחינה משפטית. ד. למעשה, הועדה כלל לא התייחסה בהחלטתה לחוות דעתו של ד"ר פרסמן, אף שחוות דעת זו היתה בפניה. גם זו טעות משפטית של הועדה. ה. גם אם עד למועד ישיבת הועדה היתה למערער רק אפיזודה אחת של חסימת מעיים שהצריכה התערבות ניתוחית נוספת על הראשונה, לא ברור מדוע ניתן ללמוד מכך שאין מדובר בסימנים של חסימת מעיים חלקית שאינה ניתנת להירפא. הועדה לא הסבירה (לפחות לא בדרך שתהיה מובנת למי שאינו רופא), מה הביא אותה לקבוע שאין סימנים כאלה, ובכך - לחלוק על האמור בחוות דעתו של ד"ר פרסמן. 39. אשר על כן, נכון לקבל את הערעור, להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, אשר מתבקשת לפעול כך: א. מאחר שממילא עולה מעמדת הועדה שנכון לקבוע למערער דרגת נכות על פי פריט 14(1) למבחנים גם בלא התאמה מילולית מדוקדקת בין מצבו של המערער לבין לשון פריט המשנה המתאים, מתבקשת הועדה לשקול מחדש מדוע נכון לראות את מצבו של המערער כדומה יותר למצב ביניים בין פריט משנה (ג) לבין פריט משנה (ד) לפריט 14(1) למבחנים, מאשר לראות את מצבו של המערער כדומה יותר לאמור בפריט משנה (ה) למבחנים. ב. אם הועדה תעמוד על דעתה שדרגת נכותו של המערער על פי פריט 14(1) למבחנים אינה זו שלפי פריט משנה (ה), יהיה עליה לנמק את עמדתה זו, באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא, תוך התייחסות לאמור להלן: (1) לחוות דעתו של ד"ר פרסמן מיום 16/3/11. (2) לעובדה שפריט משנה (ה) כולל התייחסות למצב שלאחר יותר מניתוח אחד, כפי שהיה אצל המערער. (3) לשאלה על מה מתבססת הקביעה שאין מדובר במצב כרוני של חסימה חלקית. בתחום הקרדיולוגי - ענין הפרעות הקצב 40. כזכור, בהחלטת הפוסק הרפואי מיום 14/8/07, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, בגין הפרעות בקצב הלב, לפי פריט 9(4)(א)(I) למבחנים. 41. ענין הפרעות הקצב "נעלם" הן מהחלטתו של הפוסק הרפואי מיום 3/7/11, הן מהחלטתה של הועדה הראשונה מיום 8/11/11 והן מהחלטתה של הועדה השניה מיום 8/5/12, וזאת - בלא שמי מהגופים האמורים ציין שהמערער נרפא מהפרעות הקצב שהיו לו. העדר ההתייחסות לכך - מהווה, לדעתי, טעות משפטית נוספת של הועדה. 42. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה להתייחס גם לשאלה אם נכון לקבוע למערער דרגת נכות כזו שנקבעה לו בעבר, בגין הפרעות בקצב הלב, (לפי פריט 9(4)(א)(I) למבחנים). אם הועדה תגיע למסקנה שאין זה נכון לעשות כך, יהיה עליה להסביר אם דרגת הנכות האמורה נקבעה למערער בטעות או שמא חל שיפור בהפרעות הקצב. בתחום הנוירולוגי - ענין הנוירופתיה 43. המערער התלונן בפני הועדה הראשונה על תחושת נימול בידיו וברגליו. הועדה הראשונה החליטה לקבל בעניינו של המערער חוות דעת בתחום הנוירולוגי. בהתאם לכך, נבדק המערער על ידי הנוירולוג, ד"ר יצחק בזק, ביום 3/12/11. ד"ר בזק אבחן שלמערער יש נוירופתיה פריפרית קלה עם פגיעה בעיקר ברגליים, כנראה על רקע הטיפול הכימותרפי שהמערער קיבל. על סמך זאת, חיווה ד"ר בזק את דעתו שנכון לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 10%, בגין התאמה של פריט 29(6)(II) למבחנים. 44. הועדה, בישיבתה מיום 8/5/12, ציינה לקראת סוף העמוד השני בפרוטוקול שהיא ערכה, כי היא "עיינה" בחוות דעתו של ד"ר בזק, ואף ציטטה את מסקנתו, אך לא ציינה אם היא מאמצת את עמדתו או אם לאו. מכל מקום, בעת קביעת דרגות הנכות של המערער, בעמוד השלישי של הפרוטוקול - אין התייחסות כלל לשאלת הנוירופתיה (ייתכן שהדבר נשמט בהיסח הדעת). 45. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, תתבקש הועדה להתייחס לענין הנוירופתיה, ולקבוע למערער את דרגת הנכות שד"ר בזק סבר שנכון לקבוע לו, אלא אם הועדה תסביר מדוע אין לעשות זאת. בתחום רפואת העיניים 46. לא מצאתי טעויות משפטיות בעבודתה של הועדה בכך שהיא אימצה את עמדתו של רופא העיניים, ד"ר בירן, בחוות דעתו מיום 5/3/12, על כך שלמערער יש 3 דרגות נכות בשיעור 0% בגין פגימות שונות בראיה. בתחום רפואת אא"ג והטענה של כאבים בחזה 47. לא מצאתי טעות משפטית בעבודתה של הועדה בכך שהיא אימצה את עמדתו של המומחה בתחום רפואת אא"ג, ד"ר בן דוד, בחוות דעתו מיום 5/12/11, על כך שלמערער יש דרגת נגכות בשיעור 15% בגין הירידה בשמיעה, לפי פריט 72(1)ו'4 למבחנים ועל כך שיש לו דרגת נכות בשיעור 0% בגין יובש בגרון לפי פריט 70(3)(א) למבחנים. 48. אולם, בחינת הערר שהוגש על החלטת הפוסק הרפואי מיום 3/7/11, מעלה כי המערער העלה בעררו לא רק טענות בענין גירוי הגרון והשיעול (סעיף 4 לערר) אלא גם טענות בענין כאבים בחזה והגבלה בעקבות הכנסת מכשיר "פורטקאט" לצורך הטיפול הכימותרפי (סעיף 5 לערר). ענין זה - לא זכה להתייחסות של ד"ר בן דוד, וגם לא להתייחסות של הועדה הראשונה או של הועדה השניה. גם בכך - היתה לועדה טעות משפטית. 49. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה לדון בטענת המערער בסעיף 5 לעררו, ולקבוע אם יש בכך כדי להצדיק קביעת דרגת נכות נוספת למערער. אם הועדה תגיע למסקנה שאין הצדקה לקביעת דרגת נכות בשל כך - יהיה עליה לנמק את מסקנתה זו. 50. בענין הטנטון, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה, האמורה בסעיף 22 לכתב התשובה, שענין הטנטון לא נזכר בטרם הגשת כתב הערעור לבית הדין. המערער לא התלונן על טנטון לא בפני הפוסק הרפואי, לא בערר (שנוסח על ידי ב"כ המערער), לא בפני הועדה הראשונה, לא בפני ד"ר בן דוד, ולא בפני הועדה השניה. לפיכך, איני רואה טעות משפטית בכך שהועדה לא התייחסה לענין הטנטון. (אין להבין מהאמור בסעיף זה שאני מסכים עם טענותיו האחרות של ב"כ המשיבה בסעיף 22 לכתב התשובה). לסיכום 51. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה (בהרכב שהיה בועדה השניה, ביום 8/5/12). עם השבת הענין אל הועדה, מתבקשת הועדה לפעול כאמור בסעיפים 39, 42, 45 ו-49 לעיל. 52. אני מחייב את המשיבה לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 4,130 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם הוא לא ישולם לפני כן. 53. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. מיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסהפטור ממס