הועדה הרפואית לעררים קבעה נכות זמנית בסמוך לאירוע ולאחר מכן נכות קבועה של 10% מ- 1.7.10. לפי סעיף 9(1) (ג) . כאמור הועדה התכנסה לאחר פסק דין בו התבקשה הועדה לשקול שוב את נכותו של המערער בתחום הקרדיולוגי תוך היוועצות עם קרדיולוג וכן בהתאם לקביעת הקרדיולוג לשקול הפעלת את תקנה 15. ( פס"ד מיום 17.4.12). 2. בדיון המוקדם בפני הרשמת הרמל טען המשיב כנגד הערעור , אך נתן הסכמתו להשיב את עניינו של המערער לוועדה בענין תקנה 15 , זאת על מנת שהועדה תפעל על פי פסק הדין מיום 17.4.12 בכל הנוגע לשקילה מחדש של הפעלת תקנה 15 וזאת בשים לב למקצועו וגילו של המערער כפי שקובעת התקנה. על כן בספו של הידון ביקשה ב"כ התובע להשלים טעונים בפני שופט. 3. ואלה עיקר העובדות הרלבנטיות להכרעתי בערעור זה: א. המערער יליד 1967 , זגג במקצועו ובעיסוקו. ב. למערער ארע אירוע לבבי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 31.12.09. אירוע זה הוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה. ג. התובע פנה לוועדה רפואית על מנת שתיקבע נכותו. ביום 17.8.19 עמד התובע בפני ועדה רפואית מזרג ראשון אשר קבעה למערער נכות צמיתה 25% ומזה ניכתה 19% על גורמי הסיכון. ד. על החלטת הועדה הרפואית מדג ראשון הגיש המערער ערר לועדה הרפואית לעררים בכל הנוגע לניכוי בגין מצב קודם. בוועדה מיום 4.10.10, נקבע כי לאחר עיון במיפוי הלב מיולי 2010, וחסר במסמכים ביקשה הועדה קבל השלמת מסמכים ולהתכנס בשנית. הועדה התכנסה בשנית ב- 4.4.11 וקיבלה את ערר המערער כי אין לנכות גורמי סיכון, כפי טענתו של המערער, אך מנגד קובעת כי לאור כל המסמכים הרפואיים שבפניה זכאי המערער לנכות צמיתה של 15% ולכן אפשרה למערער את זכות ההתגוננות. לאחר מכן הועדה התכנסה ביום 26.6.11 וסיכמה את קביעותיה, ואף התייחסה למיפוי הלב וקבעה כי לא נראה בו איסכמיה חדשה בעקבות המאמץ. ה. על החלטת ועדה זו הוגש ערעור לבית הדין , כאשר בדיון הוסכם כי עניינו של המערער יושב לוועדה והועדה התבקשה להיוועץ עם קרדיולוג וכן כי הקרדיולוג ישקול הפעלת תקנה 15. ו. הועדה כאמור התכנסה בעקבות פסק הדין, הוחלף הרופא הפנימי בקרדיולוג והוועדה בדקה שוב את המערער. המערער היה מיוצג על ידי ב"כ בוועדה. הוועדה קבעה כי למערער נותרה נכות צמיתה של 10% ועל כך הוגש הערעור שבפני. 4. המערער טוען כי הוועדה טעתה כאשר קבעה מצבו מתאים לפריט ליקוי 9(1)(ג)ו בעוד שבהתאם לממצאי מיפוי הלב מיום 5.7.10 היה עליה לקבוע נכות בשיעור 25%. המערער מפרט הן בערעור והן בדיון את טענותיו הרפואיות בעניין זה ונותן הסברים רפואיים מדוע הגיע הרופא למסקנה מוטעית לאור הממצאים במיפוי הלב. לכן טוען המערער כי דרגת הנכות לאחר אוטם שריר הלב צריכה להיקבע כפועל יוצא של דרגת תפקוד הלב והועדה לא פעלה כך. המערער טוען כי הנימוק כי יש צלקת אך אינה מהווה הגבלה בתפקוד הינה מסקנה שגויה וכי יש להעריך את הנכות בהתאם לדרגות התפקודיות של הלב ומפנה לפס"ד ניסן בלה. המערער טוען כי הפריט אותו בחרה הועדה הוא כאשר אין פגיעה תפקודית ואז ניתנים אחוזי נכות רק עבור הצלקת, ברם לטענת המערער מסקנות מיפוי הלב מצביעות כי בעת מאמץ למערער הפחתה קלה בהתכווצויות הלב באזורים מסוימים וכי קיים פגם מילוי קבוע בסיגמנט אינפיורי וקריסה של הלב במאמץ ולכן היה על הועדה לקבוע לו 25% נכות לפי שלב תפקודי אחד. בנוסף טוען המערער כי בניגוד לפסק הדין הועדה לא הפעילה את תקנה 15 בטענה כי מסוגל לחזור לעיסוק בעוד שהיה עליה לקבוע כי לאור העובדה שמדובר בעבודה פיסית הדורשת מאמץ רב והבדיקות שבפניה כי אינו יכול לחזור לעיסוקו. 5. המשיב טען בדיון כי הועדה פעלה בהתאם לפסק הדין. נוכח הסכמת המערער שונה הרכב הועדה ומונה קרדיולוג. הקרדיולוג היה זה אשר שמע את טיעוני המערער בפני הועדה , בדק את המערער , התייחס לבדיקות הרפואיות שעמדו בפניו קבע את קביעותיו הרפואיות ונימק את מסקנותיו. המשיב טען כי במסקנות התייחס הקרדיולוג לתפקוד הלב ובחר בהנמקה של תפקוד יום יומי שברור כי התכוון לתפקוד הלב ומאחר ומסקנת הועדה מנומקת והגיונית אין להתערב בקביעתה הרפואית. באשר לתקנה 15 המשיב נתן הסכמתו בדיון להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתפעל על פי פסק הדין ותשקול מחדש הפעלת תקנה 15 וזאת בשים לב למקצועו וגילו של המערער כפי לשון התקנה. 6. לאחר שבחנתי את כל טיעוני הצדדים הן בדיון בפני הרשמת הרמל והן הדיון בפני ובפרט כל טיעוני המערער בכתב הערעור על נספחיו והפרוטוקולים של הועדה ובדיקת מיפוי הלב שצורפה, דין הערעור להתקבל במלואו וזאת מהנימוקים שאפרט להלן. א. פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שקרדיולוג יבחן את נכותו של המערער בתחום הקרדיולוגי. אכן מונה קרדיולוג לוועדה והוא אכן בדק את המערער וכן את כל הבדיקות שעמדו בפניו, אך עולה מפרוטוקול הועדה כי חלף ציטוט מלא של מסקנות מיפוי הלב ובחינתם רפואית ואבחנתם אל מול מסקנותיו של הקרדיולוג, הועדה בחרה שלא לשקף במלואם את תוצאות מיפוי הלב ולא להתמודד עם הקביעה במיפוי הן לענין התוצאה של הפחתה קלה בהתכווצויות בעת מאמץ והן למסקנה של קליטה ריאתית מוגברת 2+. ב. התייחסות הקרדיולוג למיפוי הוא פיענוח שלו למיפוי ותוצאותיו וקביעה כי יש צלקת בקיר התחתון באזור חוד הלב, אך אין כל התייחסות ליתר הקביעות הרפואיות של המיפוי כפי שפורטו על ידי המערער בכתב הערעור. לכן על הרופא ככל שהוא חולק על תוצאות ומסקנות בדיקת המיפוי, לפרט מדוע מסקנתו היחידה היא הצלקת בקיר הלב ולא כל שכן מדוע הוא קובע כי הדבר אינו מהווה מגבלה בתפקוד יומיומי. ג. זאת ועוד, לא ניתן להבין ממסקנת הועדה כי ההתייחסות לתפקוד היומיומי היא של שריר הלב כפי טען המשיב . בנוסף הקביעה כי קרוב לוודאי שרקמת השריר הבריאה , אינה מנומקת ואינה מתמודדת עם תוצאות בדיקת המיפוי. ד. על כן טענת המערער כי נפלו פגמים בקביעות הועדה לענין בחינת התפקוד הלבבי, היא מוצדקת בנוסף על כך, נימוקי הועדה והעדר התמודדותה עם מסקנות המיפוי אל מול קביעותיה אף הם נמצאו בחסר. ה. כפי הודעת המשיב אף נפל פגם בהחלטת הועדה בענין תקנה 15 וכל כן יוחזר עניינו לוועדה על מנת שתפעל על פי פסק הדין, תבחן את גילו ומקצועו של המערער , שהינו זגג המבצע עבודה פיסית קשה ותשקול מחדש את הפעלת תקנה 15. 7. סוף דבר עניינו של המערער יחזור לוועדה אשר תפעל כפי האמור בפסק דין זה ותבהיר האם בדיקת מיפוי הלב תקינה או שמא מדגימה פגימה ( ולו קלה) בתפקוד אזור מסוים בלב וכן תתייחס לכל הקביעות בבדיקת המיפוי לרבות בחינת יישום המבחנים הקבועים בפריט 9 לשלבי התפקוד השונים והאם מצבו של המערער אינו נופל לשלב תפקודי אחד ( 25%). כמו כן תשקול הועדה הפעלת תקנה 15 בשים לב לעיסוק של המערער ערב התאונה, גילו ומצבו הפיסי לפי הבדיקות. הועדה תנמק את החלטתה באופן מפורט. לאור תוצאות פסק דין זה המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 3,000 ₪. רפואהנכותנכות זמניתנכות צמיתהועדה רפואיתערר