הרקע לבקשה הינו כדלקמן: התובע הינו עובד זר מתאילנד. ביום 29.7.12 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע בה טען כי עבד אצל הנתבע מיום 21.6.07 עד ליום 6.7.12 ופוטר משתמה תקופת האשרה שהוצאה לו לשהייה בישראל. בתביעתו עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה, פיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה ודמי כלכלה. בד בבד עם תביעתו הגיש התובע בקשה לגביית עדות מוקדמת. בבקשה, שנתמכה בתצהיר התובע, נטען כי התובע יעזוב את ישראל ביום 21.8.12 וצורף לה תצלום כרטיס טיסה. נטען שבהיעדר אישור הבקשה לגביית עדות מוקדמת, לא יוכל התובע לנהל את תביעתו. בית הדין נעתר לבקשה לגביית עדות מוקדמת וזו נשמעה ביום 8.8.12. בדיון הצהיר ב"כ התובע כי התובע יעזוב את ישראל ביום 21.8.12. ביום 3.9.12 הגיש ב"כ התובע הודעה לבית הדין בה הודיע כי "התובע עזב את הארץ וחזר למולדתו ביום 28.8.12 בהתאם למוסכם". להודעה צורף כרטיס טיסה לתאריך 28.8.12. ביום 12.9.12 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה בנימוק שבניגוד להצהרתו, התובע לא עזב את ישראל. בתגובה לבקשה זו הודיע ב"כ התובע כי: בהתאם לסיכום עם חברת היוגב, נציג מטעם החברה הופיע ביום 28.8.12 בשדה התעופה בן גוריון, כמו כן התובע באותו יום בשעה 18:00 עם המזוודות שלו. במעמד זה נפגש נציג חברת היוגב עם התובע, והוא מסר לו כרטיס הטיסה ליום 28.8.12 ע"מ לעזוב את הארץ. התובע אכן קיבל את הכרטיס ולמיטב ידיעתנו הוא עזב את הארץ לארץ מולדתו. אדגיש כי מאז אין כל קשר והטלפון שהיה ברשותו של התובע אינו זמין ואכן כנראה עזב את הארץ". בתגובה לתגובת התובע, הודיע הנתבע כי פנה למשרד הפנים בבקשה לקבל מידע בדבר עזיבת התובע את ישראל אך נענה שרק ב"כ התובע יכול להגיש בקשה כזו. בתגובה לכך הודיע ב"כ התובע כי אינו סבור שעליו לפנות למשרד הפנים נוכח האמור בהודעותיו הקודמות. ביום 27.9.12 ציווה בית הדין על משרד הפנים להגיש תעודת עובד ציבור שתתייחס לשאלת עזיבת התובע את ישראל. לבית הדין הוגשה תעודת עובד ציבור ממנה עלה שהתובע לא עזב את ישראל מאז כניסתו אליה ביום 21.6.07. בית הדין החליט ביום 30.9.12 לדחות את בקשת הנתבע למחיקת התביעה בשל כך שנסיבות אי יציאת התובע מישראל טעונות בירור, וציווה על התייצבות התובע לדיון ההוכחות שייקבע בתיק. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובדיון מוקדם שהתקיים בהליך ביום 28.4.13 הצהיר ב"כ התובע כי "התובע עכשיו בתאילנד, אנו בקשר איתו באמצעות קו לעובד". ב"כ הנתבע טען כי התובע טרם עזב את ישראל ובית הדין ציווה פעם נוספת על משרד הפנים להגיש פירוט כניסות ויציאות של התובע לישראל וממנה. ביום 15.9.13 הוגשה תעודת עובד ציבור של משרד הפנים ממנה עלה שהתובע טרם עזב את ישראל. טענות הצדדים הנתבע בבקשתו טוען כי יש למחוק את התביעה מאחר ש"התובע עושה ככל העולה על רוחו, איננו מקיים החלטות בית הדין להתייצב לדיונים, מגיש בקשות שקריות ותצהירים שקריים לבית הדין ואף גורם לבאי כוחו להצהיר בשמו הצהרות שקר". על התובע ליתן את הדין על התנהלותו העבריינית, אשר אף נגועה בזלזול בבית הדין. מעבר לכך, לנתבע נגרם נזק בשל היעדר אפשרות לקבל עובד זר אחר במסגרת מכסת האשרות המאושרת לו. בתגובתו לבקשה הבהיר ב"כ התובע כי שוב אין הוא בקשר עם התובע לאחר שכל הניסיונות להשיגו עלו בתוהו. ב"כ התובע מתנגד לבקשה בנימוק שמחיקת התביעה היא סנקציה מרחיקת לכת שיש לעשות בה שימוש בנסיבות חריגות ומיוחדות, שאי עזיבת הארץ אינה נמנית עמן. לטענת ב"כ התובע, משהעיד התובע בעדותו המוקדמת, שוב אין כל מניעה להמשיך בבירור ההליך על ידי שמיעת עדי הנתבעים, ועל בית הדין לפעול לקידום ההכרעה במחלוקות לגופן. מוסיף התובע וטוען כי בידי הנתבע אמצעים משפטיים לפעול לסילוקו של התובע מישראל וכן להגיש נגדו תביעה על נזקים שלטענת הנתבע גרם לו התובע. דיון והכרעה לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, החלטנו להיעתר לבקשה למחיקת התביעה. להלן נימוקינו: בע"א 2452/01 אורן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (1) 577, נפסק כי לבית המשפט סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להורות על מחיקת תביעה לצורך מניעת עשיית שימוש לרעה בהליכי המשפט. מדובר בסמכות שהשימוש בה ייעשה בזהירות, ועל בית הדין לשקול בהקשר זה מניעת פגיעה שהיא יתר על המידה בזכות הפנייה לערכאות. אנו סבורים כי ענייננו נמנה עם המקרים שבהם מוצדק להפעיל את הסמכות למחוק תביעה בשל עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט. אכן, התובע הצהיר בתצהיר שצירף לבקשתו לגביית עדות מוקדמת, שבדעתו לעזוב את ישראל בטיסה ביום 21.8.12 וצירף לבקשתו כרטיס טיסה. לאחר שהנתבע טען כי התובע לא עזב את ישראל, הודיע ב"כ התובע כי התובע עזב את ישראל ביום 28.8.12 באמצעות כרטיס טיסה שצורף להודעתו. ב"כ התובע הצהיר בפני בית הדין כי התובע נמצא בתאילנד וכי הוא מצוי עמו בקשר באמצעות קו לעובד, ולאחר מכן התברר כי התובע לא יצא את ישראל. על רקע האמור, יש בסיס סביר יותר למסקנה כי הצהרת התובע שניתנה בתמיכה לבקשתו לגביית עדות מוקדמת, הייתה שקרית במובן זה שהתובע ידע במועד שחתם על תצהירו, שאין בכוונתו לעזוב את ישראל ביום 21.8.12 כפי שהצהיר, מאשר המסקנה כי תצהירו ניתן בתום לב . מסקנה זו מתחזקת מכך שהתובע הניע את בא כוחו להצהיר בפני בית הדין הצהרה שאינה אמת לגבי הימצאותו בתאילנד בשלב מאוחר יותר של ההליך. בנסיבות אלה, התובע השיג החלטה על גביית עדותו המוקדמת תוך הצגת מצג שקר. כמו כן, הוא השיג החלטה הדוחה את בקשת הנתבע למחיקת התביעה, על סמך מצגי שווא. בכך יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט. חומרת השימוש לרעה בהליכי המשפט בענייננו נובעת, בין היתר, מכך שגביית עדות מוקדמת הינה הליך חריג, אשר ננקט חרף הפגיעה שכרוכה בו בזכויות הדיוניות של הנתבע, אשר נדרש לחקור את התובע בחקירה שכנגד לפני מיצוי הליכי הגילוי המוקדם, ופעמים רבות גם בטרם ניתנה לנתבע שהות מספקת לגבש את קו הגנתו. לפיכך יש להקפיד שהשימוש בהליך גביית העדות המוקדמת, ייעשה רק כאשר החשש מפני הפגיעה בזכות התובע לגישה לערכאות, אכן באמת ובתמים גובר על הזכות הדיונית של הנתבע. בענייננו, כאשר בדיעבד מתברר כי התובע עשה שימוש לרעה בטענה כי אי גביית עדותו המוקדמת תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה שלו לערכאות, מן הראוי להשיב את האיזון בין הצדדים על כנו, למנוע את הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של הנתבע ולמחוק את התביעה. תוצאה זו מתבקשת גם מן העובדה שב"כ התובע הודיע כי שוב אין לו קשר עם התובע, אשר חויב בהחלטה קודמת להתייצב לדיון ההוכחות שייקבע. טענת התובע כי ניתן להמשיך בהליך אף בהיעדר התייצבות של התובע, מוטב היה שלא תועלה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו מורים על מחיקת התביעה. התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום. עדותדיוןעדות מוקדמתמחיקת תביעה / הליך