ערעור על החלטת ביטוח לאומי לדחות תביעה לקצבת תלויים

ערעור על החלטת ביטוח לאומי לדחות תביעה לקצבת תלויים הנשיא, יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת מיכל ונציגי הציבור מר טוביה ורדימון ומר עמירם לוי ; ב"ל 1720-06) אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בזכאותה לקצבת תלויים. הרקע לערעור 2. בעלה המנוח של המערערת, יליד 17.1.1937 (להלן- המנוח), עבד בבתי הזיקוק במפרץ חיפה במשך כ- 37 שנים. במהלך תקופת העסקתו מילא המנוח מספר תפקידים: בין השנים 1957-1980, עבד כרתך והיה חשוף לנדפי ריתוך, גזים, אדי מתכת, אסבסט ושאריות חומרי לוואי אחרים (להלן- החומרים הכימיים). בין השנים 1980- 1994, מילא המנוח תפקידים משרדיים- סגן מנהל ובהמשך כמנהל מחלקת האחזקה במתקן מז"ג 1. במהלך תקופה זו מידת חשיפתו לחומרים הכימיים הייתה בשיעור של כ- 50% לעומת התקופה הראשונה בה עבד כרתך. בשעת תקלה, משנדרשה התערבותו היה המנוח נחשף לחומרים הכימיים בשיעור של בין 70%-80%, לעומת התקופה הראשונה- בה עבד כרתך. 3. ביום 30.11.1994, פרש המנוח מעבודתו (פרישה מוקדמת). 4. בשנת 2001, כ- 7 שנים לאחר הפרישה המוקדמת, התגלה בראשו של המנוח גידול סרטני, ממנו נפטר ביום 10.7.2003. 5. המוסד לביטוח לאומי (להלן- המשיב), דחה את תביעת המערערת לקצבת תלויים. המערערת עתרה לבית הדין קמא, מאחר ולשיטתה פטירת המנוח אירעה עקב פגיעה בעבודה. בית הדין קמא מינה את ד"ר ללה אבין, מומחית ברפואה תעסוקתית (להלן- המומחית), לבחון האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של המנוח ופטירתו כתוצאה מהגידול הסרטני בראשו. המומחית, קבעה בחוות דעתה כי הגידול הסרטני הינו תוצאה של הליך תחלואתי רגיל. בית הדין קמא אימץ את מסקנות המומחית ודחה את התביעה. הערעור: ערעורה של המערערת מתמקד בשתי טענות מרכזיות: יש לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחית רפואית אחרת, מאחר וחוות הדעת מבוססת על עובדות לא מוכחות, שמקורן במסמכים שאינם רפואיים: מכתבו של מנהל אגף בטיחות וסיכונים בזן חיפה (מר יגאל פאוקר) מיום 6.11.2008, אשר סומן כ- נ/5 (להלן- מכתב מנהל אגף הבטיחות). המכתב מפרט את רשימת החומרים הכימיים אשר היו מצויים במקום עבודתו של המנוח, מינונם, אופן החשיפה אליהם, ואופן הטיפול בתקלות אשר בגינן תיתכן חשיפה לחומרים הכימיים. המכתב הועבר לידי המומחית, אשר הסתמכה על קביעותיו העובדתיות בחוות דעתה הראשונה (מיום 8.8.2011). המערערת הדגישה כי המכתב הכיל טענות עובדתיות לא מוכחות, וכי מר פאוקר, מונה לתפקידו רק בשנת 2007, כ- 13 שנים לאחר פרישתו המוקדמת של המנוח, וכלל לא ידע מה כללה עבודתו היומיומית של המנוח ומה אירע בתקופה בה עבד. סקר סיכונים גהותיים פוטנציאליים אשר התבסס על המידע לגבי הרכב החומרים הכימיים במקום עבודתו של המנוח- נכון ליום 13.12.1998, כ- 4 שנים לאחר פירשתו המוקדמת של המנוח (להלן- סקר סיכונים גהותיים). סקר זה סומן כמסמך נ/6, והועבר אף הוא למומחית הרפואית, על-אף שלטענת המערערת, אינו רלוונטי. דוח 7455- "מסרק גורמי חשיפה", מטרת דוח זה איתור גורמים כימיים העלולים להוות פוטנציאל חשיפה לעובדים הבאים איתם במגע, מתן מידע על הופעת גורמי החשיפה בתקנות והצעת תוכנית לניטור סביבתי של גורמים כימיים במתקני בתי הזיקוק (להלן- דוח 7445). דוח זה סומן כמסמך נ/7, ונערך בחודש ינואר 2003, כ-9 שנים לאחר שהמנוח סיים את עבודתו בבתי הזיקוק. לטענת המערערת היה על בית הדין קמא, לאפשר הגשת חוות דעת רפואית מטעמה, מאחר ובקשתה זו הועלתה במסגרת כתב תביעתה המקורי (סעיף 8), ואף לאורך כל ההליך אשר נדון בפני בית הדין קמא (סעיף 5 לסיכום טענות המערערת לעניין העובדות מיום 27.5.2008, וסעיף 16 לסיכום טענותיה לעניין העובדות אשר הגישה לבית הדין קמא, ביום 15.5.2011). בישיבת קדם ערעור אושרה הסכמת הצדדים לאופן בירור הדיון- המשיב יכתיב לפרוטוקול את סיכומיו, ואילו המערערת תגיש את סיכומיה בכתב. כמו כן, ככל שינתן פסק דין המורה על החזרת העניין לבית הדין קמא לשאלות מומחה- יתאפשר לבא-כוח המערערת להגיש חוות דעת רפואית מטעמה. בסיכומיו, המשיב סמך ידיו על פסק דינו של בית הדין קמא, ועל חוות דעת המומחית אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין עבודת המנוח והגידול הסרטני אשר גרם, למרבה הצער, לפטירתו. לחילופין טען המשיב כי ככל שיש מקום לבחון את חוות דעתה של המומחית לעניין התייחסותה למכתב מנהל אגף הבטיחות, דרך המלך היא הפניית שאלת הבהרה לצורך תיקון העובדות עליהן הסתמכה המומחית בחוות הדעת. לדידו, אין מדובר בעיוות הפוסל את חוות הדעת מעיקרה, אלא ניתן להוציא מכתב זה. מנגד המערערת חוזרת ומדגישה (הן בישיבת קדם הערעור והן בסיכומיה) כי לשיטתה, העברת שלושת המסמכים (מכתב מנהל אגף הבטיחות, סקר סיכונים גהותיים ודוח 7445) לידי המומחית מהווה טעות חמורה ומהותית, ואין זה מתפקידו של המומחה הרפואי לבחון את הראיות בתיק ולהסיק מתוכן מסקנות. מלאכה זו נתונה אך ורק לבית הדין. עוד טענה המערערת, כי באת-כוח המשיב, הסכימה בישיבת קדם הערעור כי המומחית התייחסה למכתב מנהל אגף הבטיחות בחוות דעתה, על-אף שלא הייתה אמורה לעשות כן. הכרעה: הלכה פסוקה היא, כי פסילת חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין אינה מעשה שבכל יום, ואין להיעתר לבקשה לפסילת חוות הדעת אם ניתן לתקן את הפגם על ידי הפניית שאלות הבהרה למומחה (דב"ע מט/166-0 אוסקר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 234). בנסיבות העניין, לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, טענות הצדדים, הפרוטוקול ולכלל החומר שבתיק, סברנו כי יש קושי בהתבססות המומחית על מכתב מנהל אגף הבטיחות, סקר סיכונים גהותיים ודוח 7445 בחוות דעתה. קושי זה ניתן לתיקון על-ידי הוצאת שלושת המסמכים והחזרת התיק אל בית הדין קמא לשאלות מומחה, וזאת לאחר שיפנה את תשומת לב המומחית בשנית לעובדות עליהן עליה להסתמך. לאור האמור התיק יוחזר לבית הדין האיזורי על מנת שיפנה למומחית שאלות על-פי התשתית העובדתית כאמור לעיל. כמו כן, יאפשר בית הדין קמא למערערת להגיש חוות דעת רפואית מטעמה בטרם הפנית השאלות למומחית. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. אין צו להוצאות. קצבת תלוייםערעורביטוח לאומי