תביעה להכרה באוטם שריר הלב שפקד את התובע ביום 4.11.10 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק). רקע 1. התובע יליד 1952 עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמכונאי רכב בחברת "מאיר - חב' למכוניות ומשאיות בע"מ". 2. גרסתו של התובע באשר לאירוע עולה מכתב התביעה ומתצהירו : א. ביום 4.11.10 בעת הגעתו לעבודה קיבל התובע לידיו תלוש משכורת עבור חודש אוקטובר. התובע הבחין כי המשכורת נמוכה בכ-1,000 - 1,500 ₪ מהמשכרות החודשית הממוצעת שלו. ב. התובע ניגש מיידית לדבר עם מנהל המוסך, מר רונן שהיה באותו רגע בשטח המוסך. ג. אי שליטה מוחלטת בשפה העברית גרמה לו לסערת רגשות ומבוכה רבה. ד. בין התובע למנהל התנהל ויכוח קולני, בו דיבר התובע בטון רם שלא כהרגלו. בסיומו הבטיח המנהל לסייע לתובע. ה. התובע חזר לעבוד ולאחר כחצי שעה חש ברע, כאבים בחזה, הזעה קרה וחולשה ואז הפסיק לעבוד. ו. בחלוף כרבע שעה ומשהכאבים לא פסקו הובהל למשרד המוסך למנוחה ומשם פונה באמבולנס לבית החולים. ז. התובע אובחן כמי שעבר אירוע לבבי. 3. התובע הגיש למוסד תביעה להכיר באירוע כבתאונת עבודה, כשלטענתו לקה באוטם שריר הלב כתוצאה מקיומו של "אירוע חריג" במקום העבודה. תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד בנימוק: "על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא להתפתחות אוטם שריר הלב. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". 4. נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שבפנינו. התובע טוען כי התרחשות העניינים ביום האירוע ובסמוך לו הינה בבחינת "אירוע חריג", אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. דיון והכרעה 5. סעיף 83 לחוק, קובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לפיכך, כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה ע"פ מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315). 6. בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית. (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח (5) 104). הקביעה אם היה אירוע חריג היא קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית, ועוד נקבע כי קנה המידה לבחינת אותו אירוע הינו סובייקטיבי. (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המל"ל, פד"ע כט 268, בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לאו: "בית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349). 7. האם בנסיבות המקרה דנן הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קרות אירוע חריג במהלך עבודתו? אנו סבורים, כי התשובה לכך שלילית. 8. הלכה היא כי: "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון, ויש חשיבות לכך שהמבוטח לא סיפר לרופאים בבית החולים על האירוע בעבודה". (דב"ע מט/23-0 המל"ל נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349, 352). במסמכים הרפואיים אשר התובע עצמו צירף לכתב התביעה, ואשר נערכו בזמן אמת, אין כל עדות להתרחשות האירועים כפי שתוארו על ידי התובע ואין אינדיקציה הקושרת בין עבודת התובע לבין האוטם בו לקה. לכתב התביעה צורף כנספח 1 טופס בל' 250 בו צויין, כי התובע התלונן על כאבים בחזה והזיע המון וללא כל ציון לאירוע הנטען על ידי התובע. מכתב השחרור מבית החולים בלינסון (נספח 2 לכתב התביעה) אף הוא אינו כולל טענה כלשהי בדבר ויכוח חריג בין התובע לבין מי מהממונים עליו. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 14.11.10 (נספח 4 לכתב התביעה), נכתב, כי בזמן העבודה הופיעו כאבים בחזה. זאת ותו לא. כך הם פני הדברים גם במסמך רפואי מיום 13.2.11 (נספח 6 לכתב התביעה). 9. בנוסף, על פי עדות התובע עצמו, הקיפוח בשכרו העומד בבסיס הטענה לאירוע חריג בעבודה, היה אירוע מתמשך והיה מלווה בפניות רבות מצידו להנהלה, וכדבריו: "הרבה פעמים הלכתי להנהלה שיעלו לי את המשכורת עד כה לא העלו לי את המשכורת ולכל החברים שעובדים יחד איתי העלו את המשכורת. אח"כ הגיעו חברה צעירים שלא היה להם ניסיון והם קיבלו משכרות גבוהה יותר משלי. כל הזמן אמרו לי אחר כך אחר כך. כל השיחות החוזרות ונשנות בעניין המשכורת התנהלו במשך כשנה". (עמ' 4 לפרוט'). ללמדנו כי העובדה שהתובע לא היה מרוצה ביום האירוע מהשכר שקיבל, לא היוותה אירוע חריג. מדובר בכעס ובתסכול מתמשכים הנובעים מכך שחבריו לעבודה קיבלו העלאות בשכרם ומהעבודה כי התקבלו לעבודה עובדים צעירים חסרי ניסיון שהשתכרו יותר מהתובע. 10. גם בגרסת התובע לגבי התרחשות הדברים נפלו סתירות. בחקירתו הנגדית טען התובע כי השכר שקיבל היה נמוך בכ-1,000 ₪ מהרגיל (כך גם נטען בסעיף 9 לתצהירו). אולם במסגרת הודעתו בפני חוקר המוסד התברר כי המשכורת של חודש אוקטובר הייתה, בחישוב ברוטו, דומה למשכורתו בחודשים הסמוכים לחודש זה. 11 כך גם בניגוד לטענה בדבר ויכוח קולני. ציין התובע בפני החוקר (נ/1): "לא היה ויכוח מדובר בשיחה, אבל אני הייתי עצבני מאד, אני נכנסתי אליו לפני כן לבקש העלאה במשכורת ולא קבלתי ". בהמשך חזר על גרסתו: "לא היה ויכוח עם רונן, אני כבר הגעתי עצבני לרונן עם התלוש, לא הרמנו קול, לא היו קללות, אני באתי עם התלוש הראתי לו, לא חיכתי להסברים והלכתי". 12. מעבר לאמור, לא תמך התובע את גרסתו בעדות עובדים אחרים לרבות בעדותו של מר רונן עימו התנהלה השיחה, ולא במסמכים. סיכום 13. נוכח האמור, הגענו למסקנה, כי התובע לא השכיל להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. אין מנוס איפוא מדחיית התביעה. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב