הוועדה קבעה את שיעור נכותה של המערערת על 36% נכות התשתית העובדתית 2. המערערת, ילידת 1956, סובלת ממספר מחלות ובין היתר, פיברומיאלגיה, כריתת רחם, מצב נפשי, כאבי ראש, בעיות ברכיים, בעיות דופק וכו'. 3. למערערת נקבעו בתחילה 28% נכות ולאחר הליך החמרה הועלו אחוזי הנכות ל- 36%. על קביעה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים אשר נדחה ומכאן ערעורה. טענות הצדדים 4. לטענת המערערת, הוועדה לעררים לא כתבה את כל טענותיה בפרוטוקול והתעלמה ממסמכים רפואיים רבים שהוצגו לה הקובעים באופן חד משמעי שחלה החמרה קשה במצבה של המערערת. בנוסף, הוועדה לא התייחסה לחוות דעת ד"ר מוסקוביץ מיום 6.6.2011 שקבע למערערת אי כושר בשיעור 100%. 5. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה חזר ב"כ המערער והדגיש, שחוות הדעת של ד"ר מוסקוביץ מנומקת וחד משמעית והועדה לא התייחסה אליה כפי הנדרש בדין. עוד ציין ב"כ המערערת שביום 1.4.12 הגישה המערערת ערר באופן עצמאי לוועדה הרפואית לעררים בכתב בו ציינה כי היא מערערת על הרכיבים הרפואיים כדלקמן: מחלת פיברומיאלגיה קשה מאוד, כאבי ראש וסחרחורות, מטופלת אצל פסיכיאטר + פסיכולוג- מצב נפשי לא טוב, צריבות בעיניים, פיסורה פנימית, סובלת משריפה בכפות הידיים, כאבים בשרירים, כאבים בעמוד שדרה מותני-מוגבלת בתנועה, בעיות בחוליות הצוואר, בעיות ברכיים בעיקר בשמאל, סובלת מבעיית ניידות, כריתת רחם, בעיות זיכרון, כתפיים-מקבלת זריקות קורטיזון לא יכולה להזיז את הכתפיים, בעיות דופק, מטופלת אצל קרדיולוג ובעיות במעיים. חרף טענות המערערת בכתב הערעור הועדה התייחסה לקמצוץ מהלקויים ומטעם זה יש לקבל את הערעור. לאור האמור מבקשת המערערת שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה על מנת שזו תדון בשלל ליקוייה. 6. לטענת ב"כ המשיב לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים בעניינה של המערערת. הועדה נתנה החלטה מנומקת. ההחלטה ניתנה על ידי ההרכב המתאים שכלל בין היתר פסיכיאטר פנימאי ואורטופד. הועדה ערכה פרוטוקול מפורט. למערערת ניתנה זכות טיעון בפני הועדה והמערערת מימשה זכות זו. הועדה עיינה במלוא התיעוד הרפואי שהוצג בפניה אולם יודגש כי אינה מחוייבת להתחייס לכל אישור או מסמך רפואי זולת אם מדובר בחוות דעת ערוכה כדין. באשר לאישור של ד"ר מוסקוביץ - לא מדובר בחוות דעת וממילא עורך חוות הדעת הינו רופא תעסוקתי ולא פסיכיאטר ומשום כך לא היה על הועדה להתייחס אליו באופן המאפשרת ביקורת שיפוטית. לא זו אף זו כי אישור ד"ר מוסקוביץ אינו מתאר או מגדיר נכות רפואית בתחום הנפשי כי אם דן בנושא אובדן כושר העבודה של המערערת. הערעור מוגש על הנכות הרפואית ולא על ועדת אי כושר. באשר לכתב הערעור שהוגש על-ידי המערערת - לא די בכך שהמערערת תציין תלונות מבלי שתגבה אותם באישורים רפואיים. אין כל מסמך מנוירולוג, קרדיולוג, מסמך לענין כריתת הרחם למרות שבענין זה הוענקה הנכות ומדובר בנכות מנופה. ב"כ המשיב סבור שבנסיבות הענין ניתנה התייחסות הולמת בהתאם לתלונות שהועלו בזמן אמת בפני הועדה שהם העיקר והחשוב ואין זה מתפקידה של הועדה לדלות תלונות שכלל אינן עומדות לפניה. דיון והכרעה 7. אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 8. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). 9. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 10. בענייננו, מצאתי כי נפלה טעות משפטית מצד הוועדה כדלקמן: המערערת הגישה, כאמור, ערעור לוועדה הרפואית לעררים באמצעות כתב ערעור שהגישה באופן עצמאי. מעיון בכתב הערעור עולה כי המערערת מפרטת את הליקויים עליהם היא מערערת. כך למשל נכתב מחלת פיברומיאלגיה - קשה מאוד, כאבי ראש וסחרחורות, מטופלת אצל פסיכיאטר + פסיכולוג- מצב נפשי לא טוב, צריבות בעיניים, פיסורה פנימית, סובלת משריפה בכפות הידיים, כאבים בשרירים, כאבים בעמוד שדרה מותני-מוגבלת בתנועה, בעיות בחוליות הצוואר, בעיות ברכיים בעיקר בשמאל, סובלת מבעיית ניידות, כריתת רחם, בעיות זיכרון, כתפיים-מקבלת זריקות קורטיזון לא יכולה להזיז את הכתפיים, בעיות דופק, מטופלת אצל קרדיולוג ובעיות במעיים.. 11. לעומת זאת, מעיון בפרוטוקל הוועדה עולה כי הוועדה מתמקדת בתחום הנפשי, פיברויאלגיה ואורטופדיה ולא בשלל הליקויים אותם מציינת המערערת. כך למשל, המערערת מציינת בכתב הערעור, מעי רגיז - בעיות במעיים, כאבי ראש וסחרחורות, בעיות זכרון וכו' - בעיות שלא נדונו על-ידי הוועדה. אומנם, נכון הוא שהמערערת לא פירטה בפני הוועדה את שלל ליקוייה כפי שפורט בכתב הערעור והתקמדה בתחום הנפשי בלבד, אולם היה על הוועדה להתייחס גם לטענות שפורטו בכתב הערעור (שהרי כתב הערעור הוא מעין "כרטיס הכניסה" לוועדה והוא משקף את התלונות שיש למבוטח כנגד החלטת הוועדה לעררים) ומשלא עשתה כך נפלה טעות משפטית בעבודתה. 12. לנוכח כל האמור מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד. סוף דבר: 13. (א) הערעור מתקבל. (ב) עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שתדון מחדש בכל הליקויים הנטענים על ידה כמפורט בכתב הערעור מיום 1.4.2012. (ג) המשיב יישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. נכות