מחלוקת לגבי השאלה האם התאונה היתה בדרך לעבודה

התובע יצא מביתו והלך לכיוון רכבו, במרחק כמטר אחד לפני הרכב, החליק, נפל ונפגע בכתף ימין. לטענת התובע, אמנם הרכב חנה בשטח המשק החקלאי שבבעלות הוריו, אך השימוש בו נעשה על ידי אנשים רבים כולל זרים, כך שהוא הופך להיות שטח ציבורי לצורך העניין. התובע הסביר כי המדובר בשני בתים הקיימים על קרקע המשק, שרוחבה כ-70 מ' ואורכה כ-500 מ', האחד משמש את הוריו והשני משמש את התובע ואת ילדיו. לטענת התובע, רכבו חנה ליד הבית בשטח המשמש רבים אחרים כדי להגיע למחסנים הבנויים בקצה השטח והמושכרים לקרוב משפחה העושה בהם שימוש של מחסני מזגנים אליהם מגיעים לקוחות רבים. הן השוכר וכל מי שמטעמו לרבות הלקוחות, עוברים ברכבם בשטח בו החנה התובע את רכבו, כך ששטח זה משמש אנשים רבים וזרים והוא הפך להיות בשימוש ציבורי ללא קשר לבעלות על הקרקע. נוסף למחסני המזגנים, גם שטח האדמה עצמו הושכר למשפחה אשר מעבדת את האדמה ולכן ובכדי לעשות כן, השוכרים עוברים גם הם בשטח זה. 3. הנתבע טוען כי ביום 4/3/12 נפגע התובע, עת נפל בתוך חצר ביתו הפרטי, אזור הנמצא בשליטתו המלאה, ולכן אין עסקינן בתאונת עבודה. עוד טען הנתבע כי על פי הצהרת התובע והצגתו את מקום נפילתו, עולה כי הוא נפגע בתוך שטח מעונו הפרטי בטרם החל את דרכו לעבודה. לפיכך, אליבא דנתבע, האירוע אינו בחזקת תאונת עבודה כאמור בסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 4. כאמור אין מחלוקת לגבי קרות האירוע התאונתי. המחלוקת היא בשאלה האם נפגע התובע בתחום מעונו או בהיותו בדרכו לעבודה. לטענת ב"כ התובע הוא נפגע בשטח ציבורי אשר השימוש בו נעשה על ידי אנשים רבים כולל זרים, כך שהוא הופך שטח ציבורי לצורך העניין. ב"כ הנתבע טענה כי התובע נפל במקום השייך לרשות התובע ולא לרשות הרבים ולפיכך יש לראות בתובע כמי שנפגע במעונו ותו לא. 5. "תאונת עבודה" למבוטח, נקבעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". סעיף 80 לחוק יצר "חזקת תאונת עבודה" אף בהתרחש מגוון אירועים הקשורים בעבודה. בין היתר נקבע כי: "רואים תאונה כתאונה בעבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;". 6. מתוקף הוראה זו, עובד המצוי בדרכו מ"המעון" אל מקום העבודה (ובחזרה) מכוסה בביטוח נפגעי עבודה אם הוא נפגע תוך כדי היותו בדרך ועקב היותו בדרך. תנאי לכיסוי הנ"ל הוא - במקרה שלנו - שהעובד יצא מהמעון. בית הדין נדרש לא אחת לדיון חוזר ונשנה בסוגיה של קביעת תחום המעון, באשר כפועל יוצא הימנה צמחה זכותו של הנפגע לגמלאות נפגעי עבודה. האופן בו פורש המונח "מעון" נקבע בענין גלולה: "...כבר בראשית דרכם של בתי-הדין לביטוח לאומי גובשה העמדה השיפוטית הגורסת כי יש ליתן פירוש מצמצם לסעיף הנדון, באשר הוא בגדר 'חריג' המרחיב את ביטוח נפגעי-עבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני-דרכים (ראה הפתיח לסעיף הקובע: "רואים תאונת עבודה אף אם"). אי לזאת נקבע כי אין ל'הרחיב' את 'ההרחבה' מעבר לגבולותיה הדווקניים, הגם שבחוק סוציאלי עסקינן המתפרש באורח ליברלי". 7. בענין משה רונן חזר בית הדין הארצי וסקר את ההלכות בקשר להגדרת תחומי המעון וסיכם, מפי כבוד השופטת ארד (כתוארה דאז), את העקרון לפיו יפרש בית הדין את המונח 'מעון': "אם נשים את ההלכות הללו באגודה אחת, נמצא בהן מגמה פרשנית אחידה והיא זו: כל עוד נמצא המבוטח בתחום בו הוא אדון לעצמו, בו הוא חולש על מצב הדברים בסביבתו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, ולו בלבד השליטה המלאה באמצעים הנדרשים לסילוק הסיכונים הללו - יש לראותו כמי שנמצא ברשות היחיד שלו הלא היא "מעונו". בצאתו "ממעונו" בא המבוטח ברשות הרבים מקום בו אין לייחס לו שליטה ייחודית ומלאה על הסיכונים להם הוא נחשף בדרכו לעבודה. בכך הופכים סיכונים אלה, על דרך החזקה, לחלק מתנאי העבודה וסיכוניה." לאור העקרון הפרשני האמור נקבע שהמושג 'מעון' יפורש כתחום שהוא רשות היחיד, וזה מתוחם על ידי "דלת המעון - הבית הפרטי או הדירה". בית הדין קבע כי "במקרים היוצאים מן הכלל, נשיג את דלת המעון אל החצרים הסמוכים לו. זאת, בכפוף לכך שיוכח בראיות שלמבוטח הייתה שליטה מלאה על סיכוני הדרך העשויים להיווצר באותם חצרים, כמוה כשליטה שיש לו על סיכונים ממין אלה בביתו פנימה". כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר, הוסיף וקבע לגבי "החצרים" כי המבחן הוא מבחן השליטה בסיכונים גם כאשר מדובר בשטח שהוא רכושו של המבוטח. ההלכה שנפסקה בענין משה רונן "תומצתה" על ידי כבוד השופטת ליבנה בענין מרצ'י כדלהלן: "האם התאונה ארעה בתוך שטח הבית עוד בטרם יצא מדלת ביתו? היה והתשובה לכך שלילית כי אז יש לבחון את הקריטריון השני, האם מדובר בבית משותף או בבית פרטי - כאשר מדובר בבית פרטי, כמו בערעור שבפנינו, כי אז יש לבחון את הקריטריון השלישי - האם התאונה ארעה בתחום רשות היחיד או בתחום רשות הרבים. ואם תשובה לכך כי התאונה ארעה בחצר הפרטית, דהיינו, רשות היחיד יש לבחון את הקריטריון הנוסף והוא למי השליטה על סיכוני הדרך? היה ונקבע כי למבוטח השליטה כי אז יש לקבוע כי הפגיעה נעשתה בתחום מעונו." (הדגשה שלי - י.כ.). בענין משה רונן הושמעה דעתה החולקת של כבוד סגנית הנשיא (בדימוס), השופטת ברק, לפיה המבחן הוא יציאה מפתח הדירה אפילו הוא יצא לשטח חצרו וטרם הגיע לרשות הרבים. עם עמדה זו הסכים כבוד השופט צור בענין מרצ'י.בענין ברוורמן חזר ודן בית הדין הארצי בשאלת תיחום המעון. שם נקבע - בדעת רוב - כי נפילה בחצרים המצויים בבעלות אביה של המבוטחת עדין תחשב כנפילה 'בדרך לעבודה' מן הטעם שהחצרים לא היו מגודרים והיו בבחינת 'שטח פתוח' לקהל הרחב. בענין ברוורמן לא שינה בית הדין מעמדת הרוב בענין משה רונן אלא בחן את המקרה לפי הכללים שנקבעו שם. אף אנו נבחן את המקרה הנוכחי בשים לב להלכה שנפסקה בענין משה רונן. מן הכלל אל הפרט 8. אין חולק על כך כי במקרה שבפנינו נפל התובע ונחבל, כאשר נפל במרחק כמטר אחד מרכבו בשטח חניית רכבו. על פי ההלכה שפורטה לעיל, ראינו שיש לבחון אם התובע נפגע במקום אשר נמצא בשליטתו המלאה ואשר יש לו שליטה על הסיכונים אשר באותו המקום. כפי שקבע כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר בפרשת רונן, אין להסתפק במבחן התכליתי של הדרך לעבודה אלא נדרש תנאי נוסף שהוא הימצאות הנפגע במקום עליו אין לו שליטה. 9. בכל המסמכים אשר הגיש התובע לנתבע, בטרם הגשת התביעה לבית הדין, סיפר התובע על כך שבעת יציאתו מהבית לכיוון רכבו, לצורך נסיעה לעבודה, החליק במרחק של מטר אחד מרכבו על משטח הבטון של חניית רכבו. התובע לא ציין בתביעה לתשלום דמי תביעה (נ/1) ובהודעה שמסר לחוקר המל"ל כי נפגע במקום אשר אינו נמצא בשליטתו המלאה, בשטח המשמש רבים אחרים כדי להגיע למחסנים הבנויים בקצה השטח. כך גם עולה מהשרטוט אשר צורף להודעת התובע (נ/3). 10. במסגרת הודעתו בפני חוקר המל"ל פירט התובע כיצד אירעה התאונה באופן הבא: "ביום האירוע יצאתי מביתי בערך בשעה 05:50 (זו השעה הרגילה שאני יוצא לעבודה) יצאתי לעבר הרכב הנמצא בחנייה מאחורי ביתי (אני גר בבית חד קומתי - קרקע) כמטר לפני הרכב החלקתי על משטח הבטון של החנייה, נפלתי לפנים ונפגעתי בכתף ימין" (הדגשה שלי - י.כ.). לבקשת חוקר המל"ל פירט התובע את מקום נפילתו ומעדות החוקר למדנו כי השרטוט בוצע על ידי החוקר, באישורו של התובע ובהתאם להנחיותיו. מעיון בשרטוט עולה כי אזור הנפילה היה בשטח החנייה הצמודה לביתו (ראה נ/3). 11. בעדותו בפנינו, "שיפץ" התובע את הגרסה שמסר לחוקר המל"ל ומסר גרסה חדשה לפיה רכבו חונה על שלושת רבעי המדרכה, כך שרכבו עומד רבע ממנו בחנייה וחלקו הארי מחוץ לחנייה (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 3, ש' 14-15). יודגש כי לא רק שאין זכר לגרסה זו בהודעת התובע בפני חוקר המל"ל, אלא שגם לא מצאנו זכר לגרסה זו גם בתצהירו של התובע. התובע גם "שיפץ" את הגרסה שמסר לחוקר המל"ל בכך שטען בתצהירו כי הרכב חנה בשטח המשק החקלאי שבבעלות הוריו, דבר שלא עלה במסגרת הודעתו בפני החוקר ואף לא במסגרת תביעתו למל"ל (נ/1 ו-נ/3). כאשר נתבקש התובע בחקירתו הנגדית לנמק מדוע לא פירט בפני החוקר את הגרסה הנ"ל, ומדוע לא צויינה בתשריט גרסתו בדבר הימצאות מחסנים בסמיכות למקום החנייה, השיב כך: "אני נקראתי אני לא באתי ביוזמתי, הוא שאל את השאלות, לא אני יזמתי את השאלות. הוא ביקש לדעת את מקום הנפילה, זה היה נושא השיחה שלנו". בהמשך נתבקש התובע להסביר מדוע לא סיפר לחוקר שמדובר בשטח שמשמש גם אנשים אחרים, והשיב: "זה באמת היה רלוונטי המקום בו נפלתי" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 4-10). בד בבד, אישר התובע במסגרת עדותו כי החנייה צמודה לביתו והבטון של החניה הינו בטון שהוא יצק בעצמו, עוד אישר התובע כי להוריו יש חנייה נפרדת משלהם (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 11-12, 18-19 ו-27-28). 12. בקשר לדברים שמוסר נפגע לחוקר הנתבע ועל העדפת גרסה שמסר הנפגע לחוקר, על פני גרסה מאוחרת ו"משופצת" בעדותו בבית הדין, נאמרו בדב"ע נז/0-37 חיים אוחנה - המל"ל, ע"ב ארצי, לא(3) 66, הדברים הבאים: "צדק בית הדין קמא בקביעתו כי קיימת סתירה מהותית בין גרסאות המערער וכי יש להעדיף את גרסת המערער בהודעה בפני חוקר המשיב על פני גרסתו בפני בית הדין. מסקנה זו נשענת על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. לעניין זה ראה: דב"ע נב/0-13 מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 82, 87: "עם זאת, רשאי בית הדין לא להאמין לעדים המעידים לפניו, כאשר הוא מצביע על "הסתירות" בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד כדו"חות שהוגשו לבית הדין". ועוד נאמר בעניין זה כי דברים שנאמרו בהודעה לחוקר "יכולים לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות עד, כך שסתירה בין עדות ובין "הודעה" יש להסביר וליישב (דב"ע מא/0-72)". הוא הדין בעניינינו, משאין ספק כי בעדותו בבית הדין ובתצהירו "שיפץ" התובע את גרסתו המקורית, כפי שמסר בהודעתו לחוקר ובטופס תביעתו, ושינה אותה לצורך הדיון. 13. משמיעת עדותו של חוקר המוסד, מר ניר יהודה, לא התרשמנו, כפי שרצה להוכיח התובע, כי השרטוט וההודעה שנגבתה מהתובע, הובלו באופן מכוון לגרסה אשר תומכת בטענות המוסד על מנת לדחות את תביעת התובע. וכך העיד החוקר בעניין זה: "במקרה הזה עלתה שאלה אחת ויחידה, האם הפגיעה נעשתה בחצרים בתוך תחום המגורים בחצר הבית או בשטח הציבור, זה מה שהייתי צריך לבדוק, וכן אני מעיין בתיק... אני לא מקבל הוראות מפקיד התביעות אני מקבל רק בקשה." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-5). ב"כ התובע הגיש לתיק בית הדין טופס בל 250 אשר סומן כמוצג ת/1, בחקירתו החוזרת של החוקר התבקש הוא לעיין בטופס הנ"ל והשיב כי מסמך זה לא היה מצוי בתיק המוסד הביטוח לאומי, פקידת התביעות מסרה לו את כל המסמכים אשר הוגשו במסגרת התביעה ומסמך זה לא היה כלול בו (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 14-17). 14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי במקרה הנוכחי התאונה התרחשה בחנייה הפרטית של התובע, בשטח השייך לרשות היחיד. מסקנתנו היא כי הגרסה הראשונית של התובע לפיה החליק בשטח החניה הפרטי הצמוד לביתו כאשר נפל על משטח הבטון של החנייה במרחק של מטר מרכבו, כפי שמסר לחוקר המל"ל וכפי שעולה מהשרטוט אשר צורף להודעתו (נ/3), היא הגרסה הנכונה באשר לקרות האירוע. אנו קובעים כי לתובע הייתה שליטה מלאה על חניית רכבו ואין המדובר בשטח ציבורי כטענתו. התובע היה אחראי על אותו מקום חניה הצמוד לשטח ביתו והוא החליק בשל סיכון דרך שברשות מעונו הפרטי ולא בשטח המצוי ברשות שטח ציבורי כפי שטען. משכך, ועל פי הילכת משה רונן, אין בידינו לקבל את התביעה ולקבוע כי האירוע אירע "בדרך מהמעון". משמצאנו כי הגרסה הראשונית שמסר התובע לחוקר ולפיה, החליק התובע על משטח הבטון של חניית ביתו, המצוי בשליטתו המלאה של התובע, אין מנוס, עם כל הצער שבכך, מלדחות את התביעה. 15. משמדובר בתביעה על פי חוק סוציאלי - אין צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודה