הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער 5% נכות צמיתה מיום 26/11/07

כאבי צוואר - הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער 5% נכות צמיתה 2. טענות המערער: 2.1 טעתה הוועדה עת התעלמה ממצאי בדיקות הדמייתיות (בפרט בדיקת סי.טי. מיום 23/11/08 ואם.אר.אי. מיום 24/09/08) חשובות ומשמעותיות המסבירות את כאביו הבלתי פוסקים של המערער ואת ההגבלה הקשה ממנה נותר סובל עד היום לרבות הפגיעה העצבית בעמוד שדרה צוואר. 2.2 המסמכים שהציג המערער מצביעים על המשך מעקב וטיפול אורטופדי ועל כך כי המערער סובל מהגבלה בתנועות, כאשר גם בחוות הדעת של ד"ר אנגל מטעם בית הדין קובע המומחה כי למערער הגבלה בינונית המזכה את המערער ב- 20% נכות אורטופדיות. 2.3 הוועדה מציינת כי עיון בתיקו הרפואי של המערער טרם התאונה לא נמצאו תלונות אודות כאבי צוואר ועל כן המצב הרפואי ממנו סובל המערער הינו כקביעת המומחה ד"ר אנגל תוצאה ישירה של אירוע התאונה ומכאן שלא היה מקום לבצע חשבון עו"ש. לא ברורה מידת הניכוי שביצעה הוועדה בגין העבר ומדוע הסיקה בהסתמך על חוות הדעת כי יש מקום להפחית נכות בשיעור 50% ולא בשיעור נמוך מזה. 2.4 הוועדה מציינת בבדיקתה את המערער כי המערער סובל מהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ומכאן שהיה עליה להעניק 10% נכות על פי סעיף 37 (5) א'. 2.5 טעתה הוועדה בפענוח בדיקת אי.אם.גי. מיום 6/10/11 שהצביעה על פגיעה שורשית ותסמונת תעלה קרפאלית, כאשר בניגוד לממצאים שנמצאו בבדיקה מציינת הוועדה כי הבדיקות תקינות לחלוטין. טעתה הוועדה עת לא התייחסה כלל לחוות דעתו של ד"ר סלאמה שהונחה בפני הוועדה ואשר במסגרתה ניתן ביטוי לתוצאות בדיקת אי.אם.גי. הקובע נזק שורשי. 2.6 לעניין תקנה 15 טעתה הוועדה עת לא הפעילה התקנה לאור הצהרת המערער כי טרם חזר לעבודתו שהינה עבודה פיזית קשה אותה נאלץ להחליף עקב הפגיעה. 2.7 טעתה הוועדה עת לא נתנה משקל לתלונות המערער לעניין קשיי נשימה, בעיות זיקפה וחוסר שיווי משקל שלא זכו להתייחסות הוועדה. 3. טענות המשיב: 3.1 בדיקת אם.אר.אי מיום 24/9/08 עמדה בפני הוועדה, אני מפנה לסעיף 12 לפרוטוקול מיום 8/8/11 במסגרת קביעת הנכות הוועדה רשאית להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית על ממצאי ההדמיה וזאת על פי הפסיקה. אין חובת התייחסות לכל מסמך או מסמך ובמיוחד מקום בו אין שינויי של ממש בתוצאות בדיקות ההדמיה. בדיקת אם.אר.אי מיום 1/8/09 זיהה לאם.אר.אי מאוחר יותר והדבר מצוין מפורשות בפענוח הבדיקה עצמה. זאת ועוד המסמכים מצויינים ברשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה, חזקה על הוועדה כי נתנה דעת למלוא הממצאים העולים מהבדיקות, הלכה כי הרישום בפרוטוקול אינו דווקני ומחייב רישום של עיקרי הדברים. 3.2 לטענה בדבר ייחוס קשר סיבתי בשיעור 50% לתאונה - הוועדה אומנם קובעת כי טרם התאונה לא נמצאו תלונות אודות כאבי צוואר, אך היא מסבירה ומנמקת קביעתה בהבדלים מהותיים בין בדיקות ההדמיה לפני ואחרי הניתוח ומדגישה כי ביצעה ניתוח בחוליות אחרות, חוליות C6-C7 כאשר בטרם הניתוח נמצאו בלטים בכלל חוליות C2-C3, הלכה היא כי גם בהעדר עבר רפואי קודם הוועדה רשאית להסתמך על ממצאים שבפניה כדי להגיע למסקנות בדבר מצבו הרפואי של המערער לפני התאונה ובדיקת הדמיה מהווה ממצא מוכח עליה ניתן לבסס את הקביעה. זאת ועוד הוועדה מוסיפה ומפנה לחוות הדעת של ד"ר אנג'ל היועץ מטעם בית הדין בהליך ההכרה אשר גם הוא קובע קשר סיבתי חלקי בין התאונה לבין מצבו דהיינו, אדגיש כי תפקידה וחובתה של הוועדה הוא לקבוע באיזה מידה נובעת נכותו של המערער מהפגיעה בתאונה בהתאם לסעיף 118 ו- 120 לחוק. 3.3 לטענה בדבר הנכות העצבית - בפרוטוקול מיום 16/11/11 הוועדה מנתחת את ממצאי בדיקת האי.אם.גי וקובעת כי אין נכות בשים לב לכך שמבחינה קלינית אין ממצאים המעידים על נכות. בפרוטוקול מיום 8/8/11 קובעת הוועדה כי ההחזרים לכאורה ירודים, אך בהיסח הדעת ניתנים בקלות להפקה. 3.4 באשר לטענה בדבר היעדר התייחסות לתלונות בדבר קשיי ישנה, בעיות זיקפה וחוסר שוויון משקל - טענות אלו לא נטענו במסגרת הערר ואף לא בפני הוועדה, הלכה היא משלא נטענה טענה לא הייתה בכך משום טעות משפטית בהעדר דיון בטענות אלה. 3.5 המערער לא טען להפעלת תקנה 15 גם לא בערעור ולא בפני הוועדה על אף שהיה מיוצג. מכל מקום הוועדה קבעה כי התנאי של היעדר מסוגלות אינו מתקיים וקביעתה מוסברת על ידי מצבו הרפואי שנמצא בבדיקה ולגבי התלונות הנוספות הרי שגם המומחה שניתן חוות דעת בעניינו של המערער לא ציין תלונות אלה. 3.6 לעניין מידת ההנמקה בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר סלאמה - קביעת הוועדה לעררים נתמכת בממצאי הבדיקה הקלינית בהן פורטו טווחי התנועות וזאת להבדיל מחוות הדעת אשר לא מפרטת את ממצאי הבדיקה ולא ברור על סמך מה קובע ד"ר סלאמה את הנכות בגין מגבלה בינונית בתנועה. בנסיבות אלה ההתייחסות הינה כדין, מה עוד שהלכה היא כי עת ההנמקה דלה בחוות הדעת, לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית בקביעה כי אין לקבל מסקנות המומחה בחוות הדעת, שהרי אין אפשר לדון ולהשוות את ההבדלים שנמצאו בבדיקה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחים שעמדו בפניה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו/ה. 8. הוועדה התכנסה ב- 3 ישיבות. לישיבה הראשונה של הוועדה שהתקיימה ביום ה- 16/611 לא התייצב המערער. 9. המערער התייצב לישיבתה השנייה של הוועדה שהתכנסה ב- 8/8/11. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו (סעיפים 19-20 לפרוטוקול), אשר ציינו כי המערער ממשיך במעקב טיפול אורטופדי מאז ה- 8/7/11 ונוטל תרופות בגין ההגבלה הקשה, כאשר התיעוד הרפואי החדש אותו ביקשו לצרף מצביעים על האמור ועל הגבלה קשה בתנועות בכוח הגס לאורך הידיים בעיקר בשמאל, מוגבל בתנועות הצוואר בעיקר בשמאל וכן בתנועות למעלה ולמטה המקרינות ליד שמאל עד לגב האמה וכי סובל מחולשה ביד שמאל. 10. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "מעיון בתיק הרפואי טרם התאונה לא נמצאו תלונות אודות כאבי צוואר. תוך כדי הבדיקה נראתה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי: יישור 350, כיפוף עד שתי אצבעות מעצם החזה, הטייה לצדדים 200 לכל צד, סיבוב לימין 600 ולשמאל 550, מציין ירידה בתחושה בעיקר בדרמאטומיה המתאימים ל- C5+C6+C7. רפלקסים ברכיורדיאליס וביצפס וטרינצפס תקינים וסימטריים. נוירולוגית: החזרים גדיים בכל התחנות לכאורה ירודים אך ניתן בקלות להפיקם בהיסח הדעת של התובע בכל התחנות שהם שניים משני הצדדים. היקף הזרועות בגובה זיהה 26 ס"מ מימין ו- 25 משמאל (יד ימין דומיננטית) אין דלדול בשרירים הקטנים של כפות הידיים והכוח שמור. בבדיקת התחושה לא התקבלה תמונה ברורה של גירעון תחושה בחלוקה של עצב או שורש מסוימים". (ההדגשות הוספו א.ק.). 11. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עינה בבדיקת C.T. מ- 24/9/07 וכן בדיקות MRI לפני ואחרי הניתוח, לפי בדיקת C.T. נמצאו בליטי אנולוס דיפוזים C2-C5. לאחר כ- 6 חודשים מבדיקה זאת בוצע ניתוח. ברמה של C6-C7 משמ' כאשר לא דווח. ואין בתיעוד הרפואי כל הסבר להבדלים המהותיים בין בדיקת C.T. ו- MRI טרם הניתוח. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר אנגל לבית הדין אשר קבע קשר חלקי בין התאונה לבין מצב ע"ש כיום. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר סלאמה 10.2.11 ומקבל חלק ממצאי בדיקתו אך חולקת על מסקנותיו. 1. הוועדה קובעת הגבלה קלה ע"ש צווארי 50% מתוכם נובעים מהתאונה המדוברת כלומר 5% המהווים מחצית מ- 10% סעיף 37 (5) א'. 2. לגבי הפגיעה הנוירולוגית הוועדה מבקשת לבצע בדיקת NCT בשתי הידיים בשאלה של פגיעה שורשית C5-C6-C7 משמ'...". (ההדגשות הוספו א.ק). 12. הוועדה מתכנסת לישיבתה השלישית והמסכמת בתאריך 16/11/11 ומציינת בפרק הממצאים הרפואיים כי עיינה בתוצאות בדיקת NCT מיום 6.10.11 המצביע על מקורות הולכה תקינים מכל העצבים שנבדקו וכי רק גל F מוארך במדיאל ואולנארי מימין. 13. בפרק סיכום ומסקנות ציינת הוועדה כי מבחינה קלינית אין גירעון תחושתי מוגדר כפי שצוין בוועדה וגם אבחנה ומסקנה של ה- EMG אינה יכולה להיות מכרעת בקביעת אחוזי נכות מבחינה נוירולוגית ועל כן לא נותרה נכות מבחינה זו. 14 על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). במקרה דנא, הוועדה מנמקת קביעתה לעניין קביעת אחוזי הנכות שקבעה למערער ולעניין ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם. 16. לעניין קביעת הוועדה ביחס לתחום הנוירולוגי - קביעה זו של הוועדה הינה רפואית המסתמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער. הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). הוועדה רשאית לבצע בדיקה תפקודית ולהעדיף תוצאותיה על פני תוצאות בדיקת הדמייה EMG . החלטות אלו של הוועדה בניגוד לנטען על ידי ב"כ המערער הן במסגרת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. 17. באשר לטענת המערער לפיה בחוו"ד של ד"ר סלאמה קבע המומחה כי יש להעניק למערער 20% נכות לאור המגבלה שנמצאה אצלו - הרי שלאחר עיון בחוו"ד אין לקבל טענות אלה של ב"כ המערער. שעה שבחוו"ד אין התייחסות לשאלה כיצד נקבעו אחוזי הנכות על ידי המומחה ושעה שאין פירוט של הבדיקה שבוצעה על ידי המומחה וזאת בשונה מפירוט ממצאי הבדיקה שביצעה הוועדה למערער במסגרתה נמצאה הגבלה קלה הרי שאין לדרוש מהוועדה ליתן הנמקה במה שגה נותן חוו"ד. אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה וייתכן להתייחס אליה גם במילים קצרות. לעניין זה נקבע, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). זאת ועוד, קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 18. באשר לטענות ב"כ המערער כי תלונות המערער ביחס לקשיי נשימה, בעיות בזיקפה ובעיות בשיווי משקל לא זכו להתייחסות הרי שלא די בהעלאת טענות כלליות מבלי שמועלות בצד הטענות מסמכים רפואיים - אין לקבוע שנפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא נזקקה לתלונה כללית חסרת תימוכין במסמך רפואי כלשהו שהועלתה לראשונה במהלך הדיון בוועדה. ראה בר"ע 265/03 פרידה דוידי נ' המל"ל. במקרה דנא עיון בטענות המערער ובא כוחו בפני הוועדה מעלה כי צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי טענות אלה כלל לא הועלו בפני הוועדה ועל כן בדין לא זכו להתייחסות בפרט בהעדר תימוכין במסמכים רפואיים בצד הטענה. 19. אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטת הוועדה כי בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל, ייחס המומחה את מחצית מההחמרה במצבו לתאונה. יש לקרוא את חוו"ד של ד"ר אנג'ל כמקשה אחת כאשר ד"ר אנג'ל עצמו מציין כי האירוע מתואר ללא חבלה. אכן על וועדה רפואית לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם רק אם הנפגע סבל מנכות עובר לתאונה ועל הוועדה לקבוע בהסתמך על תיעוד רפואי ועל הנסיון והידע הרפואי של חבריה האם ניתן להניח הנחה מבוססת לו היה נבדק המבקש בפני הוועדה לפני קרות האירוע כי היתה נקבעת לו נכות. בר"ע 1475/04 אמיר נורדיה נ' המל"ל. 20. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי בדיקתה הקלינית- מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 21. האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 22. אין צו להוצאות. 23. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותנכות צמיתהועדה רפואיתערר