תביעה להכרה באירוע תאונתי שאירע בגב, ביום 20.06.2011 כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק) [התביעה לנתבע הוגשה ביום 23.10.2011- נספח לכתב ההגנה]. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 12.12.2011 (נספח א' לכתב התביעה), מן הטעם שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי כלשהו שארע תוך כדי ועקב עבודת התובע ובהיעדר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין כאבי הגב להם טוען התובע. כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 2. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.01.2013 העידו התובע; מר אדוארד מנצור- מנופאי שעובד עם התובע; ומר יוסי דוד- מפקח עבודה במקום עבודתו של התובע. 3. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. העובדות הרלבנטיות לעניין: 4. התובע יליד שנת 1955. בזמנים הרלבנטיים לתביעה ועד היום, משמש התובע כמסגר ואחראי צוות בחברת ה.צ הרשקוביץ. 5. במועד הרלוונטי לתביעה, התובע עבד במפעל כרמל אולפינים במתקן משאבים מתחדשים לצורך הקמת בניין קונסטרוקציה. 6. ביום 20.06.2011, לדברי התובע , בעת שעבד במפעל, הרים צינור כבד שאורכו 6 מטרים וקוטרו 8 צול על מנת לקשור אותו לחגורת המנוף. במהלך ההרמה חש כאב חד בגבו, הניח את הצינור והתיישב בצד. התובע הוסיף לנוח עד תום יום העבודה, אז יצא לביתו. 7. למחרת, התובע טס לסין מטעם העבודה למשך כשבוע ועד ליום 1.07.2011. 8. התובע חזר לעבודה ביום 3.07.2011. 9. ביום 5.07.2011 התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים כרמל. 10. התובע לא המציא "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה". דיון והכרעה 11. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן-החוק) מגדיר "תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי-תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". כלומר, על הנפגע - התובע להוכיח שני תנאים מצטברים לצורך הכרה באירוע שקדם לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן-"תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי-"עקב עבודתו". באשר לכך כבר נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל. 12. על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית האם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב לרישומים רפואיים הסמוכים לקרות האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בית הדין יעדיפן בדרך כלל על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין [עב"ל 248/98 פרץ מקסים נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג(29) 24 26(2000); עב"ל 686/08 חכם בארנסי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 20.12.2009)]. 13. לאחר ששמענו את עדויות התובע והעדים מטעמו, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו בפנינו וכן לאחר שעיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ביום 20.06.2011 ארע לא אירוע בעבודה שבשלו נגרם לו הליקוי הנטען בגב כמפורט להלן. 14. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאירוע הנטען אלא רק ביום 5.07.2011 ולאחר כשבועיים ימים ממועד האירוע הנטען. התקשנו לקבל את הסברו של התובע לפיו למרות הכאבים שחש בגבו הוא לא פנה מיידית לקבלת טיפול רפואי מאחר שחשב שהכאבים יחלפו. זאת, לנוכח העובדה שלמחרת התובע טס לסין לצרכי עבודה ולמשך כ - 10 ימים והדעת נותנת שהתובע יפנה לקבלת טיפול רפואי ולו לצורך קבלת תרופות ו/או הפגת החשש להחמרה בעת שהותו בארץ זרה. זאת ועוד, למחרת האירוע, התובע טס לסין במסגרת עבודתו ושהה שם עד ליום 1.07.2011. לטענתו, במהלך השהות בסין הוא חש כאבים ואף נטל משככי כאבים (ס' 9 לתצהיר, עמ' 5 ש' 21-24 לפרוטוקול) ובכל זאת, הוא לא קיבל טיפול רפואי חו"ל ואף לא ניגש לקבל טיפול רפואי מיד עם חזרתו לארץ, אלא רק בחלוף יומיים. 15. אולם, אפילו נקבל את טענת התובע לפיה השיהוי בפנייתו לטיפול רפואי היה מוצדק, הרי שקיימות סתירות בין הרישומים הרפואיים הקיימים בכרטיסיו הרפואיים של התובע ובפרט לגבי מועד האירוע הנטען. כך למשל, ברישום הרפואי של התובע בקופת חולים מיום 5.07.2011 צוין : "מזה כ-3 ימים סובל מכאבים ברגל ימין. הכאב מקרין מהגב ועד לרגל. לא מסוגל לעמוד או ללכת. לא יכול לבוא למרפאה. בשיחה טלפונית עם אשתו- מבקשים הפנייה למיון" (ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר.) (מסמך רישום הביקורים הרפואיים של התובע, עמ' 41). במסמך זה, שהינו המסמך הרפואי הראשון שהוצא לתובע לאחר האירוע הנטען, לא מצוין כל אירוע שאירע בעבודה לתובע. מה גם שמועד תחילת הופעת הכאבים הנלמד ממסמך זה הוא יום 2.07.2011. . הרישום הרפואי שנערך במועד קבלת התובע למחלקת מיון בבית-חולים כרמל ביום 5.07.2011- צוין כי: "לדבריו לפני כחודשיים בזמן עבודתו הרים משקל כבד היו כאבים גב עם הקרנה לרגל ימין, לא עשה על זה בירור, לפני כשבוע וחצי הופעת כאבים גם בהליכה ושכיבה והקרנה לרגל ימין" (ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר.) (נספח ב' לכתב התביעה). מועד תחילת הופעת הכאבים הנלמד ממסמך זה הוא 1.05.2011 לערך. אמנם התובע המציא מכתב מתקן מיום 11.08.2011 מטעם הרופא המטפל, ד"ר ישראלי מיכאל, מיום 11.08.2011. בו ציין הרופא כי: "לתיקון של אנמנזה של הנ"ל לדבריו ביחס למכתב קבלה מהמיון הנ"ל נפל לפני שבועיים נכון לתאריך 5.07.2011" (ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר) (נספח ד' לסיכומי התובע) ואולם מכתב זה ניתן לבקשת התובע למעלה מחודש לאחר הרישום המקורי ואף נרשם בו שהתובע נפל בעוד שהתובע לא טען שהפגיעה ארעה עקב נפילה אלא שלאחר שהרים משקל כבד. יתר על כן, בחקירתו הנגדית, נשאל התובע מדוע הגיש את התיקון והוא השיב שהחוקר מטעם הנתבע ביקש ממנו לעשות כן (עמ' 6 ש' 1-3 לפרוטוקול). ואולם, כאשר התובע עומת עם העובדה שמכתב התיקון של ד"ר ישראלי הוא מיום 11.08.2011 בעוד שההודעה לחוקר נמסרה לאחר מכן ביום 7.11.2011 הוא השיב: " משהו לא ברור לי. מה שזכור לי שביקשו ממני להביא תיקון למכתב. יש פה בלבול ואני לא יודע כרגע מה לענות" (עמ' 6 ש' 4-8 לפרוטוקול). כך גם, מכתב השחרור של התובע מבית-החולים מיום 11.07.2011 נכתב: "מזה כחודש ימים כאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין. היום כאבים התחזקו. טופל במיון לפני כיומיים עם הטבה במצבו כעת שוב כאב גב עם הקרנה לרגל ימנית.." (ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר.) (נספח ב' לכתב התביעה) . לפי רישום זה מועד תחילת הופעת הכאבים הוא מיום 11.06.2011 ולא ממועד התאונה הנטענת וכן אין אזכור לכך שהכאבים נגרמו כתוצאה מהתאונה הנטענת. ובמסמך סיכום ביקור אצל רופא מומחה-אורטופד מיום 26.07.2011 צוין כי התובע התלונן על "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים. סובל מזה כשלושה שבועות..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר.) (נספח ב' לכתב התביעה) גם במסמך זה אין התייחסות לכך שלתאונה הנטענת ואף מועד תחילת הופעת הכאבים הנלמד ממסמך זה הוא תחילת חודש ולא המועד הנטען כמועד התאונה. התובע הסביר את הפערים בין המועדים המצוינים במסמכים הרפואיים בכך שאשתו ובתו הן ששטחו בפני הרופאים את הפרטים, ולא הוא עצמו, כיוון שסבל מכאבים (עמ' 6 ש' 16-32; עמ' 7 ש' 1-13 לפרוטוקול). ואולם, למעט המסמך שהוצא בקופת החולים ביום 5.07.2011 בו צוין במפורש שאשתו נתנה את הפרטים באופן טלפוני, התובע לא הציג ראייה אחרת לפיה ביתר המקרים לא הוא גולל בפני הרופאים את פרטי האירוע, ולא הגיש כל תצהיר מטעמן של אשתו ובתו, אף שיכול היה לעשות כן בנקל. הלכה פסוקה היא כי כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993), וההפניות שם). טענתו זו של התובע נטענה בעלמא ולפיכך דינה להידחות. בנוסף, לגבי הרישום הרפואי מיום 26.07.2011 שנרשם מפי התובע בעצמו, התובע לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית כיצד נרשם מפיו ביום 26.7.2011 כי הוא סובל בגבו מזה כשלושה שבועות ולא קודם לכן בהתאם למועד התאונה כנטען (עמ' 8 ש' 21- 31 לפרוטוקול). כך גם, התובע לא הצליח להסביר מדוע ברישומים הרפואיים לא מצוין כי הכאבים נובעים מאירוע של הרמת משא כבד בעבודה (עמ' 8 ש' 30-31, עמ' 9 ש' 1-4 לפרוטוקול). יתרה מכך, בהודעתו לחוקר התובע לא ידע לציין מתי ארע לו האירוע התאונתי (עמ' 1 ש' 14). 16. עמדנו כבר על החשיבות שמעניק בית הדין לגרסה העולה מן המסמכים הרפואיים שניתנו בזמן אמת וזאת בהתטם להלכה הפסוקה לפיה יש ליתן למסמכים אלו ולדברי הנפגע המצוטטים בהם משקל מיוחד, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו. בענייננו, הרישומים הרפואיים מקבלים משנה תוקף, משעה שהתובע בקי בהגשת תביעות לפגיעה בעבודה ובצורך לציין את פרטי התאונה ומועדה ברישומים הרפואיים, שכן התובע הגיש 37 תביעות קודמות בגין פגיעה בעבודה. גם בעניין זה, התובע לא ספק הסבר המניח את הדעת לגבי השוני בהתנהלותו במקרה זה לעומת תאונות קודמות שארעו לו בעבודה (עמ' 10 ש' 15-26 לפרוטוקול). לא למותר לציין כי טענה זו אינה מתיישבת עם טענה אחרת של התובע לפיה לאחר התאונה מיום 20.06.2011 הופיעו כאבים סבילים, שחשב שיחלפו, ולכן ניגש לטיפול רפואי רק ביום 5.07.2011. היינו, בתחילה דובר בתאונה שתוצאותיה קלות מבחינת התובע ולכן הוסיף ועבד עוד כשבועיים לאחריה. מנגד, הטענה שהתאונה הנוכחית הייתה קשה יותר מתאונה הקודמת שארעה בחודש ינואר 2009 אינה עולה בקנה אחד עם נסיעתו של התובע לסין למחרת התאונה ולהעדר פניה לקבלת טיפול רפואי לפני הנסיעה. 17. לכל אלו מתווספת העובדה כי טופס בל/250 עליו החתים התובע את מעסיקו, נחתם כחודשיים וחצי לאחר קרות האירוע הנטען (נספח ו' לסיכומי התובע), וזאת אף שלעדותו הודיע למעסיקו על התאונה יום לפני שיבתו לארץ מסין, היינו ביום 30.06.2011 (ש' 23-24 עמ' 5 לפרוטוקול). לעומת זאת, בהודעה לחוקר טען התובע שהודיע למר הדר על התאונה כבר ביום השני לאחריה באמצעות הפקידה במשרד (הודעת התובע לחוקר מיום 17.11.2011, צורף כנספח לכתב ההגנה). כך גם, התובע חא המציא "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. כאמור לעיל, התנהלות התובע אומרת דרשני לנוכח ניסיונו העשיר בהגשת תביעות לפגיעה בעבודה. 18. בנוסף, עדותו של התובע בנוגע לעדים לתאונה לא הייתה עקבית. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 23.10.2011 (צורף כנספח לכתב ההגנה) התובע לא ציין שבמהלך הפגיעה נכחו עובדים נוספים שהיו עדים לתאונה. לעומת זאת, בהודעתו לחוקר מיום 17.11.11ציין התובע כי היה עד אחד, מר אדוארד מנצור. גם בכתב התביעה שהוגש לבית-הדין טען התובע שהיה עד ראייה אחד לתאונה (סעיף 2 לכתב התביעה). על גרסה זו חזר התובע גם בדיון המוקדם מיום 22.10.2012 (ש' 12-25 עמ' 1 לפרוטוקול). לעומת זאת, בתצהירו טען לראשונה, כי גם מר דוד, שהינו מפקח באתר, נכח באירוע (סעיפים 3-7 לתצהיר התובע), ולמעשה לאירוע היו שני עדים ולא אחד. השוני בין גרסאות התובע, בנוגע לפרט מהותי ביותר- שאלת נוכחותם של עדים נוספים בעת התרחשות האירוע, אשר יכולים לתמוך ולאשש את גרסתו, פוגם באמינות גרסתו. גם עדותו של מר דוד לעניין מועד האירוע לא הייתה משכנעת, והעד הודה שבעת שחתם על התצהיר התובע הזכיר לו מה היה מועד התרחשותו של האירוע, ולפידבריו חתם על התצהיר (עמ' 15 ש' 18-3 לפרוטוקול). 19. אחרון נציין, כי מר מנצור ומר דוד שהעידו מטעם התובע הבהירו שצינור כדוגמת זה שהרים התובע ביום האירוע הנטען הינו צינור כבד, שאין זה נהוג להרימו לבד כי אם יחד עם עובד נוסף. עוד העידו כי התובע ידע איזה צינור הוא מרים לנוכח ניסיונו הרב (ש' 26-32 עמ' 11; ש' 1-4 עמ' 12; 30-31 עמ' 14; ש' 1-3 עמ' 15 לפרוטוקול). מכאן, שהתובע ידע שכדי להרים את הצינור היה עליו להיעזר בעובד אחר וגרסתו לגבי התאונה שבנדון והאירועים שקדמו לה מעוררים סימני שאלה רבים. 20. מכל הנימוקים דלעיל, ובוודאי בהצטברם, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו ולא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 20.06.2011, ומכאן שבדין דחה הנתבע את התביעה. 21. סוף דבר- התביעה נדחית. כמקובל בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק-הדין לבית-הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה