2. משאישר הנתבע את זכאותה של התובעת לדמי לידה בגין עבודתה בישיבת זרועה בלבד ודחה את תביעתה בגין תקופת עבודתה בחברת "מובילי טייגר" בנימוק - "בהתאם לתוצאות הבדיקה שערכנו נאלצנו לדחות את תביעתך מהמעביד "מובילי טייגר בע"מ". פקיד גבייה לו ניתנה הסמכות בחוק קבע, אין מדובר ביחסי "עובד מעביד". לפיכך, אינך עונה על הגדרת "עובד" אצל מעביד זה", הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. הפלוגתא בה יש להכריע בתיק זה הינה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין "מובילי טייגר בע"מ". 4. מטעם התביעה העידה התובעת בלבד ומטעם הנתבע העידו מר פאהמי אלעוברה ומר עמרם כהן. 5. מעדותה של התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת עבדה לפני הריונה בישיבת זרועה בעבודות נקיון והמשיכה לעבוד שם גם במהלך הריונה. ב. כאשר היתה התובעת בחודש השישי להריונה, בעלה ואחיה החלו לעבוד ב"מובילי טייגר בע"מ" בבעלות אלעוברה (להלן - החברה) וכך הגיעה לחברה גם התובעת לאחר שאמיר אלעוברה ציין שהוא מחפש פקידה. ג. החברה הינה חברת משאיות ובבעלותה גם תחנת דלק ברהט. התובעת עבדה כפקידה ועבודתה התבצעה במושב ניר עקיבא, שם היה לחברה משרד בתוך קרוואן. התובעת היתה מתייקת, עונה לטלפונים, מנקה והולכת למסור דברים למנהלת החשבונות דינה סבן. ד. התובעת היתה אמורה לעבוד בכל ימות השבוע, אבל בשל הריונה קיבלה זריקות 12B ונאלצה להיעדר מעבודתה כך שהיו שבועות בהם עבדה 4 ימים בשבוע והיו שבועות שעבדה 5 ימים בשבוע. ה. שעות עבודתה של התובעת היו משעה 8:30 ועד השעה 12:00 ולפעמים היתה נשארת יותר ולפעמים פחות. אם המעסיק לא היה נמצא בבוקר במשרד אלא רק בצהריים, הוא ביקש ממנה להגיע בשעה אחרת והתובעת הגיעה לפי בקשתו. התובעת התגוררה באותה תקופה במושב זרועה בצמוד לניר עקיבא. ו. את השכר עבור עבודתה לא קיבלה התובעת בשיק ולא בהפקדה מכיוון שחשבון הבנק שלה היה מעוקל. השכר עבור עבודתה שולם באמצעות 1,000 ₪ ששולמו במזומן לגן של בתה של התובעת ובנוסף המעסיק נתן לה סיגריות מתחנת הדלק ותדלק לה את האוטו. ז. התובעת עבדה מול אמיר אלעוברה שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה הבעלים של החברה. היום החברה בבעלותו של פהאמי אלעוברה (להלן - פהאמי) וכאשר החברה עברה לבעלות פהאמי, התובעת כבר לא עבדה שם. ח. לאחר הלידה התובעת ביקשה ממעסיקה, אמיר אלעוברה, שיחתום על טופס מביטוח לאומי לצורך קבלת דמי לידה, אולם מכיוון שאחיה של התובעת תבע את החברה בגין אי תשלום שכרו, נמנע אמיר אלעוברה מלחתום על הטפסים והקשר ביניהם נותק. 6. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי החלה לעבוד בחברה באוגוסט 2011 כשהייתה בחודש השישי להריונה וכי ילדה ביום 20.11.11, אז סיימה את עבודתה שם. באשר לשכרה אישרה התובעת כי - "לא משנה כמה ימים עבדתי הוא היה משלם לי את הסכום הזה במזומן... הוא אמר לי שאני מקבלת גלובלי 3,400 ₪" וזאת ללא קשר לימים ולשעות העבודה שעבדה. 7. בשאלון עליו נתבקשה התובעת להשיב (נ/2), כתבה כי תפקידה בחברה היה - "הנהלת חשבונות + תיוק ניירת". אולם בעדותה בבית הדין טענה שעבדה כפקידה וכן ביצעה עבודות ניקיון ונסיעות לנתיבות למנהלת החשבונות. כאשר נשאלה התובעת, בחקירתה הנגדית, מדוע טענה שעבדה כפקידה השיבה - "אני למדתי בעבר הנהלת חשבונות במכללת אתגר וכשאני עבדתי אצלו זה נקרא סוג של הנהלת חשבונות". ולשאלה האם עבדה כפקידה או מנהלת חשבונות השיבה "הייתי פקידה ועשיתי רק נגיעות קטנות של הנהלת חשבונות". במסגרת נ/2 מסרה התובעת כי שעות עבודתה היו משעה 09:00 ועד שעה 17:00 בעוד בחקירתה הנגדית העידה כי עבדה משעה 08:30 ועד שעה 12:30. כאשר נשאלה לפשר ההבדל בגרסאות השיבה - "8:30 עד 12:30 זה מה שקבענו אבל בפועל זה היה משתנה כל פעם כמו שהסברתי... השעות לא היו קבועות. הימים גם לא היו קבועים עקב הזריקות שלי באמצע שבוע." 8. בהמשך חקירתה הנגדית, לשאלה האם הוסכם ביניהם על תקופת העבודה טרם תחילת העבודה השיבה - "מבחינתו היה שאני אחזור אחרי הלידה. אני הייתי בתקופה נפשית קשה אחרי הלידה וגם לא הייתי חוזרת אליו בגלל שהוא בתביעות עם אחי. בעלי קיבל ממנו את הכספים". כאשר נשאלה מדוע לא שולם לה שכרה כפי ששולם לה בישיבת זרועה באמצעות שיק לא למוטב בלבד השיבה "לא היה לו נוח. אצלו יש שיקים למוטב בלבד." 9. מעדותו של מר פהאמי אלעוברה, בעלי חברת מובילי טייגר בע"מ עולות העובדות כלהלן - א. פהאמי הוא הבעלים של החברה מאז הקמתה בשנת 2006 או 2007. ב. פהאמי הוא בעל מניות בחברה ואחיו אמיר אלעוברה (להלן - אמיר) הוא המנהל. ג. אמיר הוא זה שקיבל עובדים לחברה והוא אף קיבל את התובעת לעבודה בחברה. ד. שכר העובדים משולם במזומן, כאשר לעובד יש בעיה או שהוא מוגבל בחשבון. אם אין לעובד בעיה, השכר משולם בהעברה בנקאית או בשיקים. ברשות החברה ישנם שיקים של בנק המזרחי חלקם למוטב בלבד וחלקם לא. ה. שכרה של התובעת שולם חלקו במזומן, חלק באמצעות סיגריות לבעלה וקניות לבית ולפעמים היו מתדלקים להם את האוטו. ו. התובעת עבדה כפקידה במשרד בניר עקיבא והתקבלה לעבודה בחודש השישי להריונה כיוון שהיא גרה בקרבת המשרד. התובעת ענתה לטלפונים וסידרה ניירת. ז. לפני שהתובעת החלה עבודתה בחברה לא היה עובד אחר שעשה את תפקידה. באותה תקופה המשרד היה בהקמה והם חיפשו עובדת ומצאו את התובעת. לפני כן המשרד היה ברהט. ח. כאשר התובעת יצאה לחופשת לידה, אמיר הוא זה שהחליף אותה. אמיר הוא זה שמאשר חופשות והעדרויות מהעבודה. ידוע לפהאמי כי התובעת היתה מקבלת יום חופש אחד בשבוע בשביל זריקות והיתה משלימה בשעות נוספות. ט. התובעת עבדה בחברה כשלושה, ארבעה חודשים ואמיר הוא אשר קבע את גובה שכרה. י. לא ידוע לפהאמי מדוע דווח על עבודתה של התובעת בחברה רק בחודשים אוגוסט וספטמבר 2011 בזמן ורק לאחר מכן דווח בדיעבד על חודש אוקטובר. בנוסף לתובעת עבדו בחברה גם אחיה ובעלה של התובעת. 10. הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור (נ/4) עליה חתום מר עמרם כהן, סגן מנהל תחום הגביה בסניף באר שבע אצל הנתבע (להלן - כהן). מנ/4 עולות העובדות כלהלן - א. תביעתה של התובעת הינה לגמלת דמי לידה ממעסיק נוסף בגין תקופת העסקה מחודש 8/11 ועד 15/11/13. ב. מבדיקה שערך הנתבע עולה כי התובעת מדווחת אצל מעסיק בשם "מושב זרועה" מ- 4/2010 ועד 10/2011 בשכר של כ - 1,500 ₪ לחודש. בתקופה זו עבדה בעבודות ניקיון במקום. ג. התובעת טוענת לעבודה נוספת בסמוך ללידה אצל מעסיק נוסף, החברה, כפקידה ומנהלת חשבונות בשכר 3,526 ₪ לחודש. התובעת דווחה באיחור לתקופה 10/2011 ולא דווחה כלל עבור חודש 11/2011. חודשים 8/2011 ו - 9/2011 דווחו בזמן. ד. החברה בדרך כלל מדווחת עבור בני משפחה של המעסיק - אחים אלעוברה. נמצא כי דווח אצל מעסיק זה - כחלון עמוס מ -7/11 עד 8/11 (בעלה של התובעת). כמו כן, דווח דדון שמעון מ - 6/11 עד 10/11 (אחיה של התובעת). ה. לעניין שכר - אין הוכחת שכר. התובעת ציינה שכר במזומן וכי יש לפהאמי תחנת דלק והוא תידלק את האוטו של התובעת. ו. מקום העבודה צויין ניר עקיבא - שעות עבודה ציינה מ- 09:00 עד 17:00. לא נמצא כי הועסק לפניה עובד בתפקיד כזה וגם לא אחריה למרות שאין קרבה משפחתית למעסיק. ז. בעל המניות הרשום של החברה הוא אלעוברה פהאמי והתובעת ציינה כי המעסיק הוא אלעוברה אמיר. ח. המעסיק אינו משתף פעולה. לא הוכחה עבודה בפועל ולא הוכח קבלת שכר. 11. בחקירתו הנגדית נשאל כהן האם בסופו של יום דווחה התובעת ושולמו עליה התשלומים המתחייבים והשיב - "דווחה כן, תשלום לא כל כך" ולשאלה בעקבות מה דווח לנתבע השיב - "לא יודע בעקבות מה דווח". 12. כהן נשאל, בחקירתו הנגדית, על בסיס מה כתב בנ/4 כי המעסיק לא משתף פעולה והשיב -"הוא הוזמן לחקירה ולא הופיע" וכאשר נשאל האם צורפה אסמכתא לכך השיב - "יש בתיק. החוקר כותב שנעשו נסיונות כולל השארת הודעות במשרד למעסיק והנ"ל לא חזר ולא נענה להזמנות כולל בשיחות נוספות". 13. מדו"ח חקירה נ/5 שבוצעה בעניינה של התובעת, עולה כי נכון ליום 5.9.13 משרדי החברה אינם נמצאים בניר עקיבא. כל נסיונותיו של החוקר לשוחח עם החברה אודות העסקתה של התובעת עלו בתוהו. החוקר שוחח עם אמיר אשר אמר לו כי הוא אינו מטפל בנושא וביקש ממנו לפנות לאנואר ואילו אנואר לא ענה לטלפונים מאת החוקר. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית - 14. ההלכה הפסוקה קובעת כי היותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד. מעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר ואח', פ"ד יח (2) 269; דב"ע לה/3-36 עידית נוימן - מאיר כץ, פד"ע ו' 333). הנטל להוכיח כי בין התובעת לבין "חברת מובילי טייגר בע"מ" נתקיימו יחסי עובד - מעביד מוטל על שכמה של התובעת. 15. לאחר שעיינו בתביעה, במסמכים שצורפו לה ובעדויות הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה ונפרט - א. התובעת לא הגישה ולו ראשית ראייה שיש בה להוכיח את עבודתה בחברה. לא הוצג טופס 101 ואף לא הוצגה ראיה כלשהי בגין תשלום שכר. גם הדיווח החלקי לנתבע אודות העסקתה של התובעת והעובדה שלא שולמו עבורה דמי ביטוח לאומי מעורר תמיהות לא מעטות. ב. התובעת אף לא הביאה עדויות אשר יכולות היו לתמוך בגרסתה - לא הובאה עדותו של אמיר אלעוברה אשר, לטענתה, קיבל את אותה לעבודה, לא הובאה עדותה של הגב' דינה סבן אשר נטען כי התובעת הגישה לה מסמכי הנהלת חשבונות ולא הוצג שום מסמך בו טיפלה בתקופה הנטענת. באשר לאי הבאת עדות נפסק כדלקמן - "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 - נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי . פ"ד לה(1), 736, 763-762. פעמים רבות חזרו בתי המשפט האזרחיים על הלכה זו (ראה למשל, ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח' פ"ד מט(1), 450, 459-458 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך). מצאנו כי הדברים יפים בהתאמה לענייננו. משהתובעת, עליה מוטל הנטל, נמנעה מלהביא ראיה כמו עדותו של מי שקיבל אותה לעבודה או של עובד אחר אשר עימו היתה בקשרי עבודה, אין אלא להסיק כי אילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדה. ג. נכון הדבר כי הובאה לפנינו עדותו של פהאמי אולם, רב הנסתר על הגלוי מעדות זו ובין גרסתה של התובעת לגרסתו של פהאמי התגלו סתירות רבות ומהותיות. התובעת נשאלה, בחקירתה הנגדית, מדוע השכר עבור עבודתה שולם לה במזומן בעוד שבישיבת זרוע שולם השכר באמצעות שיק והשיבה כי לא היו לחברה שיקים שאינם למוטב בלבד. דע עקא, כאשר נשאל פהאמי, בחקירתו, אילו שיקים יש ברשות החברה השיב כי החברה מחזיקה גם שיקים למוטב בלבד וגם שיקים שאינם למוטב בלבד. ד. זאת ועוד, התובעת טענה כי פהאמי הפך להיות בעלים של החברה לאחר שעזבה את עבודתה בחברה, אולם בעדותו של פהאמי בבית הדין וכן מדו"ח רשם החברות שצורף לתעודת עובד הציבור עולה כי פהאמי הינו בעלים של החברה מאז הקמתה. ה. לא הוכחה מתכונת העסקה קבועה - בעוד שבשאלון נ/2 מסרה התובעת כי שעות עבודתה היו משעה 09:00 ועד 17:00, בחקירתה הנגדית טענה כי עבדה משעה 08:30 ועד לשעה 12:00, כשלעיתים עבדה רק שלושה או ארבעה ימים בשבוע. תמיהה נוספת שעולה מן הנתונים שמסרה התובעת בבית הדין היא מדוע מעסיק ישלם לעובדת שכר גלובלי בסך 3,400 ₪, כטענתה, כאשר סוכם ביניהם על העסקה במשרה חלקית וכאשר, כפי שהעידה, לא משנה כמה ימים עבדה - שולם לה הסכום של 3,400 ₪ במזומן. ו. מהות העסקתה של התובעת בחברה - בעוד שהתובעת ציינה לפני בית הדין כי עבדה בחברה כפקידה, בשאלון נ/2 כתבה שעבדה בהנהלת חשבונות ובתיוק. 16. משהתובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה להיותה עובדת של החברה, לאור הסתירות הרבות בין עדות התובעת בבית הדין לבין ההצהרות והמסמכים שמסרה במועדים אחרים, לאור הסתירות בעדות עצמה, לאור הסתירות בין עדות התובעת לעדות המעסיק, לאור העדר מתכונת העסקה הקבועה ולאור העובדה שהתובעת נמנעה מלהביא עדים שיוכלו להעיד על העסקתה או מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד שעבדה בחברה - אין לנו אלא לקבוע שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לחברה. 17. סוף דבר - התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. לידהדמי לידהביטוח לאומי