4. בהחלטה מיום 08.11.12, מונה דר' יוג'ין כהן כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והופנו אליו השאלות הבאות - א. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבל התובע החל ממועד התאונה? מהו, לדעתך, משכו של אי הכושר ממנו סבל התובע בעקבות התאונה ובעטיה? ב. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו להיות באי כושר גם במהלך התקופה הנוספת כהגדרתה לעיל? אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ג. האם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע בתקופה הנוספת לבין התאונה, ובאיזו מידה? אם לא, מה לדעת המומחה גרם לתקופת אי הכושר בתקופה הנוספת, זאת על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו? 5. דר' כהן בחוות דעתו, התייחס לשאלות הנ"ל כהאי לשינא - "על פי כתב התביעה התאונה קרתה ב- 20.12.2010.לא היו חבלות בכתף ימין לפני מועד זה. האורתופד דר' סלאמה כתב ב - 30.12.2010 על חבלה "לפני 3-4 שבועות" אי התאמה מבחינת התזמון!. הרישום המדויק על נסיבות התאונה מופיע בתאריך 10.02.2011 - חודש וחצי לאחר התאונה. לא מצאתי רישום בזמן אמת כגון פניות למיון או בדיקת רופא משפחה ביום החלבה או למחרת. הטענה על הופעת הכאבים בעקבות האירוע בעבודה מ- 20.12.2010 לא מבוססת באופן חד משמעי ע"י התיעוד הרפואי. יש גורמי סיכון מתחום תחלואה הטבעית. כוונה על סוכרת, גיל ועישון לכל אחד בנפרד השפעה קלה, אבל ביחד צפויים להשפיע במובן של שינויים מיקרוסקופיים ברקמת הגידים וחשיפה לפציעות בהשוואה למשהו שאין גורמי סיכון. מסייג שבמקרה של מר גאנם לא מייחס השפעה מהותית לסוכרת, מדובר באבחון זמן קצר לפני הפציעה והסוכרת מאוזנת. נקודה נוספת - האבחנה של של סינוסיטיס (synovitis) במפרק ACJ, משמעותה דלקת. זאת לא ממצא טראומטי. הקרע ב גיד ה- supraspinatus זה כן ממצא טראומטי. לסיכום: לממצאים בכתף ימין יש סיבה שלא קשורה לטראומה (דלקת במפרק ACJ) וסיבה נוספת הקשורה לטראומה (קרע קטן בגין SSP). קשה להגדיר באופן מתמאטי - היחס בין הגורמים אלו. המרחק האנטומי בין הקרע בגיד ומפרק ה- ACJ הינו אולי סנטימטר ואף פחות. ממליץ לבית המשפט להכיר באופן חלקי שהתלונות על לכתף ימין, קשורות לתאונה מ- 20.12.2010. בנושא אי כושר לאחר התאונה עד 45 יום נראה לי סביר (הנספרים מיום התאונה) אבל רופא המטפל כשרושם אי כושר מתייחס פרטני לתנאי עבודתו של היחיד ויש ויראציות בין רופא לרופא". 6. לבקשת ב"כ התובע, הותר להפנות למומחה שאלות ההבהרה הבאות - א. לאור עמדתך לפיה 45 ימי אי כושר הינה תקופה סבירה לתאונה מושא התביעה, אנא הסבר את שצוין בחוות דעתך, לפיה קיימות "וריאציות בין רופא לרופא". ב. מהי הווריאציה הנכונה למצבו של התובע, והאם לטיב עבודתו ואופייה השפעה בקביעת תקופת אי הכושר? אנא נמק. במידה וכן, מהי תקופת אי הכושר שמוצדק היה לאשר לתובע בנסיבות העניין? 7. בחוות דעתו המשלימה בהשיבו על השאלות הנ"ל, הבהיר המומחה כדלקמן - "א. לפני ניסוח התשובה עיינתי שוב בחוות הדעת, בתיק הרפואי של מר גאנם ובמסמכים שהועברו אלי ע"י מזכירות בית הדין. כמבוא לתשובה לשאלה א' מצטט רישום מ- 30.12.2010 של דר' סלאמה יוסף אורתופד מומחה:"כאבים בכתף ימין אחרי חבלה לפני 3-4 שבועות מאז הכאבים לא מרפים מתקשה מוגבל וכאבים בלילה עזים". תיאור זה מדגיש מה השיקולים של הרופא המטפל בעת רישום חופש מחלה - גם קרע קטן בגיד ה- SSP (סופרספינטוס, גיד בכתף) בשלב האקוטי (החריף) כואב מאוד וזה התיאור אצל מר גאנם. הדלקת במפרק ה-ACJ שציינתי שקרוב עד סנטימטר מגיד ה-SSP גם תורמת לכאבים. ויש עוד שיקולים: רופא המטפל מתחשב בעוצמת תלונות. כאן יש וריאציות: יש חולים שנותנים ביטוי בולט לסבלם ויש אחרים ש"סובלים בשקט" ויש באמצע... דר' מאדי אסעד כתב ב- 10.2.2011 "בעת עבודתו הקייטרינג הרים ארגז כבד והרגיש כאבים עזים והגבלה בתנועות" - אז רופא המטפל גם לא ירצה לסכן את הפציאנט שלו ולחשוף לפגיעה נוספת (במקרה לדיון- הרמת חפצים כבדים) עד לבירור העניין. רופא המטפל מתייחס גם להשפעת הטיפול על מהלך המחלה. כאב ראש (מיגרנה) - אם מקבלים טיפול נכון הטבה היא מיידית או תוך ימים ספורים-.... זה מקרה קיצוני, לדוגמא - בכתף השפעת התרופות איטית. יש מקרים שתרופות כמעט לא עוזרות, יש צורך בפיזיותרפיה וגם זה נלקח בחשבון כשורושמים חופש מחלה - אם בן אדם יעבוד 9-10 שעות ביום, הוא ל5 יעשה פיזיותרפיה. לפעמים חלון הזמן הוא קריטי שכן חשוב שיעשה פיזותרפיה למשל לשמירת טווח התנועות. רופא המטפל הוא גם אמפטי (מזדהה) עם סבל של הפציאנט. אם למשל שפעת פשוט עובר תוך 3-4 ימים, רופא המטפל ירשום חופש מחלה שבוע בגלל שלנגד עיניו עומד הינטרס של החולה ולא את אינטרס של מקום העבודה. רופא המטפל ירצה להיות בטוח עד כמה שאפשר שמחזיר לעבודה בן אדם בריא. ב) כתבתי בחוות הדעת שאי כושר עד 45 יום נירא סביר. יש חרבה פרמטרים בקבלת החלטה כמה חופש לרשום. ציינתי כמה דוגמאות. חוזר ומדגיש בנסיבות המתוארות כל מספר בין 15 ל- 45, לפי דעתי סביר. מר גאנם קבל יותר מ- 45 ימים חופש מחלה. זה לגיטימי מבחינה רפואית אבל תקופת אי כושר מעבר ל- 45 ימים זה לא קשור לטראומה אלא אולי לדלקת אולי קושי התסגלותי אולי סיבות נוספות שבגללם מבקשים חופשת מחלה". 8. מטעם ב"כ התובע הוגשו סיכומים, ולדעתו לאור העולה מהמסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע קרע בגיד ודלקת במרפק. על כן יש לאשר את מלוא התקופה שבה היה התובע באי כושר. הוסיף ב"כ התובע וטען, כי קביעת המומחה אינה ברורה ואינה סבירה ויסודה בטעות שכן הקרע אובחן ותועד אצל התובע ביום 02.02.11 לאחר שעבר צילומי רנטגן ועל כן באם הקרע היה קיים ולא הרפה נכון ליום 02.02.11, כמוכח בפיענוח צילום הרנטגן, יוצא כי תקופת אי הכושר עד ליום 21.03.11 הינה סבירה מוצדקת ונכונה גם לפי חוות דעתו של המומחה. 9. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, בגדרם הודגש שיש לאמץ את חוות הדעת ולדחות את התביעה ככל שהינה מתייחסת לאי הכושר בתקופה הנוספת. דיון והכרעה - 10. על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321; דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; עבל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם). ויודגש, המומחה דר' כהן הינו מומחה בתחום הרפואה האורטופדית והוא בעל הידע הרפואי והמומחיות המקצועית הרלוונטית הנדרשת לבחינת השאלות הרפואיות הנ"ל. מדובר במומחה אובייקטיבית לחלוטין שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין ואין לו כל עניין בתוצאות המשפט. בחינת חוות הדעת והשלמתה, אותה אנו מאמצים, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה שארעה לתובע במועד הנ"ל, לתקופת אי הכושר הנוספת. בהקשר זה המומחה הסביר היטב, כי האירוע הסב לתובע "קרע קטן בגיד SSP", ואילו הממצא האחר בכתף (דלקת במרפקACJ ) אינו קשור לאירוע: "האבחנה של של סינוסיטיס (synovitis) במפרק ACJ, משמעותה דלקת. זאת לא ממצא טראומטי". בהתאם לכך העריך המומחה כי "בנסיבות המתוארות כל מספר בין 15 ל- 45, לפי דעתי סביר. מר גאנם קבל יותר מ- 45 ימים חופש מחלה. זה לגיטימי מבחינה רפואית אבל תקופת אי כושר מעבר ל- 45 ימים זה לא קשור לטראומה אלא אולי לדלקת אולי קושי התסגלותי אולי סיבות נוספות שבגללם מבקשים חופשת מחלה". הנה כי כן, ובניגוד לעמדת ב"כ התובע, הרי שהמומחה קבע נחרצות כי לא קיים כל קשר סיבתי בין תקופת אי הכושר בה שהה התובע מעבר ל - 45 יום לבין האירוע מיום 20.12.10, והתרשמותנו הנה כי המומחה היה מודע לכל הנתונים בעניינו של התובע ותשובותיו היו מנומקות, עקביות, סבירות ויש בהן מענה לכלל השאלות שהופנו אליו. יתר טענות ב"כ התובע הינן טענות רפואיות -מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתו על פני מסקנותיו של המומחה. כאמור, הנתבע הכיר בתובע כמי שסבל מאי כושר ממועד התאונה ועד ליום 20.02.11, היינו לתקופת שהינה אף ארוכה מזו שהומלצה על ידי המומחה. אותה תקופה הינה גם כן מעבר למועד האבחנה של הקרע בגיד כפי שאובחן בצילום הרנטגני מיום 02.02.11. 11. נוכח האמור לעיל, לא נותר אלא לקבוע שלא טעה הנתבע בהחליטו שהתובע אינו זכאי לדמי פגיעה בגין התקופה הנוספת, ולדחות את התביעה שבפנינו. יחד עם זאת, ולאור קביעת המומחה בחוות דעתו, הרי שיש להצהיר כי התאונה, שהוכרה כאמור כפגיעה בעבודה, הסבה לתובע "קרע קטן בגיד SSP". באשר למידת השפעת האירוע בעבודה על מצבו הרפואי של התובע, זו תבחן על ידי וועדה רפואית, ככל שיבקש התובע את קביעת נכותו. 3 בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו. כתפיים