החלטה השוללת באופן רטרואקטיבי את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 06/2011 עד 12/2011, מהטעם כי בתקופה זו הפסיק התובע את עבודתו, מבלי שדיווח על כך לנתבע ומבלי שהתייצב כנדרש בשירות התעסוקה. כנגד כך הוגשה התביעה דנן. עובדות המקרה והשתלשלות העניינים בהליך לתובע יליד 1950, שולמה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 01/2003 ועד לחודש 02/2006, מועד בו עזב את הארץ עד ליום 6.1.10. ביום 23.1.11 הגיש התובע תביעה חוזרת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, במסגרתה דיווח על עבודה החל מחודש 05/2010, בהיקף משרה של 11 שעות שבועיות, בחברת "אמיגוס בר בע"מ" (להלן - אמיגוס) (טופס התביעה צורף לכתב ההגנה). התובע התייצב בלשכת שירות התעסוקה בחודשים 1-2/2011, בעילת דורש עבודה חלופית. בחודש 03/2011 נתקבל בידו אישור משירות התעסוקה על היעדר עבודה חלופית ולפיכך ניתן לתובע פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה החל מיום 27.3.11 ועד ליום 26.3.12. במכתבו מיום 12.4.11 הודיע הנתבע לתובע על אישור תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה החל מיום 1.1.11; במכתב זה צוין, כי המשך זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה מותנה בעבודה של 11 שעות שבועיות לפחות בחברת אמיגוס. כן נדרש התובע במכתב זה להודיע לנתבע על כל שינוי שיחול במצבו המשפחתי, בהיקף משרתו, בהתחלת או הפסקת עבודתו, הכנסותיו וכו'. במכתבו מיום 20.12.11, דרש הנתבע מהתובע להמציא לידיו מסמכים שונים לבחינת המשך זכאות התובע לגמלה ובכלל זה שלושת תלושי שכר אחרונים, אישור מעסיק על היקף משרה והאם ניתן להגדילו, אישור על תשלום הבראה, ביגוד, משכורת 13 וכו'. במכתבו הנוסף מיום 22.2.12, מסר הנתבע לתובע כי משלא נתקבלו בידיו המסמכים שנדרשו במכתבו הקודם - זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה תיפסק החל מחודש 03/2012, בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן - חוק הבטחת הכנסה). במכתב אחר מאותו מועד, 22.2.12, מסר הנתבע לתובע כי תוקף אישור שירות התעסוקה על היעדר עבודה חלופית עומד לפוג, ומשכך על התובע לפנות לשירות התעסוקה החל מחודש 04/201. ביום 18.3.12 המציא התובע לידי הנתבע טופס "אישור מעסיק על העסקת עובד", בו צוין כי התובע מועסק בחברת ב.ה. עוגן ניהול פרויקטים בע"מ, מיום 25.1.12, בצירוף 3 תלושי שכר מחברה זו בגין החודשים 1-2/2012 ו- 04/2012. במכתבו מיום 22.3.12, דרש הנתבע מהתובע להמציא לידיו אישור על הפסקת עבודתו בחברת אמיגוס וכן תלוש השכר האחרון בגין עבודתו זו; במכתב זה צוין, כי תנאי לזכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה החל מיום 27.3.12 הינו פנייה סדירה ללשכת שירות התעסוקה. ביום 3.4.12 המציא התובע לידי הנתבע אישור, לפיו הפסיק עבודתו בחברת אמיגוס ביום 30.5.11 וצירף להודעתו זו תלוש השכר עבור חודש 05/2011. במכתבו מיום 22.4.12, הודיע הנתבע לתובע על הפסקת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 06/2011 ועד לחודש 12/2011, זאת בהתאם להוראת סעיף 2(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 2(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982 (להלן - תקנות הבטחת הכנסה), הואיל ובתקופה זו התובע לא קיים כל עילת זכאות - לא עבד ואף לא פנה ללשכת שירות התעסוקה כנדרש. בהודעה נוספת מאותו היום, 22.4.12, נמסר לתובע כי נוצר על שמו חוב בסך 9,989 ₪ נכון ליום 22.4.12, בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה שלא כדין בחודשים 06-12/2011. כל המסמכים שפורטו לעיל צורפו לכתב ההגנה. כנגד החלטות הנתבע מיום 22.4.12 בדבר שלילת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים 06-12/2011 ויצירת החוב - הוגשה התביעה דנן. נוכח טענות התובע בכתב תביעתו אודות מצבו הכלכלי הקשה, הודיע הנתבע כבר בכתב הגנתו כי העביר את עניין התובע לוועדה לביטול חובות אצל הנתבע, אשר דנה בעניינו של התובע והחליטה לבטל את יתרת חובו כפי שעמדה ביום פניית התובע לבית הדין, 8.7.12, בסך 6,501 ₪ (ראה מכתב הנתבע לתובע מיום 13.11.12 בדבר החלטת הוועדה, צורף לכתב ההגנה). מטענות הנתבע עלה, כי בפועל קיזז מהחוב שנוצר על שם התובע לתקופה מחודש 06/2011 עד 12/2011 סך של 3,488 ₪ בלבד במקום הסכום המקורי של החוב, 9,989 ₪ (סע' 19 לכתב ההגנה). לאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון מיום 31.12.12, במסגרתן טען התובע, בין היתר, לקיומו של חוב נוסף אותו הוא נדרש להשיב לנתבע, בגין אי תשלום דמי ביטוח בתקופה הרלבנטית לתביעה - הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם להפניית עניינו של התובע לוועדה לביטול חובות, אשר תידרש לשקול בשנית האם אין מקום לביטול מלוא/חלק מיתרת החוב לרבות החוב בגין אי תשלום דמי הביטוח בתקופה הרלבנטית לתביעה. לאחר מספר בקשות ארכה למתן הודעה, הודיע הנתבע ביום 21.4.13 על החלטת הוועדה לביטול חובות, לפיה "אין מקום לביטול החוב". בהחלטה מיום 22.4.13 נדרש התובע להודיע הכיצד הוא מבקש להמשיך בהליך, תוך שהומלץ לתובע לפנות לקבלת סיוע משפטי מלשכת הסיוע המשפטי שבמשרד המשפטים. ביום 29.4.13 הגיש התובע מסמך בו הלין על החלטת הוועדה לביטול חובות, אשר לא נענתה לבקשתו למחיקת חלק/מלוא החוב, קל וחומר עת התבקשו מספר ארכות על ידי הנתבע להגשת ההודעה, ארכות שנטעו בלבו של התובע תקוות לקבלת בקשתו. בהחלטה מיום 5.5.13 נדרשו הצדדים להודיע אם הם מבקשים לעשות דבר מה נוסף בתיק טרם מתן צו הסיכומים; בהיעדר כל בקשה נוספת, הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב. בסיכומיו ובדיון שלפנינו, התובע לא חלק למעשה על העובדות שפורטו בכתב הגנה והובאו לעיל, אולם טען כי לא ידע על הצורך לדווח לנתבע אודות הפסקת עבודתו באמיגוס ו/או התחלת עבודתו הנוכחית וכי לא ידע על הצורך להתייצב בשירות התעסוקה בתקופה מושא המחלוקת, שכן הוא סבר לתומו כי הינו פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה מחודש 03/2011 ועד לחודש 03/2012, בהתאם לאישור שקיבל, מבלי שהדבר מותנה בהמשך עבודתו באמיגוס בהיקף המוצהר על ידו. התובע הדגיש, כי היעדר הדיווח לנתבע בזמן אמת והיעדר ההתייצבות בשירות התעסוקה נעשו "בתום לב" ו"מחוסר ידע", כאשר למעשה הניזוק היחיד מכך הינו התובע עצמו, אשר זכאי היה לקבל גמלת הבטחת הכנסה בשיעור גבוה יותר מהשיעור ששולם לו בתקופה בה הוא עבד במשרה חלקית. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, שכן בתקופה הרלבנטית לתביעה, התובע לא קיים כל עילת זכאות - לא עבד ולא פנה כנדרש לשירות התעסוקה. התובע לא מילא אחר הוראת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה ולא דיווח לנתבע אודות הפסקת עבודתו באמיגוס ו/או התחלת עבודתו הנוכחית, כאשר הפטור מהתייצבות בשירות התעסוקה ניתן לתובע על בסיס העסקה בהיקף של 11 שעות שבועיות בלבד, כמוצהר על ידו. עוד טען הנתבע, כי התובע חתום על הצהרה בעת מילוי טופס התביעה, בה התחייב להודיע לנתבע על כל שינוי שיחול באחד הפרטים שמסר בתוך 30 ימים ממועד השינוי, וחרף חתימתו על הצהרה זו - התובע לא דיווח לנתבע בזמן אמת ובמועד אודות השינוי שחל בהעסקתו. אף במכתב הנתבע לתובע מיום 12.4.11 צוין במפורש, כי תנאי לזכאות התובע לגמלה הינו עבודה בהיקף 11 שעות שבועיות באמיגוס וכן נדרש התובע במפורש במכתב זה להודיע לנתבע על כל שינוי שיחול במצבו המשפחתי, התחלת או הפסקת העבודה, כאשר מכל מקום, אי ידיעת החוק או טעות בהבנת הוראותיו אינה יכולה להקנות זכאות כלשהי, שאינה מעוגנת בדין. באשר לחוב דמי הביטוח, טען הנתבע בסיכומיו כי התובע לא הגיש תביעה ביחס לסכום החוב ומשכך דין טענותיו בעניין זה להידחות. בהיעדר החלטה של פקיד התביעות בעניין זה ובהיעדר כל ערעור עליה - אין לבית דין זה סמכות לדון בעניין חוב דמי הביטוח (סע' 13 לסיכומים). דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 2(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה קובע כדלקמן: "תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: ... (3) ... הוא עובד בעבודה או נמצא בהכשרה לרבות במסגרת שיקומית... בפיקוח משרד ממשלתי, המוסד לביטוח לאומי או הרשות ..., שההכנסה מהן פחותה מההכנסה שבשלה אין לשלם, לפי הוראות חוק זה, גמלה ומתקיימים בו התנאים והמבחנים שנקבעו בתקנות." סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, בנוסחו הרלבנטי למועד התביעה, קבע כך: "המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה". (סעיף זה תוקן בתחולה מיום 1.1.12 ואילך, לפיו חובת הדיווח הינה בתוך 60 ימים ממועד השינוי). בהתאם לפסיקה, על המבוטח לנהוג בתום לב ולעדכן את המוסד לביטוח לאומי בפרטים מדויקים, כאשר הסתרת מידע חיוני כאמור בסעיף 20 לחוק עלולה להוות עילה לדחיית תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (דב"ע (ארצי) 6-04/98 קציר מרזוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 385). תקנה 2(א) לתקנות הבטחת הכנסה קובעת כך: "עובד או עובד עצמאי שהכנסתו מעבודה פחותה מסכום הגמלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק, זכאי לגמלה לפי סעיף 2(א)(3) לחוק, אם מתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) הוא הופנה לעבודתו על ידי שירות התעסוקה או שהוא רשום בלשכת שירות תעסוקה כדורש עבודה, ושירות התעסוקה לא הציע לו עבודה מתאימה כמשמעותה בסעיף 2(א)(2) לחוק שההכנסה ממנה אינה פחותה מסכום הגמלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק; (2) ..." בעב"ל 31442-09-10 יעקב לוטיזרד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.3.11, נדונו נסיבות הדומות לנסיבות שלפנינו ונפסק כדלקמן: "כאשר אדם מופנה על ידי שירות התעסוקה לעבודה בשכר נמוך או שהוא רשום בשירות התעסוקה כדורש עבודה ושירות התעסוקה לא מציע לו עבודה מתאימה, שההכנסה ממנה עולה על סכום הגימלה, הוא יהיה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה בכפוף להתמלאות יתר תנאי החוק והתקנות. שירות התעסוקה נותן אישור תקופתי על חוסר עבודה חליפית, בהתאם להוראות חוק הבטחת הכנסה, לאותם אלה שעובדים בשכר נמוך ואשר אין באפשרות שירות התעסוקה למצוא להם עבודה חלופית בשכר גבוה יותר. 7. כאשר אדם מופנה לעבודה בשכר נמוך והנתון על מספר שעות עבודתו וגובה השכר הינו נתון המדווח הן לשירות התעסוקה והן למוסד לביטוח לאומי, ואותו אדם מחליט משיקוליו הוא להפחית את היקף המשרה, עליו לעדכן באופן מיידי את המוסד לביטוח לאומי ואת שירות התעסוקה וכן להתייצב בשירות התעסוקה על מנת ששירות התעסוקה יבדוק האם יש לו מקום עבודה חלופי בשכר גבוה יותר. אשת המערער אשר קיבלה אישור על חוסר עבודה חליפית, על בסיס עבודה בשכר נמוך, הפחיתה את מספר שעות עבודתה ולא דיווחה על כך באופן מיידי לשירות התעסוקה ו/או למוסד לביטוח לאומי, ומאישורי המעסיק עולה כי לא עבדה את מלוא היקף המשרה שעבדה קודם לכן לפני חודש 5/09. בנסיבות אלה ומשלא התייצבה אשת המערער כנדרש בשירות התעסוקה לצורך קבלת עבודה חלופית, לא התמלאו במערער ובאשתו תנאי הזכאות בחודשים 5/09 עד 7/09 ודין הערעור להידחות." מן הכלל אל הפרט לאחר שנתנו דעתנו לעובדות המקרה שאינן במחלוקת ולטענות הצדדים, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן. כעולה מהתיק שבפנינו, התובע התייצב בשירות התעסוקה בחודשים 1-2/2011, בעילת דורש עבודה חלופית, כאשר היקף משרת התובע, כפי שהוצהר על ידו, 11 שעות שבועיות, אושר לו כמזכה אותו בפטור מהתייצבות בשירות התעסוקה מיום 27.3.11 ועד ליום 26.3.12. אף אם נקבל את טענת התובע כי לא צוין על גבי אישור שירות התעסוקה, כי הפטור מהתייצבות מיום 27.3.11 ועד ליום 26.3.12 מותנה בהמשך עבודת התובע באמיגוס בהיקף של 11 שעות שבועיות (עמ' 1, ש' 13-15) - הרי ממכתב הנתבע לתובע מיום 12.4.11, כמו גם מהוראות החוק שפורטו לעיל, עולה במפורש כי עליו לדווח על כל שינוי בנתוני העסקתו; כך נרשם, בין היתר, במכתב הנתבע: "... תנאי לזכאות עבודה של 11 ש"ש לפחות ב"אמיגוס בר". מ 27.3.12 חזרה לשירות התעסוקה. חובה להודיענו מיד על כל שינוי." עוד נרשם במכתב זה: "להזכירך, כי חובה עליך לדווח תוך 30 יום על כל שינוי שיחול אצלך במצב המשפחתי, התחלת או הפסקת עבודה, הכנסות וכו'" בנסיבות אלה עולה, אפוא, כי התובע קיבל בחודש 03/2011 אישור על חוסר עבודה חלופית, על בסיס היקף ההעסקה שהוצהר על ידו; התובע הפסיק את עבודתו כבר בחודש 05/2011 ולא דיווח על כך בזמן אמת ובמועד לשירות התעסוקה ו/או לנתבע ואף החל בעבודתו הנוכחית בחודש 01/2012 מבלי לדווח על כך כנדרש; לפיכך, משלא התייצב התובע בשירות התעסוקה כנדרש, הרי שלא התמלאו בו תנאי הזכאות בחודשים 06/2011 עד 12/2011 ובדין נשללה זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה זו. בטרם נחתום נוסיף, כי חובת ההתייצבות כתנאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מעוגנת בחוק ובתקנות, כאשר אי ידיעת החוק כשלעצמה אינה פוטרת ואינה מצמיחה זכות, יש מאין. טענת התובע כי העדר הדיווח גרם לו למעשה נזק, שכן לו היה מדווח על הפסקת עבודתו באמיגוס, היה למעשה זכאי לגמלה בסכום גבוה יותר, אף היא אינה נכונה, שכן לו היה התובע מדווח על השינוי בהעסקתו וחוזר להירשם כדורש עבודה בשירות התעסוקה, ייתכן שהיה נמצא לו מקום עבודה, דבר שלא התאפשר נוכח עבודתו בהיקף המשרה בו עבד באמיגוס. באשר לטענות התובע הנוגעות לסכום החוב של דמי הביטוח - התובע אכן לא התייחס בתביעתו דנן לסוגיה זו ואף לא פירט את טענתו ומשכך אין אנו נדרשים לה. בנסיבות דנן, נוכח החלטת הועדה לביטול חובות על ביטול חלק הארי בחובו של התובע ומשלא הוצג בפנינו כל פגם שנפך בהחלטה זו, אין לנו אלא לדחות את התביעה. סוף דבר על יסוד האמור, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות, כמקובל. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. הבטחת הכנסהרטרואקטיביות