ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 04/03/2012, אשר דחתה את ערר המערערת. 2. הערעור נסוב בנושא הנכות הנפשית. 3. הוועדה לעררים התכנסה מכוח פסק דין שניתן ע"י סגנית הנשיאה, כב' השופטת יהודית הופמן-גלטנר (תיק בל 16086-09-11) שם נקבע: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל. החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.6.2010 ו- 12.10.2010 היא החלטה חלוטה, אשר שללה את הקשר הסיבתי בין התאונה לתלונות המשיבה בתחום הנפשי. ... לאור טענות המשיבה, ולפיה התבקשה להמציא מסמכים לוועדה נשוא ערעור בתחום הנפשי, אאפשר להשיב את עניינה של המשיבה אל הוועדה הרפואית, ולא לבטל לאלתר את הנכות הפסיכיאטרית. עניינה של המשיבה יוחזר אל הוועדה הרפואית על-מנת שזו תתייחס לקביעת הוועדה הרפואית מיום 12.10.2010 ולפיה אין קשר בין התאונה לתלונותיה בתחום הנפשי". (ההדגשות הוספו). 4. במאמר מוסגר יצוין כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בתיק 16086-09-11. הבקשה נדחתה (תיק 23993-01-12), עם זאת נרשם בסעיף 6 להחלטה: "6. ... לאור ההחלטות הסותרות של הוועדות בעניינה של המבקשת, ראה בית הדין האזורי לנכון להשיב את עניינה של המבקשת אל הוועדה, על מנת שזו תתייחס להחלטת הוועדה הראשונה לפיה אין קשר בין התאונה לתלונותיה בתחום הנפשי. למבקשת ניתנה האפשרות להיות נוכחת בוועדה, ולטעון את טענותיה לעניין זה בליווי בא כוחה. בהתאם לקביעתו של בית הדין האזורי, תוכל המבקשת לטעון בפני הוועדה כי בענייניה קיימים נימוקים המצדיקים שינוי של החלטת הוועדה הראשונה. בכלל זה, תוכל להעלות המבקשת את טענותיה לעניין החריגים המתקיימים בעניינה כפי שפורטו בעניין פסח (ראו שם בעיקר בפיסקה 8). כמו כן, שמורה הדרך למבקשת לפנות בתביעה להחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1957." 5. עיקר טענות ב"כ המערערת: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה נדרשה להתייחס לוועדות קודמות, אשר שללו קשר סיבתי, ולא להחליט על פיהן. על הוועדה היה להתייחס למסמכים שהמציאה המערערת והיו בתיק אצל המשיב, ומשום מה לא הוצגו לוועדה. ב. הוועדה לא ציינה בסעיף 12 לפרוטוקול אילו מסמכים עמדו בפניה, למעט ערר המוסד והחלטת בית המשפט. לא ברור אם בפני הוועדה עמדו פסקי הדין האחרונים שניתנו על ידי ביה"ד האזורי וביה"ד הארצי או רק פסק דין אחד. ג. הוועדה לא התייחסה לחומר רפואי שהומצא למשיב טרם התכנסות הוועדה. המסמכים הרפואיים כללו חוות דעת מאת הפסיכיאטר ד"ר בן ציון, וכן חוות דעת מאת הפסיכולוגית נירית בר. המסמכים מעידים על קיום קשר סיבתי בין הפגיעה הנפשית לבין התאונה. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לאמור בחוות הדעת. ד. הוועדה שללה קשר סיבתי ללא הנמקה ראויה, וללא שנתנה את הדעת לטענות המערערת כי המקרה שלה נכנס בגדר החריגים הקבועים בפרשת פסח דוד. ה. מבוקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, ללא שיעמדו בפני אותה הוועדה פרוטוקולים קודמים בעניינה של המערערת. 6. עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לקביעת הוועדה הרפואית מיום 12/10/2010, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיה של המערערת בתחום הנפשי. הוועדה ציינה כי מדובר בהחלטה חלוטה וכי לא ניתן לשנותה. דיון והכרעה: 7. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 8. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 9. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160. 10. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה ביום 04/03/2012, וציינה בפרק סיכום ומסקנות: "הוועדה עיינה בפסק הדין של בית הדין ומקבלת את ההחלטה - ומחליטה כפי שנקבע בוועדות עררים קודמות שאין קשר סיבתי בין נכותה הנפשית לתאונה החלטות אלה היו חלוטות ולא ניתן לשנותן. הנכויות הזמניות יקבעו ללא הנכות הנפשית שנקבעה בוועדה". 11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור, ואפרט. הוועדה לא ציינה בסעיף 12 לפרוטוקול מהם המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, למעט ערר המוסד והחלטת בית המשפט. לא ברור מפרוטוקול הוועדה איזו החלטת בית משפט עמדה בפני הוועדה, וכן מהם המסמכים הרפואיים שהומצאו על ידי המערערת בנושא הנכות הנפשית אשר עמדו בפני הוועדה. די בכך כדי לקבוע כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שכן הוועדה חזרה על קביעתה הקודמת כי החלטת הוועדה מיום 12/10/2010 הינה החלטה חלוטה. הוועדה התעלמה מהאמור הן בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, והן מההחלטה שניתנה בבית הדין הארצי אשר קבעה בצורה ברורה כי על הוועדה להתייחס למסמכים שהומצאו על ידי המערערת בנושא הנכות הנפשית. משהוועדה לא התייחסה כלל למסמכים שהומצאו על ידי המערערת בנושא הנכות הנפשית, ולמעשה חזרה על קביעתה, הרי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, ונראה כי הוועדה "נעולה" בהחלטתה. 12. לאור האמור לעיל, יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, על מנת שתדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנפשית של המערערת לתאונה, תוך התייחסות לפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 08/06/2010 וכן מיום 12/10/2010, בעניין זה תוכל המערערת לטעון בפני הוועדה כי בענייניה קיימים נימוקים המצדיקים שינוי של החלטת הוועדה הראשונה, ובכלל זה, תוכל להעלות המערערת את טענותיה לעניין החריגים המתקיימים בעניינה כפי שפורטו בהלכת "פסח דוד". בפני הוועדה לא יועמדו פרוטוקולים של וועדות קודמות מתאריך 31/07/2011, ומתאריך 04/03/2012, וכן לא יועמדו בפני הוועדה פסקי הדין הקודמים. 13. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואהערעורקשר סיבתיעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית