4. מטעם התביעה העידו התובעת ובעלה. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 5. מעדותה של התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת ובעלה מתגוררים באשדוד. ב. התובעת עבדה, משנת 2008 עד ספטמבר 2012, בסוכנות הביטוח "זהב" (להלן - הסוכנות), שמשרדיה ממוקמים בטבריה. מנכ"ל הסוכנות הוא חמה של התובעת. ג. בעלה של התובעת, שמעון גבאי, עבד בסוכנות ושימש כסמנכ"ל שלה. ד. בשנים 2008 ו-2009, התובעת עבדה במשרדי הסוכנות בטבריה בעבודה משרדית שכללה תיוק, סריקה וכיוצא בזה. ה. התובעת שילבה את העבודה בסוכנות יחד עם עבודות נוספות אחרות. ו. בשנת 2010, בשל המרחק הפיזי והקושי להגיע למשרדי הסוכנות בטבריה, התובעת העלתה בפני בעלה רעיון לפתוח באשדוד שלוחה נוספת של הסוכנות - רעיון שהתקבל. ז. העבודה במתכונת האמורה קרי - הגדלת מאגר הלקוחות של הסוכנות בדרך של עבודה מרחוק, התבצעה בבית התובעת וכללה חיפוש לקוחות פוטנציאליים, בעיקר באמצעות האינטרנט וכן בספרי טלפונים ועיתונים. תפקיד התובעת היה לערוך רשימות בסיסיות של לקוחות שכללו שם , טלפון, פקס, כתובת ומספרי כלי רכב שיש ללקוח. את הרשימות העבירה התובעת לבעלה אשר יצר קשר עם הלקוחות, תיאם עמם פגישות וכדומה. ח. התובעת ניהלה את קשרי הלקוחות באזור הדרום והעבודה עצמה התבצעה במשרדי הסוכנות בטבריה. ט. לא היתה לתובעת מסגרת מוגדרת או קבועה של מספר שעות עבודה או ימי עבודה. התובעת קבעה בעצמה את מספר שעות העבודה וכן את הימים בהם עבדה. י. שכרה של התובעת היה שכר יומי ועמד על סך 350 ₪. השכר היה קבוע ולא השתנה בהתאם למספר השעות שעבדה. יא. התובעת המשיכה לעבוד בסוכנות לאחר חופשת הלידה ועד לחודש ספטמבר 2012. יב. התובעת אינה עובדת כיום אצל חמה. גיסה של התובעת, מאור גבאי, מבצע עבודה זו במקומה בסוכנות. 6. בחקירתה הנגדית שבה התובעת ואישרה כי עבדה בעסק של חמה בימים ובשעות שהיא קבעה. התובעת העידה כי ערכה רישום של מספר הימים שבהם עבדה וכי בימים אלה שעות עבודתה היו משתנות - "יש ימים שעבדתי 6 שעות ויש ימים שעבדתי 4 שעות. ויש ימים שב-3 שעות הצלחתי להביא תפוקה כמו עבודה של 6 שעות מבחינתי." בהמשך חקירתה הנגדית, כאשר נשאלה התובעת האם היו לה ימי או שעות עבודה קבועים השיבה - "אני לא התחייבתי לכלום. תפקידי היה להביא שמות לקוחות ללא שיצרתי איתם קשר. תפקידי היה לבצע מחקר על המקום הפוטנציאלי לביטוח מבחינת צי רכב, נכסים וכו'. עבדתי בלוח זמנים שאני קבעתי ושילמו לי על פי יום עבודה שלא הוגדר בשעות. יום עבדתי יותר ויום עבדתי פחות". 7. באשר לאופי תפקידה אצל מעסיקה, השיבה התובעת כי היא היתה אחראית להגדלת מאגר הלקוחות באזור הדרום. בהודעתה בפני חוקר הנתבע מסרה התובעת, לעניין אופי תפקידה - "בעלי סמנכ"ל החברה. זו הגדרתו גם כשהוא עובד וגם כשהוא עובד במקום אחר, הוא יד ימינו של אביו ובגלל שיש עומס עבודה, אני החלטתי להקל עליו את החיפוש של הלקוחות הפוטנציאליים (זו היתה החלטה משותפת שלי ושל בעלי) והצענו זאת לחמי". כאשר נשאלה התובעת, בחקירתה הנגדית, אם יש בידיה רשימת לקוחות שגייסה בתקופה בה עבדה אצל חמה, השיבה בחיוב והסיבה שלא צרפה אותם לתביעתה - "לא נתבקשתי. שנית אני מאמינה שלשמור על פרטיות של לקוחות שלי זה ערך עליון בסוכנות". 8. באשר לאופי תשלום השכר על ידי מעסיקה, התובעת מסרה לחוקר הנתבע - "בפועל לא קיבלתי תשלומים סדירים- חמי צבר לי את המשכורות וכשצברתי סכום של 10,000 ₪ הוא העביר לי זאת על פי בקשתי לחשבון". בחקירתה הנגדית העידה, בעניין זה, כי ביקשה מחמה שיצבור לה את המשכורת שהיתה אמורה לקבל לפני הלידה - "בכדי שאוכל לצבור סכום... בערך מנובמבר 2010 ביקשתי מחמי את הצבירה כפי שתיארתי. את הצבירה קיבלתי כשבקשתי וזה היה לפני הלידה". כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה את התובעת מדוע סכומי ההעברות לחשבונה אינם תואמים את השכר שצויין בתלושי השכר שקדמו לתאריך ההפקדה, השיבה - "זכותי המלאה לדרוש מהמעסיק לצבור לי את הכסף ולתת לי בפעם אחת. את יכולה לאסוף את כל התלושים שלי לתקופה הזאת". עוד העידה התובעת כי חלק משכרה שולם על ידי מעסיקה עבור רישיון רכב בסך 1317 ₪, כעולה מההמחאה שצרפה לתביעה וכי סכום זה קוזז משכרה. כאשר נתבקשה להבהיר מדוע אין לכך ביטוי בתלושי שכרה, שכן באלה מצוינים סכומי נטו עגולים, השיבה - "חסרים עוד 3 תלושים כי נתבקשתי להמציא לביטוח לאומי רק מינואר 2011". 9. בהמשך חקירתה הנגדית השיבה התובעת כי גיסה, מאור גבאי, מילא את תפקידה בזמן ששהתה בחופשת לידה וגם לאחר שיחסי העבודה בינה לבין חמה הסתיימו. התובעת אישרה כי גיסה מתגורר בטבריה, ביצע את עבודת גיוס הלקוחות מאזור הדרום במשרדים בטבריה וכי הוא עוסק בשימור הלקוחות שגייסה בעבר. 10. מעדותו של שמעון גבאי, בעלה של התובעת (להלן - שמעון או הבעל), עולות העובדות כלהלן - א. שמעון הוא בעלה של התובעת. ב. התובעת החלה, ביולי 2008, את עבודתה בסוכנות הביטוח שבבעלות אביו והממוקמת בטבריה. שמעון עובד בסוכנות למעלה מ-10 שנים בתפקיד סמנכ"ל. ג. בשנים 2009-2008 התובעת עסקה בעיקר בעבודות תיוק וסריקה בסוכנות. ד. התובעת נישאה לשמעון בסוף שנת 2009 ואז הם עברו להתגורר באשדוד. באחת הנסיעות לסוכנות, התובעת הציעה לבעלה להרחיב את פעילות הסוכנות גם לאזור הדרום והוחלט שהיא תנהל תיק לקוחות באזור זה. התובעת החלה בתפקיד זה בסוף שנת 2010. ה. עבודתה של התובעת התבצעה בביתם והיא עסקה בחיפוש ואיסוף לקוחות פוטנציאליים. היא ריכזה את כל המידע והעבירה אותו לשמעון והוא זה שיצר את הקשרים עם הלקוחות. ו. שעות עבודתה של התובעת היו גמישות ולא קבועות והיא זאת שקבעה לעצמה את זמני העבודה שהיו נוחים לה. שכרה שולם לה בהתאם לדיווח מספר הימים שעבדה בחודש. ז. השכר שולם במזומן או לחילופין בהעברה בנקאית. היו פעמים שהמעסיק שילם את רישיון הרכב ואחר כך זה קוזז מהשכר. ח. התובעת העדיפה לצבור את תשלום שכרה ולא לקבל שכר מידי חודש, אלא בתשלום חד פעמי. ט. התובעת יצאה לחופשת לידה באפריל 2011 ושבה לעבודה בחודש נובמבר 2011. 11. לאור עדותו של שמעון שהתובעת החלה לעבוד אצל אביו כבר בשנת 2008, נשאל, בחקירתו הנגדית, מדוע באישור המעסיק ובתלושי השכר נרשם כי תחילת עבודתה אצל חמה היה רק בנובמבר 2010, ותשובתו - "היא התחילה לעבוד ביולי 2008 והיו הפסקות עבודה לסירוגין. זאת בשל אילוצים נוספים שלה כסטודנטית ועבודות נוספות. היא תימרנה את עצמה בין העבודות. אכן הובא מרואה חשבון אישור שהיא התחילה לעבוד ב-1/11/10 בגלל הפסקות העבודה שהיו". בהמשך עדותו לא ידע שמעון לציין מתי חלו הפסקות אלה. כאשר נשאל, ע"י ב"כ הנתבע, מדוע דווקא בתקופה שלפני הלידה החליטה התובעת לחדש את ההעסקה ובצורה שונה מהאופן בו עבדה לפני ההפסקה השיב - "אין עניין של לפני או אחרי הלידה... היא התחילה לעבוד שוב ב-1/11/10 בגלל צרכים כלכליים ובגלל הפוטנציאל שזיהינו". באשר למתכונת ההעסקה - גם שמעון העיד כי התובעת קבעה את ימי ושעות עבודתה ודיווחה לו על מספר ימי העבודה והוא זה שהעביר אותם למשרד. לשאלה אם ישנם דוחות כתובים, השיב בשלילה. באשר לאופן תשלום השכר של התובעת העיד - "שירן צברה לה את המשכורות שלה. בחלק מהפעמים בוצעה העברה לחשבון ובפעם נוספת שולם לה רישיון הרכב שלה ובפעם האחרונה היא צברה את הסכום ומשכרה באופן חד פעמי והפקידה אותו". עוד אישר שמעון כי מאישורי העברת המשכורת לחשבון הבנק שלו ושל התובעת (ת/9), לא ניתן לדעת האם מדובר בתשלום שכרה של התובעת או בתשלום השכר שלו. באשר לביצוע עבודת התובעת במהלך חופשת הלידה - השיב כי אחיו מאור לקח את התפעול של האזור הדרומי, ובהמשך אישר כי מאור החל לעבוד בסוכנות רק ביוני 2011 וכי לפני כן הוא טיפל בעניין אם פנו אליו. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית - 12. ההלכה הפסוקה קובעת כי היותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד. מעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר ואח', פ"ד יח (2) 269; דב"ע לה/3-36 עידית נוימן - מאיר כץ, פד"ע ו' 333). 13. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) מגדיר "עובד" כדלקמן - "עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן משפחה' - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;" מאחר ובעל העסק הינו חמה של התובעת, המדובר אמנם בקרבה משפחתית בין השניים אך לא ניתן לראות בו "בן משפחה" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק. 14. שאלת ההכרה ביחסי עבודה בין קרובי משפחה כיחסי עובד מעביד נידונה בפסיקת בתי הדין לעבודה פעמים רבות. הלכה פסוקה היא כי קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד (דב"ע לב/0-180 המוסד לביטוח לאומי - שרה כץ, פד"ע ה 31). עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את היחסים שנוצרו ובין היתר - האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכיוצא בזה. "יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטרים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'". (דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ פד"ע ה 31, 35) כמו כן, מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית וכי יחסים אלו נושאים אופי של יחסי עובד מעביד , עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכח קשר חוזי (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לבטוח לאומי פד"ע לו 603, עב"ל 1180/00 רחל אילוק - המוסד לבטוח לאומי, (מיום 17.10.02). זאת ועוד; הלכה פסוקה היא ש"ביחסים אלה אין מקום לבחון יחסים וולונטריים, התנדבותיים, אלא יש להשיב על שאלה אחת ויחידה והיא, האם היה פלוני עובד החברה לפי המבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד מעביד, או שמא בפיקציה עסקינן, אשר "הולבשו" עליה סממנים של יחסים אלה" (דב"ע מח/ 0-141 פד"ע כ' 98). 15. לאחר עיון בטענות הצדדים, הראיות שבתיק והעדויות שהובאו לפנינו הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה ונפרט - א. התובעת לא השכילה להוכיח כי עבדה אצל חמה באופן סדיר ובמסגרת עבודה קבועה. מן העדויות עולה כי התובעת עבדה בביתה והיא זו שקבעה את ימי עבודתה ושעות עבודתה ולא מעסיקה. לחוקר הנתבע אף מסרה התובעת, כי אופי עבודתה לא היה מחייב. ב. מן העדויות עולה כי לא היה דיווח מסודר ובכתב של מספר ימי ושעות העבודה שעבדה התובעת וכי לא היתה כל הקפדה בדבר מספר שעות העבודה בכל אחד מהימים בהם עבדה. ג. התובעת העידה כי עבודתה בוצעה בביתה וכי מרבית העבודה נעשתה מול מחשב ובאמצעות חיפוש באינטרנט, אך לא ציינה מתי ביצעה את העבודה והאם היתה הפרדה בין פעילות השייכת לעבודה לבין פעילות פרטית שלה. ד. עוד עולה, מחקירת התובעת בפני חוקר הנתבע, כי התובעת ביקשה למעשה להקל על עומס העבודה של בעלה בסוכנות ולכן עזרה לו בחיפוש ובהקמת המאגר באזור הדרום. ה. באשר לגובה השכר ששולם לתובעת - לא ניתן לקבוע האם היווה שכר ריאלי או לא, שכן התובעת עצמה לא ידעה לומר כמה שעות עבדה מידי חודש. גם אופן תשלום שכרה של התובעת כתשלום חד פעמי ולא מידי חודש בחודשו, כשהיא צוברת את שכרה לתשלום אחד על פי רצונה, הוא חריג ואינו מקובל ביחסי עבודה רגילים. ו. התובעת לא השכילה להוכיח כי אכן קיבלה שכר עבור עבודתה, אופן תשלומו ומועד תשלומו. אין די בהנפקת תלושי שכר בכדי להוכיח תשלום השכר בפועל. מן הראיות שהובאו בפנינו לא ניתן לקבוע באופן ברור או חד משמעי, כפי שאף התובעת ובעלה לא ידעו לומר, כי ההפקדות לחשבון התובעת היו בגין כספים ששולמו לה על ידי חמה, שכן מדובר בחשבון בנק משותף לתובעת ולבעלה שאף הוא עבד באותה חברה וגם הוא קיבל שכר מן הסוכנות. ז. תפקידה של התובעת לא אוייש בכל התקופה בה שהתה בחופשת לידה וגם לאחר מכן עולה כי גיסה של התובעת, המתגורר בטבריה, אייש את התפקיד אך עסק בעיקר בשימור לקוחות ולא בגיוס והגדלת מאגר הלקוחות, כפי שהתובעת עשתה. ח. קיימת סתירה בין גרסאות התובעת ובעלה לבין הראיות שהונחו בפנינו בכל הנוגע למועד תחילת עבודתה של התובעת אצל חמה. בעוד שעל פי אישור המעסיק ותלושי השכר התובעת החלה לעבוד בסוכנות בחודש נובמבר 2010, הרי שעל פי גרסתה החלה לעבוד בסוכנות כבר בשנת 2008. כלל הוא כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" דב"ע נד/ 3-23 חיים פרינץ - נתי גפן,פד"ע כו 552 ). התובעת לא עמדה בנטל זה. יצויין שרק כאשר נשאל הבעל בעניין זה מסר, לראשונה, שעד לשנת 2010 היו הפסקות עבודה רבות לסירוגין שכן התובעת היתה סטודנטית ועבדה בעבודות נוספות ותימרנה את עצמה בין העבודות. 16. מכל האמור לעיל אנו קובעים כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין חמה והמדובר בעזרה משפחתית שהתובעת נתנה לבעלה ולחמה. 17. סוף דבר - התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. העסקת קרובי משפחהשאלות משפטיות