1. תביעה להכיר ב"ליקוי ביד ימין: כתף וקרע של גיד הביצפס", כפגיעה בעבודה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו. 2. יצוין כי התובע הגיש ביום 5.9.2010 תביעה להכיר בדלקת פרקים בפרקי הידיים כפגיעה מעבודה אולם תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע במכתב מיום 8.11.10. הובהר על ידי ב"כ התובע, כי התביעה שלפנינו אינה עוסקת בדלקת פרקים. אף על פי כן, ביקש התובע בסיכומיו להכיר במחלת מקצוע לפי פריט 26 בחלק א' לתוספת השניה לתקנות, שעניינו כדלקמן: "שם המחלה העבודות והליכי היצור דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של במקומות חיבור שרירים לעצמות, האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, הכל בכף היד או במרפק החוזרות ונשנות ברציפות" התובע אף הפנה בסיכומיו לאמור בעניין זה בחוות דעת פרופ' מן אשר צורפה לתביעתו לנתבע מיום 19.2.12, וביקש להסתמך עליה לצורך הוכחת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ובין מחלת המקצוע. הגם שלפי הבנתנו, טיעונים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הצהרת התובע לפיה אין מדובר בתביעה להכיר בדלקת פרקים כפגיעה בעבודה (פרוטוקול עמ' 11 שורה 25), ומכאן כי אין להידרש לבירור הסוגיה, הרי שמאחר שמהות "העבודות ותהליכי הייצור" כהגדרתם בפריט 26 לעיל, דומה לנדרש עפ"י תורת המיקרוטראומה, נשוב לעניין זה, בסיומו של פסק הדין. 3. התובע, יליד 1944, ספורטאי ייצוגי בעברו, עבד במשך כ- 30 שנה כמורה ומאמן להתעמלות מכשירים, כאשר עיקר עבודתו בוצעה במכללת "אוהלו" ובאגודות ספורט תחרותיות. התובע טוען כי במסגרת עבודתו נדרש לבצע ולהדגים תרגילים שונים, לעזור למתאמנים (ילדים ומבוגרים) לבצע תרגילים באמצעות תמיכה ואחיזה בהם, וכן תפיסתם בעת ביצוע הנחיתה. כן טוען התובע כי נדרש לנייד מכשירים שונים בשטח אולמות האימונים, עבודה שהיתה כרוכה במאמץ פיזי לכל הגוף ובמיוחד לזרועות ולידיים. לטענתו, מדובר בתנועות חוזרות ונשנות אותן ביצע באותו האופן, יום יום, במשך שנות עבודתו, וכי הפעולות הנ"ל גרמו לו לנזקים זעירים אשר הביאו לבסוף לנזק מצטבר ממשי. על כן טוען התובע, יש להכיר בפגיעתו על דרך תורת המיקרוטראומה שכן ביצע במסגרת עבודתו סדרות של תרגילים אשר הצריכו בעיקר תנועות חוזרות "בסמיכה על פרקי הידיים והכתפיים ובתליה על כפות הידיים והכתפיים, ניתורים ונחיתות" (סעיף 34.5 לסיכומי התובע). 4. הנתבע טוען כי לתובע לא נגרמה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"). לטענתו, לא אירעו לתובע תוך כדי עבודתו אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים הדומים במהותם היכולים לשמש תשתית עובדתית למיקרוטראומה, זאת, כיוון שפעולותיו היו מגוונות מאוד ונעדרות רציפות. 5. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית עליו נחקר בישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך. כן הוגשו סיכומי הצדדים ומסמכים שונים. דיון והכרעה 6. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסבה אודות שאלת קיומן של תנועות חוזרות ונשנות ברציפות לצורך הכרה בתביעה על דרך תורת המיקרוטראומה. זאת, לנוכח ההלכה הפסוקה ולפיה: "הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה מחייבת קיום תשתית עובדתית מוכחת וכן ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית" (דב"ע (ארצי) נ/90-0 אריה אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 20 (1996)). לצורך ביסוס אותה תשתית עובדתית, על הנפגע להוכיח כי במהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, והצטברותן הביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו (דב"ע (ארצי) מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 (1988)). כמו כן נקבע, כי התנועות שבעקבותיהן נגרמות פגיעות זעירות, "אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר..." (עב"ל 313/97 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999)). כמו כן, נקבע כי יש "לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבין פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקנינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (עבל (ארצי) ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5.ב (2006)) וכן "...יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מס' רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל 1012/00 אלי שבח-המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6.ג (2002)). 7. יאמר כבר עתה, כי לפי דעתנו לא מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בתביעה זו, כאשר מסקנתנו מבוססת על גרסתו העובדתית של התובע בתצהירו ובחקירתו. התובע העיד אמנם באופן מעורר אמון וגם אם נטה לדעתנו להגזמת מה במספר עניינים, כדוגמת מספר הפעולות הזהות להן נדרש ביום (עמ' 11 ש' 1-3) הרי שעיקר עדותו היתה קוהרנטית ועקבית. 8. חרף האמור לעיל, מתיאור אופי עבודתו של התובע עולה תמונה ולפיה במהלך עבודתו ביצע התובע יותר פעולות שונות ומגוונות מאשר פעולות דומות במהותן באופן סדרתי. כמו כן עולה מעדות התובע כי מדובר היה בפעולות הכרוכות בהפעלת אזורים שונים ומגוונים בגוף ולא בתנועות הפועלות על אזור אחד מוגדר; בתצהיר עדותו, תיאר התובע, כי "במסגרת ביצוע תפקידי הדגמתי למתאמנים תרגילים ואף ביצעתי תרגילים שונים, עזרתי למתאמנים (ילדים ומבוגרים) בביצוע התרגילים על ידי תמיכתי, החזקתי אותם ואף תפסתי אותם בעת ביצוע נחיתה מתרגיל, יש לציין, כי משקלו של כל סטודנט לחינוך גופני ולספורט הינו כ- 80 ק"ג" (סעיף 4 לתצהיר). כן ציין בסעיף 5 לתצהיר כי במהלך 40 שנות הקריירה האינטנסיבית שלו הן כמתעמל על מכשירים והן כמאמן בכיר, דרשה ממנו עבודתו "הרמה וניוד של מכשירים שונים", עבודה שהיתה כרוכה במאמץ פיזי מיוחד לכל הגוף ובמיוחד לזרועות ולידיים. בחקירתו התבקש התובע לפרט כיצד נראה יומו כמורה ומאמן להתעמלות מכשירים, ועל כך השיב (עמ' 2 ש' 12- עמ' 3 ש' 27): "הייתי מגיע ב- 7:00 מסדר את המכשירים באולם הספורט במכללה או באגודת ספורט, מתחיל בחימום שזה פעילות גופנית, בהתחלה בלי מכשירים בעיקר על הקרקע, מבצע את אותם תרגילים שאנחנו הולכים ללמוד בהתחלה ברמה קצת יותר קלה בהמשך חוזר עליהם עוד ועוד פעמים, כדי להדגים אותם בצורה מיטבית... ש: מה שתיארת לנו עכשיו בין 7:00-8:00, על איזה מכשירים מדובר ת: בעקרון על כל המכשירים, זה כולל לא רק את המכשירים האולימפיים אלא גם הרבה מכשירי עזר. המכשירים האולימפיים הם קרקע, קפיצות, סוס סמוכות, סוס קפיצות, מקבילים, מתח וטבעות. המכשירי העזר כוללים ארגזים, חמורים, מקבילונים, ויש עוד כל מיני סוגים כמו קורות, ספסלים... ... ש: כל מכשיר זה פועל על איבר מסוים בגוף ת: הוא יכול להתמקד באיבר מסוים, בעקרון כל המפרקים עובדים. יש מכשירים שמתמקדים יותר בחגורת הכתפיים ובידיים העליונות. אלו מכשירי התליה והסמיכה. יש מכשירים, תרגילים שמתמקדים יותר בגפיים התחתונות שזה תרגילי הקרקע והקפיצות. ש: משעה 8:00 נכנסים התלמידים, מה אתה עושה ת: לאחר בוקר טוב וכו', אני פותח בהדגמה של אותו אלמנט בתרגיל שאנחנו נלמד באותו שיעור. דוגמא, קפיצת ידיים, עמידת ידיים על מקבילים. ש: כמה זמן נמשך השיעור ת: 45 דקות, גם לפעמים היו שיעורים כפולים. ש: בשיעור לומדים אלמנט אחד ת: לא, יותר, תלוי בדרגות הקושי, מדובר על ממוצע כללי 4-5 אלמנטים, לא על אותו מכשיר, על מכשירים שונים". .... ת: בעקרון אנחנו עובדים על אותו אלמנט עם כל הקבוצה, לשם כך אני בונה להם תחנות, מפזר את המכשירים... ... ת: אני באותו זמן לא מפקח, אני כל הזמן בעצמי מגיע למכשיר המסוים ושם אני חוזר ועושה עוד פעם את אותה הדגמה עם היבטים נקודתיים להדגיש מה טוב ומה לא טוב ... ת:... התלמידים ממשיכים לעבוד אבל אני עובר בין קבוצה לקבוצה, בין תחנה לתחנה. ... לטענת התובע, בעבודה על "אלמנט" אחד, כאשר דוגמא לאלמנט כזה לצורך ההמחשה היא עמידת ידיים, אופי הפעולה מבחינת המאמץ הוא דומה (עמ' 4 ש' 1). אולם, מהסבריו ומתיאורו (עמ' 6-7 לפרוטוקול) עולה כי גם לימוד ואימון של "אלמנט" אחד מתבצע תוך כדי ביצוע תרגילים שונים, על מכשירים שונים, בדרגות קושי שונות כאשר גם ההדגמה מתבצעת תוך שימת הדגש הנדרש בהתחשב בביצוע של אותו מתאמן ספציפי הדרוש התייחסות. בשים לב לגרסת התובע כי מדובר על פעילות לימודית של 4-5 אלמנטים שונים במהלך שיעור הנמשך 45 דקות, הרי שעסקינן בפעילות מגוונת עד מאוד. על מנת למצות את הנושא ולצורך בירור מוחלט של הסוגיה, נשאל התובע גם על ידי בית הדין: "האם נכון יהיה לומר שתרגילים מסויימים דרשו ממנו כמאמן או כמתעמל להפעיל תנועה באיזור מסוים בעוד שתרגיל אחר דרש הפעלת כח או לחץ על איבר אחר ועל כך השיב התובע (עמ' 10 ש' 10-20) : "ת: כן. באופן כללי כן..." ובהמשך נשאל (שם, ש' 21-23): "ש: האם נכון לומר שתרגילים מסוימים דורשים ממך כמאמן ביצוע תנועות שונות מתרגילים אחרים ת: כן. אבל מצד שני תרגילים שונים לפעמים דורשים תנועות דומות שלי כמאמן". 9. לעניין דרישת רצף הפעולות, ציין התובע כי בגמר השיעור הראשון, "נכנסת קבוצה אחרת ואני מתחיל את כל הסיפור כולל בהפסקה שגם אותה אני מקדיש לחימום והכנה שלי". אך כאשר נשאל האם סדר העבודה על המכשירים משתנה מקבוצה לקבוצה ומתלמיד לתלמיד, ענה התובע: "מתלמיד לתלמיד לא הייתי אומר, אבל בעיקרון כן" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 18-25). 10. יצוין, כי התובע על פי עדותו עבד במכללת אוהלו, בהיקף משרה של 60% ובממוצע- 5 שעות במשך 3 ימים בשבוע. בנוסף עבד התובע בעיקר בשתי אגודות ספורט שונות בהיקף של 30% בכל אחת. התובע מבחין בין דרישות העבודה במכללה עם סטודנטים אשר שוקלים לטענתו כ- 80 ק"ג כאשר המסה שלהם יכולה להיות גם כפולה ומשולשת, ובין העבודה באגודות בדרגות הנמוכות, שם- "זה מתחיל מילדים וזה סיפור אחר" (עמ' 8 ש' 5-9). 11. לעניין סידור המכשירים במהלך השנים, פעולות שאף בגינן מבקש התובע להכיר בתביעתו, הרי שגם כאן, עולה מעדותו כי לא מדובר בפעולות דומות אלא במאמצים שונים כאשר לעיתים נעזר לצורך כך באחרים (עמ' 9 ש' 14-21): "ת: צריך להוציא את המקבילים מהמחסן ולסדר אותם וגם את המזרונים, זה היה גם במכללה וגם באגודות, צריך לעשות את זה כל שיעור. סידור המכשירים שונה בין כל מסגרת אימון הוראה או הדרכה. הסידור של דרגה אחד שונה לגמרי מדרגה שש. צריך להרים עמודים, לכוון דברים ולסדר אותם בצורה שונה. ש: כל שיעור היית משנה ת: ברגיל כל שיעור דורש את הסידור שלו. ש: כמה זמן לוקח הסידור ת: 10 דקות ובתוך השיעור עצמו מזיזים, אבל אז אני נעזר בתלמידים או ספורטאים". 12. לסיכום, התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות אשר פעלו על מקום מוגדר בגוף. גם אם כללה עבודתו האינטנסיבית של התובע מאמץ רב עבור הזרועות והידיים, הרי שמטבע הדברים ועל סמך תיאור התובע את מגוון המכשירים (ראו הרשימה לעיל), אזי התרגילים והתפקידים להם נדרש - ביצוע התרגילים לצורך אימון או חימום, ביצוע התרגילים לצורך הדגמה, תמיכה במתאמנים לצורך התנופה, לצורך תמיכה או תפיסה בנחיתה, ניוד המכשירים השונים וסידורם, כל זה במקביל לעבודת הפיקוח וההוראה בעל פה - אינם אלא פעולות רבות ושונות זו ומזו, הן בסדרן והן בתדירותן. גם אם נניח שמדובר בעבודה שגרתית עבור התובע ביחס לשנות פעילותו הרבות, הרי שעבודתו היתה מגוונת, שונה ובלתי סדירה, היינו כזו שאינה עונה באופייה ובתנאיה לדרישות תורת המיקרוטראומה. 13. מכאן כי לא עלה בידי התובע להראות כי התקיימה בנסיבות העניין תשתית עובדתית שיש בה כדי לענות על דרישת הפסיקה לצורך הכרה בתביעה על דרך המיקרוטראומה ורלוונטי לענייננו האמור בדב"ע (ארצי) מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 (1988): העניין שלפנינו שייך לאותם המקרים בהם קצרה ידו של בית-הדין להושיע במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- .1968המערער טוען לפגיעה בעבודה ותובע גמלאות נפגעי עבודה. "פגיעה בעבודה", פירושה או תאונת עבודה או מחלת מקצוע. במקרה דנן אין מדובר במחלת מקצוע לפי רשימת המחלות. אין מדובר גם בתאונה, היינו: באירוע פתאומי, בלתי-צפוי מראש, שארע במקום מסוים ובמועד מסוים. המערער נתלה באפשרות השלישית, בתורת המיקרוטראומה. דא עקא שגם אפשרות זו אינה קיימת בענייננו. לתורה ה"ל - עם היותה פרי של פיקציה משפטית (מבריקה) - חוקיות משלה, שבלעדיה אין לה זכות קיום.... על כך עמד בית-הדין בדב"ע מו/64- 0(אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם) באומרו כי - "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. בענייננו לא הובא שמץ של הוכחה בדבר פגיעה החוזרת ונישנית מאיזה סוג או מין שהוא. המערער אמנם עשה 'מאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים', אך אין טענה, שמאמצים אלה, היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." 14. מאחר שעולה מכל האמור לעיל כי לא התקיימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, הרי שדין התביעה להידחות. בהמשך לאמור בסע' 2 בפתח פסק דין זה, ולמעלה מן הדרוש, נציין כי לנוכח קביעתנו כאמור, הרי שממילא בהעדר הוכחת קיומן של "עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות" כדרישת פריט 26, לא היה מקום לקבל את התביעה לעניין זה, גם אילו עמדה שאלת יישום פריט 26 על הפרק בענייננו. 15. על בסיס כל המפורט לעיל, התביעה נדחית. מאחר ועסקינן בביטחון סוציאלי-אין צו להוצאות. 16. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. גידיםידייםהכרה בתאונת עבודהכתפיים