התובע הגיע לגיל זקנה ועל כן היה זכאי לקצבת זקנה לנכה. בנוסף, זכאי התובע לקצבת שירותים מיוחדים, בשל תלותו בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יומיות. התובע טען בתביעתו כי הנתבע לא חישב כדין את הסכומים המגיעים לו בגין הקצבאות שהוא מקבל והוא זכאי להפרשים בגין שבע שנים רטרואקטיבית, מלפני הגשת תביעתו לבית הדין. 3. הנתבע הגיש מספר תעודות עובד ציבור מטעם מחלקת זקנה ושאירים ומחלקת נכות של סניף פתח תקווה של הנתבע. לפי הנתונים המפורטים בתעודות עובד ציבור, טוען הנתבע כי הקצבאות המגיעות לתובע חושבו ושולמו כדין. 4. במסגרת הדיון שהתקיים בתיק פירט התובע, שאז היה מיוצג על ידי עורך דין, את טענותיו, וב"כ הנתבע נדרשה להמציא נתונים באשר לעדכוני גמלאות (זקנה, נכות כללית, שר"מ) בתקופה שמשנת 2002 עד 2012, וכן לפרט את הסכום של "קצבת יחיד מלאה" החל מחודש מרץ 2002 עד לחודש דצמבר 2012. 5. לאחר שהתקבל המידע המבוקש, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים והתיק הועבר להכרעה. 6. חישוב קצבת זקנה לנכה התובע פירט את הסכומים שלדעתו היה צריך לקבל בגין קצבה זו, תוך שהוא מחשב את שווי הקצבה, בתוספת 17% בגין גמלה מיוחדת למי שסובל ממוגבלות קשה, על פי סעיף 200א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ולאחר מכן, חישוב של תוספת ותק על פי סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי. על מנת לבחון את חישובי התובע לעומת אלה שהוגשו מטעם הנתבע ולפיהם להכריע בשאלה אם חישוב הגמלאות שבגינן שולם לתובע נעשה כדין יש להזכיר את ההוראות הרלוונטיות שבחוק הביטוח הלאומי. התובע קיבל קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה ולכן, חל עליו סעיף 201 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע: "(א) בסעיף זה - "קצבת נכות" - קצבה חודשית כמשמעותה בסעיף 199(1) וכן גמלה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9; "סכום קצבת זקנה" - סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א) ו-(ב) ו-248, וכן גמלת זקנה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9; "גמלה נוספת לנכה" - סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת זקנה. (ב) מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקצבת הזקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה - קצבת זקנה לנכה), ואולם תוספת התלויים תחושב בעד כל חודש בהתאם למספר התלויים בנכה באותו חודש כמשמעותם בסעיף 200(ג); קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות." בהתאם להוראה כאמור, התובע זכאי לקצבת זקנה וכן לגמלה נוספת לנכה שהיא בשיעור ההפרש שבין קצבת הנכות לבין קצבת הזקנה. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לדרך בה יש לחשב את קצבת הזקנה. התובע מחשב את קצבת הזקנה ללא תוספת ותק ומוסיף להפרש את תוספת הוותק לפי סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע: מי שהיה מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת יותר מעשר שנים לפני היום שבו הגיעה לו לראשונה קצבת זקנה, יוגדלו הקצבה, והתוספת כאמור בסעיף 247א, ב-2% לכל שנת ביטוח שלמעלה מעשר שנות הביטוח הראשונות שבעדה שולמו דמי הביטוח, אך לא תוגדל מכוח סעיף זה ביותר מ-50%. אולם, אין אנו מסכימים עם גישתו זו של התובע אשר לא מתיישבת עם לשון החוק. כך, לפי סעיף 248 שהוזכר לעיל, ההגדרה של "קצבת זקנה" לצורך חישוב התוספת היא "סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א) ו-(ב) ו-248" - קרי, חישוב ההפרש בין הקצבאות יעשה לאחר שחושבה תוספת הוותק ואין תוספת זו מתווספת לגמלה נוספת לנכה, כהגדרת הסעיף. לכן, החישוב שנערך על ידי התובע לגבי ההפרשים בטעות יסודו. התובע זכאי לסכום הכולל של "קצבה חודשית מלאה" כהגדרתה לפי סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי וכן לקצבה חודשית נוספת, בשיעור 17% מקצבת היחיד המלאה, בהתאם לסעיף 200א' לחוק הביטוח הלאומי. כאן נפלה שגגה נוספת בחישובי התובע, בכך שאין "קצבה חודשית מלאה" זהה ל"קצבת היחיד המלאה" אלא הראשונה מוגדלת ב-7% לעומת השנייה. כך קובע סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי: "(א) נכה יחיד שהכנסתו מעבודה או ממשלח יד אינה עולה על 21% מהשכר הממוצע, ושנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר של 100% זכאי לקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף קטן (ב), כשהיא מוגדלת ב-7% (להלן - קצבה חודשית מלאה). (ב) שיעור הקצבה המלאה ליחיד יהיה 25% מהסכום הבסיסי (לקצבה בשיעור זה ייקרא להלן - קצבה חודשית מלאה)..." תוספת קח"ן, שלפי שיעור הנכות של התובע היא בשיעור 17%, מחושבת על בסיס קצבת יחד מלאה ולא לפי קצבה חודשית מלאה, כך לפי סעיף 200 לחוק: "...(ב) נכה שנקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר של 75% לפחות ולא מתקיים בו האמור בסעיף 307, זכאי לקצבה נוספת על הקצבה שלה הוא זכאי לפי הוראות סעיפים 200 או 201, לפי העניין, בשיעורים שיחושבו מקצבת היחיד המלאה (בסימן זה - קצבה חודשית נוספת), כמפורט להלן: (1) 17%, אם נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 80% לפחות..." על כן, חישובי הנתבע בכל הנוגע לקצבת זקנה, נכות וקצבה נוספת בגין כל תקופת התביעה, כפי שעולים מתעודת עובד הציבור בגין כל תקופת התביעה, הם כדין ולא הוכיח התובע את זכאותו להפרשי גמלה. 7. חישוב קצבה לשירותים מיוחדים התובע טוען כי יש שוני בין הסכום לו הוא זכאי בגין גמלה לשירותים מיוחדים לפי רמת הזכאות שנקבעה לו - 105%, בתוספת של 28.5% לפי סעיף 206 א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, ועל כן הוא טוען להפרשים בגין תקופת התביעה (7 שנים). אולם, בחישובי התובע מתגלה שוב טעות עקב בלבול בין המושגים "קצבת יחיד מלאה" ו"קצבת חודשית מלאה" (שוני אשר עולה מהוראות חוק הביטוח הלאומי, כפי שהוסבר לעיל). סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי, הדן בגמלה לשירותים מיוחדים, הסמיך את מחוקק המשנה להתקין תקנות הקובעות כללים, מבחנים ושיעורים להשתתפות הנתבע במתן שירותים מיוחדים למבוטח. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט-1978 מגדירות "קצבת יחיד מלאה" כמשמעותה בסעיף 200(ב) לחוק הביטוח הלאומי שהוזכר לעיל (קצבה שהיא נמוכה ב-7% מהקצבה החודשית המלאה). בהתאם לתקנות, התובע זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 105% מקצבת יחיד מלאה, מ-1.1.09, בתוספת "גמלה מיוחדת למי שסובל ממוגבלות קשה" בהתאם לסעיף 206א' לחוק הביטוח הלאומי, בשיעור 28.5% שגם אלה מחושבים על בסיס "קצבת יחיד מלאה". סעיף 206א' לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(א) בסעיף זה, "גמלה בסיסית" - גמלה לפי הוראות סעיף 206. (ב) מי שזכאי לגמלה בסיסית זכאי גם לגמלה שתחושב באחוזים מקצבת היחיד המלאה, כמפורט להלן: (1) 42.5%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 150% מקצבת יחיד מלאה; (2) 28.5%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 100% מקצבת יחיד מלאה; (3) 14%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 50% מקצבת יחיד מלאה. (ג) מי שזכאי לגמלה בסיסית כאמור בסעיף קטן (ב) והגיע לגיל הפרישה, לא תפקע מסיבה זו זכותו לגמלה לפי סעיף זה גם מעבר לגיל האמור". חישובי ב"כ התובע מבוססים על שיעור "קצבה חודשית מלאה", אשר נכון לשנה הנוכחית - 2013 - הוא בסך 2,299 ₪. ברם, שיעור "קצבת יחיד מלאה" נכון לשנת 2013 הוא בסך 2,148.59 ₪. בהתאם, התובע זכאי לגמלה לשירותים מיוחדים, בגין שנה זו, בסכומים כדלקמן: גמלה בסיסית - 2,256 ₪ גמלה מיוחדת - 28.5% מקצבת יחיד מלאה - 612 ₪ סה"כ זכאות - 2,868 ₪ סכומים אלה מתאימים לחישובי הנתבע, כפי שעולים מהטבלאות ממחלקת נכות מסניף פתח תקווה של הנתבע אשר שצורפו להודעת ב"כ הנתבע מיום 18.8.13 ותעודות עובד הציבור שהוגשו לתיק. 8. לסיכום לאור האמור לעיל, חישובי הנתבע בכל הנוגע לקצבאות שמקבל התובע הינם כדין והתובע לא הוכיח את זכאותו להפרשי תשלום. לאור זאת, התביעה נדחית. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. נכותקצבת זקנה