מאבטח הועסק בשכר שעתי בהיקף משרה משתנה ו. שכר העבודה לשעה בסיום תקופת העבודה עמד על 28.56 ₪. לטענת העובד, עוד בחודש 3/12 הועלה שכרו ל- 31 ₪ לשעה, וההפרש בין השכר המצוין בתלושי השכר כשכר יסוד לשעה (28.56 ₪) לבין השכר עליו הוסכם שולם כ"הפרשי שכר" החל ממועד זה. לא מצאתי בתלושי השכר כי בחודשים 3-4 שולם רכיב של הפרשי שכר שיש בו כדי להסביר טענה זו. הפרשי השכר שצוינו בתלוש שכר לחודש 5/12, וכפי שהוסכם בין הצדדים במעמד הדיון המוקדם, שולמו בהקשר לדרישותיו של העובד במכתב ההתראה ששלח ביום 23.5.12. לפיכך יש לקבוע כעולה מתלושי השכר כי השכר לשעה בסוף תקופת העבודה עמד על 28.56 ₪. ז. ביום 23.5.12 מסר העובד התראה בכתב טרם התפטרותו, במכתב ב"כ שהופנה למנכ"ל המעסיקה (נספח ב' לתצהיר העובד). במכתב זה (להלן - מכתב ההתראה) צוינו העילות הבאות להתפטרות בדין פיטורים: (1) אי תשלום דמי חג; (2) ניכוי מהשכר בגין מסי וועד שלא כדין; (3) ניכוי מהשכר בגין "ביטוח ריסק" שלא כדין; (4) אי תשלום גמול עבודה במשמרות לילה החל מהשעה השמינית; (5) אי תשלום בגין 3 ימי חופשה. במכתב ההתראה צוין עוד כי ככל שלא ישולמו הסכומים הנדרשים תוך שבעה (7) ימים ממועד הפניה - יאלץ העובד להתפטר בדין מפוטר. ח. ביום 10.6.12, ובהתאם לאמור בתלוש שכר לחודש 5/12, שילמה המעסיקה לעובד סכומים שונים כהחזר בגין ניכוי מיסי וועד, החזר בגין ניכוי "ביטוח ריסק", ופדיון ימי חופשה. ט. ביום 3.7.12 הגיש העובד תביעה זו כנגד המעסיקה. י. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 7.7.12. בחודש 7/12 ביצע העובד 27 שעות עבודה. 3. העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העידה הגב' רויטל, מנהלת האזור במעסיקה. נסיבות סיום העבודה וזכאות העובד לפיצויי פיטורים 4. טענת העובד לפיה הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים נסמכת על הוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), הקובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". 5. הלכה כי כאשר מדובר בנסיבות המצדיקות לגישת העובד התפטרות בדין פיטורים ואשר בידי המעסיק לשנותן, מוטלת חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעסיק על כוונתו להתפטר, ורק אם לא פעל המעסיק לסילוקן של נסיבות אלה - יראו בכך הצדקה לתשלום הפיצויים (בין השאר בדב"ע מח/3-174 טלסיס בע"מ - רוגל, פד"ע כ 421; דב"ע תש"ן/3-10 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כ"א 238, וכן דב"ע נג/3-210 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כו 514). 6. לפיכך, את השאלה בדבר התקיימותן של הנסיבות להתפטרות בדין פיטורין יש לבחון ביחס לעילות שהועלו במועד מכתב ההתראה שניתן על-ידי העובד, ובהתייחס לשאלה האם במועד ההתפטרות בפועל אכן התקיימו עילות אלה. כאמור, על-פי המוסכמות, הרי שלאחר מסירת מכתב ההתראה ביצעה המעסיקה החזר של סכומים שנוכו בגין מיסי ועד וביטוח ריסק וכן שילמה פדיון חופשה. מכאן, שבמועד סיום יחסי העבודה העילות אשר לגביהן יש לברר אם יש בהן כדי להצדיק התפטרות בדין מפוטר הן: (1) אי תשלום דמי חג וכן (2) אי תשלום כדין של גמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתייחס למשמרות לילה בהן יש לשלם גמול זה החל משעת העבודה השמינית. 7. בנוסף, נדרש העובד להראות כי מתקיים קשר סיבתי בין אותן נסיבות נטענות לבין התפטרותו, וזאת לאור לשון סעיף 11 הנ"ל הקובע כי יש להוכיח כי ההתפטרות באה "מחמת" אותן הנסיבות. 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי העובד לא עמד בנטל להראות כי התפטרותו אכן בא על רקע אותן נסיבות לגביהן טען כי הן מצדיקות התפטרות בדין פיטורים, וזאת אף שמצאתי, כפי שיפורט בהמשך, כי המעסיקה אכן נותרה בסיום תקופת העבודה ביתרת חובה בנוגע לחלק מזכויותיו של העובד. 9. העובד העיד כי אכן במהלך חודש 7/12, כלומר מיד עם סיום עבודתו, עבר להתגורר בתל-אביב וכבר החל מחודש 7/12 החל לחתום כדורש עבודה בלשכת תעסוקה בתל אביב. עוד העיד העובד כי החל את התמחותו בתחום עריכת הדין לאחר שסיים את לימודי המשפטים במשרד עורכי-דין הממוקם בהרצליה וזאת ביום 1.9.13. בנסיבות אלה מסתברת יותר גרסת המעסיקה לפיה מועד סיום העבודה בתום תקופת עבודה ממושכת קשורה לרצונו של העובד לשינוי מקום מגוריו ועבודתו ותחילת תקופת התמחותו לאחר סיום לימודי משפטים. 10. במסגרת השיקולים בדבר קיומו של הקשר הסיבתי בין נסיבות ההעסקה להתפטרותו של התובע יש גם לקחת בחשבון כי על-פי תלושי השכר שולם לעובד במהלך תקופת העבודה סך כולל של 6,993 ₪ ברכיב שצוין בתלושי השכר כתשלום בגין "שעות חג". אמנם, העובד טוען כי תשלום זה אין בו כדי לכסות את חובת המעסיקה לפי דין, והבהיר במעמד הדיון המוקדם מיום 12.11.13 כי התביעה בגין דמי חגים היא לתשלום "בגין ימי חג שבהם התובע לא עבד בפועל" (פרו: 2; ש: 19-20) ומעבר לשעות החג שאכן שולמו בימי החג בהם ביצע העובד עבודה בפועל. אלא שבמכתב ההתראה אין פירוט של טענות אלה אלא צוין אך ורק כי לא קיבל "אגורה שחוקה" בגין דמי חגים (סעיף 3.א למכתב ההתראה). עמימות הדרישה במכתב ההתראה לתשלום דמי חגים, וסכום התביעה בגין גמול שעה נוספות (1,900 ₪ לכל תקופת העבודה בת 59 חודשים, המבוססת על דרך האומדנא תוך שינוי גרסה בין כתב התביעה לבין הסיכומים באשר למספר משמרות הלילה בגינם זכאי העובד לאותו גמול) יש בהם כדי לחזק את ההתרשמות כי ההתפטרות לא באה על רקע נסיבות ההעסקה, אלא מטעמיו האישיים של העובד, וכי בשל עמימות הדרישה לא ניתנה למעסיקה הזדמנות אמת לברר את מכלול הטענות ולתקנן. 11. באשר לעילה הנוגעת לאי תשלום בגין 3 ימי חופשה, טען העובד בכתב התביעה (סעיף 3.8) כי המעסיקה סרבה לשלם לו דמי חופשה עבור שלושה (3) ימי חופשה הצבורים לזכותו בתואנה כי היא מבקשת להשאיר יתרת ימי חופשה לטובת אפשרות של תשלום קנסות על-ידי העובד. בתצהירו פרט העובד כי ביקש לצאת לחופשה במהלך חודש 2/12 עת היו צבורים לזכותו 15 ימי חופשה שנתית, אך המעסיקה הסכימה לשלם דמי חופשה עבור 12 ימי חופשה בלבד וסרבה לשלם תמורה עבור שלושת ימי החופשה הצבורים הנותרים. הצדדים הסכימו כי תמורת אותם ימי חופשה שולמה לתובע בסמוך להעלאת דרישתו ועם שכר חודש 5/13. דרישתו של העובד כי המעסיקה תאפשר פדיון מלא של כל ימי החופשה הצבורים במועד נתון אינה מתיישבת עם הוראות הדין בדבר פדיון ימי חופשה בסיום תקופת העבודה, בעוד במהלך תקופת העבודה משולמים דמי חופשה בהתאם לניצול בפועל של ימי המחלה הצבורים במסגרת חופשה שנתית שאת מועדיה ואורכה יש לתאם עם המעסיק.לא מצאתי כי העובד עמד בנטל להראות כי סירוב המעביד לאפשר חופשה בת 15 ימים דווקא כבקשת העובד אלא 12 ימים בלבד, כפי שהיה ידוע לעובד טרם היציאה לחופשה (במובחן מאישור שניתן לכאורה על-ידי הגורמים המפקחים בבית החולים רמב"ם, שאינם נציגים של המעסיקה) מנוגדת להוראות הדין. בהתחשב בכך שהמעבידה שילמה תמורה ימי חופשה אלה בסמוך למועד ההתראה, כמו גם בהתחשב באמור עיל באשר להוראות הדין, לא מצאתי כי יש בנסיבות אלה כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים. 12. לטענת העובד ביצע פניות קודמות למכתב ההתראה בנוגע לתשלום זכויותיו, וזאת עוד במהלך חודשים 2/12 ו- 4/12. בעניין זה מצאתי להעדיף את עדותה של הגב' רויטל מטעם המעסיקה שהעידה כי בשיחה שניהלה עם העובד בחודש 4/12 לא הועלו טענותיו בנוגע לתשלום זכויות שונות. עדותה היתה אמינה ועיקבית. יש לציין בהקשר זה כי העובד היה במועד קיום שיחה זו בתקופת סיום לימודי משפטים, ויש להניח כי היה נוקט בדרך של פניה בכתב (כפי שעשה לבסוף חודש מאוחר יותר) אם היה ברצונו אכן לקדם את בירור תלונותיו, ולא בדרך של שיחה אגבית עם הגב' רויטל. הטענה שעלתה בסיכומי העובד לפיה ערך "פניות חוזרות ונשנות לאורך שנות עבודתו" נטענה באופן כללי וסתמי ונעדרה כל פירוט או אסמכתא בדבר זהות הגורם אליו פנה לכאורה, מועדי הפניה וכיוצא באלה פרטים. 13. בתצהירו של העובד (סעיפים 7.17 ו- 7.18) נטען כי בחודש 6/12 הופחת שכרו של העובד ל- 28 ₪ לשעה וזאת למרות קיומה של הסכמה קודמת לתשלום שכר של 31 ₪ לשעה "לערך", וכי יש בהפחתה זו כשלעצמה כדי להצביע על הרעת תנאים המצדיקה התפטרות בדין פיטורים. מקובלת עלי טענת המעסיקה כי טענה זו, המושתתת על שכר ששולם ביום 10.7.13 או בסמוך לכך, לאחר מועד סיום העבודה ולאחר שכבר הוגשה התביעה, אין בה כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים. מעבר לנדרש אציין כי, כפי שצוין לעיל בכל הנוגע לרקע העובדתי, הטענה כי הוסכם בחודש 3/12 על העלאת השכר לסך של 31 ₪ לא נתמכת בתלושי השכר לתקופה שמחודש 3/12 ועד סיום תקופת ההעסקה. 14. לסיכום פרק זה, יש לקבוע כי בעקבות מכתב ההתראה מיום 23.5.12 פעלה המעסיקה לתשלום ותיקון אותם הליקויים שהוצגו באופן ברור במכתב הדרישה וכי לגבי יתר הרכיבים (חגים וגמול בגין עבודה בשעה נוספת במשמרות הלילה) מדובר בדרישה עמומה, וכן כי העובד סיים את עבודתו אצל המעסיקה מטעמיו הוא ולא כתוצאה מאותן נסיבות אליהן התייחס במכתב ההתראה. בנסיבות אלה לא קמה לעובד זכאות לתשלום פיצויי פיטורים ותביעתו ברכיב זה נדחית. גמול בגין עבודה בשעות נוספות 15. בתביעתו עתר העובד לחייב את המעבידה בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. לטענתו עבור ביצוע עבודה במשמרות הלילה בין השעות 22:00 עד 7:00 בבוקר למחרת (ולעתים כבר החל משעה 19:00 בערב), ועל אף שהיה על המעסיקה לשלם גמול זה החל מהשעה השמינית, לא עשתה כן והחלה לשלם את הגמול רק החל מהשעה התשיעית ואילך. משבמהלך תקופת העבודה ביצע העובד לטענתו 245 משמרות לילה, העמיד את תביעתו בגין גמול זה על סך 1,900 ₪. בסיכומיו טען העובד (סעיף 16) כי הוא מעריך את משמרות הלילה ב- 256 משמרות, כממוצע של משמרת לילה אחת לשבוע. 16. המעסיקה טענה מנגד כי העובד קיבל "שכר מלא וראוי בעבור כל שעות העסקתו בפועל" (סעיף 13 לכתב ההגנה) וכן כי יש לנכות מהשעות את זמני ההפסקה. 17. לתצהיר העובד לא צורפו תחשיבים או אסמכתאות בדבר רכיב תביעה זה. העובד טען כי המעסיקה נמנעה שלא כדין מלשמור ולמסור בידיו את דו"חות הנוכחות לכל תקופת העבודה, וכי נמסרו לו העתקי דו"חות הנוכחות לשנת 2009 בלבד. כפי שעולה מהתביעה ומהסיכומים - מדובר בתביעה על דרך האומדנא, המבוססת על טענה בדבר ביצוע משמרת לילה אחת בכל שבוע משבועות העבודה. 18. אכן, כטענת המעסיקה, ככלל, תביעות לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות יוגדרו כתביעות כספיות שיש להוכיחן כדבעי ולא על דרך האומדנא, אלא שגישה זו הוגמשה בפסיקה ונפסק זה מכבר די בהוכחות מתכונת עבודה כללית. בנוסף, בנסיבות המקרה כאן המעסיקה נמנעה מלהמציא לעובד את כלל דו"חות הנוכחות (על אף שבמסגרת הדיון הוברר מפי נציגת המעסיקה כי אלה נמצאים בידיה או בידי בית החולים רמב"ם שם ביצע העובד את עבודתו, ראה פרו: 15, ש: 14-28) ולפיכך יש ליישם את דוקטרינת "הנזק הראייתי", דהיינו להעביר את נטל השכנוע להוכחת היקף העבודה בשעות נוספות מן העובד אל המעסיק. 19. לא מצאתי ממש בטענת המעסיקה כי הזכאות לקבלת גמול בגין שעות נוספות בשעה השמינית ואילך בעבודת לילה אינה חלה על עובדים בתחום השמירה. בתביעתו זו מסתמך העובד על הוראות סעיפים 2 (ב) ו- 15 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, וכעולה במפורש מסעיף 10 להוראות צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009 - אלה יחולו על עובדים בענף זה, אלא אם כן חלים החריגים הקבועים בסעיף הנ"ל לצו ההרחבה. כן לא מצאתי ממש בטענת המעסיקה כי יש להתחשב לעניין חישוב גמול זה בניכוי זמן ההפסקה. העובד הכחיש כי ניתנו לו הפסקות במהלך יום העבודה והמעסיקה לא סתרה טענתו זו. 20. בנסיבות אלה, ועל אף שהעובד לא הוכיח את טענתו במדויק בהעדר דו"חות נוכחים לכל תקופת העבודה, יש לקבל את התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמלואה, היינו בסך 1,900 ₪. נסיעות 21. העובד טען בכתב תביעתו (סעיף 3.6) כי בחודשים בהם עבד פחות מ-21 ימים הפחיתה המעסיקה מדמי נסיעתו סכום יחסי בניגוד להוראות הדין בדבר תשלום מינימלי של "חופשי-חודשי" או תשלום לפי הוצאות הנסיעה לכל יום עבודה. בגין רכיב זה טען העובד כי המעסיקה נותרה ביתרת חובה בסך 599 ש"ח. לכתב התביעה צורף תחשיב (נספח ד') ובו מצוינים סכומי ההפחתה הנטענים לגבי חודשי עבודה מסוימים בתקופת העבודה. 22. בתצהירו חזר העובד על טענתו זו (סעיף 3.8). לתצהיר לא צורף כל תחשיב וכן לא עלה מהתצהיר כל פירוט בדבר מקום מגוריו של העובד ו/או כל אסמכתא בדבר מחירו של כרטיס "חופשי-חודשי" באותם חודשי עבודה המוזכרים באותו נספח ד' לכתב התביעה, או עלות של כרטיס נסיעה בודד בין מקום מגוריו של העובד למקום עבודתו, כך שניתן יהיה לבצע חישוב של זכאות העובד לדמי נסיעה בהתייחס לאותם חודשים ובהתייחס לימי העבודה בפועל באותם חודשים. 23. בנסיבות אלה יש לקבל את עמדת המעסיקה כי העובד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו בדבר הפרשים בין הוצאות הנסיעה ששולמו לו לבין הסכומים להם היה זכאי על-פי צו ההרחבה בעניין זה. לפיכך תביעתו ברכיב זה נדחית. חגים 24. בכתב התביעה טען העובד כי בגין רכיב זה נותרה המעסיקה חייבת לו סך של 7,140 ₪. תחשיב הזכאות לימי החגים צורף כנספח ג' לכתב התביעה. עוד ציין העובד בכתב תביעתו כי סידור העבודה נקבע על-ידי המעסיקה. בתצהירו של העובד (סעיף 2.1) נטען כי הוא זכאי לדמי חגים בסך 5,952 ₪, בהתאם לתחשיב מתוקן שצורף כנספח א' לתצהיר העובד. לגבי נספח זה טען העובד בתצהירו כי הוא כולל רק את הימים בגינם הוא זכאי לתשלום - כלומר ימי חג שבהם לא ביצע עבודה בפועל ואשר לא חלו ביום המנוחה השבועי. 25. המעסיקה טענה מנגד כי במהלך כל תקופת העבודה שילמה לעובד סך כולל של 6,993 ₪ כדמי חגים, וכי תשלום זה מהווה את כלל זכאות העובד לרכיב זה בהתייחס להיקף משרתו. 26. במעמד הדיון המוקדם הסביר ב"כ העובד הסביר כי תשלום דמי החגים אליו מפנה המעסיקה הוא גמול בגין עבודה בפועל בימי החג, וכי התביעה (על אף שהדבר לא צוין במפורש בכתב התביעה) היא בגין תשלום עבור ימי החג בהם לא הועסק העובד בפועל. 27. המעסיקה לא סתרה את טענת העובד כי ימי או שעות החג בגינם קיבל העובד תשלום במהלך תקופת עבודתו הם בגין עבודה בפועל בימי החג. משכך, הרי שאין בתשלום זה כדי להוות גמול בגין ימי חג, להם זכאי העובד גם אם לא עבד בפועל בחג ובהתאם להיקף המשרה. יש מקום לקבל טענת העובד כי משמדובר בעבודה במשמרות על-פי סידור עבודה שנקבע על-ידי הממונים עליו, יש לראות בעבודה בחגים ככזו שבוצעה שלא מתוך בחירה וכך גם לגבי ביצוע עבודה יום לפני או יום אחרי החג. בנסיבות אלה קמה לעובד זכאות לתשלום בגין ימי החג בהם לא עבד בפועל, בנוסף לגמול מתאים בגין ימי החג בהם אכן עבד בפועל. טענת המעסיקה כי העובד שימש כעוזר קב"ט ולכן קבע את סידור העבודה בעצמו הועלתה רק בסיכומים ולא הוכחה. בהעדר דו"חות נוכחות, ובהתייחס לאמור לעיל בדבר קביעת סידור העבודה - יש לקבל את התחשיב נספח א' לתצהיר העובד ביחס לימים בהם קמה זכאות העבודה לתשלום דמי חגים עבור אותם ימי חג שצוינו בנספח זה. 28. יחד עם זאת, לא מצאתי כי הזכאות בגין כל יום חג בו לא עבד העובד בפועל ובסך הכל עבור 24 ימים מזכה את העובד בסך של 248 לכל יום, כנטען על-ידו. כאמור לעיל, השכר לשעה בסוף תקופת העבודה עמד על 28.56 ₪, ומכאן ששכר ליום עבודה הוא 228.48 ₪. בהתחשב בהיקף המשרה של העובד (נציגת המעסיקה טענה בסעיף 22 לתצהירה לעבודה בהיקף של 84%, והעובד לא הציג כל גרסה בעניין היקף המשרה), הרי שהזכאות עבור אותם 24 ימי חג לכל תקופת העבודה היא 4,606 ₪. דמי הבראה לשנת 2012 29. בכתב התביעה עתר התובע כי תשולם לו יתרת דמי ההבראה לשנת 2012 בסך 535 ₪. המעסיקה טענה, מנגד, כי דמי ההבראה שולמו באופן שוטף. 30. בתצהירו לא חזר העובד על טענתו בדבר חוסר בתשלום דמי ההבראה (למעט איזכור אגבי יחד עם סיכום הזכויות בסעיף 7.18 לתצהיר, ואף זאת ללא פירוט סכום הדרישה וללא תחשיב המסביר את הסכום הנתבע). בסיכומים חזר העובד וטען (סעיף 17) כי טענתו בשאלת דמי ההבראה לא נסתרה ולכן דינה להתקבל. 31. משהטענה לא הוזכרה בתצהיר העובד ולא צורף כל תחשיב המסביר את הסכום הנתבע - אין לומר כי העובד עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו ליתרה לה הוא טוען, והתביעה ברכיב זה נדחית. דמי מחלה 32. בכתב תביעתו עתר העובד לחיוב המעסיקה בסך של 1,275 ₪ כדמי מחלה לתקופה בת 14 ימים במהלך חודש 4/12, מתוכם שילמה המעסיקה לטענתו רק עבור 8 ימי היעדרות ונותרה ביתרת חובה בגין 6 ימים נוספים. לתצהירו צרף העובד אישור מחלה לתקופה 22.4.12 - 5.5.12 וסה"כ עבור 14 ימי מחלה בסך של 1,275 ₪. 33. המעסיקה טענה כי בחודש 4/12 שילמה לעובד סך של 1,599 ₪ כדמי מחלה וכי תשלום זה מהווה את מלוא זכאותו של העובד בהתייחס להיקף משרתו. 34. בעניין זה יש לקבל את תביעתו של העובד. עיון בתלוש השכר לחודש 4/12 מעל כי אכן שולם גמול בגין שמונה ימי מחלה בלבד (גם אם בסכום הגבוה מזה שלכאורה היה זכאי לו העובד בהתחשב בהיקף משרתו, אלא שלאור הרישום בשורת התשלום עבור דמי מחלה לא ניתן לטעות באשר למספר ימי המחלה בגינם הועבר תשלום), בעוד אישור המחלה נוקב בסך כולל של 14 ימי מחלה. עבור 6 ימי מחלה שנותרו, בהתחשב בשכר השעה ובהתחשב בהיקף המשרה, על המעסיק לשלם לעובד סך של 1,151.5 ₪. סוף דבר 35. תביעות העובד לפיצויי פיטורים, נסיעות ודמי הבראה - נדחות. 36. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: בגין גמול שעות נוספות סך 1,900 ₪; בגין דמי חג סך 4,606 ₪; בגין דמי מחלה סך 1,151.5 ₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.12, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל. 37. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט ב"כ בסך 2,000 ₪ שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהמועד שבו יומצא לצדדים פסק-דין זה. 38. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהמועד שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. ענף השמירהמשרהשינוי היקף משרהעובד אבטחה (מאבטח)