1. התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע מיום 5.12.10 כתאונת עבודה. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. בנוסף, לא נמצאו תימוכין לכך בחומר רפואי", הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה - התובעת בעצמה והגב' מיכאלי ומטעם הנתבע - הגב' ריזוב. 4. למען שלמות התמונה יצויין, כי התובעת הגישה תצהירים נוספים מטעמה אולם, לבקשתה, הוצאו התצהירים מן התיק לאחר שהמצהירים לא התייצבו לדיון ההוכחות. 5. כן יצויין, כי בכתב התביעה המקורי נכתב כי התובעת טוענת לחילופין לפגיעה גם מכח תורת המיקרו טראומה, אולם במסגרת דיון מקדמי מיום 31.12.12 חזרה בה באת כוחה מטענותיה לפגיעה מכח תורת המיקרו טראומה. 6. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת ילידת 1962, גרושה + 2 ילדים ומפרנסת יחידה בבית. ב. התובעת עבדה כמטפלת במחלקה סיעודית בבית אבות "נאות אבי" באשקלון (להלן - בית האבות) מיום 1.8.97 ועד למועד התאונה ביום 5.12.10. תפקידה של התובעת כלל עבודה פיזית קשה אשר הצריכה, בין היתר, הרמת קשישים כבדי משקל במשך שעות עבודה רבות במהלך יום העבודה. ג. ביום 5.12.10, במהלך עבודתה, בעת שהתובעת הורידה חולה כבד מהמיטה, חשה מיד כאבים חזקים באזור הצוואר וכתף שמאל. ד. התובעת מיד דיווחה על האירוע למעסיקתה וכן לחברותיה לעבודה אשר נכחו באותה המשמרת ושמעו אותה צועקת מכאבים. ה. הואיל והתובעת סברה כי מדובר בכאב חולף, לא פנתה באותו יום לקבלת טיפול רפואי אלא הסתפקה בנטילת כדור אופטלגין לצורך שיכוך הכאבים. למחרת, משהתגברו הכאבים, הופנתה התובעת על ידי רופאת המשפחה לרופא מומחה אורטופד וראומטולוג. ו. ביום 13.12.10 הופנתה התובעת לביצוע בדיקת אולטרסאונד עמוד שדרה צווארי אשר הראתה כי התובעת סובלת מקרע בגיד/שרוול המסובב. ביום 14.12.10 ולאור תוצאות ה-U.S. הופנתה התובעת, על ידי רופא המשפחה, לאורטופד אשר אבחן כי התובעת סובלת, בין היתר, מתסמונת של השרוול המסובב. ז. ביום 26.12.10 הופנתה התובעת על ידי האורטופד לפיזיותרפיה, לרופא מומחה לניתוחי כתף ולרופא תעסוקתי, וכן קיבלה מהאורטופד המלצה להימנע ממאמץ ומהרמת משאות כבדים. ח. לאחר בדיקות נוספות אובחנה התובעת כמי שסובלת משינויים ניווניים קורטיקלים ב-GT ומקרע מלא של גיד SS עם נסיגה וכן מתסמונת התעלה הקרפלית CTS. ט. למרות מצבה הרפואי נאלצה התובעת, עקב מצבה הכלכלי הקשה, לחזור לעבודה ועל אף שהפסיקה לבצע תפקידים אשר דרשו ממנה הפעלת כח פיזי, היא המשיכה להרגיש כאבים חזקים באזור הצוואר והכתפיים והופנתה לרופא תעסוקתי. לאחר שרופא תעסוקתי קבע כי התובעת איננה כשירה לעבוד כמטפלת במחלקה הסיעודית, פוטרה התובעת, ביום 6.3.11, מעבודתה. י. עובר לתאונה היתה התובעת בריאה ולא סבלה מבעיות בריאות כלשהן. הקרע בגיד כתף שמאל נבע מהרמת משקל כבד דוגמת זה שהרימה ביום התאונה ולא מתחלואה טבעית כטענת הנתבע. 7. התובעת ביקרה, לראשונה, אצל רופא המשפחה ביום 13.12.10 אשר הפנה אותה לאורטופד ובסיכום הביקור (נ/6) נכתב - "ביומיים האחרונים סובלת מכאבים בכתף שמאלית." לא צוין כי הכאבים הינם תוצאה של אירוע תאונתי בעבודה. בביקור אצל האורטופד מיום 26.12.10 (נ/6) אוזכר, לראשונה, כי מדובר בכאבים לאחר עבודה בכלל אך גם כאן לא מצויין שאירעה תאונה בעבודה - "בת 48 מתלוננת על כאבים בכתף שמאל...החולה סובלת מכאבים בכתפיים יותר מכתף שמאל. מציינת כאבים לאחר עבודה, הרמת משאות כבדים, עובדת פיזית מטפלת". התובעת הופנתה למרפאת כתף בבית חולים ברזילי ובסיכום ביקורה שם מיום 12.1.11 (נ/3) נכתב - "כאבים בצוואר וכתפיים 5 שנים שוללת חבלה, עובדת פיזית, לאחרונה יש גם כאבי כתפיים יותר משמאל". גם בביקור זה לא אוזכרה התאונה הנטענת. התובעת נשאלה, בחקירתה הנגדית, מדוע לא דיווחה לרופא שבדק אותה בבית החולים ברזילי על התאונה ותשובתה - "יש לי בעיות עם החוליות ובעמוד השדרה והסברתי לרופא והוספתי גם שהיתה לי תאונת עבודה ואני לא יודעת מה הוא כתב". עיון בתיקה הרפואי של התובעת מלמד כי התובעת סבלה בעבר מכאבים בעמ"ש צווארי לרבות מכאבים בכתפיים (ביקורים מימים 23.6.99, 7.7.99, 10.10.07). 8. במסגרת טופס התביעה שהגישה התובעת לנתבע (נ/1) לא ציינה האם היו לתאונה הנטענת עדים כלשהם וזאת על אף שבמסגרת תצהירה מסרה כי היו לתאונה מספר עדים שאף הגישו תצהירים. כאשר נשאלה, במסגרת חקירתה הנגדית, מדוע השאירה חלק זה ריק בטופס התביעה השיבה - "אולי פספסתי את זה". 9. במסגרת חקירתה הנגדית, כאשר נתבקשה התובעת לתאר את התאונה שאירעה לה, השיבה - "אני והשותפה שלי בעבודה רבנו. היא כבר לא רצתה לעבוד איתי. הייתי חייבת להרים בן אדם אז עשיתי את זה לבד. באותו זמן הרגשתי כאבים נורא חזקים. היד היתה כמו סמטרטוט. כמעט נפלתי יחד עם המטופלת. בכיתי וצעקתי שמישהו יעזור לי". גרסה זו מטעם התובעת, לפיה נאלצה להרים את המטופלת לבד, לא בא זכרה לא בטופס התביעה (נ/1) ולא בתצהירה לבית הדין. 10. מתצהירה של הגב' מיכאלי (להלן - מיכאלי), עולות העובדות כלהלן - א. מיכאלי עובדת בבית האבות מזה כ- 10 שנים, במהלכן עבדה יחד עם התובעת. ב. ביום קרות האירוע נכחה מיכאלי, עם בת זוגה לעבודה באותו היום, בצד השני של המחלקה. ג. אחרי קרות האירוע ראתה מיכאלי את התובעת מתלוננת על כאבים חזקים תוך שהיא ממררת בבכי. ד. מיכאלי שאלה את התובעת מה קרה והתובעת השיבה כי הרימה מטופל לבד ללא עזרה ופתאום חשה בכאב חד וחזק, היא לא יכלה להמשיך לעבוד נוכח הכאבים החזקים ופנתה למזכירה לאפשר לה ללכת הביתה. 11. לשאלה מהו תאריך התאונה השיבה מיכאלי שיום 5.12.10 ולשאלה כיצד זכרה את התאריך המדוייק למרות שלא ציינה אותו בתצהירה, השיבה שהיא זוכרת. אך כאשר נשאלה מי היתה בת זוגה במועד התאונה ומי היתה בת זוגה של התובעת השיבה שאינה זוכרת. 12. כאשר נשאלה מיכאלי האם ראתה מה קרה לתובעת, השיבה בשלילה. לדבריה, היא לא עבדה באותו יום עם התובעת אלא עם בת זוג אחרת - "אנחנו סיימנו העבודה בחדרים זה מ-06:00 עד 08:00 וכשיצאנו מהחדרים אני רואה שהיא בוכה וכששאלתי למה היא בוכה היא אמרה שיש לה כאבים חזקים כי היא הרימה דייר ואחרי זה היו לה כאבים". 13. מעדותה של הגב' ריזוב (להלן - ריזוב), עולות העובדות כלהלן - א. בזמנים הרלוונטים לתביעה היתה ריזוב אחות אחראית בבית האבות במחלקה הסיעודית. ב. ריזוב זוכרת כי התובעת הודיעה לה על התאונה כמה ימים לאחר האירוע. ג. על פי נהלי המעסיק, אם קורה אירוע במהלך המשמרת, הנפגע צריך לדווח לאחראי משמרת ולמלא דו"ח אירוע. במקרה זה, לא פעלה התובעת על פי הנהלים ואף לא קיים דיווח של ריזוב שכן לא הייתה נוכחת באותו אירוע. ד. התובעת ביקשה למלא דו"ח רטרואקטיבית אולם הואיל ולא נהוג למלא דו"ח אירוע רטרואקטיבי, ביקשה ריזוב את עזרת ההנהלה. ה. במחלקה סיעודית כל החולים מוגדרים כסיעודיים ועל פי הנוהל, העבודה מתבצעת בזוגות. 14. התובעת כתבה, בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), כי מסרה הודעה על התאונה לאחות האחראית ריזוב ביום האירוע, היינו ביום 5.12.10. דא עקא, כפי שעולה מחקירתה הנגדית של ריזוב, נודע לה על התאונה רק כמה ימים לאחר מכן. 15. פקידת התביעות אצל הנתבע שוחחה עם ריזוב טלפונית ולאחר השיחה כתבה, במזכר - "בשיחה טלפונית עם האחראית להלן: לא נכחה במקרה, ידעה על כך רק אחרי שבועיים. לא מקובל למלא דו"חות אחרי הרבה זמן מהדיווח לכן לא מילאה דו"ח על כך. בנוסף, הנ"ל המשיכה לעבוד הרבה מעבר למקרה. לגבי העדים - ישנה הוראה חורצת כי על המטפלות לעבוד בזוגות לכן ייתכן והיו עדות אך לא יכולה להצביע על כך. יודעת כי עבודתן של המטפלות קשה אך מחויבת הייתה התובעת לדווח מיידית על המקרה, היות ודיווחה לאחר שבועיים ואף המשיכה לעבוד כרגיל - לא יכולה להעיד על אירוע תאונתי". המסגרת המשפטית - 16. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 10). על התובע נטל הראיה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93). 17. בענייננו, נוכח העדויות כפי שהובאו לעיל ונוכח העדר רישום רפואי בסמוך למועד האירוע הנטען, הננו קובעים כי לא הוכח, אף לא בראשית ראיה, קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ונפרט - א. הגרסה של הרמת קשיש לבד כאשר ככלל ההרמה נעשית על ידי שני עובדים עלתה לראשונה בחקירתה הנגדית בבית הדין ואין לה כל אזכור לא בטופס התביעה, לא בתיעוד הרפואי ולא בתצהיר. ב. העדר רישומים רפואיים בסמוך למועד התאונה הנטען וכן העדר דיווח על התאונה בעת הפנייה הראשונית לרופא וכן פניות מאוחרות יותר, מעמידים בספק את גרסתה של התובעת. ג. התובעת טוענת כי התאונה אירעה ביום 5.12.10 אולם הלכה למעשה, פנתה לטיפול רפואי, לראשונה, רק ביום 13.12.10. זאת ועוד, גם כאשר פנתה התובעת, לראשונה, לטיפול רפואי לא אוזכר כל אירוע בעבודה ונכתב כי היא סובלת יומיים מכאב בכתף, זאת למרות שהתאונה הנטענת אירעה לפחות 8 ימים קודם לכן. כאשר אוזכרה עבודתה של התובעת בביקורה השני אצל רופא, ביום 26.12.10, נכתב - "החולה סובלת מכאבים בכתפיים יותר מכתף שמאל. מציינת כאבים לאחר עבודה, הרמת משאות כבדים, עובדת פיזית מטפלת" אולם לא צויין אירוע תאונתי כלשהו (נ/6). גם בביקור בבית החולים ברזילי מיום 12.1.11 (נ/3) לא אוזכרה התאונה הנטענת אלא ההיפך. נכתב - "כאבים בצוואר וכתפיים 5 שנים שוללת חבלה, עובדת פיזית, לאחרונה יש גם כאבי כתפיים יותר משמאל" ד. הלכה פסוקה היא כי על בית הדין להביא בחשבון את הנתון של העדר דיווח על חבלה בחדר המיון או ברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן (עב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) ועב"ל 195/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי). ה. במקרה מושא פסק הדין ונוכח ההלכות שפורטו לעיל, משהתובעת לא הזכירה, באף לא אחד מהרישומים הרפואיים, אירוע חבלתי בעבודה - יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגרסתה. ו. מצבה הרפואי הקודם של התובעת כפי שעולה מתיקה הרפואי, העדר דיווח בזמן אמת למעסיקה והעובדה שהתובעת המשיכה לעבוד מספר חודשים לאחר התאונה, מעלים אף הם ספקות בדבר גרסתה של התובעת אודות קרות אירוע התאונה הנטענת. ז. באשר לעדותה של מיכאלי, אשר העידה מטעם התובעת - מצאנו את עדותה מגמתית ולא מהימנה. זאת ועוד, עדותה של מיכאלי לא יכולה לסייע לתובעת שכן היא לא ראתה את התאונה בזמן אמת, אלא העידה כי ראתה את התובעת בוכה מכאב, כאב שיכול היה לנבוע גם מכאבי הפרקים והכתפיים מהם סבלה התובעת באופן תדיר או מכל סיבה אחרת ולאו דווקא בשל אירוע תאונתי כלשהו. 18. נוכח כל האמור הננו קובעים שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי ארע אירוע תאונתי בזמן העבודה. 19. סוף דבר - התביעה נדחית. 20. אין צו להוצאות. מטפלתהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה