1. במהלך עבודתו כנהג חלוקה, הוא משך מטען כבד, ובשל כך - הוא נפגע בגבו. 2. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 11/6/12, בטענה שלא הוכח שביום 1/1/12 ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהו תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. 3. התובענה שבפנינו מכוונת כנגד דחיית התביעה. בכתב התביעה חזר התובע על טענתו בענין הפגיעה בעבודה, וציין כי בשל אותה פגיעה הוא היה מושבת מעבודתו במשך כחודש וחצי, תקופה שבמהלכה הוא ניסה לעבוד במקומות אחרים, אך לא הצליח בכך. 4. הנתבע, בכתב הגנתו, חזר על הטענה שנאמרה במכתב הדחיה, אך הוסיף טענה נוספת, בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ביום 1/1/12 ובין הליקוי בגבו של התובע. 5. במהלך ההתדיינות, התברר כי טענתו המדוייקת של התובע, אינה הטענה שלפיה התאונה הנטענת ארעה לו ביום 1/1/12, אלא - לטענתו - התאונה התרחשה ביום חמישי שלפני כן (יום 29/12/11), וכי יום ראשון, 1/1/12, היה המועד שבו פנה התובע לטיפול רפואי בשל אותה תאונה. המשך ההתדיינות בתובענה היה על בסיס השינוי האמור בעמדת התובע בענין מועד התאונה, אלא שהנתבע עמד על דעתו שיש לדחות את התביעה גם לאחר השינוי בתאריך הנטען. 6. שמענו את עדותו של התובע בלבד. בעדותו של התובע, עלתה לראשונה הטענה שעוד ביום התאונה הנטענת (כלומר - יום 29/12/11), בשעות הערב או הלילה הוא הזמין שרות רפואי ממוקד לילי למתן שרותי רפואה, וקיבל זריקת וולטרן. לפיכך, יזמנו הזמנה של חומר רפואי נוסף מהמוקד האמור - מרל"ם - שרותי רפואה ליליים בע"מ, וביקשנו לקבל חומר רפואי בעניינו של התובע. בהמשך, התקבלה תגובת המוקד הרפואי והתברר כי אין אצלם רישום בעניינו של התובע. 7. התובע סיכם את טענותיו בעל פה ביום הדיון. ב"כ הנתבע סיכמה את טענותיה בכתב, לאחר שהגיעה תשובת המוקד לשרותי רפואה ליליים. אלה העובדות 8. התובע, יליד שנת 1967, מחזיק ברשיון נהיגת כלי רכב כבדים (משאיות מעל 15 טונות), והוא עבד שנים לא מעטות כנהג משאית אצל מעבידים שונים (טמפו, "מאסטר פוד", "פליינג קרגו", "מוצרי שלם" ועוד). 9. ביום 2/4/00, פגעה משאית שהתובע נהג בה, בכבל מתח גבוה. הדבר הביא לפריצת שריפה במשאית. התובע הזדרז להשתמש במטף כיבוי כבד, ולאחר מכן - החל לסבול מכאבים בגבו ובמותנו הימנית. בעקבות אותה תאונה, נעדר התובע מעבודתו במשך מספר שבועות. לאחר מכן, היתה הקלה בכאביו של התובע, והוא חזר לעבודתו, אך הוא המשיך לסבול מכאבים בגבו, אשר גם הקרינו לרגלו הימנית. התובע קיבל בשנת 2000 גם טיפולים פיזיותרפיים, במטרה להקל על מצבו. מעת לעת, התקפי הכאבים היו חזקים יותר, והצריכו זמן מה של מנוחה, אך בדרך כלל היה התובע מסוגל לעבודתו, אשר כללה גם מאמצים פיזיים. 10. ביום 18/2/01, לאחר שהתובע החליף גלגל מנוקר במשאיתו, הוא סבל שוב מהתקף כאבים בגבו, ושוב נזקק למנוחה. 11. ביום 11/6/09, נפגע התובע בתאונת דרכים שבעקבותיה - שוב חש כאבים עזים בגבו, ואף סבל מהגבלה בתנועות הגב. הכאבים החזקים בעקבות תאונת הדרכים האמורה, נמשכו לפחות עד פברואר 2010. 12. ביולי 2011, שבו כאבי הגב של התובע והתגברו; ביום 19/7/11 פנה התובע לטיפול רפואי בשל הכאבים האמורים. בביקורו של התובע אצל הרופא נכתבו - בין השאר - הדברים הבאים: "... אנמנזת כאב ... בן 44, נהג משאית ... פורק 6 טון בשר כל יום ומעמיס לבדו. ... תאונת דרכים לפני שנה. נפגע בצואר וגב תחתון ... ... בשנת 2000 נתקע עם המשאית בקו מתח היו כאבי גב שחלפו, שנים חש בטוב. כעת מזה שבועיים כאב בגב תחתון אחרי הרמת ארגז בעבודה, הכאב בגב התחתון מקרין לרגל ימין עד הברך. ... מדובר בכאב אקוטי. ... גב תחתון מקרין לרגל ימין עד הברך, הכאב קבוע. ... ממשיך לעבוד למרות הכאבים עם חגורת גב. ... בלילה לא מצליח לישון בגלל הכאב.". 13. הרופא שטיפל בתובע ביום 19/7/11, המליץ לו על מנוחה בת 10 ימים, המליץ על פניה לטיפולי פיזיותרפיה, וכן יעץ לתובע להפסיק להשתמש בחגורת הגב. 14. ביום 1/8/11, החל התובע לעבוד כנהג חלוקה בחברת "פליינג קרגו". בעבודתו זו, היה על התובע לחלק מוצרי רחצה (סבון, שמפו וכד'). המוצרים נארזו על גבי משטחים שמשקל כל אחד מהם - כמה מאות קילוגרמים. התובע עבד לבדו, בלא עזרה, והיה עליו להזיז את המשטחים הכבדים באמצעות עגלה ידנית (במקומות עבודה קודמים או שהיו משטחים קלים יותר או שהתובע היה יכול להיעזר במגבה חשמלי). 15. התובע עבד כ-12 שעות ביממה, בשבוע עבודה בן חמישה ימים. הוא חילק את המוצרים ללקוחות מעבידתו בכל הארץ. 16. לטענת התובע, בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום חמישי, 29/12/11, בעת שהוא משך משטח כבד של מוצרי רחצה, לשם מסירתם למרכול, הוא חש כאבים חזקים מאד בגבו. כתוצאה מכך - הוא לא היה יכול להמשיך בעבודתו. הוא נעזר במחסנאי המרכול לשם פריקת המשטח האמור. לאחר מכן חזר בנהיגה לבסיס חברת "פליינג קרגו", במודיעין. התובע סבל מכאבים במשך כל סוף השבוע, וביום ראשון, 1/1/12, הוא התייצב בעבודתו, אך מחמת כאביו, נשלח לעבודה קלה, אך גם אותה לא הצליח להשלים, והוא הפסיק את יום העבודה ופנה לטיפול רפואי. כתוצאה ממצב גבו, לא היה התובע מסוגל לעבודתו במשך מספר שבועות. הנתבע אינו מכחיש את גרסת התובע בענין כאבי הגב באותה תקופה, אך הנתבע מכחיש שהיה ארוע של הופעה פתאומית של כאבי גב וצוואר תוך כדי משיכת המשטח הכבד בעבודה. 17. הנטל להוכיח את גרסת התובע בענין הארוע הפתאומי של הופעת הכאבים בעת העבודה ביום 29/12/11 - מוטל על התובע. לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו הגענו למסקנה שלפיה אין אנו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להרים את הנטל האמור. בסעיפים שלהלן, נסביר את הטעמים לעמדתנו זו. 18. גרסתו של התובע בדבר נסיבות התרחשות התאונה הנטענת - לא היתה עקבית. כאמור לעיל, אין חולק על כך שהתובע סבל מכאבי גב עזים בסוף דצמבר 2011 ובתחילת ינואר 2012. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם בעת עבודתו של התובע היה ארוע פתאומי, שניתן למקד אותו במושגי זמן ומקום, אשר בו - מייד לאחר (או תוך כדי) ביצוע פעולה שגרתית של התובע בעבודה (משיכת משטח) - הופיעו לפתע כאבים עזים. אילו היה מוכח ארוע פתאומי כזה, די היה בכך לשם קביעת קיומו של "ארוע תאונתי", ולפנות לבחון את הפן הרפואי של המחלוקת בין הצדדים. הדעת נותנת שכאשר מדובר בהופעה פתאומית של כאבים עזים, תוך כדי ביצוע העבודה, יהיה התובע מסוגל לתת פרטים מספקים על הנסיבות שבהן הופיעו אותם כאבים פתאומיים. זאת, בניגוד למה שניתן לצפות כשמדובר בהחמרה הדרגתית של כאבים שחוזרים ונשנים במשך שנים. לפיכך, משיש מחלוקת בשאלה אם אכן הופיעו כאבים באורח פתאומי תוך כדי העבודה, נכון לבדוק את הנסיבות שהתובע טען להן, ולראות אם יש בהן כדי ללמד על כך שגרסתו נכונה. אולם, כאמור בכותרת סעיף זה, התובע לא היה עקבי בגרסתו בענין הנסיבות שבהן התרחשה התאונה הנטענת (כלומר - הנסיבות שבהן הופיעו הכאבים הפתאומיים). בענין חוסר העקביות, אין אנו מתכוונים לבלבול בתאריכים; השאלה אם מדובר ביום 29/12/11 או ביום 1/1/12 - היא שאלה משנית. כוונתנו לפרטים אחרים שבהם התובע לא היה עקבי, ונפרט כאן חלק מהם: א. בסעיף 3 לטופס התביעה ציין התובע כי התאונה התרחשה ביום ראשון דווקא. לאחר מכן, הוא דבק בגרסה שהתאונה היתה ביום חמישי. ב. בסעיף 3 לטופס התביעה כתב התובע כי התאונה התבטאה בכך ש"נתפס" כל הגב התחתון של התובע. בהודעתו לחוקר הנתבע, מסר התובע כי הכאבים הופיעו הן בצוואר והן בגב התחתון. ג. בסעיף 4 לטופס התביעה ציין התובע כי הטיפול הרפואי הראשוני ניתן לו על ידי ד"ר מיטרה במרפאת קופת חולים שלו (מרפאת "כרמים" בראשל"צ). בעדותו בפנינו העיד התובע כי הטיפול הראשוני היה אותה זריקת וולטרן שקיבל מהרופא שהוזעק ממוקד הטיפול הלילי (כאמור בסעיף 6 לעיל, אותו טיפול שבגינו הוזמן על ידינו חומר רפואי מאותו מוקד, אלא שלא נמצא כזה). ד. בהודעתו לחוקר הנתבע, אמר התובע כי התאונה התרחשה "באזור הדרום". בהמשך ההודעה, אמר התובע כך: "זה היה בסופרמרקט 'יוחננוף' או באשדוד או באשקלון. לא בדיוק זוכר, אולי אשקלון. ... אני לא זוכר איפה זה קרה בדיוק, אני מכיר את כל המחסנאים. יש כמה סניפים בתוך אשקלון, אני חושב שזה היה בסניף הישן ליד השוק. למחסנאי קוראים דוד, אם אני לא טועה. בחור צעיר.". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בפנינו, העיד התובע כך: "התאונה היתה בצפון, בסניף של כמעט חינם. באחת הקריות. בקריה האחרונה. ... היינו אני והעגלה. אחר כך ירדתי למטה, קראתי למחסנאי של כמעט חינם, דיברו איתו שיבוא לעזור. ... את אומרת לי שאמרתי לחוקר שזה היה באשדוד או באשקלון בסופר יוחננוף, אם זה ככה אז אולי זה באמת היה באשקלון. את יכולה לקחת את הסידור עבודה ולראות איפה הייתי ביום ההוא. נכון שזה לא היה קורה לי כל יום, אבל אני כל יום עובד במקום אחר.". אם היה מדובר בארוע כה משמעותי שאינו רק החמרה הדרגתית של כאבי הגב הישנים, אלא הופעה פתאומית וממוקדת של כאבי גב בעקבות מאמץ מסויים בעבודה, צפוי היה שהתובע יידע אם מדובר בארוע שהתרחש באשקלון (או באשדוד) או בקריות. התובע, שידע למסור לחוקר הנתבע כי המחסנאי שעזר לו היה זה שעובד בסניף הישן של "יוחננוף" ליד השוק באשקלון, שהוא "בחור צעיר" וכנראה שמו דוד (וזאת, לאחר שהתובע הבהיר כי הוא מכיר את כל המחסנאים) לא ידע כלל לציין בעדותו אם זה היה בקריות או בדרום הארץ. ה. בהודעתו לחוקר, מסר התובע כי התאונה היתה בעת פריקת המשלוח האחרון באותו היום, אצל הלקוח האחרון. לעומת זאת, בעדותו בפנינו אמר התובע כי הוא לא המשיך את החלוקה לאחר התאונה - בשל כאביו. 19. גם הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסה של הופעה פתאומית של כאבים. התובע העיד כי הוא סיפר לרופאה שטיפלה בו ביום 1/1/12, מה שלטענתו התרחש בעבודה ביום חמישי שלפני כן. אם גרסה זו היתה נכונה, סביר להניח שהרופאה היתה כותבת שמדובר בכאבים שהחלו בעבודה 3 ימים לפני כן. למרות זאת, ברישום מיום 1/1/12, נכתב: "כאבי גב חזקים מזה 5-6 ימים". גם הרישומים הרפואיים שלאחר מכן אינם כוללים תיאור של ארוע מסויים בעבודה, אלא הם מתיישבים יותר עם המשך הרישומים בענין כאבי גב שהיו כבר החל משנת 2000. רק ביום 15/1/12 נכתב בתיק הרפואי: "מעוניין להביא טופס תאונת עבודה כדי לקבל את ימי החופש.". כלומר - ביום 15/1/12 התובע כבר מסר במרפאה כי הוא מעוניין שאותם ימי אי-כושר ישמשו בסיס לתשלום דמי פגיעה, אלא שבאותה עת טרם נכתב מה היה ה"ארוע" שיבסס את הטענה שמדובר בתאונת עבודה. 20. נוסחו של טופס 250. כאמור לעיל, התובע היה מעונין להביא "טופס תאונת עבודה". טופס כזה (טופס 250), אכן הומצא לקופת חולים ביום 24/2/12, אך לשון הטופס אינה מתיישבת עם הגרסה של התובע. בטופס 250 שהתובע הביא ממעבידתו אל המרפאה נכתב: "בשל עבודה פיזית ממושכת, הופיעו לו כאבי גב.". 21. בשל כל המוסבר בסעיפים 18-20 לעיל, אין אנו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו בדבר הופעה פתאומית של כאבים במהלך ביצוע מאמץ בעבודתו. גורל התובענה 22. משדחינו את גרסתו של התובע על מה שלטענתו ארע לו בעבודה - אין אנו יכולים לקבוע שביום 29/12/11 נפגע התובע בתאונת עבודה. אנו מודעים לכך שהתובע סבל מכאבי גב, גם במהלך עבודתו, וכי כאבים אלה השביתו אותו מעבודה במשך מספר שבועות בתחילת שנת 2012. אולם, אין אנו יכולים לייחס את הופעת הכאבים ל"ארוע תאונתי" כלשהו במהלך העבודה. נדגיש כי אין אנו שוללים את האפשרות שיש קשר בין עבודתו הפיזית הקשה של התובע, לבין הליקוי בחלק התחתון של עמוד השדרה של התובע. אין לראות בדחיית התביעה בתובענה זו, משום מחסום העומד בפני התובע להגיש לנתבע תביעה אחרת, שבה הוא יוכל לטעון לקשר סיבתי כזה בדרך של מיקרוטראומה. אם תוגש לנתבע תביעה כזו, אנו מקווים שהנתבע יבחן אותה ויחליט בה לגופהּ. 23. מכל מקום, תביעה זו - נדחית. 24. אין צו בדבר הוצאות משפט. 25. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. תאונת עבודה