ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.5.12 (להלן: "הוועדה הרפואית"). 2. עסקינן בוועדה רפואית אשר התכנסה בהתאם להוראות פסק דין מיום 21.2.12, אשר ניתן בהתבסס על הסכמת הצדדים. במסגרת פסק הדין, נקבע כי על הוועדה לפעול כדלקמן: "1. הועדה תתן את דעתה על כך שפרופ' רייס חיווה את דעתו שלמערער יש נכות בשיעור 10% לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים, פריט שאינו מחייב דווקא הגבלה בתנועות, אלא ניתן ליישם אותו גם כאשר יש פגיעה בכושר התפקוד. המערער התלונן על כאבים, והועדה לא שללה את קיומם של הכאבים. בנסיבות אלה, תתבקש הועדה לשקול אם ייתכן שהכאבים מגבילים את כושר התפקוד של המערער באופן המצדיק את קבלת מסקנתו של פרופ' רייס. אם הועדה תגיע למסקנה שלא כך הוא המצב - יהיה עליה לנמק זאת. 2. הועדה תתבקש להסביר את משמעות הממצאים הרנטגניים שהיא פירטה בפרוטוקול שערכה, כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבין מדוע הועדה סברה שאין בממצאים אלה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות. 3. הועדה תתבקש להרחיב את התייחסותה אל חוות דעתו של ד"ר ירניצקי מיום 1/5/11, באופן הבא: א. הועדה תתבקש להתייחס לאמור בחוות הדעת של ד"ר ירניצקי בענין המשמעות של מספר הביקורים אצל נוירולוג בקופ"ח ואצל רופאים אחרים. ב. ד"ר ירניצקי, היה מודע לכך שסריקת ה-CT שנערכה למערער ביום התאונה, לא הראתה פתולוגיה תוך גולגלתית. למרות זאת, חיווה ד"ר ירניצקי את דעתו על כך שהיה קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הבעיה הקוגניטיווית. בהתחשב בכך, תתבקש הועדה להסביר מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו. ג. הועדה תתבקש להתייחס לעמדתו של ד"ר ירניצקי בענין אי-הבהירות של מקור קשייו של המערער, לרבות לאמור בחוות דעתו בענין זה שאין משמעות עקרונית לשאלה אם מדובר בפגיעה אורגנית כפועל יוצא ישיר של החבלה או שמא בפגיעה עקיפה שגם היא נובעת מהתאונה. 4. אם הועדה תעמוד על דעתה שאין קשר בין הפגיעה הקוגניטיווית לבין התאונה בשל כך שבסריקת ה-CT מיום התאונה לא נצפתה פגיעה ברקמת המוח, תתבקש הועדה להבהיר אם לא תיתכן אפשרות של פגיעה שנגרמה מאוחר יותר, אולי בשל ההמטומה התוך-גולגלתית שנצפתה באותה סריקת CT. 5. הועדה תסביר מה כוונתה בסעיף 21 לפרוטוקול, בענין המסמך מיום 9/10/06. תשומת לב הועדה בענין זה מופנית לכך שמועד זה הוא 10 ימים לפני התאונה." 3. הוועדה הרפואית התכנסה לשתי ישיבות. הראשונה התקיימה ביום 18.4.12, לאחריה ביקשה הועדה חוו"ד יועץ מומחה, כאשר הישיבה המסכמת התקיימה ביום 23.5.12. לאחר שסיכמה מסקנותיה, קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.9.07. 4. לטענת המערער, כפי העולה מנימוקי הערעור, שגתה הוועדה ביישום כל אחת מן ההוראות המפורטות בפסק הדין מכוחו התכנסה, תוך שניכר כי היא "נעולה בדעתה". לפיכך, מבקש המערער להחזיר את עניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. המשיב, לעומת זאת, סבור כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, למעט חובתה להתייחס להוראות סעיף 5 לפסק הדין. המשיב מסביר את מחדלה של הוועדה בעניין זה כ"טעות טכנית" (סע' 5 לסיכומי המשיב) ולפיכך אינו סבור כי הוועדה "נעולה בדעתה". לפיכך, הודיע המשיב על הסכמתו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתשלים את מלאכתה בהתאם להוראות פסק הדין. 5. הואיל והמערער אינו מסתפק בהסכמת המשיב לעיל, לא נותר אלא להכריע בהליך לגופו. דיון והכרעה - 6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, זאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. 7. בית הדין לעבודה, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לפיכך, אין בית הדין מתערב בממצאים רפואיים ובהחלטות רפואיות של הוועדה, שהן בתחום מומחיותה וסמכותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד',213). 8. כלל ידוע הוא, כי משהוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, עפ"י פסק דין, אין לוועדה לדון, אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין, שהחזיר את הדיון לוועדה (דב"ע נא / 291-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 162-160). לפיכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין, אם לאו. 9. פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, כולל הוראות ברורות, המחולקות ל-5 סעיפים וסעיפי משנה. לפיכך, ניתן היה לצפות כי פרוטוקול הוועדה יכלול התייחסות ברורה ומנומקת בהתאם לנדרש בפסק הדין, אולם יצוין כבר כעת, כי לא כך הדבר. 10. כפי העולה מסיכומי המשיב, אין חולק כי הוועדה נמנעה לחלוטין מלפעול בהתאם להוראות סע' 5 לפסק הדין. לטענת המשיב, כאמור, מדובר ב"טעות טכנית", אולם לא ברור על סמך מה נטען כך. לא זו אף זו. יש לדחות את ניסיונו של המשיב, כפי העולה מן המפורט בסע' 4 לסיכומיו, ליתן הסברים במקום אלו שהתבקשה הוועדה לתת על פי הוראות סע' 5 לפסק הדין, תוך שהוא טוען כי: "הרי ניכר וברור על פניו כי כוונת הועדה...". אילו סבר המשיב, כי הדברים כה ברורים, חזקה כי לא היה נותן הסכמתו מלכתחילה, עוד בהליך הקודם, לבקש הבהרות מן הוועדה, לעניין זה, במסגרת פסק דין. מקום שהסכים המשיב כי הסוגיה דרושה הבהרה, וניתן פסק דין הדורש הבהרה בהתאם, לא ניתן להקל ראש כעת, לאחר שהוועדה נמנעה מלפעול כנדרש. אמנם, המשיב מסכים להחזיר את עניינו של הועדה לוועדה, אולם הוא סבור כי אין מקום להחליף הרכב. 11. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מלמד כי אין מדובר בפגם היחיד. כך לדוגמא, גם הוראת סע' 2 לפסק הדין, במסגרתו התבקשה הוועדה להסביר את משמעות הממצאים הרנטגניים, לא קוימה, שכן כל שקובעת הוועדה לעניין זה: "...וכפי שהוועדה ציינה בישיבה הקודמת, השינויים הרנטגניים בלבד, לא מהווים בסיס לקביעת נכות." במקרה שלפנינו, אילו סבר בית הדין בהליך הקודם כי די בקביעתה הקודמת של הוועדה, הרי שלא היה מבוקש במסגרת פסק הדין, כי הוועדה תסביר את משמעות הממצאים הרנטגניים. אולם, מקום בו הוגשה חוות דעת, הכוללת התייחסות מעמיקה לממצאים רנטגניים שונים, בעוד שהוועדה אינה נותנת עליהם את הדעת, ומקום בו נדרשה בפסק דין "להסביר את משמעות הממצאים הרנטגניים שהיא פירטה בפרוטוקול שערכה", וכל שעושה הוועדה הוא להפנות לקביעותיה הקודמות, הרי שזו לא מילאה אחר הוראות פסק הדין לעניין זה. 12. מאחר שאין מדובר במקרה היחיד בו מפנה הוועדה לקביעותיה הקודמות, ולנוכח סגנון התנסחותה, כמו גם התעלמותה המופגנת מהוראות סע' 5 לפסק הדין, ניכר כי הוועדה נעולה בדעתה, ולא יהיה זה נכון להחזיר את עניינו של המערער לאותה ועדה, בפעם השלישית. לפיכך, גם אין עוד צורך לדון ביתר טענות המערער בהליך, מאחר שהחלפת ההרכב בנסיבות העניין, תחייב דיון מחדש בערר שהוגש. 13. סוף דבר - עניינו של המערער יעמוד בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בערר שהוגש. בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות, כמו גם פסקי דין קודמים לרבות פסק דין זה, מלבד ההנחיה לדון מחדש בערר שהוגש. 14. המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. 15. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ערעורביטוח לאומי