ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 2/4/12. להלן יפורטו ההליכים ונימוקי הערעור: א. ביום 11/1/12 ניתן פסק דין אשר מחזיר את עניינה של המערערת לועדה, על מנת שתתייחס לתלונות בעניין סכרת ותקבע האם אלה קשורות לפגיעה והאם יש בהם כדי להצדיק קביעת דרגת נכות. ב. הועדה התכנסה ואימצה ייעוץ של רופא פנימי שקבע 3.33% נכות בגין הסוכרת. ג. נטען כי נפלו פגמים בהחלטת הועדה והיועץ הפנימי. ד. נטען כי היועץ הפנימי לא דן כלל בשיעור הנכות ולא נימק מדוע יש לקבוע 10% נכות. ה. נטען כי לא ניתנה למערערת ולבא כוחה זכות טיעון בפני הועדה. ו. נטען כי לא היה מקום לנכות בגין גורמי סיכון. ערכי BMI ו- IFG, אינם בגדר "מצב קודם" כי אם, לכל היותר, בגדר "גורם סיכון". ז. נטען כי הועדה פעלה על פי דו"ח ועדת רז מיום 28/6/96 אולם בהתאם לכללים שנקבעו בדו"ח, יש לקבוע שהתפרצות מחלת הסכרת אצל המערערת הינה במלואה תוצאה של האירוע בעבודה. 2. בישיבת 2/1/13 טענה ב"כ המשיב: א. הועדה התכנסה מכוח פסק דין. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. ב"כ המערערת הוזמן והתייצב בפני היועץ הפנימי. ג. היועץ הפנימי פעל בהתאם לתקנות ולא נפל פגם בהחלטתו. ד. אין מדובר בניכוי בגין מצב קודם אלא בקביעה לעניין הקשר הסיבתי. החלטה לעניין קשר סיבתי היא החלטה רפואית. 3. הצדדים ביקשו לטעון בפני שופט. בישיבת 6/5/13 חזרו על טענותיהם. 4. לאחר הדיון ביקש ב"כ המערערת להוסיף טיעונים כדלקמן: א. היועץ פרופ' וייס לא פירט אילו מסמכים רפואיים עמדו בפניו. כך, לא התייחס לבדיקות סוכר המראות ערך תקין לפני התאונה וערך חריג לאחריה. ב. זכות הטיעון של המערערת נפגעה עת הועדה התכנסה ללא נוכחותה וללא שהתאפשר לה להגיב לחוות הדעת של היועץ פרופ' וייס. ג. הועדה החליטה בעניין תקנה 15 ללא נוכחות המערערת ומבלי ששאלה אותה לגבי אפשרות החזרה לעבודה. 5. על טיעונים אלה הגיבה ב"כ המשיב כדלקמן: א. אין לאפשר הוספת נימוקים ללא רשות מבית הדין. ב. לגופו של עניין, המומחה התייחס לרמת הסוכר בפרוטוקול. אין חובה שיציין את ערכי הסוכר. ג. די בכך שב"כ המערערת טען בפני הפנימאי. אין חובה שיטען גם בפני הועדה. ד. אין מקום לדון בתקנה 15 שכן הועדה פעלה מכוח פסק דין ותקנה 15 לא היתה חלק מהעילות שנדרשה לדון בהם. 6. הועדה מיום 2/4/12 התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בתיק 6407-07-11 ובו נקבע: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס לתלונות המערערת לעניין הסכרת ותשיב - האם תלונות אלה קשורות לפגיעה שהוכרה בין אם על דרך גרימה או זרז (טריגר) ואם כן - האם יש בהם כדי להעניק נכות ובאיזה שיעור? כמו כן הועדה תתיחס לטענת המערערת לעניין נכויות זמניות ותשיב האם אין מקום להעניק נכות זמנית גם לתקופה בין 12.7.09 לבין 27.9.09? הועדה תנמק את החלטתה. ב"כ המערערת יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה". 7. הועדה התכנסה ביום 2/4/12 וקבעה: "הועדה מקבלת חוו"ד של פרופ' מרדכי וויס מהיום שקבע 1/3 מ 10% סעיף 4 (3) לצמיתות. הועדה קראה את פסק הדין. התקופה המופיעה בפסק הדין 12.7.09 - 27.9.09 שולמה לו כאי כושר 100% ע"י פקיד התביעות ב 2010. מצב נפשי כפי שנקבע בועדה קודמת 5% 34 א-ב מותאם. מתוקן לסעיפים החדשים 5% לפי 34 ב 1 - 34 ב 2 מותאם. סה"כ נכותה 8.16% לצמיתות". 8. הועדה הסתמכה על בדיקת פרופ' וויס מיום 2/4/12. פרופ' וויס בדק את המערערת וקבע: "הועדה עיינה בפסק הדין ובתיק הרפואי ממנו עולה שהמערערת סבלה מ- IFG טרם הארוע. (יוני 2009) כחודשיים לאחר מכן חלה עליה מובהקת ברמת הסוכר לתחום הסוכרת הממשית. מטופלת במטרופין 1 ביום. אין במשפחתה חולי סוכרת. בבדיקתה BMI שווה 34.2. עפ"י דו"ח ועדת רז 6/1996 יש לכרוך הופעת סוכרת בעקבות ארוע נפשי חריג במידה וארע שלושה חודשים טרם פריצת הסוכרת מאחר ולתובעת 2 גורמים נוספים לסוכרת, היינו BMI גבוה ו- IFG. הועדה מוצאת הצדקה לתרומה בת 33% של ארוע התאונה כגורם להופעת הסוכרת. אבחנה: סוכרת סוג 2. סיכום ומסקנות: נכותה שליש מ- 10% עפ"י 4 (3) צמיתה". 9. לא ברור מכוח מה הופחתו אחוזי הנכות לשליש מ- 10%. אם סבר היועץ שיש קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לפגיעה בעבודה, היה עליו לקבוע את הנכות לפי האחוזים המתאימים למחלתה של התובעת. אם סבר שאין לתת אחוזי נכות מלאים בשל מצב רפואי קודם, היה עליו לפרט את המצב הרפואי הקודם ואת אחוזי הנכות שיש לתת בגינו ואז לבצע הפחתה בהתאם. 10. הועדה הרפואית דנה בשני נושאים. האחד - קביעת הקשר הסיבתי. השני - קביעת אחוזי נכות. ככל שקבעה קשר סיבתי, הדרך היחידה להפחית מאחוזי הנכות הקבועים למחלה, היא על ידי עריכת חשבון עובר ושב ולא כפי שפעל היועץ. 11. לעניין תקנה 15, צודק ב"כ המערערת בטענתו כי ככל שהועדה סבורה שיש באחוזי הנכות שיקבעו בגין מחלת הסוכרת, כדי להשפיע על כושר העבודה של המערערת, עליה לדון שנית בנושא תקנה 15. 12. לאור האמור, מוחזר עניינה של המערערת לועדה, פעם נוספת, על מנת לקבוע את אחוזי הנכות בגין מחלת הסוכרת, בהתאם לקבוע בפסק הדין. ככל שסבורה הועדה שיש להפחית את אחוזי הנכות הקבועים בסעיף המתאים, תעשה כן בהתאם להוראות החוק והפסיקה, על פי חשבון עובר ושב. 13. כמו כן, הועדה תשקול לדון מחדש בנושא הפעלת תקנה 15, בהתאם לאחוזי הנכות שתקבע. 14. הועדה תנמק החלטתה. המערערת ובא כוחה יוזמנו להופיע בפני הועדה. רפואהועדה רפואית (ערעור)סוכרתערעורועדה רפואיתערר