נדרש לפנות אשפה ופגרים של בעלי חיים, נחשף למראות וריחות קשים במיוחד לטענת התובע, אופי עבודתו הוביל אותו לסבול מהפרעה כרונית הסתגלותית המוצאת ביטוי בהקאות, ירידה דרסטית במשקל, עצבנות, לחץ והפרעות שינה. בעקבות כך איבד התובע כ-40 ק"ג ממשקלו. בסוף שנת 2011, בעקבות מצבו הרפואי, הועבר התובע לתפקיד אחר באגף התברואה בעירייה, בו נמנע מחשיפה לריחות קשים. התובע טען כי יש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה וכי החלטת הנתבע, אשר דחתה את בקשתו, אינה כדין. 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, לא אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), אין בעבודת התובע תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה ואין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה הנפשית או ההקאות. 4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. התובע תיאר את עבודתו בתצהיר, כדלקמן: "3. בשנת 2005, התחלתי לעבוד בצפ"מ (צוות פינוי מפגעים) בעיריית ראשון לציון. במסגרת העבודה בצפ"מ, אני מקבל בכל יום אזור פינוי ונדרש לפנות ממנו מפגעים סביבתיים, כגון: קרטונים, ברזלים, חלקי עץ, גזם ופגרי חיות. 4. בנוסף לעבודתי בצפ"מ, ישנה תורנות בעיריה של פינוי פגרים. במסגרת התורנות, אני צריך לחיות זמין לקריאות של המוקדם העירוני לפינוי פגרי חיות מאזור המרחב ולהעביר אותם למשרדי הוויטרינריה. 5. כשאני מקבל קריאה טלפונית מהמוקד העירוני, אני צריך לנסוע למקום, להרים את הפגר ולהכניס אותו לרכב. המראות והריחות הנוראיים אליהם נחשפתי היו ממש סיוט. פעמים רבות הייתי צריך לשבת ולגרד מהכביש פגר של חתול. פעמים נוספות הייתי צריך להיכנס למקלטים חשוכים מהם עלה ריח קשה של פגר ולחפש אותו בין כל הזבל". התובע צירף לתצהירו דו"ח עם פירוט של הפגרים שהוא פינה במהלך תקופת העבודה. לדברי התובע בדיון, הוא ביצע את העבודה של פינוי פגרים, לגביה בעיקר הוא טוען לחשיפה ל"מראות וריחות קשים" במסגרת משרתו הרגילה בשעות הבוקר וכן במשמרות אחרי הצהריים (משעה 14:00) להן הוא התנדב, מאחר שהוא קיבל תשלום נוסף על כך. מעיון ברשימה שצורפה לתצהיר התובע עולה כי העבודה של פינוי פגרים בוצעה במהלך מספר ימים בכל חודש, שהיו לעיתים רוב הימים, אך לא בכל הימים, ומספר ה"פינויים" נע בין אחד-שניים ועד לעשרה פינויים ליום. עדות התובע הייתה אמינה עלינו לחלוטין, אנו מאמינים לגרסתו הן באשר למהות ואופי העבודה שהוא ביצע והן באשר לתופעות הקשות של מחלתו. 5. מחלת התובע התובע הגיש תיעוד רפואי. הפנייה לרופא תעסוקתי היא מטעם רופאה פסיכיאטרית אשר כותבת ש"הרושם כי מדובר בהפרעה כרונית הסתגלותית כתוצאה מעיסוקו ... זקוק לטיפול תרופתי לצורך שיפור במצבו הנפשי". בטופס התביעה שהוגש לנתבע מופיע ב"תיאור הפגיעה": "הפרעה כרונית הסתגלותית המוצאת ביטוי בהקאות, ירידה דרסטית במשקל, עצבנות, לחץ והפרעות בשינה, לדעת המומחים בכלל ובתחום הפסיכיאטרי בפרט, הפגיעה נבעה מחשיפה ממושכת לריחות קשים במסגרת עבודה באגף תברואה בעיריית ראשון לציון. כתוצאה מהקאות סובל מהיפוקלמיה" (חוסר באשלגן). על כן, בהתאם למסמכים הרפואיים שהוגשו לעיריית ראשון לציון, לנתבע ולבית הדין, מחלת התובע הינה בתחום הנפשי-פסיכיאטרי והוא מטופל בהתאם. תופעות המחלה הן, בין היתר, הקאות, ירידה במשקל ומחסור בחומרים בדם (היפוקלמיה). 6. מיקרו-טראומה על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרוטראומות. מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לשכת עורכי הדין), עמוד 94). הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרו-טראומה: א. הכלל הראשון אין בתורת הפגיעות הזעירות המצטברות כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה. ב. העובדה כי אכן במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר, צריכה להיקבע על ידי רופא. ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה. באשר לתנאים של מיקרו-טראומה נקבע בעב"ל 313/97, המוסד לבטוח לאומי נ' אשר יניב, (פד"ע לה' 529): "אחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרו-טראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע". בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרוטראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה". על כך נאמר : "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 77-0 מזרחי נ' המוסד, צוטט בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו 213). והדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג (2) 529, כדלקמן: "ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא 'תאונה' במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה". 7. דיון ומסקנות אין ספק כי כל פינוי של פגר היה כרוך עבור התובע במאמץ גדול, בהיבט הנפשי, חשיפה למראות קשים ולריחות עזים, לא נעימים בלשון המעטה. זה התרחש במהלך מספר פעמים ביום (מפעם אחת עד לכעשר פעמים) מספר ימים בחודש, במהלך התקופה שבה הוא עבד בצפ"מ, משנת 2007 ועד לשנת 2011. על אף זאת, קשה לראות כי במהלך יום העבודה של התובע ישנה "סדרה" של אירועים שהם בגדר "תאונות זעירות" זהות או זהות במהותן. זאת מאחר שמדובר בהתרחשויות נפרדות, שביניהן קיים פער של זמן בו התובע עסק בדברים אחרים או נח. כן, אין מדובר ב"אין ספור" אירועים, שניתן להשוות לטיפות מים שחודרות בסלע. בנוסף, הדוקטרינה של "מיקרוטראומה" שהיא יצירה של הפסיקה, לא אומצה במקרים של מחלות נפש, שאין ספק שזה המקרה של התובע. כך נאמר בעב"ל (ארצי) 1003/02 לוזיאנה בנשטרית - המוסד לביטוח לאומי (29.3.06): "פגיעה בעבודה, כהגדרתה בסעיף 79 לחוק, היא "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". כבר נפסק, ולאחרונה מפי חברי הנשיא אדלר, כי "מחלת נפש אינה מוכרת כמחלת מקצוע וזאת כתוצאה מהעדרה של הוכחה הקושרת בין התפתחותן של מחלות נפש לבין העבודה לא הוכללו מחלות אלה ברשימת מחלות המקצוע. כמו כן, מחלת נפש אינה מוכרת מכוח תורת המיקרוטראומה. האפשרות הנשארת להכיר בהתאבדות כפגיעה בעבודה היא להכיר בה כתאונת עבודה. ישנה הצדקה להכיר במחלת נפש, לרבות במקרה של התאבדות, כבתאונת עבודה, רק כאשר הוכח אירוע כאמור בעבודה אותו ניתן לקשור להתפרצות המחלה הקיימת ואם ההתאבדות ארעה בסמיכות זמנים מיידית וקצרה ביותר לאירוע בעבודה" ((עב"ל 1434/04 זהבית עדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.3.2006) (הדגשה לא במקור). בשל כך, ועם כל ההבנה למצבו של התובע, שעבד בעבודה קשה ביותר, אין אפשרות להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה" בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי. אף מעבר לנדרש נציין כי ייתכן שקיים קשר כלשהו (של גרימה, זירוז או אחר) בין עבודת התובע לבין מחלתו, אולם לא כל מחלה שקשורה לעבודה מזכה בקצבה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי. כל עוד לא מתקיימים התנאים על מנת לאפשר להכיר במחלה כפגיעה בעבודה לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה. 8. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע. בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. בעלי חייםמטרד ריחפסולת