תביעה כנגד החלטה לדחות בחלקה את תביעת התובעת להכיר בה כ"נכה נזקק" 2. להלן עובדות הרקע: א. התובעת, ילידת שנת 1956, אשת מכירות בחנות רהיטים, נפגעה ביום 25.5.11 בתאונת עבודה אשר במהלכה נגרמו לה שברים בשתי כפות הרגליים. ב. ועדה רפואית קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה שמיום 23.8.11 ועד 31.10.11 (להלן: התקופה הראשונה), ונכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 1.11.11 ועד ליום 28.2.12 (להלן: התקופה השנייה). ג. ביום 1.12.11 הגישה התובעת תביעה להכיר בה כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות). ועדת הרשות, בישיבתה מיום 26.12.11, הכירה בתובעת כ"נכה נזקק" לגבי התקופה הראשונה בציינה כי מדובר ב"זמן התאוששות סביר לאחר הפגיעה", אך דחתה את תביעתה ביחס לתקופה השנייה בציינה כי על פי פרוטוקול הוועדה הרפואית "פרט לתנועה סובטלרית אין בצקת, תנועות מלאות, אין דלדול שרירים ואין סימנים של CRPS לכן מסוגל(ת) לחזור לעבודתה" (להלן: ההחלטה הראשונה). ד. במכתב הדחייה ציינה פקידת התביעות כי לתובעת אפשרות להשיג על ההחלטה הראשונה תוך 45 יום, תוך צירוף אסמכתאות מתאימות (מכתב מיום 26.12.11, נספח ד' לכתב התביעה). בהתאם, הגישה התובעת השגה - וצירפה לעיון ועדת הרשות אישור רופא אורטופד (ד"ר אלכס קלגנוב) מיום 2.1.12 הקובע כי "עדיין לא מסוגלת לעבוד", ואישור רופא תעסוקתי (ד"ר מיכאל לוין) מיום 22.1.12 הקובע לה אי כושר לשלושה חודשים החל מאותו מועד. ה. ביום 1.2.12 התכנסה ועדת הרשות בשנית לדון בעניינה של התובעת, בעקבות ההשגה שהוגשה על ידה, והחליטה פעם נוספת לדחות את תביעתה ביחס לתקופה השנייה. להלן הנמקתה (להלן: ההחלטה השנייה): "על פי אישור רפואי ד"ר קלגנוב... מדובר בשברים בתהליך חיבור, המגבלה בתנועות צוינה בעקבות כאבים בגב תחתון שאינם קשורים לתאונה הנדונה. כוח גס ברגליים תקין. ועל סמך אישור זה ניתן האישור של הרופא התעסוקתי. לדעת הוועדה חלק גדול מאי הכושר קשור לכאבי הגב שאינם קשורים לתאונה ולא בעיות ברגליים בעקבות הפגיעה". על החלטה זו הוגשה התביעה שבפניי. 3. התובעת טוענת כי החלטתה הראשונה של ועדת הרשות אינה מתיישבת עם קביעותיה של הוועדה הרפואית, לפיהן הינה סובלת מנכות זמנית בשיעור 20% במהלך התקופה השנייה כתוצאה מתאונת העבודה, נכות שאינה זניחה ויש בה השפעה של ממש על יכולת תפקודה - בפרט בהתחשב בעיסוקה ובכך שהמגבלה הינה בשתי כפות הרגליים. גם החלטתה השנייה של ועדת הרשות אינה יכולה לעמוד, שכן אין כל אסמכתא לסברת הוועדה כי אישור הרופא התעסוקתי ניתן על סמך אישורו של הרופא האורטופד - ובפועל ניתן הוא על סמך התיק הרפואי בכללותו, ואף אין כל אסמכתא רפואית לכך שאי הכושר נובע ברובו מבעיה נפרדת של כאבי גב. 4. הנתבע טוען כי יש לבחון את שתי החלטותיה של ועדת הרשות כמקשה אחת, ולקבוע כי הן מבוססות על החומר שהוצג בפני הוועדה וכי לא נפל בהן פגם משפטי כלשהו. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה ולהחזיר את עניינה של התובעת לדיון נוסף בפני ועדת הרשות. להלן יובאו נימוקיי לכך. 6. "נכה נזקק" הינו "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות" (תקנה 18 א' (א) לתקנות). לפי הפסיקה, הגדרת מבוטח כ"נכה נזקק" מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים - האחד, שוועדה רפואית תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית; השני, שוועדת הרשות תקבע כי אין לדעתה למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות (דב"ע נז/0-293 דוד בר ששת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 11 (1996)). 7. בחינת בית הדין את החלטתה של ועדת הרשות נעשית לפי כללי המשפט המנהלי, כאשר ככל שיימצא פגם בהחלטתה - יוחזר עניינו של המבוטח לדיון מחודש בין כתליה, עם הנחיות מתאימות (ראו את דב"ע נו/0-114 הרוש אברהם בן דוד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.96; עב"ל 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה עומר, מיום 13.6.12). 8. במקרה זה, הוועדה הרפואית מצאה לנכון לקבוע לתובעת נכות זמנית בתקופה השנייה בשיעור של 20%, בגין תאונת העבודה והשברים בשתי כפות רגליה. בהחלטתה הראשונה סברה ועדת הרשות, בהסתמך על פרוטוקול הוועדה הרפואית, כי אין סימנים אובייקטיבים המצדיקים הכרה בתובעת כ"נכה נזקק" בתקופה זו, אך טרם מתן החלטתה השנייה הוצגו בפניה אישור רופא תעסוקתי ואישור רופא אורטופד אשר קובעים במפורש כי התובעת "עדיין לא מסוגלת לעבוד". באישורו של הרופא האורטופד אמנם מצוין בין היתר כי התובעת סובלת מכאבים בגב התחתון ומהגבלה בתנועות עקב כאבים, אך עיקר הדגש באישור מושם על הבעיה בכפות הרגליים - ומצוין במפורש "רגישות נפיחות בכף רגל שמאל מימין פחות... הומלץ על טיפולים בפיזיותרפיה באופן דחוף כפות הרגליים וגב, בצילומי ביקורת סימני חיבור מתקדם בשברים, עדיין כאבי(ם) בהליכה ועמידה... עדיין לא מסוגלת לעבוד". על פני הדברים, לא ניתן לפיכך להסיק מאישור זה בלבד כי העדר היכולת לעבוד נובע מכאבי הגב דווקא. באשר לאישורו של הרופא התעסוקתי - נרשם בו כי המסקנה בדבר אי כושר למשך שלושה חודשים ניתנה "לאחר שבדקתי את העובדת ועיינתי בחוו"ד הרפואיות ובמסמכים שהעבירה לעיוני", ולפיכך לא ניתן להסיק כי האישור ניתן בהסתמך על אישור האורטופד בלבד. 9. טרם מתן החלטתה השנייה עיינה ועדת הרשות באישוריהם של הרופא האורטופד והרופא התעסוקתי, ולא שוכנעה כי הם מצדיקים הכרה בתובעת כ"נכה נזקק" בתקופה השנייה. עם זאת, שוכנעתי כי בהנמקת הוועדה בקשר לכך נפל פגם משפטי. התייחסותה היחידה של הוועדה לאישור הרופא התעסוקתי הייתה כי ניתן על סמך אישורו של הרופא האורטופד, אך צודקת התובעת כי אין כל בסיס לסברה זו באישור עצמו; נהפוך הוא. באשר לאישור הרופא האורטופד - הוועדה הסיקה ממנו כי חלק גדול מאי הכושר נובע מכאבי גב מהם סובלת התובעת - אך קביעה זו אינה עולה מאישור הרופא האורטופד, אשר עיקר הדגש באישורו הינו על השברים בכפות הרגליים והשלכותיהם, ולפיכך אין לה הנמקה מספקת בהחלטתה של ועדת הרשות. 10. לאור האמור, שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהנמקת הוועדה וכי דין התביעה להתקבל. עניינה של התובעת יוחזר לוועדת הרשות, על מנת שתבחן ותשקול פעם נוספת אם מתקיימים בה התנאים להכרה כ"נכה נזקק" בתקופה השנייה, ותנמק את החלטתה. הוועדה תעיין לצורך כך באישורים הרפואיים שהמציאה התובעת ותתייחס הן לאמור בהם והן למצבה של התובעת בתקופה הרלוונטית כפי העולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית - בכלל ובהתחשב בעובדה כי הפגימה הינה בשתי כפות הרגליים בפרט. התובעת - ובמידת האפשר גם בא כוחה - יוזמנו לטעון בפני הוועדה. 11. סוף דבר - התביעה מתקבלת כמפורט לעיל. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין ההליך בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מהיום. נכה נזקק