מורה לתופים מבקש להכיר בירידה בשמיעתו ובטנטון ממנו סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. 2. הצדדים הסכימו על התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: "1. התובע הגיש תביעה להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. 2. התובע יליד 1947. 3. התובע עובד כמורה לתופים משנת 1994. 4. התובע עובד עם מערכת תופים, קסילופון ויברופון, תופי קונגס ובונגס, תימפני, מרימבה, תוף בס, וכל כלי ההקשה. 5. החל משנת 2009 התובע עובד כ-9-10 שעות מדי יום ביום, ועד אותה שנה עבד התובע במשך כ-5-6 שעות ביום. התובע עבד 5-6 ימים בשבוע משנת 2009, ולפני כן עבד כ-4-5 ימים בשבוע. 6. התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו. 7. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהמסמכים הרפואיים". 3. לצורך הכרעה בסוגייה מונה ד"ר יורם גורביץ כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: האם התובע סובל מליקוי שמיעה ומטנטון? האם ליקויי השמיעה והטנטון מהם סובל התובע, ככל שהוא סובל מהם, נובעים מחשיפה לרעש?". 4. ביום 29.10.12 השיב המומחה בחוות דעתו, וציין את הדברים הבאים: "בדיקותיו של הנ"ל מתאפיינות בשינויים מהותיים מבדיקה לבדיקה, הרבה מעבר לסטיית תקן אפשרית. כמו כן, רשומות הערות הבודקים בדבר אי התאמה פנימית בתוך אותה בדיקה, תגובות איטיות מדי וכו'. מכאן - שאין אפשרות לדיון בנושא שמיעתו כל עוד אין בדיקה אמינה ואמיתית. מבקש להפנותו לביצוע בדיקות שמיעה לפי הפירוט המצ"ב". לפיכך, ביקש המומחה כי התובע יבצע את הבדיקות הבאות : אודיומטריה, סטנגר (לפי הצורך), רפלקסים אקוסטיים. עוד הוסיף המומחה וציין, כי אם לא תתקבל בדיקה מלאה ותקינה יש לבצע בדיקות ABR טונלי, בתדרים 500 - 1000- 2000 הרץ. 5. ביום 6.1.13, לאחר קבלת הבדיקות המבוקשות, השיב המומחה בחוות דעתו, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין: "באשר לשמיעה לתובע שני ליקויים שונים במקביל: ליקוי מחשיפה לרעש - ליקוי זה התחיל ראשון. ליקוי זה מתבטא בתדרים הגבוהים וניכר בבירור בבדיקה משנת 2009, לא פוגע בתדרי הדיבור, ואינו נושא נכות. ליקוי תחלואתי מתקדם - ליקוי זה הצטרף לליקוי מנזקי הרעש, והחל את סימניו הראשונים כבר בבדיקה הראשונה ורק באוזן שמאל. הוא פוגע בתדרי הדיבור. עם הזמן הצטרפה גם אוזן ימין לתחלואה, ושתיהן המשיכו להחמיר עד 2012. בין שתי התחלואות שתחומות באיזורי תדרים שונים ניצב תדר 2000 הרץ ששמר תקינותו- וזאת עד הבדיקות מ - 2012 שבהן גם הוא נפגע מתחלואה". 6. בהחלטה מיום 9.1.13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. הצדדים בחרו שלא להציג בקשה להצגת שאלות הבהרה, אלא הגישו את סיכומיהם. טענות התובע 7. לטענת התובע, הוא היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו שנים רבות, ולכן הירידה בשמיעה והטנטון המתמיד ממנו סובל המערער הינם תוצאה ישירה של החשיפה לרעש מזיק בעבודותיו. התובע עומד בכל התנאים המצטברים בחוק, ולכן יש להכיר בתביעתו. מבדיקות שנערכו לתובע עולה, כי הוא עומד בתנאי הסף של ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בממוצע בתדרי הדיבור (500 - 1000 - 2000), ואף הרבה מעבר לכך. גם המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי ליקוי השמיעה שהינו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק החל בשנת 2009 ללא פגיעה בתדרי הדיבור, דהיינו פגיעה שלא נושאת נכות. התובע עומד בכל התנאים המצטברים ביחס לטנטון ממנו סובל. אמנם, המומחה קבע שמקור הטנטון הינו כתוצאה מתחלואה, אך קיימת גם האפשרות של שילוב שתי הסיבות להיווצרות הטנטון, קרי גם החשיפה לרעש מזיק וגם התחלואה, ולכן יש לייחס לחשיפה לרעש מזיק לפחות 50% בהיווצרות הטנטון. טענות הנתבע 8. לטענת הנתבע, מעיון בבדיקות השמיעה ובחומר הרפואי עולה שליקוי השמיעה של התובע איננו תוצאה של חשיפה לרעש, לפיכך אין לבחון את תנאי הטנטון. חוות דעתו של המומחה מפורטת, ובה נקבע כי מקור ליקוי השמיעה הינו מתחלואה ולא מחשיפה לרעש. יש לדחות את התובענה, מכיוון שאצל התובע החשיפה לרעש לא פגעה בתדירויות הדיבור, ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בליקוי שהינו מרעש וכי התחלואה פגעה בתדרי הדיבור. על פי דרישת החוק, הפגיעה בשמיעה צריכה להיות דו צדדית ובתדירויות הדיבור. לסיכום, טען הנתבע כי המומחה לא קבע קשר סיבתי בשיעור של מעל ל -50%, אלא עבר ישירות לשאלת היחס, אך הדבר אינו רלוונטי ממילא מכיוון שפגיעה בתדירויות הדיבור אינה כתוצאה מחשיפה לרעש. דיון והכרעה 9. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות, וזאת לאור האמור בחוות דעתו של המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 10. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 11. במקרה שלפנינו, שני הצדדים ביקשו להסתמך על האמור בחוות דעתו של המומחה כל אחד לטובתו הוא. דהיינו, הצדדים לא חלקו על האמור בחוות הדעת, אלא נחלקו ביחס לפרשנות האמור שם, כפי שכבר צויין לעיל. בנסיבות העניין יש לדחות את התובענה, וזאת בין השאר לאור ההלכה הברורה בפרשת אלון, בה קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים (ההדגשות במקור): "[7] על פי המצב הנורמטיבי שנהג לפני הוספת סעיף 84א לחוק, היה על המבוטח להצביע על ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור, הן במסגרת תביעה להכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע והן בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה. בחינת כללן של הוראות סעיף 84א לחוק, מביאה למסקנה, כי הוא נועד ליצור הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון שמחשיפה לרעש כפגיעה בעבודה. דגשיו של הסעיף הינם בקביעת תנאים המעידים על קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה ברעש מזיק ועל פגיעה תפקודית; אף בעניין אחרון זה הרחבנו בפסק דין ברכליס. הפגיעה בתפקוד העובד במקום עבודתו, ביטויה בפגיעה בשמיעה בתדירות הדיבור. ההלכה מימים ימימה הינה, כי לעניין ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש נזקקים אנו לבחינת הפיחות בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור, אשר הן התדירויות הרלוונטיות מן הבחינה התפקודית.". ראה: עב"ל (ארצי) 188/08 אלון - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.11.08). 12. קרי, יש לבחון את הפגיעה שמחשיפה לרעש בתדרי הדיבור בלבד, ולא בתדירויות הנמוכות יותר או הגבוהות יותר. לפיכך, משקבע המומחה שמונה על ידי בית הדין כי הליקוי מרעש אצל התובע מתבטא בתדרים הגבוהים ולא בתדרי הדיבור, הרי שאין מנוס מדחיית התובענה. 13. אמנם, המומחה ציין בהמשך חוות דעתו כי ליקוי תחלואתי מתקדם הצטרף לליקוי מנזקי הרעש (שכאמור הינו רק בתדירויות הגבוהות), וכי הוא פוגע בשמיעה בתדירויות הדיבור תחילה באוזן שמאל ואח"כ גם באוזן ימין; אך אין בכך כדי לבסס הכרה בתובענה, היות ומדובר בליקוי כתוצאה מתחלואה ולא מרעש. 14. עוד הוסיף המומחה וקבע, כי בין הליקוי מחשיפה לרעש לבין הליקוי התחלואתי שתחומים באיזורי תדרים שונים ניצב תדר 2000 הרץ ששמר תקינותו, וזאת עד שנת 2012 בה גם הוא נפגע מתחלואה; ובכך יש כדי לתמוך בתוצאה אליה הגענו, לפיה לא היתה פגיעה בשמיעה בתדירויות הדיבור כתוצאה מחשיפה לרעש. 15. משנדחתה התובענה של התובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, הרי שגם דין התובענה ביחס לטנטון להדחות, וזאת גם מבלי לבחון את התקיימותם של כל הסעיפים הרלוונטיים. עוד יצויין, כי גם המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין הטנטון לבין תנאי עבודתו של התובע, תוך שהוא מנמק את קביעתו בהאי לישנא: "באשר לטנטון תדר הטנטון, באם נובע מנזקי רעש צפוי היה להיות 4,000 - 6,000 הרץ ואף יותר גבוה כשהוא מלווה/נובע מליקוי שמיעה כה משמעותי בתחום התדרים הגבוהים בהם התדר אובחן כ - 2,000 הרץ ומכאן אני נוטה יותר להעריך שמקורו דווקא מהתחלואה ולא מהחשיפה לרעש. כמו כן, קיימת אפשרות של שילוב שתי הסיבות להיווצרותו. גם הרעש וגם התחלואה, אך בכל מקרה אני מעריך שלתחלואה יש לפחות 50% אחריות יחסית בהיווצרות של הטנטון. במקביל, לא מצאתי תלונות משמעויותיות בדבר טנטון טורדני מציק, ונסיונות טיפול וכו'". 16. מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בקביעות רפואיות, אשר הובאו במסגרת חוות דעת מפורטת, מקצועית ועניינית. המומחה ביסס מסקנתו על חומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המדובר בקביעות רפואיות גרידא מטעם מומחה שמונה מטעם בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב; על אחת כמה וכמה עת מדובר בחוות דעת מקצועית, עניינית וממצה, בה ניתח המומחה בין השאר תוצאות בדיקות שונות, אשר חלקן נתבקשו על ידו כדי לתת את חוות דעתו. 17. בשולי הדברים יצויין, כי הצדדים בחרו שלא להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה, וגם בכך יש כדי להצביע על כך שחוות דעתו של המומחה היתה בהירה ועניינית גם בעיניהם. אחרית דבר 18. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 19. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 20. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. דיני חינוךטינטוןשמיעהמורים