טען עבד בתור אב-בית בבית ספר משך תקופה של ששה חודשים וכי נכון להיום טרם קיבל את שכרו. 3. מנגד, הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע החל למלא תפקיד ממלא-מקום אב-בית בבית הספר, ללא אישור הגורמים המוסמכים לכך בעירייה וזאת בניגוד להוראות הדין ולחוות הדעת המשפטיות, ומשכך אין הוא זכאי לשכר כלשהו. 4. משלא הצליחו הצדדים להגיע להבנות ביניהם לא היה מנוס משמיעת ראיות. מטעם התובע העידה גב' לאה ספיר, ראש מינהל עירוני בעירייה (להלן: "גב' ספיר") בנוסף לתובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד גזבר העירייה מר עופר לוי (להלן: "מר לוי" או "הגזבר"). רקע: 5. מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים הרבים שהוצגו בפני בית הדין עולים הדברים הבאים: א. התובע נתקבל לעבוד בתפקיד ממלא מקום אב -בית, בבית הספר לאחר שתפקיד זה הוצע לו בחודש דצמבר 2011 ע"י גב' צילה שנייר, ראש מנהל חינוך וקהילה בעירייה (להלן: " גב' שנייר"). ב. התובע התייצב במשרדי הנתבעת ונתבקש ע"י מר אמיר חנוך המשמש כמנהלן במחלקת החינוך, לחתום על מסמכים וטפסים ולהמציא אישורים שונים לצורך קבלתו לעבודה. ג. התובע מילא את תפקידו, כאב-בית בבית הספר, לאחר שהמציא את המסמכים הנדרשים ואף דיווח על שעות עבודתו לממונים עליו בבית הספר ובעירייה. שעות העבודה אושרו על ידי מנהלת בית הספר וע"י מר בוריס ברודסקי, סגן מנהל אגף החינוך בעירייה (כתוארו דאז) והמשמש כיום בתפקיד של מנהל אגף החינוך. ד. עוד בטרם קבלתו של התובע לעבודה וגם לאחר מכן, התנהלה התכתבות ענפה בין גורמים שונים בעירייה: היועצת המשפטית של העירייה והגזבר מצד אחד לבין ראש העירייה מר שמעון גפסו וגב' לאה ספיר מנגד, לצורך אישור העסקתו של התובע. ה. ההתכתבויות בין הגורמים השונים בעירייה החלו בעקבות בקשתה של גב' ספיר שהגזבר יחתום על אישור ההעסקה מיום 5.12.11 (ת/1) בו הוגדר תפקידו של התובע כ-ממלא מקום שרת בית-הספר החל מיום 28.12.11 ועד ליום 15.7.12. מאישור ההעסקה הנ"ל עולה כי התובע היה אמור להיות מועסק במשרה מלאה, 42.5 שעות שבועיות לפי דרגה 5 לדירוג המינהלי. עוד עולה כי אישור ההעסקה אמור להיות מאושר על ידי שני גורמים נוספים: ראש העירייה ומנכ"ל העירייה בנוסף כאמור לגזבר העירייה. ו. מאחר ומר לוי סירב לאשר את ההעסקה ללא אישורה של היועצת המשפטית, כפי שהוא נוהג בטרם חתימה על כל חוזה המובא לחתימתו, העבירה גב' ספיר ליועצת המשפטית את אישור ההעסקה כדי שתאשר האחרונה את ההעסקה. בתגובה לאישור ההעסקה כאמור שיגרה היועצת המשפטית ביום 6.12.11 מכתב מטעמה בו ציינה כי לא ניתן ללמוד מהאישור אם קליטתו של התובע עומדת בתנאים שנקבעו בחוזרי המנכ"ל 3/2011 ו- 4/2011 המתייחסים להעסקת ממלאי-מקום ברשויות המקומיות. ז. בעקבות מכתבה של היועצת המשפטית מיום 6.12.11 שיגרה גב' ספיר מכתב מטעמה הנושא תאריך 12.12.11 בו ציינה, בין השאר, כי : "בטעות לא צירפנו לאישור ההעסקה את המכתבים של ראש מינהל החינוך המסבירים במקום מי העובדים מיועדים לעבוד". חרף האמור במכתבה של גב' ספיר מיום 12.12.11 נמנעה היועצת המשפטית מלאשר את ההעסקה תוך שציינה, בין השאר, כדלקמן: "במכתבך מיום 12.12.11 צירפת מכתבים של ראש מנהל חינוך המסבירים במקום מי העובדים מיועדים לעבוד. אולם אין די במכתבים אלו כדי לקיים את הוראות חוזרי מנכ"ל משרד הפנים הנזכרים...". בסעיף 4 למכתב הנ"ל הוסיפה היועצת המשפטית: "לנוחיותך להלן פירוט התנאים הנדרשים לצורך מינוי ממלא מקום ללא מכרז: א. אישור מנכ"ל העירייה שלא ניתן יהיה לקלוט עובד במכרז כדין למשרה זו כולל הסיבות לכך. כמו כן הבהרה שמדובר במשרה נחוצה מאוד אשר הרשות לא תוכל לתפקד בלעדיה ולו לתקופה קצרה, וכי הרשות החלה בהליכים לאישור משרה כדין. ב. אישור הגזבר שהמשרה מתוקצבת בתקציב הרשות המקומית המאושר במקרה של מילוי מקום כתוצאה מאי יכולת העובד הקבוע למלא את תפקידו על הגזבר לאשר כי שתי המשרות מתוקצבות בתקציב המאושר. ג. אישור מנכ"ל העירייה בכתב לפיו בדק את קורות חייו של ממלא המקום והשכלתו וכי ממלא המקום עומד בדרישות הסף למשרה הרלבנטית". ח. בין היועצת המשפטית וגב' ספיר התנהלו התכתבויות נוספות עד שביום 25.12.11 שיגרה היועצת המשפטית מכתב נוסף לגב' ספיר בו ציינה כדלקמן: "מורוך לב- העסקתו לא מאושרת מן הטעמים הבאים: א. מבדיקה שנערכה על ידי עולה כי המועמד הנ"ל הועסק באמצעות חברת שלג לבן בעבודות נקיון בעיר ופוטר עקב תפקוד לקוי והיעדרויות. לפיכך קיים נסיון לא טוב בהעסקתו. ב. נמסר לי מאת יו"ר ועדת הכספים כי הוא מתנגד למינוי הנ"ל. ג. בנוסף לכך לא הוצגו מלוא האישורים לצורך העסקתו". ט. בעקבות מכתבה של היועצת המשפטית, שיגר ראש העירייה מכתב מטעמו הנושא תאריך 27.12.11 והמופנה ליועצת המשפטית בו ציין: " בהתייחס לסעיף 2: א. מדובר באב שכול. ב. מדובר בעובד מצטיין וזאת הסיבה ששלג לבן לא יכלו להעסיק אותו. ככל הנראה ראה יותר מדי. ג. עניינו של יו"ר ועדת הכספים אינה רלוונטית לנושא. בהתייחס לסעיף 3: צר לי שעדיין אינך יודעת שמתח דרגות 5-7 אינו מצריך מכרז, ולהזכירך -לפני כניסתי לתפקיד התקבלו עובדים גם בדרגות 8-11 ללא מכרז". עותק מהמכתב הנ"ל שוגר אף לגזבר. בהמשך למכתבו של ראש העיר שיגרה גב' ספיר מכתב נוסף מטעמה הנושא תאריך 28.12.11 בו הבהירה כי יו"ר ועדת הכספים הסיר את התנגדותו ומשכך ביקשה להמשיך בהליכי קליטתו של התובע. י. על אף בקשתה של גב' ספיר לאשר את העסקתו של התובע באופן מיידי, דחתה היועצת המשפטית את בקשתה ובמכתבה מיום 11.1.12 ציינה כי לצורך אישור העסקתו של התובע יש להמציא את אישור ועדת הכספים ולא רק אישור יו"ר הוועדה. היועצת המשפטית הוסיפה כי: "לפיכך ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אין מקום לקלוט את התובע בדרך של העסקת מ"מ". באותו מכתב שבה היועצת המשפטית והבהירה שככל שהתובע לא נקלט בעירייה כדין, אין להעסיקו בעבודות כלשהן עבור העירייה והוא אף אינו זכאי לשכר. יום למחרת שיגרה היועצת המשפטית מכתב נוסף מטעמה המופנה לראש העירייה בו השיבה לטענותיו השונות כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו כאמור. י"א. בעקבות ההתכתבויות השונות והתנגדותה של היועצת המשפטית לאשר את העסקתו של התובע, פנה ראש העיר ביום 21.2.12 למר לוי במכתב, אשר בשל חשיבות האמור בו אביא להלן את תוכנו: "קליטתו של מר מורוך לב כמ"מ אב בית ספר יודפת במקומו של מר בנין אברהם אשר פרש לגמלאות הועברה ליועצת המשפטית כשבועיים לפני סיום העסקתו של מר בנין והתעכבה מסיבות לא ענייניות. היות ואב הבית סיים את עבודתו ב- 31.12.11 והיה צורך למלא את מקומו הוריתי לקבל את מר מורוך לב כמחליף. הגב' לאה ספיר הינה מבצעת מדיניות בעירייה ופעלה לקליטת העובד עפ"י שעות עד לסיום הליך הקליטה. אבקשך לחדול מלנהל מדיניות עצמאית משלך ולפעול עפ"י משרד החינוך ובתקציב הרשות ואי אישורו של מר מורוך לב שהינו אב שכול מסיבות שלא ענייניות אינה בתחום סמכויותיכם" (ההדגשה אינה במקום מ.ק.). י"ב. ביום 27.2.12 שיגר מר לוי מכתב לראש העיר בו הגיב לשני המכתבים מיום 21.2.12 ומיום 19.2.12 והדגיש כי אי אישור העסקתו של התובע אינו נובע משיקולי מדיניות כלל ועיקר. במכתבו הבהיר מר לוי כי הסירוב לאישור נובע מכך שקליטתו של התובע נעשתה לדעת היועצת המשפטית באופן לא חוקי. עוד הבהיר מר לוי כי העובדה שמר בנין אברהם פורש לגמלאות הייתה ידועה מזה תקופה ארוכה, ולא מדובר בהפתעה שנחתה על הארגון. מר לוי הבהיר עוד כי קליטת עובדים בניגוד להנחיות חוזר המנכ"ל, הפך לדבר שבשגרה והמקרים החריגים הפכו לנורמה. י"ג. חרף האמור במכתבו של הגזבר, התובע הועסק על ידי העיריה כמחליף וזאת על פי הוראות מראש העיר. במכתבה של גב' ספיר מיום 4.3.12, עמדה האחרונה על חילוקי הדעות בינה לבין הגזבר באשר לאופן העסקתו של התובע. באותו מכתב עמדה גב' ספיר על העסקתם של מחליפים בעירייה וציינה כי: "לאורך כל השנים הועסקו עובדים על פי הדרך שבה אנחנו נוהגים כיום. אגף החינוך מודיע כי הצליח להשיג מחליף בביה"ס או בגנים ועל פי טופס 101 קיבלנו אותו לעבודה". ממכתבה של גב' ספיר עולה כאמור כי התובע נקלט לעבודה כמחליף ולא כממלא מקום. בעקבות כך, לתובע הוצא מסמך הכולל את פרטי ההעסקה (מכתב מיום 31.1.12), המאשר כי התובע מועסק כמחליף המתוגמל לפי שעות. בהקשר זה, ראוי לציין שלדידה של גב' ספיר קיים שוני באופן התגמול אותו מקבל מחליף, המקבל שכר עבודה בלבד, לעומת ממלא מקום המקבל זכויות נוספות כיתר עובדי הרשויות המקומיות (ראו ע' 21 ש' 14 לפרוטוקול). י"ד. אותו אישור המסדיר את "פרטי ההעסקה" של התובע (מיום 31.1.12), זהה במהותו לאישור ההעסקה (ת/1) שהוזכר בסעיף 5(ה) לעיל, אם כי אין בו מקום לחתימת ראש העירייה, הגזבר ומנכ"ל העירייה. מעדותה של גב' ספיר, עולה כי התובע נקלט בסופו של דבר כמחליף מבלי לקבל את אישורו של הגזבר. לגרסתה של גב' ספיר, מעולם לא נתבקש הגזבר לחתום על קליטתם של מחליפים במוסדות החינוך על אף שלגרסתה היא דאגה בעצמה לידע את הגזבר באופן אישי על קליטתו של התובע כמחליף (ראו ע' 19 ש' 7 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותה של גב' ספיר כי התובע, כיתר המחליפים, הועסק ללא קבלת אישורה של היועצת המשפטית וכי נכון להיום המחליפים אינם נדרשים לעבור את אישורה של היועצת המשפטית (ראו ע' 19 ש' 10 לפרוטוקול). בניגוד לגרסתה של גב' ספיר, ציין הגזבר כי לא ניתן להעסיק מחליף ללא אישורו (ראו ע' 26 ש' 22 לפרוטוקול). סיכום ביניים - 6. מהשתלשלות העניינים וההתכתבויות כפי שפורטו לעיל, עולה כי התובע אכן הועסק בבית הספר כאב-בית וכי בסופו של יום העסקתו התבצעה על תקן מחליף ולא כממלא מקום וזאת על פי הוראות מראש העיר. העסקתו של התובע כאב- בית לא זכתה לאישור הגזבר כאשר בין גורמים שונים בעירייה קיימת מחלוקת בשאלה האם ניתן לקלוט עובד כמחליף ללא אישור הגזבר. ראש העיר וגב' ספיר מצד אחד סבורים כי ניתן לקלוט את העובד כמחליף ללא אישור הגזבר ואילו גזבר העירייה סבור שיש לקבל את אישורו בטרם העסקתו של כל עובד, לרבות כמחליף. לצורך השלמת התמונה רק יצוין, כי החל מחודש אוגוסט 2012 נקלט התובע כדין אצל הנתבעת בתפקיד "מנהל רובע" וכי מאז הוא מקבל את שכרו באופן סדיר. 7. הנתבעת כאמור טוענת, כי העסקתו של התובע בתקופה נשוא התובענה נעשתה ללא אישור הגורמים המוסמכים לכך, בניגוד להוראות הדין ובניגוד מוחלט לחוות הדעת המשפטיות וחוזרי המנכ"ל. עוד טוענת הנתבעת כי האישורים שניתנו לתובע, ככל שניתנו, היו בחריגה מסמכות ועל כן אין בהם כדי לחייב אותה. לדידה של העירייה, לא התקיימו הוראות סעיף 203(א) לפקודת העיריות כך שאין בפעולות שנעשו על ידי ראש העיר וגב' ספיר, כדי לחייב אותה. דיון והכרעה- 8. לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדברים אותם כבר ציינתי בפסק הדין שניתן בתיק ש"ע 46435-06-11 דהן - מדינת ישראל ועיריית נצרת עילית (פס"ד מיום 28.1.12) והרלוונטיים גם לענייננו, אשר לפיהם טענות העירייה כגוף עצמאי, אין בהן כדי לפטור אותה מאחריות לנזק שנגרם לתובע שביצע בעבורה עבודה ונכון להיום טרם זכה לקבל את שכרו. את הטעמים לכך פירטתי באופן הבא: א. סעיף 203(א) לפקודה קובע כי: "חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה". מהסעיף הנ"ל עולה כי מדובר בהוראה המכוונת אל העירייה ואוסרת עליה להתחייב התחייבות כספית ללא חתימת גזבר וראש העירייה לצד חותמת העירייה. אין בהעדר חתימות אלה כדי לגרום לבטלות אוטומטית של זכויות אשר נקבעו לטובת צדדים שלישיים, שזכאים להגנות על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). גם אם ניתן יהיה לראות בחוזה שאינו חתום על ידי גזבר העירייה וראש העיריה והעומד בניגוד לחוזרי המנכ"ל, "חוזה בלתי חוקי" על פי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, יחול סעיף 31, אשר קובע: "הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה- לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו." בית המשפט העליון כבר נדרש לסוגיה זו, עת התייחס לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (אשר הוראותיו זהות במהותן לאמור בסעיף 203 (א) לפקודה) בתיק רע"א 3910/08 מועצה מקומית כפר קרע - מגן דוד אדום (החלטה מיום 25.8.08) שם אושרה הקביעה אשר לפיה: "סעיף 193 לצו איננו מהווה הסדר שלילי השולל את האפשרות לחייב רשות מקומית בתשלום מכוח דינים חלופיים, כגון חוק החוזים, שעה שהרשות המקומית פעלה בחוסר תום לב מובהק, ועל כן קבע, תוך שהוא מתבסס, בין היתר, על ההלכה שנקבעה בבג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749 (1995) (להלן - עניין זגורי) כי אין מניעה להחיל את הוראות סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) על מנת לקבוע מה תהיינה התוצאות האופרטיביות של ביטול חוזה בלתי חוקי, במיוחד במקרים בהם הצד האחד קיים כבר את חיוביו על פי החוזה הבטל". מאחר וכבר קבעתי כי התובע ביצע את חלקו בחוזה ועבד, אזי מכח חוק החוזים בית הדין רשאי לחייב את העיריה בתשלום הסכום שהיה עליה לשלם לתובע כולו או מקצתו. ב. בע"ע (ארצי) 635/07 עיריית נצרת - יוסף ח'טאב (פס"ד מיום 23.9.2008), נדונה סוגיה זהה במהותה לזו שלפני, שם הצטרפה המדינה להליך וטענה כי העובד עבד ללא אישור החשב המלווה בניגוד להוראות הפקודה. כב' הנשיאה נילי ארד הבהירה באופן חד משמעי, כי: "ככל שהמדובר במסגרת הנורמטיבית, אכן הוראתו של סעיף 142ג(א)(6) לפקודת העיריות, היא זו ההולמת את נסיבות המקרה שלפנינו. על כן, משאין חולק כי המשיב עבד בפועל, ומשהתקבלה גרסתו לגבי מתכונת עבודתו, אזי גם אם הועסק שלא כדין, הרי הוא זכאי לתשלומים כפי שקבעם בית הדין האזורי בפסיקתו" ( ההדגשה שלי- מ.ק). דברים אלה יפים גם לענייננו. ג. אומנם מדובר בהתחייבות שאינה מגובה בחתימותיהם של נציגי העירייה המוסמכים לפעול יחד בשמה, אך אין משמעות הדבר שאותו צד שהסתמך על אותם דברים שנמסרו על ידי בר-סמכא בעירייה כגון ראש העיר או מי שהוסמך לכך במשאבי אנוש, אמור להיפגע ואף תישלל ממנו הזכות לקבלת תשלום בגין עבודה שכבר בוצעה על ידו. לאור כל האמור לעיל ובשים לב להלכות של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי כפי שהובאו לעיל, דין טענת העירייה בדבר אי קיומו של חוזה המחייב אותה הואיל ואינו חתום על ידי כל מורשי החתימה מטעמה בניגוד לסעיף 203(א) לפקודה, להידחות. 9. אוסיף ואציין כי התובע נדרש להתייצב במשרדי העירייה, הוחתם על מסמכים שונים ואף דיווח על שעות עבודתו שאושרו על ידי גורמים שונים בעירייה, לכן לא היה ניתן לצפות ממנו כי יזנח את עבודתו ובוודאי שעה שהובטח לו על ידי הממונים עליו כי העניין יוסדר. יש לזכור כי מדובר בתקופת עבודה קצרה ביותר, העומדת על ששה חודשים בלבד, כך שלא ניתן היה לצפות מהתובע שיפסיק את עבודתו מיוזמתו שעה שאפילו גב' ספיר, שהייתה מעורבת ומודעת למלוא המכשולים בפני העסקתו כאמור, סברה לאורך כל הדרך, שהעניינים יוסדרו (ראו ע' 16 ש' 5 לפרוטוקול). 10. אין מקום להפחית מערכם של הוראות הדין והנהלים המחייבים את העירייה לפעול על פי כללים ונורמות ברורים. חובתה של העירייה לפעול בהתאם לכללים כאמור איננה תלויה בעובד שביצע את עבודתו ואף נתקבל לעבודה על ידי גורמים שונים בתוך העירייה שהנם כאמור גורמים המוסמכים לפעול מטעמה. אומנם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע זכה לגיבוי מלא של ראש העירייה שעמד בתוקף על העסקתו ואף החליט לעכב את שכרם של כ- 900 עובדי וגמלאי העירייה עד לתשלום שכרו. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע נמנה על תומכיו של ראש העיר ומלהתרשם מכך שגורמים שונים בעירייה אף סייעו בהעסקתו בחברת שלג לבן עוד בטרם החל את עבודתו בנתבעת, כפי שהעיד התובע בעצמו (ראו ע' 12 ש' 7 לפרוטוקול). יחד עם זאת, ככל שהיו גורמים בעירייה שבחרו לפעול שלא על פי הוראות החוק וחרגו מסמכותם או פעלו שלא על פי הוראות וחוזרי משרד הפנים, ראוי כי העניין ייבחן על ידי הרשויות המוסמכות לרבות משרד הפנים אשר מטבע הדברים רשאי לשקול הפעלת סמכויותיו לרבות בחינת הפעלתו של מנגנון החיוב האישי. השכר המגיע לתובע - 11. מעדותה של גב' ספיר עולה כי התובע היה אמור לעבוד 42.5 שעות מדי שבוע, קרי משרה מלאה. גב' ספיר אף אישרה כי התובע אכן עבד במשרה מלאה (ראו ע' 21 ש' 23 לפרוטוקול). מטעם התובע אף הוצג אישור ממנהלת בית הספר בו עבד, המאשר כי עבד כאב- בית החל מתחילת חודש ינואר וכי הוא מגיע לעבודה באופן סדיר (ראו מכתב מנהלת בית הספר מיום 11.3.12). אומנם צודקת הנתבעת אשר טענה כי התובע הציג כרטיסי נוכחות חלקיים, המצביעים על כך כי עבד בשירות הנתבעת בחודשים מסוימים, אך מאידך יש לזכור כי הנטל בכל הקשור לשעות העבודה מוטל על הנתבעת המחויבת לנהל פנקס שעות עבודה וזאת על פי הוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). משלא עשתה זאת הנתבעת ובשים לב לעדותה של גב' ספיר שציינה כי התובע עבד משרה מלאה, אין לנתבעת להלין אלא על עצמה. יתרה מזאת, בדיון שהתקיים ביום 15.7.12 הסכימו ב"כ הצדדים כי ככל שייקבע כי התובע זכאי לשכר הרי הוא זכאי לסך של 22,620 ₪ (ראו ע' 13 ש' 18 לפרוטוקול). סכום הזהה לזה הנקוב בתחשיב שצורף לתצהירו של הגזבר [נספח 14 לתצהיר הגזבר]. (ראו סעיף 36 לתצהיר הגזבר). לפיכך, מכל האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,620 ₪ ברוטו בגין שכר עבודה בעבור החודשים נשוא התובענה. פיצויי הלנת שכר - 12. פיצוי הלנת שכר נועד כדי להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד ולעשות את ההלנה בלתי כדאית מבחינה כספית. הכלל הוא, כי תמורת עבודתו ישולם לעובד שכר במלוא שיעורו ובמועד הנקוב בחוק. כדי להבטיח את תשלום שכרו של העובד בזמן בחר המחוקק במסגרת סעיף 17 לחוק הגנת השכר, שעניינו "פיצוי הלנת שכר", לקבוע הוראות הבאות להעניק לתובע פיצוי בגין הלנת שכרו. נוכח חומרת הסנקציה של חיוב המעסיק בפיצוי הלנה נועד סעיף 18 לחוק לאזן בין תכלית החוק למניעת הלנת שכר וחיוב המעסיק בפיצוי עונשי כבד בגין ההלנה לבין שיעורו הגבוה של פיצוי ההלנה העשוי להפוך לסנקציה קיצונית ובלתי מידתית בנסיבות המקרה בו לא שולם שכר העובד במועדו (ראו לעניין זה עע 1242/04 עיריית לוד -אבלין דהן ואח', (פס"ד מיום 28.7.2005)). סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע כי: "בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". עינינו הרואות כי במידה ובית הדין נוכח כי שכרו של תובע לא שולם במועדו עקב טעות כנה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש (ובלבד שהסכום שאינו שנוי במחלוקת שולם במועדו) רשאי הוא להפחית את פיצוי ההלנה או לבטלו. במקרה דנן, הנתבעת לא שילמה לתובע את שכרו לאור המחלוקת שהייתה סביב חוקיות העסקתו. לפיכך ובשים לב לטיב חילוקי הדעות שהיו בתוך העירייה והמחלוקת סביב חוקיות העסקתו כאמור, נחה דעתי שיש להעמיד את פיצויי ההלנה על הפרשי הצמדה וריבית בלבד. לסיכום - 13. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,620 ₪ ברוטו בגין שכר עבודה בעבור החודשים החל מינואר 2012 ועד יוני 2012 (כולל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.12 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 14. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתוך 15 יום מיום קבלתו. דיני חינוךהלנת שכרבית ספר