תביעה להכיר בפגיעה בחוליות הצוואר כפגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה: להלן עובדות המקרה: 1. התובע, יליד 1959. 2. התובע עבד בחברת דואר ישראל משנת 1995, במשרה מלאה בבית דואר שפרעם בתפקיד דוור. 3. במסגרת תפקידו כדוור, התובע נהג למיין דברי דואר ולחלקם בשתי שכונות שהינן השכונות הגדולות ביותר באזור שפרעם מבחינת שטח, כמות אנשים ומכתבים. 4. התובע חילק דואר בשכונת עין עאפיה ושכונת אלמידאן, לכ-1,700 משפחות. 5. התובע עבד שישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום, אך לפעמים עבד גם שעות נוספות. 6. התובע היה מתחיל את יום העבודה בשעה 07:00 לערך ובמשך כל היום היה מחלק מכתבים ודברי דואר למיניהם לשני האזורים הנ"ל, כאשר הוא נהג לשאת על כתפו תיק כבד אשר משקלו נע בין 15 ק"ג ל-20 ק"ג. במסגרת חלוקת הדואר התובע הלך ברגל, עלה וירד מדרגות. לפעמים נאלץ התובע לסחוב יותר משק אחד, מאחר ושק אחד לא הספיק להכיל את כל הדואר לשני האזורים. כשהתובע היה ממלא שק אחד ומחלק אותו, הוא היה חוזר לדואר, ממלא שק שני ויוצא שוב לחלוקת הדואר. 7. התובע נשא כל יום תיק גדול עם חגורה המחוברת לשני קצותיו של התיק. התובע היה תולה סביב הצוואר את החגורה שהיתה לוחצת על כתף שמאל כל הזמן. כובד התיק גרם ללחץ ממשי על הצוואר והכתף של התובע. 8. עקב הלחץ בעבודה ועל מנת לעמוד בלוח זמנים עמוס, התובע נהג לעבוד ברצף ללא הפסקות (למעט הפסקת צהריים), כאשר התיק תמיד היה תלוי על כתפו, סביב הצוואר. 9. את השק נהג התובע לסחוב ולעבור מבית לבית ולשים את המכתבים בתיבות הדואר בכניסה למבנים לפי השמות ו/או המספרים. 10. במהלך השנים התובע התחיל להרגיש כאבים ממשיים בצוואר, הגבלה בתנועות ורגישות בתנועות הצוואר שהלכו והחמירו עם השנים. ביום 20/1/11 הכאבים בצוואר החמירו ומאותו המועד הפסיק התובע את עבודתו כדוור. 11. לאחר מכן קיבל התובעת טיפול רפואי בקופת החולים, כולל אשפוז בבית החולים בני ציון בחיפה. התובע מייחס את הפגיעה בחוליות הצוואר לסחיבת התיק הכבד של המכתבים במסגרת עבודתו כדוור, וכי מדובר במחלת מקצוע ו/או פגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה. 12. ב"כ הנתבע טוען, כי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל, ללא קשר סיבתי לתנאי עבודתו של התובע כדווח ולסחיבתו את תיק הדואר לחלוקה. 13. יש לציין, כי בשנת 1997 עבר התובע תאונת דרכים. מינוי מומחה רפואי 14. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר אברהם ששון אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין ביום 10/6/13. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן: "מסקנות ב-01.2011 הרישומים הרפואיים שהובילו להפסקת עבודתו של התובע היו רישומים על אודות כאבי צוואר המקרינים ליד שמאל ובצקות ברגליים עם קושי בהליכה. בצוואר קיימת דיסקופטיה ניוונית מובהקת רבת גבהים עם לחץ על שורשים. תסמין זה היה עיקר תלונות החולה ב-01/2011. הממצא הצווארי הניווני קדם בהרבה את תאריך 01/2011 מאחר והוכחנו קיום תלונות וממצאים דומים, שנים קודם לכן. אין בספרות אף הוכחה לעבודה מאומצת הקשורה לאפשרות של התפתחות תהליך ניווני בעמ"ש, כאשר תהליך ניווני זה הינו תחלואה סבירה מאוד בעשור החמישי של החיים. לדאבוני, דר' שליסברג (רופא תעסוקתי) כתב ב-13.6.11 שהממצא הוא נפוץ בקרב דוורים, והייתי שמח אם חברי היה מפנה אותי למאמרים או להוכחות לכך. ר נסיבתי, אין בסיס, המוכח אקדמית, לקשר סיבתי בין תהליך צווארי ניווני דיסקלי לסוג או מהות העבודה, קשה עד כמה שתהייה. במהלך התיעוד הרפואי, לא ראינו אירוע שיכול להסביר בקע טראומטי של דיסק צווארי. נזק ניווני של דיסק קשיח עם אוסטיאופיטים והיצרות דיסקלית רבת גבהים הוא נחלתם של התהליכים הניווניים - תחלואתיים בלבד. 5. בעניין תחלואתי טבעי, אין חובה שיהיו גורמי סיכון ספציפיים למרות שבמקרה שלפנינו היו תאונות מ-12/1996 וב-12/1999 עם עדות לפגיעה בצוואר. 6. לסיכום, אין קשר, לא של גרימה ולא של החמרה, בין התהליך הצווארי הדיסקופטי הניווני למהות עבודתו של הדוור. הרמת חבילות, עבודה קשה וסחיבת צ'קים על הכתפיים לא יכולים לגרום לתסמין זה שתחילתו קדמה בהרבה את 01/2011 ומדובר בתהליך תחלואתי טהור". 15. בדיון שהתקיים בחוות דעת מומחה ביום 9/9/13 ביקש ב"כ התובע להודיע במועד מאוחר יותר את המשך עמדתו בתיק. למרות ההחלטה, כי עליו להודיע את עמדתו בתיק עד ליום 31/10/13, הוא לא טרח לשלוח כל הודעה לבית הדין. 16. בתאריך 24/11/13 הוארך המועד לקבלת תשובה מב"כ התובע עד ליום 15/12/13, אך גם הפעם לא טרח ב"כ התובע להודיע את המשך עמדתו בתיק. 17. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובע סבל מדיסקופטיה ניוונית מובהקת, רבת גבהים, עם לחץ על השורשים. הממצא הצווארי הניווני הנ"ל קדם בהרבה לחודש 1/11, שאז הכאבים החמירו אצל התובע. על פי חוות דעת המומחה מדובר בתהליך תחלואתי טבעי ואין כל קשר סיבתי רפואי, לא של גרימה ולא של החמרה, בין התהליך הצוואיר הדיסקופטי הניווני למהות עבודתו של התובע כדוור. 18. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי הפגיעה בחוליות הצוואר של התובע הינה על רקע תחלואתי בלבד ולא מדובר כאן בתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה. 19. בנסיבות אלה, התביעה נדחית בזאת. 20. אין צו להוצאות. עמוד השדרהצווארמיקרוטראומהחוליות