תביעת אלמנה להמשיך ולקבל גמלת שאירים

תביעת אלמנה, להמשיך ולקבל גמלת שאירים למרות שהיא מנהלת מערכת יחסים זוגית עם מר X X ("מר X", "בן הזוג") כאשר הסוגיה העיקרית העומדת בפני בית הדין הינה: האם לאור ההפרדה הכלכלית הנטענת שמקיימת התובעת עם בן זוגה היא זכאית להמשיך ולקבל גמלת שאירים. ביום 21.03.2012 נשלח לתובעת מכתב מהנתבע (צורף כנספח לכתב התביעה), לפיו אינה זכאית יותר לקצבת שארים: העובדות אשר דרושות לענייננו: התובעת ילידת שנת 1950, עובדת סוציאלית במקצועה. התובעת אם לשלושה ילדים אשר התאלמנה מבעלה המנוח ביום 03.09.2007, אז החלה לקבל קצבת שאירים עד ליום 21.03.2012. לתובעת בן זוג, מר X X עימו היא מתגוררת. בני הזוג הכירו בסוף שנת 2008 ובסביבות דצמבר 2009 עברו לגור יחד באופן קבוע (עמ' 1 פרוטוקול 26.11.2012, עמ' 3 פרוטוקול 10.06.2013). בני הזוג גרים בדרך כלל יחד בבית התובעת, כאשר בן הזוג מחזיק דירה בקיבוץ אילון. בסופי שבוע נוהג בן הזוג לנסוע לבקר בקיבוץ. אחת לשבועיים-שלושה כשילדיו מבקרים בקיבוץ הוא נשאר לישון בדירתו שבקיבוץ ואם ילדי התובעת אינם מבקרים אצלה אז היא מצטרפת אליו וישנה אתו בדירה בקיבוץ (עמ' 4 פרוטוקול 10.06.2010). בני הזוג אוכלים ביחד, מבלים ביחד, יוצאים למסעדות ביחד, נוסעים לחו"ל ביחד, חוגגים יחד חלק מהחגים, משתתפים באירועים משפחתיים האחד של השנייה והולכים ביחד לסרטים, הצגות ואופרה (עמ' 5 פרוטוקול 10.06.2010). בני הזוג מקיימים קשר של אהבה וחיבה (סעיף 3א. סיכומי התובעת). הנתבע יצר לתובעת חוב לגבי התקופה מדצמבר 2009 ועד מרץ 2012 בסך 59,988 ₪ וזאת בשל עמדתו לפיה מצבה המשפחתי של התובעת עודכן לידועה בציבור. נציין, כי בעקבות עדכון מצב משפחתי מאלמנה לידועה בציבור מתרחשים שניים: ביטול זכאות לקצבת שאירים ותשלום מענק נישואין. במקרה של התובעת - הנתבע שילם לה את המענק תוך קיזוז החוב בגין קצבת שאירים אשר שולמה לה בתקופה שמדצמבר 2009 ועד מרץ 2012, כך שבפועל היא קיבלה גמלה מקוזזת בסך 15,986 ₪. ביום 30.01.2011 נחקרה התובעת ע"י הנתבע בנוגע למערכת יחסיה עם מר X (להלן: "החקירה"). התובעת הגישה תביעתה לבית הדין ביום 6.6.2012 וביום 10.6.2013 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו בני הזוג. מעדות התובעת עלה כי "לפעמים יש התחשבנות" בינה לבין מר X כמו למשל לקולנוע יש להם שני מנויים שכל אחד מימן לעצמו ואילו לאופרה יש לתובעת מנוי זוגי שהיא רכשה ולעיתים מר X מתלווה אליה ולעיתים אחד מילדיה מתלווה אליה (עמ' 5 פרוטוקול 10.06.2010). עוד עלה מעדות התובעת שלאחר חקירת הנתבע בשנת 2011 החליטו בני הזוג לחזק את ההפרדה הכלכלית ביניהם באופן חד משמעי כדי שלא יהיה שום שיתוף ולכן ערכו הסכם ממון - התובעת טענה כי התהליך של החתימה על הסכם ממון החל עוד קודם ללא קשר לחקירת הנתבע (עמ' 6-7 פרוטוקול 10.06.2010). לשאלת בית הדין מה ההבדל בקשר שבין התובעת ובן זוגה לבין זוגות אחרים שנישאים בפעם השנייה כשיש להם ילדים מהזוגיות הקודמת ורכוש קודם השיבה התובעת: "אחרי פטירת בעלי, אני שומרת בקנאות על כל מערכת היחסים המשפחתית שהיתה, ונמנעת מכל חדירה ופריצה למערכת המשפחתי הראשונית שלי. מערכת היחסים הזאת וההפרדה המוחלטת מבחינה כלכלית, החופש והעצמאות שיש לכל אחד מאיתנו. אני חושבת שההבדל בינינו לבין זוגות שהתחתנו "בפרק ב' " זה שאנחנו לא מחויבים לעשות לא הכל ביחד, לא למען המשפחתיות. אנו חופשיים לחיות את המערכות הקודמות והמשפחתיות והחברתיות שלנו. אני מגיעה ממערכת עם הרבה מאוד מחויבות והמערכת שלי עם X שונה לחלוטין." מר X אישר בעדותו שאין בין בני הזוג כל התחשבנות לגבי הארוחות בבית ובמסעדות. מר X טען שאם הוא מצטרף לתובעת לאופרה והם משתמשים במנוי הזוגי שלה אז הוא משלם את מחיר הכרטיס - נציין שלא כך עלה מעדות התובעת. מר X העיד שעוד מאז 2002 עת היה נשוי לאשתו הראשונה החל לשלוח את בגדיו לכיבוס במכבסה והא ממשך לעשות כך גם היום. מר X העיד שבחתונת ביתה של התובעת ישתתפו גם ילדיו. עיקר טענות התובעת: עיקר טענתה של התובעת מתמצה בכך שלמרות שהיא ומר X גרים רוב השבוע למעט ימים בודדים בחודש בהם הוא ישן בדירתו שבקיבוץ, אין ביניהם כל שיתוף כלכלי ועל כן אינם מקיימים משק בית משותף. התובעת טוענת כי היא ומר X אינם מעוניינים בקשר כלכלי כלשהו ולראייה: יש להם חשבונות בנק נפרדים; לה ולמר X אין רכוש משותף; לכל אחד רכב משלו שהוא משלם את הוצאותיו; התובעת מכבסת לעצמה ומר X משתמש בשירותי מכבסה; כשהם נוסעים לחו"ל כל אחד משלם את הוצאותיו כאשר בד"כ התובעת רוכשת עבורם את הכרטיסים לטיול ומר X משלם לה על חלקו במזומן; התובעת מטופלת בקופת חולים בחיפה ואילו מר X מטופל במרפאה בקיבוץ אילון; בני הזוג מבלים יחד רק חלק מהחגים ביחד; כל אחד מבני הזוג משלם את חשבונות הדירה שלו בנפרד; בין התובעת למר X נערך הסכם ממון ולכל אחד מהם יש צוואה בה הוא מצווה את רכושו לילדיו הלא משותפים , מנישואיהם הקודמים. לחילופין, טוענת התובעת כי לא היה מקום ליצור לה חוב של קצבת שאירים החל מיום 01.11.2009 וזאת בהתבסס על עב"ל (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' וולקוביץ ([] פורסם ביום 04.11.2008) (להלן: "עניין וולקוביץ"). עיקר טענות הנתבע: הנתבע טוען כי התובעת הינה הידועה בציבור של מר X. הנתבע טוען כי הודעת התובעת בחקירה "אני וX מתגוררים באופן קבוע כשנה ושלושה חודשים" ובהמשך "אני מקווה שקשר ימשיך כך" מלמדת על קשר מתמשך ולא ארעי, על בסיס של אהבה, שלום ורעות כבני זוג הידועים בציבור. "ההפרדה הכלכלית" הנטענת ע"י הנתבעת אינה שוללת מעמד של "ידועים בציבור" שעה שהציבור רואים בהם כך. עוד הוסיף הנתבע כי "ההפרדה הכלכלית" הנטענת על פי הודעת התובעת לחוקר מטעמו היורדת לרמה של הפרדה בקניות מצרכי מזון לבית, כביסות והפרדה בהוצאות הינה מלאכותית. לאור העובדה שמר X הינו עו"ד במקצועו גרסת התובעת נראית כמתוכננת מראש בכוונה לשמר את זכותה לקצבת שארים. לטענת הנתבע מר X לא שיתף פעולה בחקירה ואף לא הומצאו כל המסמכים. דיון והכרעה: פקיעת זכאות לקצבת שאירים על פי הוראת סעיף 255(ב) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") זכאותה של אלמנה לקצבת שאירים פוקעת עם נישואיה: "(ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן - שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה; (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה." ידועה בציבור בסעיף 1 לחוק הוגדר המונח "אשתו" כך: "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". פסק הדין המנחה בהקשר זה הוא עב"ל (ארצי) 686/05 המוסד לביטוח לאומי נ' בוארון פינק ([] ניתן ביום 28.07.2007) שם נקבע כי יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין (להלן: "עניין בוארון"). בענייננו וכפי שפורט בחלק העובדתי, בני הזוג חיים יחדיו תחת קורת גג אחת, מבלים ביחד, מטיילים בחו"ל ביחד, הולכים לאירועים משפחתיים ביחד ומקיימים לטענת התובעת קשר של אהבה וחיבה (סעיף 3א. לסיכומי התובעת). עם זאת לטענת התובעת היא ומר X מקפידים על הפרדה כלכלית מוחלטת מסיבותיהם שלהם ולכן בהיעדר משק בית משותף כזה אין לראות בהם כידועים בציבור אשר הקשר ביניהם שולל את זכאות התובעת לקצבת שארים. הפסיקה הגדירה מיהי "הידועה בציבור" וקבעה מבחן כפול לצורך זיהוייה - עב"ל 288/08 אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי ([] ניתן ביום 06.04.2009): "באשר לכך יש לשים אל לב, כי הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו. וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האוביקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסוביקטיבי." בענייננו אין מחלוקת כי בין התובעת ומר X מתקיים המבחן הסובייקטיבי של הרצון לקשירת חיים משותפים יחד (סיכומי התובעת סעיף 3 א). נמשיך ונבחן האם מתקיים המבחן האובייקטיבי, קרי, האם מתקיים ניהול משק בית משותף. ביחס למונח "משק בית משותף" כבר נפסק בע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, פיסקה 8 (1989): " "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. מהו "משק בית משותף"? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון, בע"א 621/69 [1] הנ"ל, בעמ' 619: "...'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...'". היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש לבן-זוג חשבון נפרד." (ההדגשה שלי א.ש.ב.) בעב"ל 59/03 סבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד לט 640, 642 (2004) (להלן: "עניין סבן") - קבע בית הדין הארצי כי המערערת בתיק תוכר כידועה בציבור של אדם אתו ניהלה מערכת יחסים (לצורך הכרה בזכותה לקבל קצבת שאירים) וזאת למרות שכל אחד מהם שמר על דירתו ובשנים האחרונות לחייו לא פרנס המנוח את המערערת: "יש לזכור כי הקשר בין השניים לא נוצר בהיותם צעירים. המערערת ילידת 1932, הכירה את המנוח בשנת 1975 והקשר ביניהם כזוג נוצר בשנת 1983. מדובר באישה גרושה. עלינו להתאים את המשפט למציאות החיים." ובעמוד 643: "לבני-הזוג היו דירות בבניינים סמוכים. מעבר לכך הם חיו כזוג. בקשר מעין זה בגיל מבוגר סביר, וכך קורה תדיר שבני הזוג שומרים על שתי הדירות." ובהמשך בעמוד 644: "ראשית, חיים משותפים אין משמעותה בהכרח הטלת חובת הפרנסה של בן זוג אחד על משנהו, בוודאי לא בהכרח הגבר את האישה. והראיה, למנוח היה דרוש הכסף מהשכרת דירתו על-מנת לממן את בית ההורים. כאשר מדובר בזוג מתבגר ובקשר שני, הדבר בהחלט סביר ונהוג. עלינו לשקול את הנסיבות כולן ואת שינויי העתים. הגישה לצורות קשר לא קונבנציונליות, היינו, ללא נישואין, הפכה לגמישה." מן הכלל אל הפרט בהתאם להלכה שצוטטה לעיל, שאלת השיתוף/ההפרדה הכלכלי אינה רלוונטית לקביעה האם מדובר בבני זוג המקיימים או שלא מקיימים משק בית משותף. בהתאם להלכה כאשר מדובר בזוג מתבגר ובקשר שני סביר ונהוג שאין האחד בהכרח מפרנס את השני וכל אחד שומר על דירתו. יש להתאים את המשפט למציאות החיים. בענייננו, בני הזוג גרים ביחד, אוכלים ביחד, נוסעים יחדיו לחו"ל, מבלים בחגים ביחד עם משפחותיהם, משתתפים יחדיו באירועים משפחתיים. מר X מחזיק בדירת התובעת בגדים, נעליים ומברשת שיניים (עמ' 10 פרוטוקול 10.06.2013). בהתאם לעדותו של מר X הם מעולם לא בדקו האם עלות מצרכי המזון אותם רוכשת התובעת תואמת את מחיר הארוחות במסעדות אותם הוא משלם (עמ' 8-9 פרוטוקול 10.06.2013) ומכך שהתובעת משלמת את חשבונות הדירה בחיפה בה מתגוררים בני הזוג אנו למדים על כך שבני הזוג אינם מתחשבנים על כל שקל ובכך יש להעיד דווקא על שיתוף. כפי שצוין לעיל, גם התובעת העידה כי "לפעמים יש התחשבנות" ומכך אנו למדים שרוב הזמן או לפחות בחלק מהזמן אין בין בני הזוג התחשבנות. הטענה שבני הזוג מנהלים חשבונות בנק נפרדים ושומרים כל אחד על דירתו - אין בה כדי לשנות את הקשר ביניהם ואת היותם "ידועים בציבור" והרי, התובעת עצמה טוענת כי בינה למר X יש קשר של אהבה וחיבה (סעיף 3א. לסיכומי התובעת). למרות שלא השתכנענו שקיימת או יכולה להתקיים הפרדה כלכלית מוחלטת בין מי שבחרו לחיות יחדיו כזוג תחת קורת גג אחת הרי שגם אם נקבל את טענת ההפרדה הכלכלית הרי שבהתאם להלכה ההפרדה הנטענת אינה משנה את הגדרת התובעת ומר X כבני זוג הידועים בציבור. משכך הם פני הדברים אנו דוחים את תביעת התובעת וקובעים שאינה זכאית לקצבת שאירים. המועד לשלילת קצבת השארים על פי הלכת בוארון את המועד לפקיעת הזכאות יש לבחון על בסיס בחינת כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. לפי עדותה של התובעת הקשר בינה למר X החל בסוף שנת 2008. כבר באפריל 2009 יצאו בני הזוג לטיול משותף בחו"ל (פרוטוקול 10.06.2013 עמ' 3 שורה 27). בהתאם להודעת התובעת לחוקר מטעם הנתבע בני הזוג החלו לגור ביחד באופן קבוע מנובמבר 2009 באופן שתואר לעיל (נספח כתב תביעה). הנתבע, בהתאם להודעת התובעת עצמה התייחס למועד בו החלו בני הזוג לגור באופן קבוע כמועד ממנו יש לראות בבני הזוג כידועים בציבור. מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות המקרה. בני הזוג הכירו בסוף 2008, בילו יחדיו, טיילו יחדיו ולמדו להכיר איש רעהו. לאחר שנת היכרות עברו לגור יחד באופן קבוע ובכך הפכו את הקשר למחייב יותר וממועד זה ניתן לראות בנסיבות המקרה כידועים בציבור. כאמור לעיל, אנו דוחים גם את טענתה החלופית של התובעת בנוגע למועד ממנו נשללה ממנה קצבת השאירים. לאור המפורט לעיל - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור בפני בית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. אלמנות / אלמניםקצבת שארים