תביעת המערער להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה המותני כ"פגיעה בעבודה", כהגדרת מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, על פי עילת המיקרוטראומה (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר יצחק סרי ומר יוסף קרצ'ר; ב"ל 4128/09; ניתן ביום 23.4.13). רקע עובדתי 2. התשתית העובדתית הוסכמה בין הצדדים ופורטה בפסק דינו של בית הדין האזורי ולפיה - המערער יליד 1951; עובד כ-30 שנה בחברת הובלות של משאיות הן כעצמאי הן כשותף; מרבית זמנו עובד כמלגזן במחסן החברה; עבודתו מתבצעת לעיתים במשך 3 שעות ביום, לעיתים במשך 5 שעות ביום ולעיתים במשך 10 שעות ביום; העבודה מתבצעת במחסן סגור כאשר רצפת המחסן זרועה בשברי רעפים והמלגזה בעלת צמיגי הגומי קופצת עליהם; המערער נאלץ לסובב את ראשו לצדדים בתכיפות רבה תוך כדי נסיעה על המלגזה; המערער סובל מכאבי צוואר, אובחנה פריצת דיסק ובחודש מאי 2008 הוא נותח. 3. בית הדין האזורי מינה מומחה-יועץ-רפואי מטעם בית הדין אך בהמשך נפסלה חוות דעתו ותחתיו מונה ד"ר אלכסנדר רוזנטל, שנתבקש לחוות דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של המערער לבין הפגיעה שממנה הוא סובל בעמוד השדרה (להלן - "המומחה"). בחוות דעת מיום 30.6.11 חיווה המומחה דעתו בעניינו של המערער כפי שנתבקש (להלן - "חוות הדעת"). 4. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער בהסתמכו על חוות הדעת ובציינו כי המומחה קבע שהמערער סובל ממחלה ניוונית מפורשת של עמוד השדרה וכי לתנאי עבודתו לא היה קשר לעצם גרימת המחלה, אף שלא ניתן לשלול שתנאי העבודה החישו או החמירו את סבלו. פסק דין זה הוא מושא הערעור שבפנינו. 5. בערעורו טוען המערער כי מחוות הדעת יש ללמוד שהמומחה סבור כי אופי עבודתו זירז את התפתחות מחלתו והחיש, העצים והחריף את סבלו, וכי די בכך כדי להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה". 6. המשיב טוען כי לא די בכך שהמערער חש בכאבים במהלך עבודתו כדי להכיר בסבל שנגרם לו כ"פגיעה בעבודה". 7. במהלך הדיון בקדם הערעור הוצע לצדדים להפנות למומחה שאלת הבהרה בזו הלשון - "האם ניתן לומר שתנאי העבודה של המערער החמירו ו/או החישו את המחלה או את תסמיניה, להבדיל מהסבל, כך שאלמלא העבודה יתכן שמחלתו לא היתה מחמירה כלל או היתה מחמירה בקצב איטי יותר?" (להלן - "שאלת ההבהרה"). 8. ב"כ המוסד הסכימה להצגת שאלת ההבהרה. ב"כ המערער הסכים לכך אף הוא, אך ביקש להוסיף שאלות כדלקמן: א. האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו של המערער החמירו/החישו את מחלתו, כך שאלמלא העבודה יתכן ומחלתו לא היתה מחמירה כלל או היתה מחמירה בקצב איטי יותר? ב. בהתאם לאמור בחוות דעתך מיום 30.6.11 האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו גרמו להחמרת הכאבים מהם סובל? ג. בהתאם לאמור בחוות דעתך מיום 30.6.11 האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו גרמו להחמרת סבלו? לעמדת ב"כ המערער, יש להכיר בסבל ובכאב הנגרמים מתנאי עבודה כ"פגיעה בעבודה", זאת כעולה גם מפסק הדין בעניין בלס (עב"ל (ארצי) 211/08 בלס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.1.09, להלן - "עניין בלס"). 9. ב"כ המוסד התנגדה להצגת השאלות הנוספות וטענה כי אין לקבל את עמדת המערער שלפיה ניתן להכיר בכאבים כשלעצמם כנזק רפואי המהווה "פגיעה בעבודה". 10. ב"כ הצדדים הסכימו כי טענותיהם בכתב ובעל פה וכן החומר שבתיק ישמשו כסיכומים בכתב מטעמם, וכן הסכימו כי על יסוד אלה יינתן פסק הדין על ידי המותב. הכרעה 11. המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כהאי לישנא - "התובע סובל מתסמיני וסימני מחלת שלד ניוונית מפושטת של ע"ש. ממצאי בדיקות ההדמיה (MRI-CTׂ( מעידים על פגיעה שחיקתית מפושטת שהינה תהליך מתמשך המחמיר בהדרגה במשך השנים. מעבר לפגיעה הניוונית השלדית קיימת פגיעה עצבית פריפרית (פולינוירופטיה) מפושטת עם מרכיב דמילנטיבי (אובחן ב-EMG ואף באבחנה מבדלת של ממצא ב-MRI מח בשנת 2004). לדעתי, מדובר בפגימה שבבסיסה אינה קשורה לתנאי עבודת התובע אם כי תנאי עבודתו עלולים לגרום להחרפת תסמיניה. כלומר, עבודה בתנאים המתוארים עלולה לגרום להחמרת הסבל הרלבנטי וזאת ביחס לאדם אחר הסובל מפגימה דומה אך אינו נדרש לסוג זה של עבודה. תנאי העבודה אינם הגורם להתפתחות מחלת השלד הניוונית המפושטת של ע"ש. לא ניתן לשלול כי תנאי העבודה החישו את הופעת הסבל הרלבנטי שייתכן והיה מופיע בשלב מאוחר יותר בחייו של התובע. כפי שציינתי מדובר במחלה המתפתחת באיטיות לאורך שנים. הופעתה והתפתחותה לא הושפעו מתנאי עבודתו כמלגזן בתנאים שתוארו. אך, כפי שציינתי לא ניתן לשלול כי תנאי עבודתו החישו ואף העצימו את הסבל הנובע ממחלת השלד הניוונית המפושטת בע"ש." ׁׁׁׁ(הדגשה שלי - י.א.ש.) כאמור, טענתו העיקרית של המערער היא כי יש להכיר בכאבים עצמם כ"פגיעה בעבודה". אין לקבל טענה זו. כעולה מפסיקת בית דין זה, לרבות בעניין בלס שעליו מסתמך המערער - "... בתי הדין לעבודה הכירו בהחמרות של מצב תחלואתי קודם של העובד, הנובעות מתנאי עבודתו והגורמות לו למגבלות בעבודה ואף הפסקה מוחלטת שלו את העבודה." (עניין בלס, בסעיף 6(ג) לפסק הדין; הדגשה שלי - י.א.ש.). 12. בעניין בלס לא היתה מחלוקת כי המערער שם, כתוצאה מתנאי עבודתו והחמרה בכאבים, לא יכול היה להמשיך לעבוד באותם התנאים ונאלץ להפסיק את עבודתו. עוד נקבע כי תנוחת העבודה של המערער שם גרמה להחמרת הכאבים ולהחמרה במגבלות התפקודיות שלו בזמן העבודה. שונים הם פני הדברים בענייננו. כעולה מחוות הדעת, מחלת המערער היא מחלה ניוונית, שלא נגרמה מתנאי עבודתו אלא ממצב תחלואתי מתמשך. אמנם, על פי קביעת המומחה לא ניתן לשלול שתנאי העבודה החישו את הופעת הסבל או העצימו אותו, אך משאין מחלוקת כי המערער חזר לעבודתו לאחר הניתוח ומשלא הוכח כי למערער מגבלות תפקודיות בשל מחלתו, לא ניתן בשל הכאבים כשלעצמם להכיר במחלתו כב"פגיעה בעבודה" ודין טענת המערער בעניין זה להידחות. 13. לאור כל האמור, אין מקום להפנות למומחה את שאלות ההבהרה המבוקשות על ידי המערער. עם זאת, משהסכימו הצדדים להפנות למומחה את שאלת ההבהרה המפורטת בסעיף 7 לעיל, יוחזר התיק לבית הדין האזורי אשר יפנה למומחה את שאלת ההבהרה. 14. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. עמוד השדרההכרה בתאונת עבודה