ביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה, בטענה שלא צבר תקופת אכשרה נדרשת, וזאת בשל כך שלטענת הנתבע לא התקיימו בין התובע לבין מעסיקו - יחסי עובד-מעביד. (ראוי לציין שהניסוח שהנתבע נקט במכתבו לא נמנע מלהשתמש במונח "מעסיק" לגבי "מעסיקו" של התובע, אך מהקשר הדברים ברור שהנתבע לא הודעה שהתובע עבד אצל "מעסיק"). כנגד כך הוגשה התובענה שבפנינו. 2. בכתב התביעה, טען התובע כי הוא עבד אצל בנו, מר אבי קורן (שייקרא להלן: "אבי"), בעסק ששמו: "א. קורן אחזקות", בעבודה משרדית, וקיבל משכורת כאמור בתלושי המשכורת שהוצאו לו. לטענת התובע, העבודה לא נעשתה במסגרת של "עזרה משפחתית" בלבד, אלא במסגרת של יחסי עובד-מעביד. 3. הנתבע, בכתב הגנתו, הכחיש את קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אבי, וטען כי התובע לא היה מבוטח בביטוח אבטלה וכי לכן - הוא אינו זכאי לדמי אבטלה. אלה העובדות 4. אבי הוא הבעלים של עסק ששמו "א. קורן אחזקות". העסק נותן שירות למטבחים מוסדיים. העסק הוקם על ידי אבי בעצמו, בלא מעורבות של התובע. 5. במהלך שנות העבודה הראשונות של העסק, לא הועסקו בו עובדים כלל. אבי ביצע את כל העבודות הפיזיות במטבחים של הלקוחות, ובנוסף לכך הוא עסק בענייני האדמיניסטרציה של העסק; ניהול החשבונות, הקשר עם הלקוחות (לרבות גביית תשלומים מהם) ועם הספקים, הקשר עם הבנקים ורואה החשבון וכד'. בענייני האדמיניסטרציה, נעזר אבי על ידי אשתו שסייעה לו. 6. במהלך השנים, רבתה כמות העבודה בעסקו של אבי, כך שהיה לו זמן מועט יותר לאדמיניסטרציה. במקביל, התעוררו גם קשיי גביה מחלק מלקוחות העסק והיה צורך לעסוק זמן רב יותר בגביית תשלומים מהלקוחות. לאבי ולאשתו יש 3 ילדים (הקטנה בהם נולדה בשנת 2007), ואשתו של אבי לא היתה מעוניינת להרחיב את מידת הסיוע שהיא סייעה לאבי בניהול העסק. לפיכך, סיכם אבי עם אביו (התובע) על כך שהתובע יתחיל לעסוק בעבודות האדמיניסטרציה בעסקו של אבי, תמורת שכר חודשי. 7. אכן, בינואר 2010, החל התובע לבצע את העבודות האמורות. התובע היה בקשר עם לקוחות של עסקו של אבי (לרבות בענייני גביית תשלומים מהם), היה בקשר עם ספקים, היה בקשר עם רואה החשבון, קיבל זכות חתימה בחשבון העסקי בבנק והיה בקשר עם הבנק. 8. התובע הוא תושב בית שאן, ואבי הוא תושב נצרת עלית. את מרבית העבודה בעבור עסקו של אבי, ביצע התובע מביתו בבית שאן, אך אחת לשבוע, בימי שלישי, הוא בא לנצרת עלית לקחת את הניירת המתאימה. 9. לצורך עבודתו בעסקו של אבי, כתב התובע גם רישומים בכתב ידו, והם נמצאים בעסקו של אבי והוצגו בפני חוקר הנתבע שגבה הודעה מאבי. 10. התובע השקיע בעבודתו מספר שעות (3-4 שעות) בממוצע בכל יום עבודה (5 ימים בשבוע), וכן השקיע נסיעה (במכוניתו של התובע) מבית שאן לנצרת עלית ובחזרה, בתדירות של לפחות אחת לשבוע. אבי שילם לתובע משכורת חודשית גלובלית (בשנת 2010 המשכורת היתה בסך 2,000 ₪ והחל בינואר 2011 היא - הועלתה לסך של 2,200 ₪) וכן החזר הוצאות רכב בסך 500 ₪ לחודש. התשלומים שולמו בצ'קים שנמשכו מחשבון עסקו של אבי והופקדו בחשבון הפרטי של התובע ושל אשתו. 11. במהלך תקופת עבודתו של התובע בעסקו של אבי, נערך רישום בדבר ימי חופשה שהתובע ניצל. 12. בתחילת שנת 2011, היתה ירידה בהכנסות העסק של אבי. אבי התקשה להמשיך לשלם לאביו את המשכורת המוסכמת. גם הצורך בעבודתו של התובע - פחת. לפיכך, פיטר אבי את התובע מעבודתו אצלו בסוף חודש מרץ 2011. אבי שילם לתובע, ביחד עם המשכורת האחרונה, גם פיצויי פיטורים וגם פדיון חופשה על יתרת החופשה הבלתי מנוצלת ופדיון דמי הבראה. 13. לאחר הפסקת עבודתו של התובע בעסקו של אבי, סייעו התובע ואשתו לאבי בעבודות האדמיניסטרציה של העסק, בלא לקבל שכר. היקף הסיוע של התובע ושל אשתו לאבי, היה נמוך יותר מאשר היקף העבודה של התובע בזמן שבו הוא קיבל משכורת מאבי. קיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אבי 14. ההלכה הפסוקה מחייבת לבחון בקפידה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה. על כן, צדק הנתבע בכך שסבר שיש לבחון לעומק את שאלת קיום יחסי העבודה בין התובע לבין בנו. אלא שלדעתנו, מסקנתו של הנתבע - אינה נכונה. לדעתנו, גם בחינה מוקפדת של העובדות אמורה להביא למסקנה שהיו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אבי. 15. ההקפדה היתרה הנדרשת, אמורה להביא בחשבון קיומן של אינדיקציות לקיום יחסי עובד-מעביד, כגון - תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן (תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיוצ"ב), סדירות העבודה, ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד. 16. בחינת העניינים האמורים ביחסים שהיו בין התובע לבין אבי בתקופה שמינואר 2010 ועד מרץ 2011, מביאה למסקנה שנכון לקבוע שהיו יחסי עובד-מעביד ביניהם, ולא רק "עזרה משפחתית" רגילה. התובע עבד באופן סדיר, מספר שעות ביום (בממוצע) מספר ימים בשבוע. השכר היה שכר סביר ביחס להיקף העבודה. התובע קיבל את שכרו בפועל. הצ'קים הופקדו בחשבונו. אבי נשא בהוצאות הנסיעה של התובע בסכום סביר (ביחס לנסיעה בתדירות של לפחות אחת לשבוע מבית שאן לנצרת עלית ובחזרה). נערך רישום של ימי החופשה השנתית. עם פיטוריו של התובע, הוא קיבל פיצויי פיטורים, פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה. 17. העובדה שלאחר סיום העבודה מקבל אבי סיוע מסויים משני הוריו, אינה שוללת את העובדה שהיו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אבי בתקופה שעד מרץ 2011. היקף הסיוע משני ההורים נמוך יותר מהיקף העבודה של התובע בעת ששולמה לו משכורת והוא עבד באופן סדיר. 18. אשר על כן, נכון לקבוע כי בתקופה שמיום 1/1/10 ועד יום 31/3/11, היו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אבי (ואין כלל צורך להיזקק לבחינת ההגדרה המרחיבה של המונח "עובד" ביחס לקרוב משפחה, שמצויה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). לסיכום 19. משמצאנו כי בין התובע לבין אבי התקיימו יחסי עובד-מעביד, שהחלו ביום 1/1/10 והסתיימו עם פיטורי התובע ביום 31/3/11, הרי שהתובע צבר תקופת אכשרה מספקת לשם קבלת דמי אבטלה. מאחר שזו היתה המחלוקת בין הצדדים, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובע זכאי לדמי אבטלה. 20. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,130 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם הוא לא ישולם לפני כן. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. ביטוח לאומידמי אבטלה