צו המורה לביטוח לאומי להימנע מקיזוז קצבאות המערערת בגין מענק הפטירה שהופקד בחשבון בעלה המנוח, וכן נמחקה תביעתה של המערערת בעניין פיצוי בגין איחור בתשלום מענק הפטירה. עיקר העובדות וההליך בבית הדין האזורי: 2. המערערת, אלמנתו של המנוח יעקב בידאני ז"ל, שהלך לעולמו ביום 21.6.10, הגישה לבית הדין האזורי ביום 13.9.11 תביעה בגין תשלום מענק פטירה באיחור, אי עדכון תשלומים בהפרשי הצמדה כדין, השבת סכומים שנוכו מקצבת שאירים, ובקשה להורות למוסד כי אין לו זכות ניכוי או קיזוז כספים מקצבת השאירים. בכתב התביעה נטען כי מענק הפטירה הופקד תחילה בחשבון המנוח, ולאחר מכן הופקד בחשבונה של המערערת באיחור וללא הפרשי הצמדה בסך 153.5 ₪. עוד נטען כי המוסד ניכה מקצבת השאירים שלה בחודשים נובמבר ודצמבר 2010 סך כולל של 794 ₪ שלא כדין. בכתב ההגנה טען המוסד כי מענק הפטירה הופקד בחשבונה של המערערת ומדובר בתשלום אוטומטי ולא היתה רשלנות בעניין. עוד נטען כי בינואר 2011 ניתנה הוראה להקפיא את הקיזוזים שבוצעו בחודשים נובמבר ודצמבר 2010 מקצבת השאירים, וכי קיזוז שבוצע ביוני 2011 מקורו בטעות. 3. ביום 3.1.12 הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני שיורה למוסד להימנע מלבצע ניכויים מקצבת השאירים ולהשיב ניכויים שבוצעו לאחר הגשת התביעה. על פי הטענה, המוסד ניכה מקצבת השאירים בנובמבר 2011 סך של 434 ₪ שהוחזר לה, ולאחר מכן נוכו 1,663 ₪ מדמי אבטלה שמגיעים לה בגין חודש נובמבר 2011 ו-434 ₪ בגין קצבת שאירים לחודש דצמבר 2011. לאחר מכן ניתנה הודעה לפיה הושב למערערת ביום 13.1.12 סך של 434 ₪. ביום 19.1.12 ניתן צו המורה למוסד לחדול מניכוי כלשהו מהקצבאות להן זכאית המערערת עד להחלטה בתיק העיקרי. ביום 29.1.12 הודיע המוסד כי הסכומים שקוזזו ממועד הגשת התביעה הושבו במלואם למערערת. עוד נטען כי המערערת היא היורשת של עזבון בעלה המנוח ולכן היא זכאית לכספים בחשבונו ובכלל זה למענק הפטירה ששולם בטעות לחשבונו, ובנסיבות אלה שולם לה למעשה המענק פעמיים ומכאן הקיזוז. 4. ביום 1.2.12, בסיום דיון, ניתנה החלטה לפיה אין מקום לבקשה לסעד הזמני, ובאשר לתביעה העיקרית המוסד יודיע האם הועבר ההפרש בסך 434 ₪ שקוזז מקצבת האבטלה והאם הוחזר הסך של 1,228 ₪ אשר נדרש בכתב התביעה. בהודעת המוסד מיום 28.2.12 נכתב כי מבירור מקיף עולה כי מהסכומים שקוזזו מקצבת השאירים של המערערת טרם הוחזר סכום של 1,228 ₪ (397 + 397 + 434) וניתנה הוראה לסניף לשלם סכום זה למערערת בצירוף הפרשי הצמדה של 23 ₪. כמו כן נכתב כי מענק הפטירה היה אמור להשתלם ביולי 2010 והפיצוי בגין האיחור בתשלום עומד על 99 ₪. על כן משהושלם הבירור הסכומים יושבו למערערת ואין עוד טעם בתביעה. המערערת טענה בתגובה כי שיעור ההצמדה על מענק הפטירה עומד על 153.5 ₪, וכי לא הושב לה סך של 434 ₪ שנדון בבקשה לסעד זמני. ביום 21.3.12 הגישה המערערת בקשה להשבת צו המניעה הזמני על כנו בטענה כי טרם הושבו מלוא הניכויים, וכי ביום 20.3.12 שוב בוצע קיזוז בסך 1,514 ₪ מדמי האבטלה המשולמים לה עבור חודש פברואר 2012. המוסד הודיע בתגובה כי מייד עם קבלת ההודעה ניתנה הוראה לתשלום מקדמה כנגד הקיזוז שבוצע, וכי ב"כ המוסד תפעל לתיקון התקלה. בהמשך ניתנה הודעה נוספת מטעם המערערת לפיה נוכו מחשבונה 1,614 ₪ מדמי האבטלה עבור חודש מרץ 2012. 5. בפסק הדין של בית הדין האזורי מיום 24.4.12 נקבע כי המוסד, בשל הוראה אוטומטית ממוחשבת, מקזז בפועל מקצבאות האבטלה של המערערת סכומים בגין מענק הפטירה ומחזירם מיד לאחר דרישה, ואין לתת יד להתנהלות כזו של המוסד מדי חודש. לכן ניתן צו המורה למוסד להימנע מקיזוז קצבאות המערערת בגין מענק הפטירה, וסכומי הקיזוז שטרם הוחזרו, לרבות הסך של 434 ₪ שהצדדים היו חלוקים עליו, יוחזרו למערערת בתוך 10 ימים. באשר לפיצוי בגין האיחור בתשלום מענק הפטירה נקבע כי הפיצוי שולם כדין. בנוסף נקבע כי המוסד ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. מכאן הערעור שלפנינו. 6. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991. עיקר טענות הצדדים בערעור: 7. ב"כ המערערת טען בכתב הערעור כי בניגוד לקביעה בפסק הדין המוסד אינו משיב מיידית את הסכומים אותם קיזז, ולכן מבקש לקבוע כי הניכויים לא הוחזרו מיידית אלא הם חזרו על עצמם במשך כשנה וחצי. לטענתו, המוסד פעל במשך כל התקופה הרלוונטית בחוסר תום לב ובחוסר סבירות. עוד טוען כי לא היה מקום לקבל את טענות המוסד בדבר שיעור הפרשי ההצמדה המגיעים בגין תשלום מענק הפטירה באיחור. כמו כן נטען כי סכום זה עדיין לא שולם למערערת. עוד נטען כי במועד מתן פסק הדין המוסד היה חייב למערערת סך כולל של 4,971 ₪ לפי הפירוט הבא: 1,228 ₪ בגין הניכויים הנדרשים בתביעה העיקרית בתוספת הצמדה; 153.5 ₪ בגין עדכון הצמדה על תשלום מענק הפטירה באיחור; 434 ₪ בגין יתרת הניכויים הנדרשים בבקשה לסעד הזמני; 1,514 ₪ בגין ניכוי מדמי אבטלה לחודש פברואר 2012 ו-1,614 ₪ בגין ניכוי מדמי אבטלה לחודש מרץ 2012. מתוך הסך הכולל, המוסד שילם ביום 9.5.12 סך של 2,891 ₪ ולכן נותר עליו לשלם את היתרה בסך של 2,080.24 ₪. עוד נטען כי המוסד לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. כן נטען כי יש לחייב את המוסד בהוצאות לדוגמה. 8. לאחר שהוגש כתב הערעור, הגיש ב"כ המערערת הודעה לפיה גם לאחר הגשת הערעור המשיך המוסד לבצע ניכויים מקצבאות המערערת ואלה הוחזרו אליה לאחר שהוגשו תלונות לגורמים שונים, הועבר לחשבונה של המערערת ביום 16.11.12 סך של 1,972 ₪, כך שנותרה יתרה להחזר בסך 314.24 ₪. כמו כן, בהמשך הדברים ולאחר התחשבנות נוספת, הועבר לחשבון המערערת ביום 14.1.13 סך של 293 ₪, וכמו כן שולמו ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי. בנסיבות אלה, מודיע ב"כ המערערת כי הסכומים לגביהם טען בכתב הערעור שולמו, ונותר להכריע בטענות לגבי אופן התנהלות המוסד ובטענה שיש לחייב את המוסד בהוצאות לדוגמה. 9. המוסד מנגד, מודה כי בטיפול בעניינה של המערערת חלו מספר תקלות: פסק הדין לא בוצע בהתאם ללוח הזמנים שקצב בית הדין האזורי כך שבוצעו עוד קיזוזים מגמלאות המערערת, והחזר הקיזוזים ותשלום הוצאות המשפט נעשו גם הם באיחור. המוסד טוען כי טענות המערערת אינם מהווים עילת ערעור ולכן דין הערעור להידחות על הסף. 10. בהשלמת טיעוניו מדגיש שוב ב"כ המערערת את טענותיו בעניין התנהלותו של המוסד וטוען כי יש לפסוק במקרה זה הוצאות לדוגמה. בהשלמת טיעוניו, המוסד מציין כי נעשתה בדיקה חוזרת בעניינה של המשיבה ונמצא כי היא זכאית להפרש חישוב ההצמדה למענק הפטירה בסך 100 ₪, שיועבר למערערת בימים הקרובים. דיון והכרעה: 11. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים ולהשתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי ולאחר הגשת הערעור שלפנינו, אנו סבורים כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לקבלת הערעור כך שייפסק סכום נוסף על סכום ההוצאות שנפסקו לטובת המערערת בבית הדין האזורי, כך שהמוסד ישלם לה סך של 7,500 ₪ נוספים. השתלשלות העניינים, כפי שפורטה לעיל, מגלה תמונה מטרידה של תקלה ארוכה ומתמשכת בטיפול בעניינה של המשיבה במוסד לביטוח לאומי, זאת מבלי שהוצג לכך כל טעם סביר, וחרף העובדה שהעניין כבר הובא לפתחו של בית הדין האזורי ולווה על ידי המחלקה המשפטית של המוסד. גם אם מדובר בניכויים שבוצעו באופן אוטומטי על ידי מערכת ממוחשבת, אין כל הצדקה לכך שגם לאחר שניתנות החלטות שיפוטיות המורות למוסד לביטוח לאומי להימנע מביצוע הניכויים מקצבאותיה של המערערת, מתבצעים ניכויים כאלה באופן חוזר ונשנה, וגם לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין האזורי ולאחר הגשת הערעור. ויודגש, כי כבר המוסד טען בבית הדין האזורי כי כבר ביום 19.1.12 ניתנה החלטה שמורה למוסד להימנע מביצוע קיזוזים מקצבאות המערערת. בפועל, וכפי שסוכם מפירוט ההליכים שהגיש המוסד לביטוח לאומי בערעור, המוסד ביצע מאז אותה החלטה שישה ניכויים שונים מקצבאות המערערת, שסכומם הוחזר בסופו של דבר. אין ספק כי התנהלות זו של המוסד והתקלות הרבות שהתגלו בטיפול בתיק גרמו למבקשת, שהינה אלמנה מבוגרת, לעגמת נפש רבה ולצורך של בא כוחה לפנות למשיב שוב ושוב על מנת לתקן את המעוות, ואף לפנות בתלונות נגד התנהלות המוסד לגורמים חיצוניים. נסיבות אלה מצדיקות בעינינו, את הגדלת סכום ההוצאות שנפסקו לטובת המערערת בבית הדין האזורי. 12. סוף דבר: הערעור מתקבל כך שהמוסד ישלם למערערת, בנוסף על הנפסק בבית הדין האזורי, הוצאות בסך של 7,500 ₪ שישולמו למערערת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. מענק פטירהמענקקיזוזצוויםביטוח לאומי