עבדה כסייעת לגננת פוטרה בטענה שהיא מונתה ללא מכרז

עבדה כסייעת לגננת פוטרה בטענה שהיא מונתה ללא מכרז ועל בסיס הוראותיו של מר ישראל שפיצר - מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות, אשר חייב את הרשויות להפסיק את עבודתם של העובדים שהתקבלו ללא מכרז כדין החל משנת 2000 (להלן: "הנחיית שפיצר"). התובעת הייתה בסוף הריון במועד הפיטורים. היא הגישה תביעה כנגד הפיטורים, יחד עם בקשה לצו מניעה זמני, שהתנהלו בפני מותב בראשות של כב' השופט חיים ארמון, בתיק ס"ע 21370-09-10. ביום 21.9.2010 כב' השופט ארמון נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים וקבע כי פיטורי התובעת בטלים (להלן: "פסק הדין של השופט ארמון"). התובעת ילדה בשעה טובה ביום 21.9.2010. ביום 8.12.2010 היא הגישה תביעה בתיק 12883-12-10, בה טענה שלא קיבלה שכר מהנתבעת לאחר חודש 9.09 וביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבור התקופה שמחודש 10.09 ועד הלידה. כן, נטען כי הנתבעת סירבה למלא טפסים למוסד לביטוח לאומי כדי שהתובעת תוכל לקבל דמי לידה ובכך נגרם לה נזק. לאחר מכן, בחודש יולי 2011, הגישה התובעת תביעה נוספת, בתיק סע 34311-07-11, תביעה שתוקנה לאחר הדיון המוקדם שהתקיים בפני הרשם מוסטפא קאסם. באותה תביעה ביקשה התובעת לחייב את המועצה בפיצוי בגין פיטורים בתקופת ההיריון, בהתאם להוראות חוק עבודת נשים - תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוווין הזדמנויות בעבודה"). בנוסף, דרשה התובעת תשלום שכר וזכויות סוציאליות המגיעות לה בגין כל התקופה עד להגשת התביעה. התובעת טענה בתביעתה כי מונתה עוד בשנת 2000 על פי מכרז שנערך כדין וכי על אף פסק הדין של השופט ארמון אשר ביטל את הפיטורים - היא לא הוחזרה לעבודה. בשל כך היא זכאית לפיצוי בגובה שכר עבור כל התקופה ופיצוי על פיטוריה בניגוד לחוק, עת הייתה בחודש התשיעי להריונה. שתי התביעות של התובעת אוחדו והתנהלו בהתאם. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן שהתובעת התקבלה לעבודה ללא מכרז וללא אישור נחיצות למשרתה. היא עבדה בשירות הנתבעת בפועל עד לחודש נובמבר 2009, אז השתלטו אנשים מכפר טבאש על הגן בו עבדה התובעת, סילקו הגננות והעוזרות ושיבצו עובדות אחרות במקומן. במצב זה, ביקשו התובעת ועוזרת גננת אחרת לצאת לחופשה ללא תשלום ובקשתן אושרה. הנתבעת טענה שהיא פעלה בהתאם להנחיית שפיצר וביום 19.7.2010 התכנסה ועדת שימוע אך התובעת לא הגיעה והסתפקה במכתב לפיו היא התקבלה במכרז. הנתבעת פנתה למשרד הפנים וביקשה לאשר שבע משרות של עוזרות גננות, שאכן אושרו. ביום 18.3.2010 התכנסה ועדת מכרזים ונבחרו שבע עוזרות גננת. התובעת לא הגישה מועמדות למכרז ולכן לא הייתה בפני הנתבעת ברירה אלא לזמן את התובעת לשימוע שלאחריו הוחלט על פיטוריה, החלטה שכנגדה ניתן פסק דינו של השופט ארמון. לאחר מכן, יצאה התובעת לחופשת לידה, ומאז נותק כל קשר בינה לבין הנתבעת. לדברי הנתבעת, התובעת אינה זכאית לשכר הנדרש בגין התקופה שבה לא עבדה. כמו-כן, לטענת הנתבעת, התובעת לא זכאית לפיצוי בגין אפליה מאחר שנסיבות סיום העבודה אינן מזכות בפיצוי כלשהו. 3. לאחר שתוקנו כאמור כתבי הטענות ואוחד הדיון בשני התיקים, בדיון אשר התקיים בפני כב' הרשם מוסטפא קאסם ביום 22.9.2011 נוסחו פלוגתאות כדלקמן: - אין חולק כי התובעת החלה את עבודתה בשירות הנתבעת בחודש ספטמבר 2000. אין חולק כי התובעת שהתה בחופשת לידה החל מיום 21.9.10 ולמשך 3 חודשים. אין חולק שהחל מינואר 2010 התובעת לא עבדה בפועל ולא עובדת בנתבעת מאז ועד היום. אין חולק ששכרה הקובע של התובעת עומד על סך 4,250 ₪ ברוטו (כולל הכל למעט הפרשות פנסיוניות). 4. ראיות שנשמעו בדיון הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת, ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתה. מטעם הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון מר זידאן כעביה, יו"ר המועצה החל מחודש 11.08 (להלן: "ראש המועצה"). לאחר ישיבת ההוכחות הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה. 5. פיטוריה של התובעת לפי תצהירה של התובעת, אשר כאמור לא נחקרה בחקירה נגדית ולכן ניתן לראות את הצהרותיה כאילו לא נסתרו, היא התקבלה במכרז כדין בחודש 8.2000, רואיינה על ידי מנהל מחלקת החינוך במועצה, נציגת משרד הפנים ונציג ציבור. היו עוד מתמודדות והיא נבחרה לתפקיד. אין ברשות התובעת מסמכים באשר לזכייתה במכרז. מסיבות לא ידועות ולא מובנות תיקה האישי של התובעת לא אותר אצל הנתבעת, למרות בקשותיו של ב"כ התובעת לעיין בו. ראש המועצה התייחס בתצהירו למינויה של התובעת - לגרסתו היא מונתה שלא על פי מכרז כדין ולכן, נדרש יישום של הנחיית שפיצר ופיטורי התובעת. אולם, אנו סבורים כי לאור פסק הדין של השופט ארמון - טענות אלה כבר אינן רלוונטיות להכרעתנו. פסק דינו של השופט ארמון מיום 21.9.10 (במקרה, אותו יום שבו ילדה התובעת) הינו פסק דין חלוט שאישר את הסכמת הצדדים והורה על ביטול פיטורי התובעת מחודש אוגוסט 2010 שהיו על בסיס הנחיית שפיצר ואי קבלת התובעת לעבודה דרך מכרז. בעת הפיטורים הייתה התובעת בהריון מתקדם והנתבעת פיטרה את התובעת מבלי לקבל היתר מטעם הממונה על עבודת נשים, בהתאם להוראות חוק עבודת נשים. בשל כך, סביר להניח, הסכימה הנתבעת שהפיטורים מבוטלים. המשמעות המעשית של ביטול הפיטורים היא שהתובעת הייתה צריכה לחזור לעבודה בתום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים - בפועל התובעת לא חזרה לעבודה עד היום. אין הנתבעת יכולה לחזור ולטעון לגבי תקינות הפיטורים (כדבריה תוך יישום הנחיית שפיצר) שבוטלו בפסק דין חלוט. לכן, כל טענה אשר מסתמכת על ההחלטה לפטר את התובעת שהתקבלה לפני פסק הדין של השופט ארמון נוגדת את העיקרון של מעשה בית דין ואף מצביעה על חוסר תום לב של הנתבעת. מיותר לציין כי לא התקבלה החלטה חדשה לגבי פיטורי התובעת על בסיס הנחיית שפיצר לאחר התקופה המוגנת. טענת הנתבעת היא כי התובעת לא חזרה לעבודה ו"נעלמה" לאחר שסיימה את חופשת הלידה שלה - קרי, שהתפטרה. מועד ההתפטרות הנטען הוא בוודאי לאחר תום חופשת הלידה, שהייתה עד לסוף שנת 2010 ולכן, אין כל רלוונטיות לאישורים לחופשה ללא תשלום - שהוצאו באופן חד צדדי על ידי הנתבע (ת/1 ו-ת/2) ב- 17.1.2010 ו- 11.2.2010. התובעת הצהירה בתצהירה שלאחר חופשת הלידה היא לא הוחזרה לעבודה, למרות פסק הדין של השופט ארמון ולמרות שרצתה בכך. בעניין זה העיד ראש המועצה כי בקשות התובעת לצאת ל"חופשה ללא תשלום" היו בפני מנהל מחלקת החינוך, שמכהן באותו תפקיד גם היום ועל אף זאת הוא לא הוזמן להעיד (ראו ע' 10, ש' 23-28 וע' 11, ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון). במאמר מוסגר נציין כי תמוה ביותר שתיקה האישי של התובעת, שבו אמורה להיות בקשת התובעת לחופשה וייתכן אף מסמכים המצביעים על דרך קבלתה לעבודה "נעלם" - לא נמצא למרות החיפוש שנערך, לדברי ראש המועצה, על ידי מנהל מחלקת החינוך ומזכיר המועצה (ראו ע' 11 לפרוטוקול הדיון). התנהלותה של המועצה בכל הנוגע לתובעת היתה בלתי סבירה (בלשון המעטה). ראש המועצה ידע כי הפיטורים בוטלו על פי פסק דינו של השופט ארמון והתוצאה הנובעת מכך היא חובתה של הנתבעת להחזיר את התובעת לעבודה - כאשר אם הייתה רוצה המועצה להפעיל את הנחיית שפיצר בעניינה של התובעת, עליה היה לקבל החלטה חדשה על סיום עבודתה לאחר תום התקופה המוגנת. הנתבעת לא פעלה כך ולא כיבדה את פסק הדין של השופט ארמון. כך, אמר ראש המועצה בחקירתו בדיון: "ש. ולכן אחרי הפיטורין של מכתב שפיצר לא עשית בעצמך ולא נתת הוראה לאחרים לנסות להחזירה לעבודה כי מבחינתכם היא מפוטרת, לאור תשובתך הקודמת. ת. נתנת לה הזדמנות לגשת למכרזים... ש. חוזר על השאלה. ת. אני אישית לא ניסיתי להחזיר אות הלעבודה. ש. וגם לא נתת הוראה לשאול איפה היא שתחזור מיד לעבודה ולכן מבחינתכם היא מפוטרת. ת. אין לי תשובה. לא נתתי הוראה להחזיר אותה לעבודה, לא זכור לי שנתתי הוראה". (ראו ע' 17 ש' 8-15 לפרוטוקול). כך, המסקנה היא שהנתבעת לא פעלה ליישום פסק הדין, לא הציעה לתובעת לאחר תום חופשת הלידה לחזור לעבודתה הקודמת, כפי שהיתה צריכה ואף לא הציעה לה עבודה אחרת כלשהי. טענת הנתבעת לפיה התובעת "נעלמה" וזנחה את העבודה היא טענה תמוהה אשר לדעתינו הומצאה לצורך המשפט בלבד. התובעת ניהלה הליך משפטי כנגד הפיטורים, שבו הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. כמו-כן, כבר בחודש דצמבר 2010 הוגשה תביעה לתשלום שכר, שהיא אחת התביעות שמתנהלות בפנינו. כך שלא הייתה שום מניעה לנתבעת לפנות אל התובעת באמצעות בא כוחו או בדרך אחרת, לדרוש ממנה לחזור לעבודה ולהזהיר אותה בפני תוצאות סירובה. אם כך, אין אנו מאמינים לגרסת הנתבעת לפיה התובעת עזבה את העבודה. משנקבע - בפסק דין חלוט של השופט ארמון - כי פיטורי התובעת מבוטלים, ולא התקבלה החלטה אחרת, לא נותקו יחסי עובד-מעביד והתובעת ממשיכה להיות "עובדת" של הנתבעת עד היום. על כן, יש לבחון את הסעדים להם זכאית התובעת. 6. סעדים ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה כי אין בתביעות שבפנינו דרישה לצו עשה, וטענתה נכונה. אולם, החזרה לעבודה של התובעת נובעת מן פסק הדין של השופט ארמון, אשר הורה על ביטול פיטוריה. לאור מסקנתנו לעיל באשר למעמד התובעת כ"עובדת", היא זכאית לשכר עבודה ולזכויות סוציאליות בגין כל התקופה מאז שהופסק תשלום השכר ועד היום - כפי שמבוקש בכתב התביעה המתוקן. בהתאם להודעה שהוגשה מטעם התובעת, ולא נסתרה, השכר האחרון ששולם לתובעת היה בגין חודש אוקטובר 2009, היה תשלום בחודש 6.2010 "ככל הנראה מדובר בדמי הבראה" - ראו הודעה מיום 19.9.12. על כן, זכאית התובעת לתשלום שכר עבודה בסך של 4,250 ₪ לכל חודש החל מחודש נובמבר 2009 ועד היום - למעט תקופות בגינן קיבלה התובעת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי. כמו-כן, זכאית התובעת לתשלום הפרשות לפנסיה וזכויות נלוות אחרות (דמי הבראה, דמי ביגוד) בגין כל התקופה הנ"ל. ב"כ התובעת ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר שלא שולם בגין התקופה עד הלידה ובאשר לתקופה שבה התובעת לא הוחזרה לעבודה, לאחר חופשת הלידה שלה. ב"כ התובעת העמיד את התביעה על סך של 240,249.99 ₪ - שכר בגין 31 חודשים בתקופה של שלוש שנים, חישוב שנערך בהתאם למכתב מטעם משרד החינוך, לפיו השכר השנתי הכולל הוא בסך 93,000 ₪ . אולם סכום זה הוא גבוה מן הסכום שנדרש בגין שכר וזכויות סוציאליות - 4,250 ₪ שכר בתוספת 1,275 ₪ - 5,525 ₪ לחודש, קרי, 66,300 ₪ לשנה. לכן, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 171,275 ₪ על כל התקופה - מאז שהפסיקה התובעת לקבל שכר (31 חודשים). 7. פיצוי על פי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשל פיטורים תוך אפליה פסולה התובעת טענה כי פיטוריה היו על רקע "העדפה פוליטית כמו גם על רקע ההריון". אכן, הוסכם כי הפיטורים (היחידים) של התובעת היו כאשר היא הייתה בסוף הריונה, ולכן בוטלו בפסק הדין של השופט ארמון. הסעד של פיצוי בגין נזק לא ממוני, כפי שנדרש בכתב התביעה המתוקן, הוא סעד אשר נובע מאותה עילה שבגינה התנהלו ההליכים הקודמים, אשר הסתיימו בפסק דין מוסכם. באופן עקרוני, כל עוד מדובר בסעד אשר נובע מאותה עילה, על התובעת היה לבקש היתר לפיצול סעדים. בקשה זו לא הוגשה אך הנתבעת לא העלתה על כך שום טענה ומדובר בעניין פרוצדוראלי שלא על בית הדין להעלות מיוזמתו. לפיצוי בגין נזק לא ממוני היבט עונשי - להעניק סנקציה למעסיק שפועל כלפי עבדיו באפליה פסולה, בנוסף למטרה הרתעתית. אולם, במסגרת התיק שבפנינו לא התבררו הנסיבות שהביאו את ההחלטה לפטר את התובעת - פיטורים שהיו נושא לדיון בתיק שהסתיים בפסק הדין של השופט ארמון. אמנם לא ראינו לנכון לדון בטענותיה של הנתבעת לגבי הפיטורים שבוטלו לאור העקרונות של מעשה בית הדין, אך כן ניתן להתייחס לטענות בהקשר לדרישה לפיצוי על התנהגות מפלה. הנתבעת העלתה כאן טענות באשר לצורך להסדיר את העסקת העובדים שהתקבלו ללא מכרז כדין - כאשר התובעת טענה וטענותיה כאמור לא הוסתרו, שהיא אכן התקבלה במכרז שנערך כדין. בהתחשב בתקופה הארוכה שבה התובעת אינה עובדת ובגינה היא זכאית לשכר עבודה, ובהעדר הוכחה באשר לקיום של אפליה פסולה בהחלטת הנתבעת שבוטלה בהסכמה, אין אנו רואים לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזק לא ממוני. 8. דרישה לפיצויי הלנת שכר התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר אך אנו סבורים כי דרישה זו להידחות בשל הסיבות שיפורטו. רוב תקופת התביעה, החל מחודש 9.10 - לא מדובר בשכר כתמורה עבור העבודה, אלא בפיצוי בגובה שכר. באשר לתקופה הקודמת - החל מחודש 11.09 ועד 8.10 שבה התובעת אכן עבדה, אי תשלום השכר נבע מקשיים כלכליים של הנתבעת, אשר עיכבה את השכר של כלל העובדים, כפי שאף עולה מהודעת ב"כ התובעת מיום 3.10.12 (סעיף 3: "לא ניתן לומר בוודאות עד לאיזה חודש שילמה הנתבעת לתובעת משכורת מאחר והמועצה כדרך קבע נוהגת לשלם משכורות עובדיה באיחור, לעיתים אף לאחר שלושה ארבעה חודשים"). נסיבות אלה מצדיקות שלא לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר. 9. לסיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 171,275 ₪ בגין פיצוי בגובה שכר וזכויות סוציאליות של התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 2.4.12 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן) ועד לתשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. מכרזסייעות (גן ילדים)פיטוריםגננות (גן ילדים)