ההלכה בנושא שמירת הריון

ההלכה בנושא שמירת הריון שמירת הריון, הדין וההלכה הפסוקה בסעיף 58 לחוק, הוגדר המונח "שמירת הריון", כך: "היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;". בהלכה הפסוקה נדונו מספר מקרים של מבוטחות במצב דוגמת זה של התובעת, אשר בו, הפגימה הרפואית הבסיסית, היא פגימה שכשלעצמה בסיסה אינו בתחום רפואת הנשים, אלא - למשל - בתחום האורתופדי, אך להריון יש השפעה על אותה פגימה, השפעה שלעתים מוגדרת כ"סיכון" למבוטחת, ולעתים - אינה מוגדרת כך. להלן נסקור חלק מהמקרים שנדונו בפסיקה. בעב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי - גבאי (פסק דין מיום 3/2/02, שייקרא להלן: "ענין גבאי") דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של הנתבע על פסק דין שבו התקבלה תביעה לגמלה לשמירת הריון, בלא מינוי מומחה רפואי, וזאת - רק על סמך האישורים שהומצאו. במהלך הדיון בערעור, מינה בית הדין הארצי לעבודה מומחה רפואי מטעמו, שאישר כי מצבה של המשיבה אמנם לא תאם את ההגדרה הכוללנית של "שמירת הריון", אך כאביה היו יכולים להיות מוחמרים במהלך ההריון עקב העבודה, ולכן - ההמלצה להימנע מעבודה עד ללידה היתה סבירה. כלומר, בענין גבאי, קבע בית הדין הארצי לעבודה שניתן לחייב את הנתבע לשלם גמלת שמירת הריון, גם בשל החמרה בכאבים שנוצרת בשל ההריון, אף בלא "סיכון" של המבוטחת או העובר. בית הדין הארצי לעבודה ציין באותו פסק דין שספק אם היה כלל צורך במינוי מומחה רפואי, ואולי היה ניתן להסתפק באישור הרפואי הראשוני, שצורף לתביעה. ההלכה שנקבעה בענין גבאי - לא נותרה על כנה, לפחות בכל הנוגע למעמדו של האישור הרפואי הראשוני שצורף לתביעה. בעב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - הק (פס"ד מיום 14/1/04), נקבע כי גם כשהמבוטחת אינה יוצאת לעבודה בהסתמך על האישור הרפואי שניתן לה, עליה לדעת שייתכן שפקיד התביעות (בהסתמך על חוות דעתו של רופא הנתבע) לא יאשר את התקופה שבאישור ככזו המצדיקה גמלת שמירת הריון, וכי במקרים שבהם יש מחלוקת בענין זה - נכון לשקול מינוי של מומחה רפואי מטעם בית הדין. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 22/6/04, נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בערעור של הנתבע (עב"ל 1250/02 המוסד לביטוח לאומי - קדוש, ייקרא להלן: "ענין קדוש") על פסק דין של בית דין זה שבו התקבלה תביעה (ב"ל 1852/99) לגמלת שמירת הריון, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בענין גבאי (ובטרם ניתן פסק הדין בענין הק). בענין קדוש נדונה תביעתה של מבוטחת אשר ניתנו לה אישורים רפואיים על הצדקת "שמירת הריון" בשל מצב אורתופדי שלא נבע מההריון, כשנקבע שההריון הביא להחמרה בכאבים. כאמור לעיל, תחילה התקבלה תביעתה על סמך ההלכה שנפסקה בענין גבאי. במהלך הדיון בערעור בענין קדוש, ניתן פסק הדין בענין הק, ובהתאם לאמור בו, החליט בית הדין הארצי לעבודה בענין קדוש להחזיר את עניינה של המבוטחת אל בית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בשאלת הקשר בין ההריון לבין ההמלצה להימנע מעבודה. המומחה הנוסף שמונה בבית הדין האזורי הביע את דעתו על כך שהיה סיכון במצב המבוטחת, בשל ההחמרה בכאביה. משעמדה זו הובעה על ידי המומחה הנוסף, הודיע הנתבע כי הוא מסכים לכך שהתביעה תתקבל (ראו פסק הדין בענין קדוש, מיום 13/2/05). ביום 2/3/05, ניתן פסק דין נוסף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, הוא פסק הדין בעב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי - יוקר (שייקרא להלן: "ענין יוקר"). בענין יוקר נדון עניינה של מבוטחת שבעת שהיתה בהריון סבלה ממצב של רגישות ניכרת במפשעה, עקב לחץ על העצב. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא הוכח שלא היתה סכנה לרגל של המבוטחת, עקב אותו לחץ על העצב (אף שהמקור ללחץ עצמו, לא היה בשל ההריון), ולפיכך - לא נסתרה החזקה שנוצרה מהאישור הרפואי שתמך בתביעתה, כך שהיא היתה זכאית לגמלת שמירת הריון. על סמך האמור לעיל, ניתן - לדעתנו - לסכם את ההלכה הפסוקה, כך: א. האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא של המבוטחת בתביעה לגמלת שמירת הריון, הוא בעל מעמד כבד משקל, ויוצר חזקה שלפיה אכן מדובר במצב רפואי שמצדיק "שמירת הריון". ב. החזקה האמורה, ניתנת לסתירה. במקרה של מחלוקת רפואית בענין זה, נכון למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין. ג. גם אם מתברר שהבסיס המקורי לסיכון הרפואי של המבוטחת מצוי בפגימה שאינה נובעת מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או מחמיר אותו - מדובר במצב שנכון לראותו כ"מצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האשה". הריוןשמירת הריון