סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את זכות הנאשם לעיון בחומר חקירה 74. עיון בחומר החקירה (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. (ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום. (ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד. (ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט של ערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט ראשי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו. (ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. בעניין עמית [עפ"א 29798-10-11, עפ"א 9796-04-12 מדינת ישראל - מרים יהודית עמית ונילי ברק פריאל (22.4.2013)] עמד בית דין זה בהרחבה על תכליתו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי והגדרת "חומר חקירה", כפי שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון. כפי שנקבע בעניין ברקו [בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו (13.8.2009)], תכלית הזכות לעיין בחומר החקירה היא לאפשר לנאשם להיערך כראוי להליך המשפטי, לדעת מה הן הראיות עליהן מבוסס כתב האישום, וכן לאפשר לו למצוא בחומר החקירה ראיות לחפותו. זכות העיון נועדה לאזן במידה מסוימת את פער הכוחות הקיים בין המדינה בתפקידה כמאשימה לבין הנאשם העומד לדין פלילי. תכלית נוספת וחשובה שביסוד זכות העיון היא החתירה להגיע לחקר האמת ולהוציאה לאור בהליך הפלילי [ראו גם : עניין עמית והאסמכתאות שם]. סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי דן בשתי קטגוריות של חומר המתייחס לאישום: האחת - חומר המוגדר כ"חומר חקירה"; השנייה - חומר הנכנס תחת "רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום" (להלן - הרשימה). באשר לזכותו של נאשם לקבל בנוסף ל"חומר החקירה" גם את "הרשימה", וזאת מכוח תוספת לסעיף 74(א) לחוק משנת תשנ"ה נפסק כי - "תוספת זו נועדה להרחיב את זכות הידיעה של הנאשם בדבר חומר ומהלכי חקירה המצויים ברשות החוקרת בעניינו, וזאת מעבר ל'חומר החקירה' כמובנו הדווקני בחוק. תכלית ההרחבה האמורה לאפשר לנאשם לקבל רשימה של כל החומר הנוגע לאישום שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הלכה למעשה, גם אם אינו בגדר חומר רלבנטי לאישום המסווג כ'חומר חקירה'. בכך התכוון החוק להשיג את שני אלה: ראשית, להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף או נרשם כאמור, כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין 'חומר חקירה' לבין חומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה; שנית, הרחבה זו נותנת בידי גורמי התביעה כלי בקרה יעיל לגבי כלל החומר שנצבר בתיק המשטרה, החורג מעבר לחומר החקירה גופו שהועבר לידיה והמוצג לעיונו של הנאשם". בש"פ 2043 מדינת ישראל נ' גד זאבי (15.9.2005) (להלן - עניין זאבי). על הכללים החלים בהכנת רשימת חומר חקירה ראו: עניין זאבי; בש"פ 5221/08 עלי מוחמד נ' מדינת ישראל (1.9.2008). אשר להגדרת חומר חקירה נקבע כי "חומר החקירה" הוא "כל ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלה העומדת להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת" [בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מה(3) 630, 633 - 634 (1991); להלן - עניין צוברי]. בבג"צ אל הוזייל [בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, (6.11.1985)] קבע בית המשפט העליון כי - "....אין לפרש את המונח 'חומר חקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה' במובן ההוראה האמורה גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה ..." בד בבד, הבהיר בית המשפט העליון כי - "יחד עם זאת, לא כל השערה או ספקולציה שאותן מעלה הנאשם, עשויות לשמש תשתית מספקת להגדרת החומר שבמחלוקת כ 'חומר חקירה'. ועוד נקבע, כי אין די בתקווה בלבד כי בחומר המבוקש יימצא דבר מה, העשוי להועיל להגנת הנאשם, אלא שיש להצביע על יסוד של ממש להנחה כי החומר אכן ישפיע על בירור האשמה המיוחסת לנאשם .... במילים אחרות, בית המשפט לא יאפשר 'מסע דיג' מטעם ההגנה, בחלק מיישום עקרונותיו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא שעל הטוען להצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש לשם הגנתו, ורק במידה שיעשה כן, ייענה בית המשפט לבקשה". (ההדגשה במקור - ל.ג.). בש"פ 4109/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס (7.7.2013), סעיף 11 להחלטה והאסמכתאות שם. המבחן לסיווגו של חומר כ"חומר חקירה", כמו גם לאיזון בין זכויות הנאשם לבין זכויות עדים ומתלוננים ולבין אינטרסים ציבוריים, הוא "מבחן הרלוונטיות": "לעניין זה נקבע בפסיקת בית משפט זה מבחן הרלוונטיות, שמתמקד כאמור בזיקה בין החומר שהעיון בו מתבקש, לבין האישום, ומבטיח בכך, לצד יכולת הנאשם להתגונן, גם מיקוד בשאלות הצריכות הוכחה או בירור ושמירה על זכויותיהם של עדים ומתלוננים, כמו גם על אינטרסים ציבוריים חיוניים אחרים, מקום שאלה עלולות להיפגע אם יימסר החומר לנאשם. מבחן הרלוונטיות מבטא את הבכורה הנתונה לזכות הנאשם לעיין בחומר, אך משקף גם את האיזון הנדרש, מקום שתרומת החומר להגנת הנאשם אינה משמעותית, אך מסירתו לעיונו תביא לפגיעה באינטרסים חשובים אחרים. מסכמים זאת היטב הדברים הבאים: 'חומר חקירה' הוא חומר המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה, עליו מבקשת התביעה לבסס את האישום (...). המאפיינים העיקריים לסיווג חומר כ'חומר חקירה' כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, הם שלושה: ראשית - חומר רלבנטי לאישום; הרלבנטיות מתפרשת בהרחבה; שנית - המושג 'חומר חקירה' מתפרש גם על ראיות השייכות לפריפריה של האישום (...) שלישית - אין לכלול בגדר 'חומר החקירה' ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי אינה קיימת, או שהיא רחוקה או שולית בלבד (....). לסייג האחרון ישנה חשיבות מיוחדת מקום שחומר מסוים נצבר או נערך במהלך החקירה, אך הוא אינו רלבנטי לאישום, והצגתו לעיון ההגנה עלולה לפגוע בזכויותיהם של אחרים, או להסב נזק לערכים שונים שבאינטרס הציבור (....). במצב שבו מצד אחד, החומר אינו מועיל לקיום משפט הוגן, ומצד שני, הצגתו עלולה לגרום פגיעה בלתי ראויה באדם או בערך ציבורי חשוב, יש למנוע את חשיפתו של החומר לעיון ... ככל שהזיקה בין טיב החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך עולה משקל הפגיעה הצפויה בזכויותיהם של אחרים או בערכים שונים שבאינטרס הציבורי הכרוכים בהצגתו לעיון". בש"פ 6740/13 מדינת ישראל - פלוני (21.1.2014). משפט פלילימסמכיםחומר חקירהעיון בחומר חקירהסדר דין פלילי