בקשה להארכת מועד הפסקת השימוש החורג בשישה חודשים לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה, ואף חזר על החלטתו זו בתאריך 25.2.2014 לאחר שהוגשה על ידי המבקשים בקשה לעיון חוזר. מכאן הבקשה שבפני. טענות הצדדים המחלוקת בין המבקשים למשיבה מושתתת בעיקרה על התנהלות המבקשים במהלך הזמן שעבר בין גזר דינו של בית המשפט השלום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי לבין המועד שנקבע להחלת הצו (שלוש שנים מגזר דינו של בית המשפט השלום הנכבד, וכשנתיים ומחצה מההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי הנכבד). לטענת המבקשים, במהלך תקופת זמן זו, עשו המבקשים, ללא שיהוי, מאמצים רבים על מנת לקבל אישור חורג, ומשראו כי הדבר לא יעלה בידם, הם פעלו כדי למצוא מקום חלופי לפעילות מרכז הבניה. לטענת המשיבה, בזמן הרב שניתן למבקשים ניתן היה לכבד את הצו ולסיים את פעילותם האסורה, ומשלא השכילו לעשות כן, עליהם לשאת בתוצאות תחולת הצו. מלבד מחלוקת זו, מתייחסים המבקשים להשלכות של הפסקת הפעילות במרכז הבניה, ובין היתר לפגיעה הצפויה בעובדים. לטענתם, יש בהשלכות אלו, כדי להטות את הכף לטובתם באיזון שנדרש לעשות בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק לבין צרכיו של הפרט. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בחומר שצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה, ובתשובת המבקשים לתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף לאמור בפיסקה 12 שלהלן. הנימוקים למסקנתי זו יובאו מיד בסמוך. דומה, כי כבר בתאריך 24.3.2011, עת הורה בית המשפט השלום הנכבד על הצו, היה על המבקשים להתחיל בניסיונות לאיתור מקום חלופי, או למצער להשגת אישור לשימוש חורג. יתרה מזו, גם אם נבחן את מעשיהם של המבקשים ממתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 12.9.2011 - יש במעשיהם משום השתהות. בנסיבות - תקופת התארגנות של כשנתיים ומחצה, אותה העניק בית המשפט המחוזי הנכבד למבקשים, אמורה ברגיל, להספיק לצורך השגת האישור, או למציאת מקום חלופי, והמבקשים לא הצליחו להראות כי הייתה הצדקה לכך שמשך הזמן שניתן להם לא היה בו די. זאת ועוד, המבקשים הגישו בקשה לארכה נוספת מבית המשפט המחוזי הנכבד, רק בינואר 2014, חודשיים לפני המועד לתחולת הצו. בכך גילו המבקשים התמהמהות ושאננות, אשר יש בהם בכדי להעיד על אופי פעילותם בכלל התקופה. לא נעלמו מעיני - טענות המבקשים הנוגעות להפסדים העלולים להיגרם להם כתוצאה מהחלת הצו, כמו גם לנזקים הצפויים לצדדים שלישיים. עם זאת, על המבקשים היה לצפות נזקים אלו, ולהחיש את צעדיהם בהתאם, כדי להימנע מהם. משלא עשו כן - אין להתחשב בטענה זו, ואין לדחות את הצו באופן שעשוי להפוך את שלטון החוק להפקר. הערעור נדחה איפוא. למבקשים תינתן ארכת התארגנות אחרונה של 45 ימים מיום מתן פסק דין זה, שלאחריהם ייכנס הצו לתוקף. הארכת מועדשימוש חורג