עתירה לבית המשפט העליון להעניק מעמד זמני בישראל כל העתירות הוגשו באותו יום, בהתבסס על מסכת עובדתית דומה, ובכולן מתבקש סעד זהה. בשל כך, ולנוכח התוצאה אליה הגענו ומנימוקיה, מצאנו לנכון ליתן פסק דין משותף בשלוש העתירות. בכל אחת מהעתירות עסקינן בבני זוג נשואים: בת הזוג (עותרת 1) הינה תושבת ישראל, ואילו בן הזוג (עותר 2) הוא תושב האזור, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. כל העותרים הגישו לוועדה ההומניטארית (להלן: הוועדה) בקשות למתן רישיון ישיבה ארעי בישראל, מכוח סעיף 3א1 לחוק. העותרים בבג"ץ 8361/13 הגישו את בקשתם ביום 4.8.2013; העותרים בבג"ץ 8363/13 - ביום 25.7.2013; והעותרים בבג"ץ 8364/13 - ביום 24.10.2013. כל העתירות שבפנינו הוגשו ביום 10.12.2013, בטרם נדונו הבקשות השונות בוועדה. בכל אחת מן העתירות הועלתה טענה דומה: כל עוד הוועדה לא דנה בבקשה, אב המשפחה - עותר 1 - חשוף לסכנת גירוש מישראל, מאחר ולעת עתה הוא נעדר כל מעמד חוקי בארץ. בשל כך מבוקש בכל עתירה להורות למשיבים להעניק לאב המשפחה - עותר 1 - מעמד זמני, עד שתתקבל בוועדה החלטה סופית בעניינו. דין כל העתירות להידחות על הסף, מאותם הטעמים. העותרים לא הצביעו על החלטה מנהלית קונקרטית שניתן לטעון כי מן הראוי להעבירה תחת שבט הביקורת השיפוטית. ככל שהעותרים מלינים על שיהוי בקבלת החלטה בעניינם, הרי שלא עולה מהחומר כי מדובר בשיהוי כה חמור שמצדיק התערבותנו כבר בשלב הזה (ראו סעיף 3א1(ד) לחוק, אשר קובע תקופה של 6 חודשים למתן החלטה על ידי שר הפנים). יתירה מכך, מתגובות המשיבים עולה שעניינו של כל אחד מהעותרים עתיד להיבחן על ידי הוועדה בשבועות הקרובים. אף לכך יש משקל. באשר לטענה כי אבי המשפחה - עותר 1 בכל אחת מן העתירות - עלול להיות מגורש מהארץ עד שתתקבל החלטה בעניינו: מתגובות המשיבים עולה כי אב המשפחה בכל אחת מהעתירות שהה בישראל תקופה ארוכה שלא כחוק, מאז נישואיו לבת זוגו הישראלית. כך, עותר 1 בבג"ץ 8361/13 שהה בישראל מאז פברואר 2010; עותר 1 בבג"ץ 8363/13 - מאז שנת 2009; ועותר 1 בבג"ץ 8364/13 - מאז שנת 2004. אף אחד מעותרים אלו לא טרח, במשך כל אותה תקופה, להגיש לוועדה בקשה להסדרת מעמדו בארץ. בנסיבות המתוארות, יש יותר מטעם לפגם בטענה כי הם ראויים להגנה דחופה מפני גירוש, וזאת אף מבלי שהצביעו על סיבה קונקרטית שתצדיק הגנה שכזו. לא למותר לציין כי לאחר שהוועדה תגבש את המלצותיה, ושר הפנים יקבל החלטה בעניין מעמדם של העותרים - יוכלו הם לבחור האם ברצונם לתקוף את ההחלטה, בכפוף לדין. לנוכח האמור, העתירות נדחות על הסף. בכל עתירה יישאו העותרים בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪ (השוו: בג"ץ 3873/13 הנדאוי נ' שר הפנים (21.7.2013)). בית המשפט העליוןהסדרת מעמדמשרד הפנים