עתירה לבג"ץ נגד תכנית בניה - תשתית לאומית בטענת פגיעה בנוף

1. תכנית תשתית לאומית תת"ל 24/א שכותרתה "מערכת חמישית לאספקת מים לירושלים וסביבותיה בקטע המזרחי אשתאול - כסלון - שורק - עין כרם - מוצא" מסדירה את הקמתה של מערכת חדשה לאספקת מים לעיר ירושלים. תכנית זו כוללת הוראה על הצבת תחנת שאיבה באזור אגן עין כרם. עתירה זו מכוונת כנגד מיקומה הנבחר של תחנה זו בתוך אזור עין כרם, במיקום המכונה "חלופה G". חלופה G ממוקמת בסמוך לצומת עין כרם ובמרחק של כ-400 מטרים מבתי תושבים, מנזרים וכנסיות, באזור אשר שימש בעבר כמכון לטיהור שפכים. 2. עיקר טענות העותרים מכוונת להחלטת מוסדות התכנון שלא לבחור בחלופות המכונות H, H1 או D, אשר נזכרו בשלבי התכנון השונים של תחנת השאיבה. החלופות המועדפות על העותרים הן H ו-H1. חלופה H כוללת פיצול של מתקני תחנת השאיבה לשניים, כך שעיקר מרכיביה ימוקמו למרגלות כביש 395 והבריכה שבתחנה תמוקם בשטח מחנה צבאי שבאזור. חלופה H1 ממקמת את כלל מתקני התחנה למרגלות כביש 395 הנ"ל. חלופה D ממוקמת במרחק של כ-400 מטרים מחלופה G שנבחרה, ועיקרה מצוי בתוך המחנה הצבאי. העותרים טוענים כי החלופה שבחרו מוסדות התכנון - חלופה G - תביא לפגיעה בערכי הנוף הייחודיים שבאזור, וכן להפרת מנוחתם של התושבים והמבקרים בו. העותרים אף הוסיפו וטענו כי המיקום הנבחר יביא לפגיעה בחופש הדת של תושבי האזור, ויהיה בו משום הפרה של התחייבויותיה הבינלאומיות של המדינה כלפי הוותיקן. לטענת העותרים, החלופות המוצעות על ידם, ובעיקר חלופות H ו-H1, פוגעניות במידה פחותה באופן ניכר מן החלופה שנבחרה. לטענתם, מוסדות התכנון לא בחנו באופן מספק את החלופות H ו-H1, ולא קיימו בהן דיון של ממש. חלופה D אמנם נדונה באריכות, אך הטעמים שהובילו לדחייתה - בעיקר התנגדות מערכת הביטחון להצבת התחנה בשטח המחנה - אינם מקובלים על העותרים. 3. לאחר שבחנו את טענות הצדדים לא מצאנו כי קיימת עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים בנוגע למיקום תחנת השאיבה. כידוע, התערבות בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון תעשה במשורה ובמקרים חריגים. התערבות זו תהא מצומצמת למקרים בהם לוקה החלטת רשות התכנון בפגם מנהלי היורד לשורשה של החלטה [ראו, למשל: עע"ם 4875/12 גרומר נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב, פסקה 18 (3.11.2013); עע"ם 2339/12 שוחט נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פסקה 39 (19.8.2013); עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 5683/11 תושבים למען איכות החיים ביואב נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות, פסקה 4 (14.11.2011)]. כללים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שההחלטה הנתקפת היא החלטתו של מוסד התכנון העליון. עמדה על כך חברתי השופטת (כתארה אז) מ' נאור בעע"ם 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ, פסקה 20 (20.10.2010)]: "אכן, הכלל לפיו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו חל על כל מוסדות התכנון, אך הוא חל ביתר שאת על החלטת גוף התכנון העליון - המועצה הארצית - שניתנה ברוב משמעותי. שהרי, במסגרת הביקורת השיפוטית בית המשפט נותן 'משקל וחשיבות למאפייניה המוסדיים של הרשות העומדת לביקורת. הוא מביא בחשבון את טיבה ומהותה של אותה רשות. הוא מביא בחשבון את תפקידה של רשות זו ואת מעמדה במערך המשטר הדמוקרטי' (בג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 29 ב-ג (1997))". 4. ההחלטה מושא עתירה זו התקבלה על ידי מליאת הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, אושרה על ידי ועדת השרים לענייני פנים, שירותים ושלטון מקומי וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה. כפי שפרטו המשיבים, החלטה זו התקבלה לאחר הליך סדור, ארוך ומורכב. הליכים אלו כללו, בין היתר, עריכת תסקיר השפעה על הסביבה, עריכת דיונים, מינוי חוקר ודיון נרחב בהתנגדויות, לרבות בהתנגדויות העותרים. עיון בחומר הרב שהונח לפנינו מעלה כי הליכים אלו כללו בחינה נאותה של כלל החלופות הרלוונטיות, לרבות החלופות עליהן מצביעים העותרים. כך, אין מחלוקת כי חלופה D נדונה בהרחבה על ידי מוסדות התכנון, לרבות בשלב הדיון בהתנגדויות. רשויות התכנון אמנם נתנו משקל של ממש להתנגדות מערכת הביטחון לחלופה זו, אך לא ניתן לומר כי הן התעלמו באופן בלתי סביר מן השיקולים הנוספים או שלא נתנו להם משקל מספק. המשיבים אף הבהירו כי עמדתם היא שחלופה D נחותה מן החלופה שנבחרה, אף בהתעלם מהתנגדות מערכת הביטחון. חלופות H ו-H1 נבחנו על ידי המשיבה 5 בשלבי התכנון המקדמיים ונמצאו בלתי מתאימות. בשלבים מאוחרים יותר נבחנו בהרחבה חלופות אשר כונו D4-D1, הסמוכות עד מאוד לחלופות H ו-H1. נחה דעתנו כי בחינת חלופות אלה מיצתה את הדיון גם בחלופות H ו-H1, וכי לא קיים פגם באי עריכתה של בחינה מחודשת של חלופות אלה כשהן עומדות בפני עצמן. 5. סקירת הליכי התכנון השונים אינה מגלה כי נפל בהם פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. הליך התכנון כלל שמיעה נרחבת של עמדות הציבור, לרבות עמדות העותרים. לעותרים ניתנה הזדמנות נאותה להביא את התנגדויותיהם לפני מוסדות התכנון, והדיון שנערך בהתנגדויות אלה היה סדור ומספק. גם לטענות העותרים בעניין פגמים בעבודת החוקר או באופן עריכת התסקיר לא נמצאו תימוכין של ממש. אף לא מצאנו ממש בטענות העותרים בעניין העדר תום לב או שיקולים זרים שהנחו את המשיבים. מכל מקום, שאלת מיקומה הסביר של תחנת השאיבה היא בעיקרה שאלה תכנונית, הנמצאת בתחום מומחיותן של רשויות התכנון. אף שניתן להבין ללב העותרים החרדים לגורל אזור עין כרם החשוב והנאה, העתירה בכללותה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות המשיבים, ועל כן דינה להידחות. 6. סוף דבר - העתירה נדחית. אין צו להוצאות. תוכנית בניהבניהבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)