מה העונש על שוד טלפון סלולרי ? השופט ח' מלצר: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט מ' גלעד) מתאריך 14.07.2013 ב-ת"פ 37385-04-13 בגדרו נגזרו על המערער 21 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע, 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך שנתיים עבירת איומים או כל עבירת אלימות מסוג עוון ופיצוי למתלונן בסך של 7,000 ש"ח. רקע עובדתי לפי המפורט בכתב האישום, המערער ושני צעירים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים) נסעו בשעת לילה באחד מרחובות חדרה והחליטו ליטול מידי המתלונן (שהיה קטין בעת ביצוע העבירה) את הטלפון הנייד שברשותו. לצורך כך עצרו המערער ושני הנאשמים הנוספים את הרכב בו נסעו, המערער יצא מהרכב, סטר למתלונן ודרש ממנו את הטלפון הנייד שברשותו. המתלונן שחשש מהמערער נתן לו את הטלפון. לאחר מכן סטר המערער שוב למתלונן. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירת שוד (עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). במסגרת הסדר טיעון, המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. לאחר שהוגש תסקיר, שהיה שלילי, בעניינו של המערער, גזר בית המשפט קמא הנכבד את עונשו של המערער כמפורט בפיסקה 1 שלעיל. לצורך השלמת התמונה יצוין כי שני הצעירים הנוספים שנסעו ברכב עם המערער, אך לא יצאו מהרכב ולא לקחו חלק באלימות כלפי המתלונן הורשעו בסיוע לדרישת נכס באיומים (עבירה לפי סעיפים 404 ו-31 לחוק העונשין). נאשם 2, שנהג ברכב באמצעותו בוצעו המעשים המתוארים לעיל - הורשע אף בנהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961 (להלן: פקודת התעבורה)), נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיפים 10(א), 38(1) ו-62(1) לפקודת התעבורה) ונהיגה ללא תעודת ביטוח (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970). על שני הנאשמים הנוספים נגזר מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. על הנאשם 2, שנהג ברכב, נגזרה גם שלילה מלהחזיק ברישיון נהיגה. טענות הצדדים בהודעת הערעור ובטיעונים שנשמעו בפנינו טען בא-כח המערער כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, למצבו הרפואי ולעובדה כי למתלונן לא נגרם נזק ממשי. עוד טען בא-כח המערער כי בית המשפט קמא הנכבד נפל לידי שגגה כשקבע מתחם עונש הולם מחמיר יתר על המידה, לשיטת בא-כח המערער. בא-כח המשיבה הדגיש את האלימות שבמעשיו של המערער ואת התסקיר השלילי בעניינו וביקש לסמוך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, שלשיטתו, הביא לאיזון ראוי של השיקולים לחומרא ולקולא, מבלי שנשמטו ממנו השיקולים הרלוונטיים במכלול. דיון והכרעה לאחר בחינה של נימוקי הערעור ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יובאו הטעמים למסקנתנו זו. נקודת המוצא בסוגיה שלפנינו נשענת על ההלכה, לפיה ככלל - אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר. הנה כי כן, התערבות במידת העונש תעשה על-ידי ערכאת הערעור רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות, או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998);ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012)). במקרה דנן לא מצאנו כי העונש שנגזר על המערער יסודו בטעות מהותית כלשהי, כטענת המערער. המערער, באקט של בריונות חסר מעצורים, פגע בשלמות גופו וברכושו של קטין שהילך תמים ברחוב. על חומרתם של מעשים כגון דא, עמד לאחרונה בית משפט זה בע"פ 588/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.08.2013) (להלן: עניין פלוני) בציינו כי: "למרבה הצער, הפכו, בתקופה האחרונה, מעשי השוד ובעיקר ככל שמדובר בשוד של מכשירים סלולאריים יקרי ערך, לתופעה שניתן להגדירהּ כ"מכת מדינה", כאשר חדשות לבקרים מדווחים אנו על תקיפה של קורבנות חסרי הגנה, על-ידי שודדים אלימים וחסרי מעצורים, המבקשים לשדוד את רכושם ולזכות ברווח כספי קל וזמין (ראו, לעניין זה, דברי חברתי, המשנָה לנשיא מ' נאור בע"פ 6378/11 בסוֹל נ' מדינת ישראל (31.7.2012)). מעבר להיבט הכספי והכלכלי של התופעה, יש ליתן את הדעת לפגיעות הפיזיות, ולא פחות חמור מכך, לפגיעות הנפשיות הנגרמות לקורבנות העבירה, בצד הפגיעה בשלומו ובבטחונו של הציבור בכללותו. על רמת הענישה בעבירות אלה, ועל מגמת ההחמרה בענישה לאור התגברות התופעה, ניתן ללמוד מפסיקתו של בית משפט זה בע"פ 3683/12 צגוקי נ' מדינת ישראל (20.12.2012); ע"פ 3160/12 כריסטיאן נ' מדינת ישראל (21.4.2013) ולאחרונה, ע"פ 5535/12 כאברי נ' מדינת ישראל (1.5.2013), שם הועמדו עונשי המאסר, אשר הושתו על המערערים שהיו נטולי עבר פלילי, על 40 ו-46 חודשי מאסר לריצוי בפועל." (יצויין כי המערער בעניין פלוני אמנם הורשע בעבירה חמורה יותר מהעבירה בה הורשע המערער במקרה דנן (בעניין פלוני המערער הורשע בעבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, בניגוד לעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין בה הורשע המערער במקרה דנן), ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר, אך מדובר היה במערער שהיה על סף הבגירות והיה בעניינו תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן לנוער). ראו גם פסק הדין מהעת האחרונה - ע"פ 2400/13 חמור נ' מדינת ישראל (12.03.2014), שגם בו הוזכר עניין פלוני, ושם הועמד העונש בגין עבירות דומות לעבירות בהן הורשע המערער במקרה דנן, על 30 חודשי מאסר. זאת ועוד - אחרת. מהתסקיר בעניינו של המערער עולה כי להערכת הגורמים המקצועיים, הסיכוי להישנות התנהגות אלימה מצידו של המערער -גבוה. עוד צויין בתסקיר שירות המבחן כי המערער אינו מביע אמפתיה אמיתית כלפי הקורבן, והוא נוטה לצמצם את אחריותו לאירועים הפליליים בהם היה מעורב. התנהלותו האלימה של המערער, כמו גם הדפוסים המניפולטיביים בה מתאפיינת התנהגותו, כפי שהיא משתקפת בתסקיר שירות המבחן, מצדיקים עונש מאסר משמעותי, שישקף את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים שנפגעו כאן. נוכח כל האמור לעיל , איננו סבורים כי עונש של 21 חודשי מאסר שנגזר על המערער מהווה עונש מחמיר החורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות דומות. הערעור נדחה איפוא. משפט פלילישודטלפוןשאלות משפטיות