מהי מעמדה של הכרעה שהוכרעה בדין ודברים לפי רצונם והסכמתם של בעלי הדין ? כאשר אלה ש"עשו דין לעצמם" מבקשים ברכתו של בית המשפט על-ידי מתן תוקף להסכמתם, כאילו נפסקה על ­ידי בית המשפט. "עשיית דין עצמית" זו, הנעשית בהסכמתם של בעלי הדין, אין לה ולא כלום למציאת האמת ולקביעת האמת, ומה שעל בית המשפט לבדוק, כאשר מתבקש הוא לתת להסכמת בעלי הדין תוקף של פסק-דין, אינו אלא אם בעלי הדין הבינו על מה באים הם לכלל הסכמה, שאין כאן טעות והטעיה, שההסכם ניתן לביצוע וכיוצא באלה שאלות שבסדרי דין ושבסמכות. כמו כן יבדוק בית המשפט, אם אין בהסכם הפשרה שעדיו הגיעו הצדדים משום ניגוד לעקרונות יסוד בתורת החוזים, כגון שאינו נוגד את המוסר, תקנת הציבור וכיוצא באלה (סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי)). משנתמלאו ונבדקו דרישות אלה, לא רק שמן הראוי אלא מצווה מן המובחר לתת תוקף של פסק-דין להסכמת בעלי הדין, שהרי בכך ממלא בית המשפט אחת הפונקציות והמטרות השיפוטיות הראשונות במעלה, והיא סיום דין ודברים שבין בעלי הדין. ההלכה הפסוקה בישראל הנוהגת מזה שנים קובעת, כי הסכם בין צדדים לתביעה אזרחית, לפיו תשמשנה תוצאות בדיקת פוליגרף ראיה קונקלוסיבית, מחייב ויש לפעול לפיו, בכפוף לבחינת בית המשפט את תוכן ההסכם ונסיבות כריתתו ומהם יעלה כי אכן היתה הסכמה מתוך גמירות דעת. בהסכמת הצדדים, רשאי בית המשפט במישור האזרחי, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף כראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמת הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. בית המשפט פסק כי העובדה, כי מונחת לפני בית המשפט ראיה, שאינה מתיישבת עם ההכרעה "החיצונית", אינה רלוואנטית, כשטעמו של בעל הדין, המבקש עתה לסמוך על ראיה זו, היה עמו בשעתו להעדיף הכרעה בדרך אחרת. העדפת ההסכם, שאליו קשורים הצדדים על-פי דיני החוזים, היא במקרה זה. כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב, כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד-צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, שאותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו. עשיית דין עצמית