המסגרת הנורמטיבית החולשת על אחריות גניבת רכב שכור מעוגנת בשלושה מקורות דין. ראשית יש לציין את חוק השומרים, המקים על שוכר רכב אחריות בשל שומר שכר (ס' 2 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967). חוק השומרים יוצר מדרג של אחריות בין שומרים מסוגים שונים. שוכר רכב הוא שומר אשר "מטרת השמירה היא טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס". הנורמה המהותית שקובע חוק השומרים במקרה כזה היא נורמת הרשלנות והיא מטילה על השוכר להימנע ממעשה רשלני, ולנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת לשמור על הרכב ולמנוע את גניבתו. יושם אל לב, כי לפי חוק השומרים צומחת חזקת התרשלות המעבירה את נטל ההוכחה לשוכר הרכב, שיוכיח כי הרכב נגנב שלא מחמת התרשלותו. לצד חוק השומרים יש כמובן להזכיר את עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, המהווה נורמת-על ומסגרת כללית גם במקרה דנא. למעשה, האחריות המיוחדת המעוגנת בגדרו של חוק השומרים, איננה אלה ביטוי מיוחד של נורמת הרשלנות הכללית. מקור דין שלישי הוא חוזה ההשכרה שנכרת בין בעלי הדין. הוראה חוזית בדבר רשלנות אינה אלה "תרגום" קונקרטי של נורמת הרשלנות, ויש בה כדי לפרט את ציפיית המשכירה בדבר דרך ההתנהגות של השוכר, והאופן שבו עליו להבטיח את שמירת כלי הרכב. רכבגניבת רכבהשכרת רכבביטוח גניבת רכב