ההלכה היא, שמקום שחברת ביטוח טוענת אילו תנאים מוקדמים לכיסוי הביטוחי לא נתמלאו, על המבוטח להוכיח, כי נתמלאו התנאים המוקדמים. זאת לא רק, כי המוציא מחברו, עליו הראיה, אלא גם, כי המדובר בהוכחת עובדות, שבידיעתו המיוחדת של המבוטח. להלן פסק דין בנושא תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי: פסק דין פתח דבר 1. תביעה זו היתה במקור לקבלת תגמולי ביטוח בגין ארבעה רכבים של התובעת, אשר נגנבו. בעקבות החלטתה של כב' השופטת בהט מיום 27.1.03 בתיק זה נותרה להידון התביעה בגין אחד הרכבים בלבד, הוא רכב מ.ר. 02-694-53, אשר לפי הנטען בסעיף 5.ב.2 לכתב התביעה, נגנב ביום 18.3.99. 2. להוכחת תביעתה הגישה התובעת את תצהירו של עד יחיד, מר יאיר מזור מיום 22.11.01 ואת חוות דעתו של השמאי משה אקרמן מיום 8.9.03. בהסכמת הצדדים הוגש כרטיס הטיפול לרכב מ.ר. 02-694-53 במוסך, שהונפק ביום 12.10.03. הנתבעת נמנעה מלהגיש תצהירי עדות ראשית והתגבשה ההסכמה הדיונית, אשר שימשה בסיס להחלטת בית המשפט מיום 2.1.05, על-פיה נמנעו בעלות הדין מלנהל ישיבת הוכחות לצורך חקירתו הנגדית של מר יאיר מזור מטעם התובעת. תחת זאת כל צד סיכם את טענותיו בכתב. 3. אחת מטענות הנתבעת היא, שהתובעת לא יצאה ידי חובתה להוכיח את המקרה הביטוחי, במקרה זה גניבת הרכב. בעניין זה סיכם ב"כ הנתבעת בטוב טעם את גישתה של כב' השופטת נתניהו (אליה הצטרף כב' השופט מלץ) ב-ע"א 391/89 וייסנר, ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, ואח', פ"ד מ"ז(1)837 מיום 30.03.93, ואשר אליה הצטרף גם כב' השופט אור (כתוארו אז) ב-ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לבטיוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661 מאותו היום, שכאשר מדובר בביטוח כנגד סיכוני גניבה ופריצה, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח (לפי מאזן ההסתברות) לא רק את ההיבט הפוזיטיבי של הגניבה, אלא גם את ההיבט השלילי, שידו לא היתה במעל [הדברים סוכמו היטב ב-י' אליאס דיני ביטוח (כרך א', תשס"ב) 465 ואילך]. הטענה עלתה על רקע העובדה, שבכרטיס הטיפולים של הרכב הנידון, אשר, לטענת התובעת, נגנב ביום 18.3.99, מופיעה החלפת המצבר ביום 16.4.99. ואולם, אין לנו צורך להכריע בסוגיה זו נוכח הדין ביחס לתנאים מוקדמים לכיסוי הביטוח. התנאי המוקדם לכיסוי הביטוח: 4. ברשימת הפוליסה הרלוונטית הותנה כדלקמן: "אחריות החברה בגין סיכוני גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעות מערכת/ות מיגון תקינה/ות כמפורט להלן, המופעלת/ות בכל עת שהרכב אינו מאוייש: (חסרונן או אי תקינותם של אמצעי המיגון או של חלק מהם או אי הפעלתם כנדרש, יגרום לדחיית התביעה במקרה של גניבת הרכב). קיים משבת מנוע (אימובילייזר) בעל מעטה קשיח המופעל אוטומטית לפחות לשני ניתוקים במנוע ובעל קידוד משתנה. מערכת אזעקה המגינה על כל פתחי הרכב הכוללת גם גלאי נפח ו/או גלאי שטח, מצבר גיבוי לאזעקה ונעילה אלקטרו מכנית של מכסה המנוע" זהו תנאי מוקדם לחבות הנתבעת על-פי חוזה הביטוח בקרות האירוע הביטוחי, קרי גניבת הרכב. הנטל להוכחת קיום התנאי המוקדם לכיסוי הביטוחי: 5. ההלכה היא, שמקום שהמבטחת טענה אילו תנאים מוקדמים לכיסוי הביטוחי לא נתמלאו, על המבוטח להוכיח, כי נתמלאו התנאים המוקדמים. זאת לא רק, כי המוציא מחברו, עליו הראיה, אלא גם, כי המדובר בהוכחת עובדות, שבידיעתו המיוחדת של המבוטח [ע"א 371/64 כהן נ' חברה לביטוח "קלדוניאן, ואח', פ"ד י"ט(1) 77, 81-80, עליו הסתמך בית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב יפו ב-ע"א (ת"א) 1471/94 גור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) וראה גם ע"א (נצ') 1240/00 סליק נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) מול המספר "23") תצהירו של העד מטעם התובעת: 6. מר יאיר מזור, אשר הצהיר כעד יחיד מטעם התובעת, הצהיר, שבמסגרת תפקידו הוא עובד עבור התובעת מול חברות הביטוח והבנקים (סעיף 2 לתצהירו). הוא לא כלל בתצהירו מילה וחצי מילה על אודות עצם קיומם של אמצעי מיגון לרכב הנדון, תקינותם ודריכתם עובר לאירוע. בתצהירו הוא אינו מתיימר להיות מי שהחזיק ברכב הנידון או מי שהחנה את הרכב בטרם נגנב. על כן, אין בפיו דבר וחצי דבר, מהם ניתן ללמוד על התקנת אמצעי המיגון, תקינותם ודריכתם עובר לגניבת הרכב. ב"כ המלומד של התובעת הסיק בסיכומיו, שללא קיום אישור לאמצעי המיגון ברכב הספציפי לא היתה פוליסת ביטוח בת תוקף, והרי אין חולקין על תוקפה של הפוליסה. ללמדך, לשיטתו, שאמצעי המיגון היו קיימים (סעיף ד.4.א לסיכומי התובעת). ואולם, את קיומם של אמצעי המיגון יש ללמוד מן הראיות ולא על בסיס היסק לוגי. עוד מקור להוכחת קיומם של אמצעי המיגון ברכב כנדרש בפוליסה, לפי משנתו של ב"כ התובעת המלומד, הוא הרשימה לפוליסה, שנוקטת בלשון "קיים" ביחס לאמצעי המיגון (סעיף ד.4.ד.2 לסיכומי התובעת). כשלעצמנו, נראה שבמילה זו נפלה טעות סופר, כאשר המילה צריכה להיות "קיום". הרי, ההקשר הוא ציון אמצעי המיגון, הדרושים כתנאי לאחריות המבטחת והם, לכאורה: קיום משבת מנוע ומערכת אזעקה כמפורט ברשימת הפוליסה. ואולם, גם אם נניח, שהרשימה הנ"ל קובעת כי "קיים" משבת מנוע (אימבולייזר), הרי אין ניתן לחלוק על עצם הדרישה ברשימה למערכת אזעקה והמילה "קיים" בלשון זכר בוודאי אינה מתייחסת למערכת האזעקה. על כן, גם אילו היינו למדים מן הרשימה לפוליסה, שקיים משבת מנוע, בהעדר עדות על מערכת האזעקה ובהעדר תאור קיומה של מערכת האזעקה ברשימה הנ"ל, אין לפנינו בדל ראיה לקיומה של מערכת האזעקה. ברי, כי בלעדי תצהירו של מי שהחזיק ברכב ומי שהחנה אותו עובר לגניבתו, לא הוכח דבר לגבי תקינות אמצעי המיגון ודריכתם עובר לגניבה. בהעדר כל הסבר, מדוע המחזיק ברכב ומי שהחנה אותו עובר לאירוע לא נתנו תצהירים מטעם התובעת, יכולתי להפעיל את החזקה, שאילו היו מעמידים את העדים הללו ואת דבריהם לפנינו, היתה הראיה פועלת לרעת התובעת [י' קדמי על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) 1649]. ברם, גם בלעדי חזקה זו, כשתצהירו של מר יאיר מזור מטעם התובעת אינו כולל עדות ישירה על התקנת אמצעי המיגון, תקינותם ודריכתם עובר למקרה הביטוחי, לא יצאה התובעת ידי חובתה להוכיח, שנתמלאו תנאים מוקדמים אלו לכיסוי הביטוחי, אף לא לפי מאזן ההסתברות. אמנם, הכלל הוא, שכאשר בעל דין מוותר על חקירתו הנגדית של מצהיר בדרך כלל יביא הויתור לקבלת דברי העד כנכונים (ראה: י' קדמי, שם, 1702- 1703). ואולם, אין בכך סגי, שהרי במקרה דנן אין בתצהירו של מר מזור מטעם התובעת כל עדות על התקנת אמצעי המיגון, על תקינותם או על צריכתם עובר לגניבת הרכב. סוף דבר: מן המקובץ עולה, כי דין התביעה להידחות. בהתחשב בעובדה שפסק-דין זה דן בגורלם של תגמולי הביטוח בסך 22,248 ₪ בעת הגשת התביעה, הריני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט בסך 3,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן, שכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ בשיעורו בעת התשלום בפועל, שישאו אף הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פוליסהכיסוי ביטוחי