להלן החלטה בנושא תחקיר - ראיה בבית משפט: החלטה זוהי תביעה לתשלום פיצויי נזק. שפירא גל ז"ל, עבד כמאבטח במעבר הפועלים במחסום ארז. עבודתו בוצעה באמצעות העסקה על ידי צד ג' 2, אולם השליטה במקום ונהלי העבודה היו של הנתבעת. באירוע הנדון אירע פיגוע במקום וכתוצאה ממנו נהרג גל שפירא ז"ל. בתביעה זו מייחסים התובעים רשלנות לנתבעת, כמפורט בכתב התביעה. אחד מעדי ההגנה הוא אל"מ יואל סטריק. התובעים ביקשו, בסוף הדיון הקודם, למחוק מתצהירו של מר סטריק את סעיפים 4 עד 15, בשל היות הדברים האמורים שם בגדר עדות שמועה ובשל הסתמכות המצהיר על תחקיר שנערך לאירוע - תחקיר שהמדינה טוענת לחיסיון שלו. לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות, בשל איחור בהגשתה וכן, לגופה - לא מדובר בעדות מפי השמועה או לחלופין, מדובר בחריג לכלל האוסר עדות שמיעה. באשר לטענה המקדמית - הרי שטענה זו טוב היה לה שלא תיטען. משנטענה - לטענת הנתבעת התצהיר הוגש ביום 27.06.07 וההתנגדות נשמעה חודשים לאחר מכן. לטענת המדינה, היה על ב"כ התובעים להתנגד לראיה סמוך לאחר הגשתה. אין בטענה זו דבר. תצהירו של עד נחשב כמוגש לבית המשפט רק כאשר אותו עד מתייצב למתן עדות בבית המשפט, מוזהר כדין על ידי בית המשפט ומאשר את חתימתו על התצהיר. אנו מצויים בתחילת שמיעת עדויות התביעה וטרם הגיע המועד לשמיעת עדויות ההגנה ולכן, לא מדובר בהעלאת התנגדות באיחור, אלא בהעלאת התנגדות בשלב מוקדם מאוד, אשר אין בה כדי לפגוע בניהול ההגנה. סעיפים 4 עד 7 לתצהיר הם ממצאים עובדתיים מתחקיר האירוע. כך גם סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-15. סעיפים 8 ו-12 הם דברים ששמע המצהיר מאחרים. התחקיר אשר נערך על ידי הצבא בעקבות האירוע, נערך על פי סעיף 539 א' לחוק השיפוט הצבאי. סעיף 539 א(ב)(1) לחוק השיפוט הצבאי קובע כדלקמן: "הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן: ”חומר התחקיר”), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר." התכלית החקיקתית כאן ברורה. העדים המעידים בפני עורכי התחקיר צריכים להיות משוחררים מכל לחץ אפשרי וחופשיים להעיד אמת. הסעיף הנ"ל עוסק במושג "ראיה במשפט". בסעיף 539א(א) נקבע, כי "משפט" יהיה כהגדרתו בסעיף538(ב) ושם הוגדר משפט כהליך המתקיים בפני בית משפט או בפני בית דין. לפיכך, ברור שהאמור בסעיף 539 א(ב)(1) חל גם בענייננו. ב-רע"א 9728/04, עצמון ואח' נ. חיפה כימיקלים ואח', נדון סעיף 538(א) לחוק השיפוט הצבאי, שעניינו איסור קבלה כראיה, של חומר שנדון בפני ועדת חקירה. סעיף זה מקביל בתוכנו לאמור בסעיף 539א (ב)(1), ולכן ניתן ללמוד ממנו מהי הפרשנות הנכונה לענין זה. שם נפסק כדלקמן: "לשון הסעיף ברורה ונחרצת, ולפיה דוח של ועדת חקירה שהוקמה מכוח החוק אינו קביל כראיה במשפט, למעט חריג אשר אין חולק כי אינו מתקיים בענייננו. הוראות דומות השוללות את קבילותם של דוחות חקירה כראיה בהליכים משפטיים, מצויות בחוקים נוספים (ראו: סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תשי"ח-1958; סעיף 22 לחוק ועדות חקירה; סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992). אכן, כפי שמציינים המבקשים, התכלית המרכזית העומדת מאחורי הוראות החיסיון שבחיקוקים אלה הינה לעודד עדים המופיעים בפני הגוף החוקר למסור לו את מלוא המידע שבידיהם בלא שיחששו כי בעתיד ייעשה שימוש בדבריהם במסגרת הליכים משפטיים." המסקנה לאור האמור היא, שכל הדברים אשר הושמעו בתחקיר אינם יכולים להתקבל כראיה במשפט, בין אם בדרך של הגשת התחקיר לבית המשפט ובין אם בדרך של מתן עדות על אותם דברים שנאמרו בתחקיר. סעיפים 4 עד 7 לתצהיר הינם תיאור עובדתי של האירוע, כפי שנמצא בתחקיר. כך גם סעיפים 10, 12, 13 ו-14. האמור בסעיף 8 לתצהיר הוא עדות שמיעה, משום שלא ברור אם אותן שיחות עם מפקדים, חיילים וסלקטורים נערכו במסגרת התחקיר או מחוצה לו. סעיפים 9 ו-11 הם מסקנות העולות מן התחקיר. מכיוון שכך, ולאור המסקנה אליה הגעתי, כי לא ניתן להציג במשפט ממצאים, עדויות, מסקנות וסיכומים העולים מתוך תחקיר צבאי - הרי שלא ניתן לקבל כראיה את סעיפים 4 עד 15 ולכן, אני מורה על מחיקתם של סעיפים אלה מתצהירו של מר סטריק. הגשת ראיותועדת חקירהשאלות משפטיותקבילות ראיותקבילות