פסק-דין התובעת שילמה תגמולי ביטוח בגין שריפה בבית שנרכש מהנתבעת מס' 1. כעת היא תובעת בשיבוב את האחראים לנזק. ביום 31.3.05 הגיעו הצדדים להסכמה באשר לסכום זכייתה של התובעת. הנתבעים המשיכו בהתדיינות לשם חלוקת האחריות ביניהם. עובדות אלה פורטו בחוו"ד המהנדס קרוסהר: הבית נמסר לרוכשיו ע"י הנתבעת 1 לפני הוצאת טופס 4. הוא לא עבר ביקורת של חברת החשמל, ואין לו חיבור מוסדר לחשמל. הבית הוזן מחיבור זמני של אתר הבניה (כמו שאר הקוטג'ים בסביבה) באמצעות כבל זמני. התוצאה היתה, שרוכשי הבית העמיסו על מקור החשמל שלהם נטל מופרז ופרצה שריפה. בבית היה לוח החשמל הראשי שרוף לגמרי. הלוח הוזן ע"י צינור שעבר מהלוח תחת הרצפה עד לחצר בכניסה לבית, כנראה צינור שהיה מיועד לשמש את תאורת הגינה בעתיד. מחוץ לבית, הכבל הונח על הקרקע חשוף וללא הגנה. לאחר כ - 30 מטרים התחבר כבל זה לכבל רחב יותר שהיה מונח בהמשך לאורך עשרות מטרים עד ללוח חשמלי זמני שבמבנה ארעי בכניסה לאתר. נקודת הקצר היתה בנקודת החיבור בין הכבל הרחב והכבל הצר. המחלוקת בין הנתבעים נגעה לשאלה אחת בלבד: מי חיבר את הדירה לכבלי החשמל? מר מזרחי, מנהלה של הנתבעת 1, העיד על עצמו שהוא עוסק בקבלנות בנין הרבה שנים. לו עצמו "אין מושג" בעבודות חשמל. מי שחיבר את הבית לכבל הזמני היתה הנתבעת 2, קבלן שפעל בשירות הנתבעת 1. לדברי מר מזרחי "אני הנחתי לדיירים להכנס לדירה בלי טופס 4, על סמך חיבור זמני שעשה קבלן החשמל ואשר לא קיבל עבורו תשלום בכלל". ממילא, הנסיון לחלץ מידע אודות עבודה זו מתוך כתב הכמויות ושאר מסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, הוא חסר טעם. לדברי העד, קבלן עבודות חשמל מספק לקבלן הראשי שירותים כלליים שונים, שזכרם כלל לא בא בתוך כתב הכמויות - ואותו חיבור זמני הוא אחד מהם. שני עובדי הנתבעת 1 בעת האירועים (אחד מהם פוטר בינתיים) העידו שלא עובדי הנתבעת 1 ביצעו את חיבור הדירה לחשמל - אף שהם עשו עבודות תשתית ("לא חשמליות") הכרוכות בכך, כפריסת כבלים והצבת עמודי תאורה. לעדות שניהם רק עובדי הנתבעת 2 ביצעו את חיבורי החשמל. מר מאיר יצחקי, בעליה של הנתבעת 2 העיד שביצע עבודות חשמל בפרוייקט באמצעות קבלני משנה שונים. עדותו היתה מבולבלת למדי וכללה חזרות, סתירות ובלבול בין עניינים שקדמו לשריפה ועניינים שאחריה. הוא ייחס לעובדי הנתבעת 1 את ביצוע החיבור הממשי, אך בעצמו אישר שביצע בדירה ובמערכת החשמל המובילה אליה עבודות שונות. בעיקר, אינו מודה: החיבור שכשל, אינו פרי עבודתו. הנתבעת 1 נושאת באחריות כוללת לשריפה. היא שמכרה את הבית והיא שאישרה לרוכשיו להכנס אליו גם במצבו הבלתי בטיחותי וגם לפי הגרסה הנוחה לה ביותר, היא שהזמינה את החיבור המאולתר לזרם החשמל. מר מזרחי, מנהלה של הנתבעת 1 אמר בבית המשפט "זה לא נראה לי בסדר שנתתי לאכלס את המקום בצורה כזו". זוהי לשון המעטה. מי שאישר לאכלס בית בצורה כזו סיכן חיי אדם כדי לחסוך כסף. דיני התכנון והבניה, דיני החשמל והשכל הישר כולם מורים שהמעשה אסור ומסוכן. מר מזרחי הוא אדם מרשים ומנוסה. הוא ידע היטב שהמעשה אסור ומסוכן ומסתבר שהנתבעת 1 בחרה לעשותו באופן סדרתי - גם לגבי בתים אחרים בפרויקט. זו הפרה בוטה של חובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפי הרוכשים. אין בפני ראיה ממשית לכך, שלנתבעת 1 היו במקום עובדים בעלי כשירות כלשהי לבצע עבודות חשמל. מצד שני, החיבור הזמני נעשה בדרך שאינה מלמדת על כשירות מקצועית גבוהה. דומה שיש בכל אתר בניה עובדים (שמקצועם אינו דווקא בתחום החשמל), שעלולים לבצע חיבורים כושלים שכאלה. אלא, שסביר יותר, שהנתבעת 1 תפנה את המשימה לנתבעת 2, בעלת מיומנות בתחום הרלוונטי שעובדיה זמינים לבצע את העבודה. סביר בעיני גם, שמדובר בעבודה לא גדולה, שיתכן מאוד שנעשתה ללא תיעוד מוקדם (והרי ספק אם מישהו צפה מראש את הצורך בחיבור פרטיזני ובלתי חוקי שכזה) וללא תשלום. הנתבעת 1 היתה מעוניינת בחיבור הזמני. היה זה אינטרס שלה למסור לידי הרוכשים את הבית - ואפילו במצבו המסוכן. לא הוכח אינטרס הנתבעת 2 במעשה (שעבורו אף לא קיבלה תמורה). הנתבעת 1 ביקשה לחבר את הבית בחיבור זמני ובחינם - וקיבלה מהנתבעת 2 חיבור כזה. עובדי הנתבעת 2 חייבים היו לדעת שחיבור כזה אסור ומוסכן, אך ההחלטה להסתפק בחיבור כזה לא היתה שלהם, אלא של הנתבעת 1. אחריות בנזיקין נגזרת מ"אשם" - מונח שמטענו הערכי חמקמק למדי. אשמו של מעוול שבחר בדרך פעולה מסוכנת תלוי בהיקף שיקול הדעת שהפעיל ובכישוריו. ההחלטה לאפשר לרוכשים להכנס לבית במצבו המסוכן לא נפלה בין רגע. עמד מאחריה אינטרס כלכלי ואומדן סיכונים מחושב: הערכת העלות הודאית שבעיכוב מסירת הבית אל מול הערכת הסיכון שתקרה תקלה במערכת החשמל. הנתבעת 1 נטלה ביודעין "סיכון מחושב" שהתממש. הפניה לנתבעת 2 לא נעשתה בדרך שנועדה לצמצם את הסכנה - אלא, בדרך שנועדה לצמצם את העלויות. לעומת זאת, הסכמת הנתבעת 2 לבצע עבודה כזו - מרושלת ככל שהיתה - נפלה ככל הנראה על אתר, ללא שיקול ממושך או בדיקה יתירה, כשהתבקשה לכך. העבודה לא גזלה משאבים או זמן רב. זאת אני למד מגרסתו של מר מזרחי, שמדובר בעבודה שנעשתה ללא תיעוד וללא תמורה. גם הבדל בין הנפשות הפועלות בולט: מר מזרחי הוא אדם רהוט ומנוסה. הוא מנהל עסק גדול. מר יצחקי נראה כאדם פחות משכיל, פחות רהוט ועסקו הוא בעל אופי צנוע בהרבה. תרומתם המנטלית של שני אלה לבחירה בדרך פעולה מסוכנת שונה באופן בולט. לפיכך מצאתי להטיל 75% מהאחריות לשריפה על הנתבעת 1 ו - 25% מהאחריות לאירוע על הנתבעת 2. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת ע"פ חלוקה זו את הסכומים שפורטו בפסק הדין החלקי מיום 31.3.05. תביעת שיבובשריפה